תיק חברת בזק

 

​בהתאם לעמדת בית המשפט הכלכלי ובתיאום עם הכונס הרשמי, החל מחודש אוגוסט 2011 מופיע הכונס הרשמי כצד לבקשות חברות לביצוע חלוקת דיבידנדים שלא מקיימת את מבחן הרווח, על פי סעיף 303 לחוק החברות.

החל ממועד זה הופיע הכונס הרשמי ונטל חלק במספר לא מבוטל של בקשות חברות לביצוע חלוקת דיבידנד שהובאו לאישור בית המשפט, בינהם בקשת חברת בזק;


מבוא​

  • סעיף 302 (א) לחוק החברות קובע כי חברה רשאית לבצע חלוקה (המוגדרת כמתן דיבידנד או התחייבות לתיתו) מתוך רווחיה ובלבד שלא קיים חשש סביר שהחלוקה תמנע מן החברה את היכולת לעמוד בחבויותיה הקיימות והצפויות, בהגיע מועד קיומן.
  • בהתאם לסעיף 303 לחוק החברות, סמכותו של בית המשפט לאשר חלוקה, כפופה אף היא למבחן יכולת הפירעון. לשונו המפורשת של החוק קובעת כי על חלוקה לעמוד במבחן יכולת הפירעון לא רק במועד ההתחייבות למתן הדיבידנד, אלא גם בעת מתן הדיבידנד בפועל.

תיק חברת בזק 

  • חברת בזק ביקשה לאשר חלוקת דיבידנד בסכום מצטבר של כשלושה מיליארד ש"ח בחלוקה חצי שנתית, במשך שלוש שנים. הבקשה נידונה בבית המשפט הכלכלי בתל-אביב. החברה טענה כי ניתן לקבל אישור חד פעמי לביצוע חלוקה לשיעורין על פני מספר שנים מבלי שיש לבדוק ולקיים את מבחן יכולת הפירעון בכל פעם ופעם בעת ביצוע התשלומים העתידיים.
  • הכונס הרשמי ורשות ניירות ערך, סברו כי תוצאה לפיה חלוקת דיבידנד תאושר מראש גם אם במועד תשלום הדיבידנד בפועל ישתנו נסיבות החברה לרעה באופן שיתעורר חשש לחדלות פירעונה, איננה תואמת את הוראות חוק החברות ותכליתה של החלוקה.
  • משמעות עמדת הכונס הרשמי ורשות ניירות ערך היא שמבחן יכולת הפירעון צריך שיתקיים גם במועד תשלום הדיבידנד בפועל. תשלום שאינו מקיים את מבחן יכולת הפירעון בעת מועד ביצועו מהווה חלוקה אסורה כל עוד לא הוסר החשש לחדלות פירעון ותשלום זה אינו יכול לחסות תחת אישורו המקורי של בית המשפט שניתן במועד ההתחייבות למתן דיבידנד.
  • על פי עמדת הכונס הרשמי ורשות ניירות ערך, אם ארע שינוי מהותי לרעה במצבה של החברה במועד חלוקת הדיבידנד באופן שתשלום הדיבידנד יבוצע כאשר קיים חשש ממשי לחדלות פירעון, או אם התשלום עצמו יביא לחדלות פירעון, אין לראות באישור שניתן בעבר בידי בית המשפט כגורע מהיות החלוקה אסורה בהווה או מאחריות הדירקטורים בחברה לתוצאות החלוקה האסורה.
  • חברת בזק טענה כי מלכתחילה הוצג לבית המשפט מתווה של חלוקה עתידית בשישה תשלומים חצי שנתיים, ועל מתווה זה התבססה גם הערכת השווי שהוגשה לבית המשפט ובחינת יכולתה התזרימית של החברה גם בעתיד. קבלת פרשנות החברה הייתה מאפשרת לכאורה מצב שבו עצם תשלום הדיבידנד העתידי, גם אם הוא עצמו יביא את החברה לחדלות פירעון, הנו כדין ובחסות בית משפט.
  • כבוד השופטת דניה קרת מאיר מבית המשפט הכלכלי קבעה כי בעת התחייבות למתן דיבידנד על החברה לקיים את מבחן יכולת הפירעון ובהיעדר מבחן הרווח דרוש גם אישור של בית המשפט. ואולם, נקבע ע“י בית המשפט, בהתאם לעמדת הכונס הרשמי ורשות ניירות ערך, כי מחובתה של החברה לקיים את מבחן יכולת הפירעון גם במועד תשלום הדיבידנד בפועל. משכך, תשלום דיבידנד במועד בו החברה אינה מקיימת את מבחן יכולת הפירעון, מהווה חלוקה אסורה.
  • בסופו של דבר, בית המשפט הכלכלי אישר את חלוקת הדיבידנד החצי שנתית בחברת בזק שהובאה לאישורו נכון לספטמבר 2011, לאחר שהתקיימו בפניו דיונים ממושכים והוגשו חוות דעת מומחים ולאחר שבחן ביסודיות את קיומו של מבחן יכולת הפרעון נכון לאותה שעה.