סקירת פסקי דין עיקריים

 

​להלן סקירה של פסקי דין עיקריים בחלוקה לתתי נושאים בתחום פשיטת הרגל.

יצויין כי סקירה זו אינה מהווה סקירה ממצה של פסקי הדין בתחום.


  • ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי
    "הליכי פשיטת הרגל מיועדים למלא אחר שתי תכליות עיקריות: האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה, היעילה והשווה ביותר. התכלית השנייה עיקרה לאפשר לחייב לפתוח דף חדש בחייו על-ידי קבלת הפטר מן החובות. ההגנה על האינטרס של הנושים בהבטחת זכותם וכן והאינטרס של החייב בשיקומו אינם עומדים בפני עצמם, אלא כפופים הם לעקרון תום-הלב. כך, יכול בית-המשפט לדחות בקשה לפשיטת רגל, בין היתר אם שוכנע כי הבקשה הוגשה "שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל". כן רשאי בית-המשפט שלא ליתן הפטר, בין היתר אם "במהלך פשיטת הרגל נהג החייב בחוסר תום-לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל". כך, הן הנושים הן החייב חייבים להפעיל את זכויותיהם על-פי הפקודה בתום-לב".

    ע"א 5503/92 קירצמן נ' כונס הנכסים הרשמי

    נושא תום ליבו של החייב הינו שיקול מרכזי בכל שלבי ההליך: "מאחר שמדובר בבקשה הבאה מטעם החייב, ואשר נועדה להעניק לו הגנה מסוימת, לא יינתן צו מקום בו אותו חייב חסר תום-לב, ולו במעט, בין בשלב יצירת החובות, בין בשלב הליכי אכיפת החובות, ובין בעת פנייתו לבית המשפט למתן צו כינוס. אין לאפשר לחייב חסר תום-לב להפיק תועלת מהליכי פשיטת הרגל".

    חוסר תום לב בשלב יצירת החובות

    1. ע"א 4892/91 אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מח(1) 45
      פנייה להליכי פש"ר בעקבות יצירת חובות באמצעות הימורים מעידה על חוסר תום לב.
    2. ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי
      יצירת חובות תוך זלזול בנושים וניהול עסקי שווא מהווה חוסר תום לב.
    3. ע"א 16/62 - אוסקר הלבר נגד שרה ספורמס ו-כונס הנכסים הרשמי
      חובות שנוצרו לחייב עקב הוצאת חפצי ערך וכספים במרמה מנושיו בטענות שווא הם חובות שנוצרו בחוסר תום לב.
    4. עא /501/67 כונס הנכסים הרשמי נ לינדה ולנסי ואח',
      לא יינתן סעד לפושט רגל "מקצועי", הצובר חובות חדשים חדשות לבקרים, וחוזר לבית המשפט שוב ושוב על מנת להימלט מנושיו.
    5. ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי
        1. חובות שנוצרו במהלך ניהול עסק בלתי חוקי- רק במקרים מיוחדים 
            העולים לכדי פגיעה בתקנת הציבור מוצדק לשלול את תחולת הפקודה על 
            חייב אך בשל יצירת החובות במהלך ניהול עסק בלתי חוקי.
        2. חובות שנוצרו במהלך עיסוק בזנות עולים לכדי פגיעה מהותית בתקנת 
            הציבור ומצדיקים דחיית בקשה לפתוח בהליכי פשיטת רגל.


    ע"א 7994/08 דוד גוטמן נ' כונס הנכסים הרשמי

    חובת הגילוי בהליכי פש"ר
    דרישת תום הלב כלפי החייב בשלב ההתנהלות טרם הכרזת פשיטת הרגל היא, אפוא, בעלת משקל מיוחד. היא מתבטאת בהטלת חובת גילוי מוגברת, המחייבת את החייב למסור מידע מהימן ומלא לנאמן בדבר מקורות ההכנסה שלו והיקף רכושו. כחלק מחובה זו, על החייב להמציא כל מסמך בעל ערך העשוי לשפוך אור על היקף רכושו (ענין ג'נח, פסקה ד(4)). עליו להימנע מיצירת ערפול בנתונים הנוגעים לרכושו העלול להיגרם ממתן הצהרות סותרות, ולהזהר מיצירת ספק באמיתות גרסתו. על החייב לחשוף את כל מקורות ההכנסה שלו, ואין הוא רשאי לבור מתוך המידע שברשותו "מה ימסור לכונס הרשמי, ומה ינצור" לפי צורכי השעה.

    ע"א 5178/92 אליהו נ' כונס הנכסים הרשמי
    אי מיצוי כושר השתכרות
    כאשר חייב אינו מנצל את מלוא יכולתו על-מנת להגדיל את הכנסתו ולפרוע חלק מחובותיו, הדבר עשוי להצביע על חוסר תום-לבו: "המערערים לא הצליחו לקעקע את הקביעה של בית המשפט קמא בעניין תום הלב שלהם. התשובה שנתנו לשאלה מדוע בחר המערער לעבוד כשכיר ולא כקבלן עצמאי, אף שלדבריו יכול היה להשתכר יותר כקבלן עצמאי, אינה מספקת. התשובה הייתה שאם המערער יעבוד כקבלן עצמאי, אזי חלק גדול מהכנסתו ינוכה במקור למס הכנסה. זוהי תשובה תמוהה בהתחשב בכך שהמערערים חייבים כסף רב למס הכנסה"

    פש"ר 294/01 עומר נ' הכנ"ר (לא פורסם)
    חוסר שיתוף פעולה עם הכנ"ר
    "בהליך בו מבקש החייב את הגנת החברה מפני נושיו אין חובה על ב"כ הכנ"ר "לרדוף" אחר החייב כדי שימציא מסמכים במועד וישלם תשלומים חודשיים במועד. עצם הצורך להגיע לבית משפט כדי לבקש מהחייב לבצע פעולות שהיה עליו חובה לבצען כדי לזכות בהגנת פקודת פשיטת הרגל די בו כדי להעיד על חוסר תום ליבו של החייב בהליכי פשיטת הרגל"

    פש"ר 274/04 יעקב דדיה נ' כונס הנכסים הרשמי (חיפה)
    אי תשלום במועד לקופת הכינוס ואי הגשת דו"חות חודשיים הינם בגדר חוסר תום לב.

    ע"א 307/12 ישראל בלום נ' כונס הנכסים הרישמי
    - בית המשפט סקר את מהותם של הליכי ההוצאה לפועל והליכי פשיטת הרגל, ועמד על ההבדלים בין שני ההליכים, כאשר ההבדל העיקרי הינו סיום ההליך בהפטר, שהינו ייחודי להליכי פשיטת הרגל. נקבע, כי על רקע ייחודו של ההפטר נקבע לא אחת בפסיקה כי אחד התנאים להכרזתו של אדם כפושט רגל הינו כי בקשתו למתן צו כינוס ולהכרזה כפושט רגל הוגשה בתום לב, ושלא במטרה לנצל לרעה את ההליכים.
    - בית המשפט ציין, כי בחלק ניכר מפסקי הדין שעסקו בסוגיית תום לבו של החייב במסגרת הליכי פשיטת רגל, נבחן תום לבו לאחר שניתן כבר צו כינוס, קרי במועד הדיון על הכרזתו כפושט-רגל.

    - יחד עם זאת, במספר מקרים נדחו בקשותיהם של חייבים בגין חוסר תום לב, כבר בשלב מתן צו הכינוס. לדעת בית המשפט, מקום שבו עמד החייב בכל התנאים הראשוניים הכרוכים בהגשת הבקשה, ובהם הגשת תצהיר ופירוט על גובה החובות, רשימת הנושים, דין וחשבון מפורט בנוגע לנכסיו וכיוב' - יש מקום לתת לעקרון תום הלב משקל מצומצם יותר בשלב הראשוני של ההליך, הוא שלב מתן צו הכינוס, לעומת המשקל שיש לתת לו בשלב ההכרזה כפושט רגל ובשלב המאוחר יותר של בקשת ההפטר. זאת, מן הטעם שהמידע המונח בפני בית המשפט בשלב זה הינו המידע שהציג החייב ובמקרים מסוימים חלק מנושיו, ולפיכך ספק אם התמונה המתקבלת היא מלאה ומדויקת לצורך קביעת תום לבו.יתר על כן, במידה ויתברר מאוחר יותר כי המידע שהוצג בשלב מתן צו הכינוס היה חלקי או שקרי, יוכל בית המשפט לתקן זאת בקלות בהמשך הדרך ע"י ביטול צו הכינוס והכרזת פשיטת הרגל.

    - מנגד, דחיית בקשת צו הכינוס מבלי שניתנה לכנ"ר אפשרות לחקור ולבדוק את הרקע ליצירת החובות, משמעותה חסימת הדרך בפני החייב להגיע להפטר חובותיו. לפיכך, נקבע, יש לדון בסוגיית תום הלב רק לאחר בדיקה מעמיקה ומקיפה של הכנ"ר בפרק הזמן של ששת החודשים שנקבעו בפקודת פשיטת הרגל בין מועד מתן צו הכינוס לבין מועד הדיון בבקשת ההכרזה.

    - בית המשפט העיר, כי ייתכנו מקרים חריגים בהם תהא הצדקה שלא לאפשר לחייב להיכנס להליכי פשיטת רגל מפאת חוסר תום לב קיצוני ומובהק בדרך יצירת החובות או בהתנהלותו בהליכי ההוצאה לפועל. מדובר במקרים בהם הונחה תשתית עובדתית ברורה ואיתנה המצביעה כי כל רצונו של החייב הינו להתחמק מנושיו ולהפוך את הליך פשיטת הרגל למקלט עבורו. יחד עם זאת, נקבע כי על בתי המשפט המחוזיים להנחות עצמם להיזהר מאד בקביעה מסוג זה בשלב מתן צו הכינוס ולהותיר אותה בגדר חריג בלבד.

    - בענייננו של החייב המערער, סבר בית המשפט כי לא ניתן לומר שעניינו של המערער משתייך לאותם מקרים חריגים שהוזכרו לעיל, על אף שניתן לתהות האם חובות מהסוג של המערער הינם כאלו המצדיקים הענקת הגנה בדמות צו כינוס. ראשית, מכל הטעמים שנמנו לעיל בדבר ההבחנה בין שער הכניסה להליך ובין לבו וסופו. שנית, מכיוון שהמערער הצהיר בבקשתו על כמות גדולה של נושים, ולפיכך על הכנ"ר לבחון ולחקור בצורה יסודית את כל החובות, ולקבוע אלו מהם נוצרו באופן חסר תום לב על מנת שתיפרש בפני בית המשפט תמונה ברורה ומלאה בעניין. ולבסוף, מאחר ואף אם מקורם של החובות בפעילות בלתי חוקית או בלתי מוסרית, יש לבחון כל מקרה לגופו ואת מידת אי החוקיות שבו, כאשר רק במקרים בהם מדובר בפגיעה מהותית בתקנת הציבור יהיה מקום לשלול מהחייב מלכתחילה את הכניסה להליך.

  • פש"ר 24/92 המ' 982/96 (י-ם) הנרי אסרף בפש"ר נ' כונס הנכסים הרשמי ואח' (לא פורסם)
    שיקולי בית המשפט לעניין מתן הפטר
    1. בדונו בבקשת חייב למתן הפטר ישקול בית המשפט, בין היתר, שיקולים אלו:
    א. החשיבות במתן אפשרות לחייב לפתוח דף חדש בחייו ובחיי משפחתו
    ב. תום לבו ודרך התנהגותו של החייב לפני פשיטת רגל ובמהלכה.
    ג. היקף החובות והסיכוי הקיים לשינוי כושר הפירעון העתידי של החייב.
    ד. היקפן ומהותן של התנגדויות הנושים להפטר.
    2. נדרש איזון בין הערך המדגיש את חשיבות פתיחת דף חדש בחיי החייב מול אינטרס הנושים בפרעון חובותיהם.
    3. כדי שיהיה ראוי לפתיחת דף חדש, נדרשת מהחייב התנהגות הוגנת ובלבד שלא נהג בחוסר תום לב כלפי נושיו.

    פש"ר 1906/03 (תל אביב- יפו) שטרן שלמה נ' כונס הנכסים הרשמי- מחוז ת"א
    שיקולים נוספים לעניין ההפטר

    1. בין השיקולים שישקול בית המשפט בדונו בבקשה למתן הפטר ניתן למנות את התנהלות החייב עובר ובמהלך פשיטת הרגל, את האמור בתסקיר הכנ"ר, את עמדת הנאמן והנושים וכן את התועלת הצפויה לנושים מהימשכות ההליך.
    2. במילים אחרות, שעה שמבוקש צו הפטר יש לשקול את תום ליבו של החייב, התנהגותו, החשיבות שבמתן הזדמנות "לפתוח דף חדש", היקף החובות, הסיכוי לשינוי כושר הפירעון ועמדת הנושים.
    3. ראוי להפנות ל"הנחיות הכונס הרשמי הליכי פשיטת רגל פברואר 2004 (08.02.04)": כשתוצאות החקירה מעלות כי החייב תם לב וכי הוא עומד בקריטריונים הנדרשים לכך בדין, עמדת הכונס הרשמי תהיה כי ראוי ליתן לו כבר במעמד הכרזתו כפושט רגל הפטר לאלתר, או לאחר מכן במהלך ההליך, בהתאם למהלך התועלת שתהיה לנושים מהמשך ההליך. להלן עיקרי השיקולים שיובאו בחשבון:
         1. יכולתו הכלכלית של החייב ופוטנציאל ההשתכרות שלו להחזרת החובות
         2. מצבו הסוציואקונומי והבריאותי של החייב
         3. קיומם של נכסים שניתן להיפרע מהם לטובת הנושים
         4. זהות הנושים- האם רובם פרטיים לעומת עוסקים מורשים 
             וחברות שבהליך פש"ר זכאיות לקבל זיכוי בגין חובות אבודים.
         5. גובה החובות בעת היווצרותם
         6. מידת התעניינות הנושים בהליך.


    פש"ר (ב"ש) 5147/04 הילר איתי נ' כונס הנכסים הרשמי

    סוגיית ההפטר לאלתר (סעיף 18ה(א)3 לפקודה)

    1. מוסד ההפטר לאלתר או "ההפטר האוטומטי" התווסף לפקודה רק בשנת 1996 במסגרת חוק לתיקון פקודת פשיטת הרגל (מס' 3) ומטרתו הייתה לחזק את אינטרס החייב לפתוח דף חדש בחייו. למרות החידוש בהליך זה והערכים החברתים והכלכליים אותם הוא נועד לשרת לא נעשה בו שימוש רב במחוזותינו ונשמעו קולות הקוראים להשתמש במנגנון זה באופן משמעותי יותר.
    2. הטעם המרכזי בגינו יש לתת הפטר לאלתר הוא נושא היעדר התועלת לנושים- בהיעדר תועלת כאמור אין טעם בהימשכות ההליכים. מושג זה נבחן לאור הטעמים הכלליים בגינם יש להיעתר לבקשת הפטר, הכוללים שיקולים של נסיבות אישיות של החייב, של עמדת הנושים, היקף החובות המדובר וכמות הנושים וכן עיקרון תום הלב בו נדרש החייב לעמוד במסגרת ההליך.
    3. עיון בפסיקה מלמד כי המקרים בהם מצא ביהמ"ש להיעתר לבקשת הפטר לאלתר הנם מקרים בהם כונס הנכסים הרשמי תמך בהצעה או שהתקיימו נסיבות חריגות במיוחד המצדיקות היענות לבקשה.
    4. על בית המשפט לנקוט ביד זהירה בשימוש במנגנון ההפטר לאלתר, שמא יהווה הוא כלי באמצעותו יוכלו חייבים להימלט מפירעון חובותיהם לנושים השונים ובכך לקפח את זכויותיהם.


    ע"א 6021/06 דגנית פיגון נ' כונס הנכסים הרשמי

    מעמד תסקיר הכונס הרשמי לצורך צו הפטר

    1. הכונס הרשמי הוא גורם מקצועי, בעל מעמד סטטוטורי בהליכי פשיטת רגל. הוא גוף אובייקטיבי, הממלא תפקיד ציבורי על פי דין, ומהווה זרוע של המדינה לצורך פיקוח על הליכי פשיטת רגל. אחד מתפקידי הכונס הרשמי הוא לתת חוות דעת ותסקירים לבית המשפט לצורך הליכים שיפוטיים בענייני פשיטת רגל.
    2. לחוות דעת הכונס משקל נכבד בשיקולי בית המשפט, ועל האמור בהן חלה חזקת התקינות. מעורבותו של הכונס הרשמי בבקשות חייב המוגשות  במסגרת הליכי פשיטת רגל נושאת אופי מייעץ, וחובת ההחלטה הראשונית מוטלת על בית המשפט.
    3. על בית המשפט להפעיל שיקול דעת עצמאי ולהחליט בבקשה להפטר תוך התייחסות למכלול רחב של שיקולים, ובתוכם גם לעמדת הכונס הרשמי. לעמדת הכונס יש מטבע הדברים משקל רב, איך בית המשפט אינו כבול לעמדה זו.


    ע"א 2643/08 עמי הראל נ' כונס הנכסים הרשמי

    ביטול הפטר חלוט- חוסר תום לב קיצוני של החייב עשוי להוביל לביטול הפטר חלוט (אף אם ניתן 7 שנים לפני מועד הדיון)

    1. הליך לביטול הפטר הינו הליך נדיר, ובוודאי כאשר הוא מתרחש 7 שנים לאחר מתן ההפטר החלוט. ברם, העובדות שנחשפו הצדיקו את המהלך אותו נקט בית המשפט המחוזי.
    2. המערער ניהל פעילות עסקית ענפה בעת שהיה פושט רגל מבלי לדווח על כך. נמצא כי דיווחיו לא תאמו את מצבו הכלכלי בפועל, בלשון המעטה.
    3. המערער טען כי בהחלטת בית המשפט המחוזי לא נאמר דבר לגבי ביטול ההליכים, ומכאן הסיק כי משבוטל ההפטר חזר הוא למעמד של פושט רגל. כאשר מסתבר כי חייב פעל בחוסר תום לב קיצוני לא ייתכן שיחזור למעמד של פושט רגל. ביטולו של ההפטר מחייב את ביטולם של ההליכים כולם.
  • ע"א 9644/05 מיל"ה - המכון הישראלי לשירותי הסברה ופרסום (1993) בע"מ נ' גלעד רוזנצוויג

    1. אחד התנאים לאישור הסדר נושים הוא שרוב מסוים של הנושים, מבחינה מספרית ומבחינת שיעור הנשייה, יסכים להסדר (סעיף 34(א) לפקודה). לעניין זה, יש לערוך אסיפה של הנושים בה הם יוכלו להביע עמדתם ולהצביע האם לקבל את ההצעה או לדחותה. 
    2. אין ספק שהמהלכים לאישורו של הסדר הנושים לגבי המשיב לא נעשו בדרך הנכונה והראויה, כמוכתב בהוראות הפקודה ובתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985. אפשר שההתייחסות יכולה הייתה להיות שונה אילו היה ברור שכל נושיו של המשיב מסכימים להצעת ההסדר. במקרה דנא, אין ספק שידוע היה למשיב ולפרקליטו כי המערערת מתנגדת להצעה. על כן הייתה מוטלת חובה לערוך אסיפת נושים כהלכתה, ולדווח באופן מדויק על תוצאותיה. אפילו נניח שבמקרים מסוימים ניתן להסתפק בעמדות כתובות של הנושים, הרי המינימום הנדרש הוא רשימה של הנושים, סכומי הנשייה של כל נושה ונושה וציון חלקו היחסי של הנושה מכלל הנשייה, והבאת התייחסות נפרדת של כל אחד מן הנושים להצעה. כמובן, שיש אף להפריד בין נושים מובטחים, נושים בדין קדימה ונושים רגילים.
    3. מכל מקום, משמתברר כי לא הייתה הסכמה של כל הנושים, ברור כי הייתה חובה על בית המשפט לקיים דיון. יש לזכור כי לבית המשפט נתון שיקול דעת האם לאשר הסדר נושים (סעיף 35 לפקודה). העובדה שהנושים מסכימים לאישורו של ההסדר, ואפילו מדובר בהסכמה של כולם, אינה שוללת את שיקול דעתו של בית המשפט. בשל הפגמים שנתגלו לנו, אין מנוס אלא לבטל את האישור שניתן להסדר הנושים. יהא צורך לקיים אסיפת נושים כהלכתה ובעקבות זאת ניתן יהיה, כמובן, להגיש בקשה חדשה לבית המשפט.


    פרק 44809-11-10 ק.ר. נציגויות מסחר יבוא וקמעונאות נ' עו"ד רמי קוגן – נאמן להליך הבראת החברות

    1. הלכה היא כי ביהמ"ש בבואו לשקול אישורו של הסדר נושים מוצע, אינו מתערב בשיקול דעתם של הנושים בשאלות של כדאיות כלכלית ואין הוא שם את שיקוליו הוא תחת שיקוליהם.
    2. יחד עם זאת, ביהמ"ש אינו בבחינת חותמת גומי לאישור הסדרים, ולביהמ"ש שיקול דעת באישור הסדרים, גם לאחר שאלה זכו ברוב הנדרש עפ"י החוק. השיקולים שביהמ"ש מפעיל בעניין זה הינם שיקולים ליבר כלכליים ומשפטיים.
    3. דוגמא לשיקול משפטי, שיכול ויגרום לדחיית הסדר נושים, אף שקיבל את הרב הנדרש עפ"י החוק, הוא כאשר ביהמ"ש משתכנע כי הרוב שהושג להסדר בקבוצת נושים זו או אחרת, אינו משקף נאמנה את רצונם של הנושים באותה קבוצה, כתוצאה מעיוות בחלוקה של הנושים לקבוצות.
    4. ביהמ"ש רשאי לבחון את הצבעתו של כל נושה ונושה לא מבחינת הכדאיות הכלכלית, אלא מבחינת תום הלב, ובמקרים בהם נושה תמך או התנגד להסדר בחוסר תום לב ומטעמים בלתי ענייניים, ביהמ"ש רשאי שלא להתחשב בהצבעתו.


    בש"א 12416/07 רומי נכסים בע"מ נ' ינובסקי ארתור

    1. בקשה שאינה מוסכמת על כלל הנושים מקימה עילה לקיום דיון בבקשה לאישור הסדר נושים, כדי לברר ולעמוד על דעתם וידיעתם על צו הכינוס.
    2. מצב בלתי הפיך ומעשה עשוי הינם תנאים נוספים לקיום דיון בבקשה.
    3. שעה שלא עמד החייב בתנאי כתב ההתחייבות, שומה עליו לצפות לכך שהדבר יעמוד לו לרועץ, ויבוטל אישור הסדר הנושים.
  • פש"ר 1583/01 צבי סבו נ' יניב אינסל

    1. 1. מכאן יוצא, כי צודקים המפרקים כי עד לאישורה של "עסקת ורדי" ביום 4.12.01 או למצער על להרחבתה, ביום 24.11.02, על חברות הבת, לא היו המפרקים יכולים להגיש את תביעת החוב, וזאת מטעמים מיוחדים אשר לא היו תלויים בהם, אלא באותה "יד נעלמה" אשר סילקה את השיקים מהחברה.
    2. אלא מאי? מאז, ועד להגשת תביעת החוב, חלפו כשנה וחצי, מועד העולה בהרבה על הזמן המותר להגשת תביעת חוב. זאת, בלא להתייחס לחובה החלה על נושה המגלה באיחור את הדברים לאשורם להגיש את תביעתו מהר ככל הניתן, ולא להמתין שישה חודשים כאילו עסקינן בתביעה אשר הוגשה במועד... שמכאן ועד להעלמת עין מאיחור בן שנה וחצי (!) מסיום פעולתו של "הטעם המיוחד", רב הדרך. זאת נוכח קל וחומר, כאשר סביר להניח כי המפרקים ידעו, אף קודם לכן, על קיומה של עסקת היסוד. במצב שכזה, ראוי היה כי המפרקים יחפשו ויפעלו תחילה בעניין השטרות הנוגעים לעסקה שכזו, הן נוכח מועדה ובעיקר נוכח סכומה הגבוה, או למצער יפנו מבעוד מועד בבקשה להארכת מועד, ולא ימתינו ויגישו אותה בדיעבד.
    3. בשולי הדברים, מן הראוי לחזור ולהעיר בדבר ריבוי המקרים המגיעים אל בית המשפט של חדלות פרעון, ואשר עוסקים בטענות הנוגעות להארכות מועד, ועל המחלוקת הקיימת בערכאות השונות בעניין זה, ואשר תורמת ללא ספק להעדר הבהירות. דומה, כי הגיעה העת להתערבות המחוקק, או למצער, למתן תקדים מחייב, מפורט וברור על-ידי בית המשפט העליון, באורח אשר יקבע אמות מידה ברורות ויסיר את אי הבהירות הרבה בתחום הארכות המועד.


    בש"א 24587/06 עיריית רמת גן נ' אבנר כהן

    1. האופן המרושל בו נהגה המערערת ביחס לחובה של החברה כלפיה אינו צריך ואינו יכול, כשלעצמו, להצמיח "טעם מיוחד" להגשת תביעת החוב באיחור כה ניכר, הנעוץ כולו באשמתה של המערערת. כך במיוחד שעה שמדובר בנושה מוסדי, אשר לרשותו מערך פקידותי ומשפטי ענף וביכולתו על נקלה לברר באופן יזום את מצב הדברים לאשורם ו"לעמוד על המשמר". לצד המערערת קיימים גם נושים נוספים לחברה, אשר בניגוד למערערת הגישו את תביעותיהם במועד. זכותם היא כי מצבת הנשייה בחברה ומסת הנכסים העומדת לחלוקה תתבררנה בתוך פרק זמן סביר וידוע מראש, מבלי שהמפרק ייאלץ לחזור שוב ושוב לשלב בדיקת תביעות החוב ובכך יוארכו הליכי הפירוק .
    2. הגמשתה של זכות זו תיתכן אמנם, אולם היא תישמר למקרים חריגים שבהם טיעוניו של הנושה מבססים טעם מיוחד ואובייקטיבי המצדיק את האיחור בהגשת תביעת החוב, חרף אינטרס ההסתמכות של יתר הנושים. זה יהיה, למשל, המצב כאשר הוכח כי הנושה לא יכול היה לדעת אודות המועד להגשת תביעת חוב (השוו: ורדה אלשיך וגדעון אורבך הקפאת הליכים – הלכה למעשה 501 (2005)); או כאשר – לצד תנאים נוספים – הנושה יכול היה להניח לכאורה, ובתום לב, כי היתה הוכחת חוב.


    רע"א 6610/97 בנק הפועלים בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי

    1. פרסום הודעה בעיתון וברשומות על צו הכינוס ומועד אסיפת הנושים הראשונה מהווה מעין "תחליף מסירה" וקמה חזקה כי הנושה יודע על פשיטת הרגל של החייב. פרסום ההודעה ברשומות מקבלת משנה תוקף כפי שקבע בצדק בית המשפט המחוזי, כאשר הגוף לו מיוחסת חזקת הידיעה הוא גוף גדול, חזק ומאורגן המשתמש בעורכי-דין. 
    2. הבנק לא הביא כל נימוק מיוחד המצדיק את האיחור בהגשת הוכחת תביעת החוב. אי-ידיעה אינה יכולה לשמש טעם מיוחד כשלעצמו מקום שהחובה היחידה שמטיל החוק היא פרסום הודעה על הכרזת פשיטת הרגל בעיתון וברשומות.


    פש"ר 2016/06 שמש ניסים נ' אורן הראל

    1. הגשת תביעות חוב במועד נתפסה בעיני המחוקק כעניין מהותי עקרוני, ולא פרוצדוראלי גרידא. זאת באשר על פי ההלכה הנוהגת, קיימת לחייב ולנושים האחרים זכות מהותית, כי בחלוף המועד להגשת תביעות החוב, ידעו אל נכון את מצבם, ולא יוטרדו חדשות לבקרים בידי נושים אשר "התעוררו" מאוחר.
    2. החריג בסעיף 71(ב), המאפשר חריגה ממסגרת הזמנים להגשת תביעות חוב, חל, במפורש, אך ורק במקרים בהם לא יכול היה הנושה, מטעמים אובייקטיביים שאינם תלויים בו, להגיש את תביעת החוב במועד.
    3. מעשה הטעייה פוזיטיבי מצד החייב, ככל שאכן קרה בנסיבות המקרה, הוא דוגמא לחוסר יכולת אובייקטיבית מצד נושה להגיש תביעת החוב במועד, ומהווה עילה טובה להארכת מועד להגשת תביעת חוב. יש לציין, כי ברגע שנודע לנושה על מעשה ההטעיה, נוצר לו חלון זמן קצר ביותר, לצורך הגשת בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב.
    4. לנושה נודע על הליכי פשיטת הרגל של החייב יותר מחודשיים לפני המועד האחרון להגשת תביעות החוב. אין עוררין, כי הנושה, או בא כוחו לצורך העניין, צריכים היו להגיש תביעת חוב כדין לכנ"ר, מיד עם היוודע להם אודות הליכי פשיטת הרגל, וכאמור, נותר להם פרק זמן ארוך דיו לצורך הגשת תביעת חוב במועד. חרף זאת, ניהלו הם התכתבות ארוכה עם הכנ"ר, וחדלו מלהגיש את תביעת החוב.
    5. סעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל, אינו מאזכר כלל ועיקר את סכום תביעת החוב כנימוק, קרי; מצוות המחוקק היא, כי שיעורה של התביעה, ומידת הנזק שתגרם לנושה בגין דחייתה, לא תיחשב כשיקול מהותי בשאלה, אם ליתן הארכת מועד אם לאו. שאלה זו מתמצת, כל כולה, בסוגיה האובייקטיבית, האם קיים "טעם מיוחד" להגשת תביעת החוב באיחור, וכלשון סעיף 71(ב) סיפא לפקודה, האם שוכנע בית המשפט כי הנושה לא יכול היה להגיש את התביעה במועד.


    בש"א 11355/03 מארס נציגויות בינלאומיות לפרסום בע"מ נ' חשמונאי מיקי

    1. במקרה שבפני אכן הוגשה תביעת החוב באיחור ואולם בפועל לא החל הכנ"ר לברר את תביעות החוב אלא מספר שנים לאחר שהוגשה תביעת החוב של המבקשת. יתירה מזו, נציג המבקשת השתתף בישיבות בית המשפט ודיווח לבית המשפט, ובהתאם גם לנושים האחרים, על ההליך המתנהל בבית משפט השלום (ראה למשל פרוטוקול הדיון מיום 15/12/99). הכנ"ר עצמו סבר כי יש מקום לברר את תביעת החוב בבית משפט השלום ולא בכדי התיר לחייב להמשיך ולנהל את ההליכים, לרבות תביעה שכנגד והליך ערעור. מכאן, שגם הכנ"ר סבר שקיימת תביעת חוב הטעונה בירור וסבר כי המקום לבררה הוא בבית משפט השלום.
    2. אמנם הלכה היא כי אין בקיומו של הליך בבית המשפט כדי לייתר את הצורך בהגשת תביעת חוב, ואולם בנסיבות אלו, כאשר הכנ"ר הכיר בהתדיינות בבית משפט השלום, ולא הודיע כבר אז כי חלף המועד להגיש תביעת חוב וממילא אין עוד מקום לכל הדיון המתנהל בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי, יש לראות בכך כהצהרה, או לפחות יצירת מצג כלפי הנושה, לפיו מוכן הכנ"ר לברר את תביעת החוב לגופה.
    3. בנסיבות אלו, כאשר כל הנתונים היו בפני הכנ"ר, בפועל, וזאת בטרם נבחנו תביעות החוב של כל הנושים, והנתונים הנ"ל בעניין קיומה של תביעת חוב נוספת נלקחו בחשבון במסגרת הליך אשר התמשך בתיק פשיטת הרגל למעלה מ- 5 שנים, אין זה ראוי לדחות כעת את תביעת החוב של הנושה מטעם טכני של איחור בהגשת תביעת החוב.
  • יפה זילברשץ – עיכוב יציאה מהארץ על פי צו בית משפט

    1. הסעיף הרלבנטי בפקודה הוא 57א.
    2. הסעיף לא מטיל על מי שמבקש את עיכוב היציאה להוכיח ולו אפילו בראיה לכאורה כלשהי שיציאת החייב מהארץ תסכל את ההליכים או את קו ההתחייבויות. לכאורה מתן צו כינוס יש בו לבדו כדי להצדיק עיכוב יציאה מהארץ. אין פירוט של האיזון הראוי בין זכות היציאה של החייב ובין האינטרסים של הנושים שעלולים להיפגע מיציאתו.
    3. מהי נקודת האיזון? הליכי פשיטת הרגל אין מטרתם להעניש את החייב ועל כן אין להחמיר עמו ולאסור את יציאתו מהארץ בכל מצב. אם הוא מבקש לצאת לתקופה קצרה לשם הגשמת מטרה מוגדרת יש לאפשר לו לעשות כן. אפשר למנוע ממנו רק יציאה ארוכה או לצמיתות. 
    4. יחד עם זאת, משום שהחשש בהליכי פשיטת הרגל להיעלמותו של החייב היא גבוהה, די בראיה לכאורה כלשהי שהחייב עומד לצאת מהארץ לתקופה ארוכה או לצמיתות על מנת להצדיק את עיכובו.
    5. שמדובר בחייב בפשיטת רגל נסתפק בוודאות נמוכה יותר של ראיה לכאורה כלשהי שבעטיה נוכל לעכב את יציאתו מהארץ.
    6. יש בסעיף 57א לפקודה הגנה על החייב – הוא יכול בכל עת להגיש את בקשתו לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ.
    7. נטל ההוכחה מוטל תמיד על החייב, להראות שאין מקום לעכבו בארץ וכי הוא יוצא למטרה מוגדרת וקצרה ואין ביציאתו כדי להכביד על הליכי פשיטת הרגל.
    8. אין בפקודה או בתקנות קביעה מסוימת לגבי העירבון שיש להפקיד כתחליף לעיכוב היציאה. יש לבית המשפט סמכות כללית לבטל את צו עיכוב היציאה גם לפני הליכי פשיטת הרגל ומכוח סמכות זו אין מניעה שבית המשפט יתנה את ביטול הצו בהפקדת עירבון כספי.


    פש"ר 1042/05 טוס וספא בע"מ נ' וייס דן

    החייב טוען כי עצם שמירת מקום עבודתו היא תועלת לנושים המצדיקה ביטול צו עיכוב יציאה מהארץ. זאת, משום שעיסוקו הקבוע הוא תיירות חוץ ובגילו (55) לא ימצא בקלות עבודה אחרת. לא שוכנעתי שנסיעתו חיונית לעבודתו, במיוחד לאור העובדה שהצליח לעבוד משך כשנה בלי לצאת לחו"ל.
    אילו היה החייב מציע תשלום של 4,000 ₪ היום והגדלה משמעותית של התשלום החודשי, אפשר שהיה בכך כדי להצדיק ביטול עיכוב יציאה מהארץ לצורך יציאה לכנס, אבל החייב טוען שאינו יכול לעמוד בכך.

    רשות ערעור אזרחי 8934/03 אביחי דרזנר נ' יורם גיל
    אף אם במישור האזרחי יש הצדקה מלאה להמשיך ולעכב את יציאתו של המשיב מן הארץ, האינטרסים של מדינת ישראל בקיום התחייבויותיה הבין-לאומיות, ובייחוד חובותיה לפי הסכמי הסגרה, גוברים על השיקולים האזרחיים. קיימת עדיפות עליונה לקיום התחייבויותיה הבין-לאומיות של מדינת ישראל במסגרת הליכי הסגרה. אם לא תקיים המדינה את התחייבויותיה, היא לא תזכה לשיתוף פעולה ממדינות אחרות.

    עא 4222/10 שרון אלמקייס נ' עו"ד זיו אביאל - נאמן לנכסי המערערת
    הפקדת ערבון אישי - לאחר כל אלה, באתי למסקנה כי אין בידי להיעתר לבקשת הפטור במלואה. ראשית, הבקשה אינה נתמכת בכל אסמכתא לעניין המצב הכלכלי, למעט התצהיר שצורף לבקשה. שנית, צודקת באת-כוח המשיב 2 בטענתה לפיה המערערת לא הבהירה מדוע אין ביכולתה להיעזר בסביבתה הקרובה, לרבות הוריה, לצורך הפקדת עירבון. חסר זה בולט בהתחשב בכך שלטענת המערערת, הוריה הם שאמורים לממן את נסיעתה ונסיעת שלושת ילידה ליוון. .. לכל אלה יש להוסיף כי סיכויי ההליך אינם גבוהים במידה המטה את הכף לטובת קבלת הבקשה במלואה, תוך פגיעה באינטרס המשיבים להבטחת הוצאותיהם. נוכח מכלול הנימוקים האמורים, אין בידי לפטור את המערערת באופן מלא מהפקדת עירבון בגין בקשת רשות הערעור אם תוגש. יחד עם זאת, בהתחשב בשינוי הסיווג של ההליך לבקשת רשות ערעור; נוכח המצב הכלכלי של המערערת שהוכרזה כפושטת רגל, ואשר אף באת-כוח המשיב 2 אישרה בטיעוניה כי "אינו מן המשופרים"; ובהתחשב בפערי המעמד בין הצדדים; אני רואה לקבוע את סכום העירבון על הצד הנמוך ולהעמידו על 3,000 ש"ח.

    בג"צ מס' 3914/92 לאה לב נ' בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב-יפו

    1. חירות התנועה של האזרח מן הארץ אל מחוצה לה נגזרת מהיותו של אדם בן-חורין ומאופייה של המדינה כמדינה דמוקרטית, ומהיות המדינה חלק מהקהילייה הבינלאומית, אשר במסגרתה זכות התנועה מוכרת כזכות אדם מנהגית.
    2. כנגד הזכות החוקתית של כל אדם לצאת מהמדינה עומד האינטרס של בעל דין להגשמת הדין המהותי. קיומם של הליכי משפט סדירים להבטחת הזכויות המהותיות הוא אינטרס לגיטימי ראוי להגנה של כל צד במשפט. זהו גם אינטרס ציבורי שהליכי השיפוט יהיו יעילים, שתביעות לא תשובשנה, ושפסקי-דין יקוימו.
    3. במצב שבו ערכים אלה נוגדים זה את זה מתבקש איזון, הצריך לשקף את חשיבותם החברתית היחסית של הערכים המתנגשים. איזון זה ראוי שיימצא לו ביטוי עקרוני, המשקף את אמת מידה הנושאת בתוכה קו מנחה ערכי. אמת המידה החוקתית הראויה היא זו: ניתן לעכב יציאתו של בעל דין מישראל, אם קיים חשש כן ורציני כי יציאתו של בעל הדין תסכל או תכשיל את ההליך השיפוטי או תביא למניעת ביצועו של פסק הדין.
    4. הקשר הסיבתי הנדרש על-פי אמת מידה זו, בין הסכנה לבין מניעתה, הוא זה של קיום "חשש כן ורציני". הפגיעה אשר למניעתה ניתן לעכב יציאתו של בעל דין מהארץ אינה כל פגיעה אפשרית, קלה כחמורה. זוהי פגיעה בעלת חומרה יתרה, כלומר, סיכולה מראש של תביעה על-ידי הימלטות החייב לחוץ-לארץ.
    5. קיומה של אמת המידה הנדונה הוא תנאי חיוני להפעלת הסמכות של עיכוב יציאת בעל דין מהארץ, אך אין היא תנאי מספיק. תקנות הדיון עשויות להעמיד דרישות נוספות; בטרם יפעיל בית-משפט את שיקול-דעתו, יהא עליו לבחון אם קיימות דרכים דראסטיות פחות להבטחת האינטרס הראוי להגנה, בלא לפגוע בחופש התנועה.
    6.  מן הראוי הוא שבית המשפט יפעיל את סמכותו הדיונית הנדונה בזהירות רבה. מתן הצו לעיכוב היציאה אסור לו שיהא עניין של שיגרה, ומן הראוי שיינתן אך בנסיבות המצדיקות את הדבר. הפעלתה של אמת המידה הנדונה משתנה, מטבע הדברים, על-פי מהות הזכות המהותית אשר להגשמתה מכוון ההליך השיפוטי עצמו.
    7.  בגיבושה של אמת המידה הנדונה נלקחת בחשבון העובדה שמדובר על סעד ביניים במסגרתו של הליך תלוי ועומד. במצב דברים זה, יש לאמץ אמת מידה הנוטה להגן ככל האפשר על זכות האדם שהפגיעה בה היא ודאית. בכך ניתן ביטוי למשקלו הכבד של חופש הפרט לצאת מהמדינה.
  • פש"ר 001831/00 אביטל סקס נ' דוד סקס

    • סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל, העוסק במזונות שמועד תשלומם חל לאחר מועד מתן צו הכינוס, ואשר אינם בגדר חוב בר-תביעה בהליכי פשיטת הרגל, זאת להבדיל מחוב עבר של דמי מזונות, שמועד תשלומו חל טרם מתן הצו, ומעברו של החייב, פושט הרגל, מהתחום הסולבנטי, לתחום חדלות הפרעון, על תחולת עקרון השיוויון והגביה הקולקטיבית הכרוכים בכך.
    • סעיף 128 מהווה חלק ממערכת דינים מיוחדת, שעניינה התווית מעמדם המיוחד של דמי המזונות מחד גיסא, ואיזון בינו לבין צרכיהם של הנושים ה"חיצוניים", אשר הנאמן פועל בשמם, מאידך גיסא; הסעיף מהווה מעין פתרון זמני, המאפשר לבית המשפט לקצוב סכומים מהקופה באורח מיידי לטובת בן-משפחת החייב, במזונותיו הוא חב. זאת, כאשר יתרת ההגנה על נושא המזונות מושגת על-ידי מתן דין קדימה לחובות אלו, ועל-ידי ההוראה היחודית, המונעת את תחולת ההפטר על חוב המזונות, על כל המשתמע מכך.
    • הקצבת סכום מזונות לפי סעיף 128 לפקודה מהווה סיומו של הליך דו-שלבי; השלב הראשון מבוצע בבית המשפט לענייני משפחה, הקובע סכום מזונות (קבועים או זמניים), שעל החייב היה לשלמו במלואו לו היה סולבנטי. שלב זה מתמקד בצרכיו של בן-המשפחה הנזקק למזונות, והוא מוכרע לפי כל ההלכות הנהוגות בתחום דיני המזונות. בשלב זה, אין הנושים בפשיטת הרגל מהווים צד, בדרך-כלל, אף כי עשוי לחול הכלל הרגיל כי אם מונה לחייב נאמן, הרי שהוא בא בנעליו אף בעניין זה. כך או כך, קביעת דמי המזונות בשלב זה אינה מתחשבת בהכרח בנושי החייב, ובצורך לשלם לטובתם תשלום חודשי. לצורך זה, האחרון, מיועד השלב השני, אשר מופקד בידי בית המשפט של פשיטת רגל; בשלב זה, נערך איזון בין הנזקק למזונות לבין נושיו האחרים של החייב, כאשר סכום המזונות שנקבע בשלב הראשון מהווה אך נקודת מוצא, ומתפקד כחיוב נוסף המוטל על החייב חדל-הפרעון (אשר מעצם מצבו אינו מסוגל, בדרך-כלל, לשלם את הסכום במלואו), אף כי אין מדובר בחוב בר-תביעה, ולא מוגשת בגינו תביעת חוב רגילה. מהותו של שלב זה, הינו פסיקת תשלום חודשי כולל שעל החייב להעביר, וחלוקתו בין הנזקק למזונות לבין הנושים האחרים.צרכיו של נזקק המזונות (חשובים כאשר יהיו), בשלב זה, אינם מהווים עוד חזות הכל, ובית המשפט בוחן אף את צרכיהם של הנושים, כאשר מן הראוי ליתן את הדעת על מספרם, סוג נשייתם, מיהותם וסך כל חובותיו של החייב (שאינם נשוא חוב מזונות), לעומת התשלום החודשי המקסימלי שניתן להשית עליו על-פי דין.
    • זאת ואף זאת; כאשר עוסקים אנו בבדיקת חיוב המזונות במסגרת איזון שנעשה על-ידי דיני חדלות הפרעון, חל הכלל הרגיל כי סמכותו של הנאמן (ובית המשפט של חדלות-פרעון, המפקח על מעשיו), להדרש במקרים מתאימים לבדיקה מדוקדקת של פסקי דין וחיובים שנקבעו כנגד החייב, והוא מוסמך, בעת הצורך, "להכנס ולהציץ מאחורי הפרגוד" של פסק-הדין נשוא חוב המזונות; בעניין זה, אין להחלטת בית משפט למשפחה מותר כלשהו על-פני החלטות שיפוטיות של ערכאות אחרות, אשר מן המפורסמות הוא כי זכותו וחובתו של הנאמן לבודקם.
    • נוסף לסך הגבוה של מזונות זמניים אותו היא דורשת בשם ילדי הזוג, עומדת המבקשת מאחורי כ-80% מתביעות החוב שהוגשו כנגד החייב, וזאת אף בלא להתייחס לתביעות חוב נוספות אשר הוגשו על-ידי הוריה של המבקשת. אך בצדק העירה ב"כ כונס הנכסים הרשמי, כי חלק ניכר ממסכת הסכסוך המונח בפני אינו אלא המשך בלתי נפרד ממאבק הגירושין בין הצדדים.
    • נוסף לשתי "זרועותיה" של המבקשת בכובעה כנושה נטענת של החייב, הרי שקיים לה, בנסיבות המקרה, אף מעמד שלישי שאין להתעלם ממנו - והוא מעמדה של חייבת אפשרית כלפי נושיו ה"חיצוניים" של החייב, וזאת ביחד ולחוד עמו. מסיבה זו, לא נעתרתי בעבר לדרישתה למנות נאמן מטעמה, ואף סירבתי להורות לכונס הנכסים הרשמי לחשוף בפניה חומר ומסמכים מחקירותיו של החייב.
    • מחומר הראיות ומהתרשמותי מן החייבת והתנהגותה, לכל אורך התגלגלות העניינים, ספק גדול בעיני, אם מדובר בהתנהגות בתום לב. קרי, אין עסקינן במצב בו המבקשת אינה רוצה אלא למצות את זכויות ילדיה ולדאוג לצרכיהם האמיתיים. דומה, כי בנסיבות המקרה סבירה יותר דווקא גרסתו של החייב, הנתמכת הן בחומר הראיות והן בהתרשמותו של בית המשפט מן הצדדים - גרסה לפיה מונעת המבקשת על-ידי שיקולים שהינם זרים לטובת הליך הכינוס, ויתכן כי היא מנצלת את ההליכים בכדי לפגוע בחייב, וזאת שלא כדין.
    • כאשר נדרש בית המשפט לאזן בין צרכיהם המהותיים של הצדדים, כאשר הוא מתבקש להפעיל את סמכותו לפי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל, סעיף אשר מותיר לבית המשפט של חדלות פרעון, במוצהר, שיקול דעת רחב - לאשר או לא לאשר הקצבת מזונות מקופת הכינוס, ואם כן לקבוע את שיעורם לא רק לפי צרכיהם האמיתיים של הזכאים למזונות, אלא גם לאור איזונם מול זכויות נושיו האחרים של החייב פושט הרגל.


    בש"א 2166/06  לוי משה נ' כונס הנכסים הרשמי הדרום

    • על פי הוראת סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל שעניינה "הקצבה לזכאי למזונות", הרי שניתנת סמכות, על פי בקשתו של אדם "שמגיעים לו מפושט הרגל על פי פסק דין מזונות שזמן פרעונם חל אחרי מתן צו הכינוס, להקציב לאותו אדם מזמן לזמן מתוך נכסי פושט הרגל או מתוך הכנסותיו סכומי כסף שימצא לנכון".
    • הוראה זו המעניקה קדימות ועדיפות מסויימת לזכאי לדמי המזונות על פני נושים רגילים אחרים, הממתינים בצוותא לקבלת כספים על פי נשייתם היחסית, נותנת ביטוי לצרכים סוציאליים ראשונים במעלה, של מי שהיה סמוך על שולחנו של החייב- ברוב המקרים ילדיו הקטינים - ונותר לעיתים, עקב הליך הגירושין תלוי במידה רבה בכלכלתו, בדמי המזונות שהחייב אמור לשאתם.
    • עם זאת אופייה ולשונה של הוראה זו, הדנה בהקצבת מזונות, מזמן לזמן, לאחר שיקול דעת ומחשבה, שאין היא נועדת מיניה וביה, להעמיד לרשות הזכאי את מלוא דמי המזונות שנפסקו לו, וזאת נוכח צרכיהם של נושים אחרים, הניצבים בפתח, שהכנסותיו ונכסיו של החייב שמהם מוקצבים המזונות, אמורים להיות מחולקים גם ביניהם. לצורך הקצבת המזונות ישוקללו איפוא צורכי הזכאי השוטפים לדמי מזונות, היקף הנכסים והכספים המצויים בקופת הפשט"ר, יכולתו הכלכלית המשתנה של החייב, ומסת החובות על פי תביעות החוב שאושרו.
    • נוכח האמור, טענת החייבת להקצבת מזונות נרחבת כמבוקש על ידה, מרחיקת לכת עד מאד. אין חולקין כי החייבת חיה חיים צנועים מאד, כנטען על ידה. עם זאת במשך השנים שנקפו לא פנתה בבקשה להקצבת מזונות מבית משפט זה, והטעם המיידי לקצוב מזונות, מתוך דאגה לצורכי קיום יומיומיים, עבר מהעולם, משהבקשה מוגשת כיום, בדיעבד, עבור תקופה שחלפה מהעולם. החייב לא העביר כספים לקופת הכינוס, כנאמר לעיל, ומסת החובות עולה לאין שיעור על הכספים שנצברו לחלוקה, ששיעור הדיבידנד שלהם יהיה זעום למדי. הליכי פשיטת הרגל הסתיימו למעשה, זה מכבר, והנאמן התבקש לפעול לחלוקת הכספים לנושים. 
    • בנסיבות אלה, ומתוך מתן ביטוי למועד הגשת הבקשה להקצבת מזונות, ושיקולים שלפנים משורת הדין, פוסק אני למבקשת סך של 20,000 ₪ שישולמו מקופת פשיטת הרגל תוך 30 ימים.


    פ
    ש"ר 2286-04 עופרה שאבי נ' עו"ד איתן צנעני – המנהל המיוחד

    • הסכם גירושין הנערך ביו בני זוג לבין עצמם בין אם הוא מקבל תוקף החלטה של בית המשפט למשפחה (או בית הדין הרבני) ובין אם לאו הינו הסכמה פנימית בין החייב למשפחתו אשר חלוקת המשאבים שהיא כוללת אינה מביאה בחשבון ואינה יכולה להביא בחשבון את הנושים החיצוניים של החייב. אלו מטבע הדברים אינם צד להליכים הללו, ואינם יכולים להיות צד לאותם הליכים. זהו בדיוק ייעודו של סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל. סעיף זה אינו מיועד לבחון את סבירות הסכם הגירושין לכשעצמו או להפוך את בית משפט של חדלות פירעון לערכאת ערעור על הסכם הגירושין ובית המשפט לענייני משפחה אשר נתן בו תוקף. סעיף 128 הינו למעשה נדבך נוסף ונפרד, דרכו מועבר ההסכם אשר בו מוכנס לתמונה האינטרס של נושי החייב.
    • מכל האמור לעיל עולה כי לא ניתן להשתמש בסעיף 128 כחותמת גומי לייבוא הסכם גירושין "נדיב" ואכיפתו על הנושים. דין אחר היה יוצר תמריץ בלתי ראוי להשתמש בגירושין ולעיתים אף בגירושין למראית עין כדרך לסכל את הליכי פשיטת הרגל ולהעדיף את משפחת החייב (ובעקיפין אף אותו עצמו) על פני נושיו.
  • ערעור אזרחי 5709/99 זיוה לוין נ' גד שילר

    • מטרתו של סעיף 96 לפקודה הינה לבטל בתנאים מסוימים הענקות נכסים שנעשו על-ידי חייב ללא תמורה נאותה לפני תחילת פשיטת הרגל, אשר תוצאתן הינה הקטנת מאסת הנכסים שלו, תוך סיכון כי כאשר ייכנס לפשיטת רגל תעמוד יתרה קטנה יותר לחלוקה בין נושיו. הרעיון ביסוד הוראה זו הוא, בתמצית, כי בגדר התקופה הקובעת הקודמת לתחילת פשיטת הרגל הענקת נכס על-ידי חייב ללא תמורה או בתמורה מופחתת פוגעת בכושר הפירעון שלו כלפי נושיו ומצדיקה את ביטולה כדי לקדם את אינטרס הציבור בהגנה על הנושים בכפוף לנסיבות מיוחדות. ביטול ההענקה ייתכן רק לאחר הכרזת פשיטת הרגל.
    • ההענקה שסעיף 96 מדבר בה אינה מחייבת קיומה של כוונת תרמית מצד המעניק במובן של העדפת נושה אחד על פני אחרים, או אף כוונה להבריח נכסים מפני הנושים או כל פגיעה אחרת בעיקרון מוסרי. גם קיומם של טעמים אובייקטיביים להעברת נכס, שאינם קשורים בנושים, עשוי להכשיר את הקרקע לביטול הענקות. תמצית הרציונל לביטול ההענקות היא בכך כי בפרק זמן מוגדר הקודם למעשה פשיטת רגל, כאשר אדם יודע שמצבו הכלכלי מצוי בשפל, עליו להיות בראש ובראשונה הוגן כלפי נושיו בטרם יהא נדיב כלפי קרוביו, ועליו לדאוג לשלם את חובותיו בטרם ייתן מתנות לאחרים.
    • סעיף 96 לפקודה קובע כי הענקה תהיה בטלה כלפי הנאמן בשני מצבים: האחד, המעוגן בסעיף 96(א), אם המעניק נעשה פושט רגל לפני שעברו שנתיים מיום ההענקה (התקופה הקצרה); השני, המעוגן בסעיף 96(ב), אם המעניק נעשה פושט רגל אחרי שעברו שנתיים ולפני שעברו עשר שנים מיום ההענקה (התקופה הארוכה). במצב השני, לא תהא ההענקה בטלה אם התובעים מכוח ההענקה הוכיחו את שני אלה: כי בזמן ההענקה היה המעניק בר-פירעון של כל חובותיו גם בלא להיזקק לנכס הכלול בהענקה. וכן, כי משנעשתה ההענקה, עברה זכות המעניק באותו נכס לנאמן על ההענקה. לגבי שני המצבים לא תיחשב הענקה כבטלה אם נתמלא אחד החריגים המנויים בסעיף 96(ג), ובהם העברת נכס לטובת קונה בתום-לב ובתמורה בת-ערך
    • על-פי הסיפה להוראת סעיף 96(ב), ביטול ההענקה נמנע אם יוכח כי בעת ההענקה היה המעניק כשר- פירעון של כל חובותיו גם בלא להיזקק לנכס הכלול בהענקה וכי זכות המעניק בנכס עברה לנאמן על ההענקה. הנטל הוא על מקבל ההענקה להוכיח את כשרות-הפירעון של החייב בעת ההענקה אם ברצונו למנוע את ביטולה. נטל השכנוע בעניין זה רובץ על המערערת המתנגדת לביטול ההענקה.
    • על-פי סעיף 96(ג) לפקודה, לא יראו העברת נכס בגדר הענקה שניתן לבטלה במצב שבו העברת הנכס נעשתה לקונה בתום-לב ובתמורה בת-ערך. המחוקק לא פירש על מי נטל ההוכחה להוכחת הסייג. הפסיקה קבעה כי על הנאמן, בתורת מעוניין בביטול ההענקה, להוכיח את כל היסודות העובדתיים שבבסיס עילת תביעתו, לרבות היסודות השליליים שבמסגרת החריגים המפורטים בסעיף 96(ג). אלא שמאחר שמדובר ביסודות שליליים, שלעתים מצויים בידיעתו המיוחדת של הצד שכנגד, כמות ההוכחה הנדרשת מהנאמן כדי לצאת ידי חובת הראיה המוטלת עליו היא קטנה, ואם לא תובא ראיה לסתור מצד הנתבע, יורם נטל השכנוע החל עליו.
    • מאחר שמטרת סעיף 96 הינה למנוע הענקת נכסים של החייב באופן שיפחית את המאסה העומדת לחלוקה בין הנושים, הנטייה היא לפרש את יסודותיו בהקשר כלכלי-מסחרי, ולכן גם המושג "קונה" בהקשר שלפנינו מתפרש בצורה רחבה וחל על כל מי שקיבל בפועל הענקה מן המעניק, ולאו דווקא מי שקנה נכס בשוק במובן המקובל. מכאן, שגם העברת נכס על-ידי חייב לבת או בן-זוג עשויה לכלול את הנעברים בגדר "קונים" לצורך העניין. לפיכך אין מניעה לראות במערערת, בקבלתה את חלקו של החייב בתמורת הבית, בגדר "קונה" לצורך העניין.
    • קיום תום-לב מחייב כי מקבל ההענקה לא ידע בעת העברת הנכס אליו כי המעניק נמצא בקשיים כספיים, ולכן לא היה יכול לצפות כי ההענקה תפחית מרכוש החייב העשוי לעמוד לחלוקה בין הנושים. אם מקבל ההענקה יודע על מצבו הקשה של המעניק ויכול להסיק כי ההעברה תרחיק את הנכס מידי הנושים, נשלל תום-לבו. הקירבה המשפחתית והעסקית של מקבל ההענקה למעניק יוצרת חזקה בדבר ידיעתו על הקשיים הכלכליים של המעניק.
    • הפרשנות המקובלת למושג "תמורה בת-ערך" הינה תמורה מסחרית בעלת ערך, בין בעין ובין בכסף. אין דרישה לקיומה של שקילות מלאה של התמורה, ודי בכך שבמובן המסחרי ניתנה תמורה בעלת ערך בעד ההענקה.


    ערעור אזרחי 3853/98 עמי סדן, עו"ד נ' אבירם רוזנטל

    • בתביעה לביטול הענקה הנטל הראשוני לבסס קיומה של הענקה פסולה רובץ על התובע את ביטולה. עליו להוכיח את מהות ההענקה ואת מועדה, את טיבו של הנכס ואת העובדה כי המעניק נעשה פושט רגל בתוך פרק הזמן הנקוב בהוראה הרלוונטית לעניין. מקום שמדובר בהענקה שבוצעה למעלה משנתיים לפני פשיטת הרגל, ולפני שחלפו עשר שנים מיום ההענקה, תבוטל ההענקה בכפוף להגנה הנתונה למקבל ההענקה שלפיה בעת ההענקה היה המעניק כשר-פירעון גם בלא להיזקק לנכס מושא ההענקה, ועל-כן ההענקה לא פגעה ביכולתו לפרוע את חובותיו.
    • יסוד העקיבה: אף שהנאמן הוכיח קיומה של הענקה פסולה של ניירות הערך העונה על תנאי סעיף 96(ב) לפקודה, לא הוכח אם ניירות הערך עדיין מצויים בחזקתו של המשיב, ואם לאו - אם העבירם לאחר, אם מימש אותם, ואם כן, מתי מימש אותם, ומהי התמורה שקיבל עבורם. משמעות הדבר היא כי אין ניתן להורות על החזרת הנכס בעין, ואין  ניתן להתחקות אחר גלגוליו. האם ניתן בנסיבות אלה לבטל את ההענקה, ואם כן, כיצד יש לשום את שווייה? ראוי לפרש את סמכות הנאמן לבטל הענקה כמשתרעת גם מקום שאין אפשרות להשיב לנכסי החייב את הנכס המקורי שהועבר אלא את שוויו בלבד, בין בכסף ובין בנכס חלופי שנרכש מתמורתו. האפשרות לבטל הענקה על דרך השבה של הנכס המועבר או שווה ערכו עולה בקנה אחד עם תכלית הליך ביטול ההענקה, אשר נועד לגשר על פער ההפחתה של מסת הנכסים של פושט הרגל העומדת לחלוקה בין הנושים ולהגן עליהם מפני הפגיעה הכרוכה בהענקת נכסים על-ידי החייב בעת שהיה חדל-פירעון של חובותיו. העיקרון כי השבה מאפשרת החזרת נכס בעין או שווה ערכו מתיישב עם עקרונות כלליים של השבה הנטועים בדין האזרחי בהקשרים שונים, בין בתחום החוזים ובין בדיני עשיית עושר ולא במשפט ובדיני הנאמנות.
    • סעד שבשיקול הדעת: האם ובאיזו מידה נתון לבית-המשפט שיקול- דעת שלא להורות על ביטול הענקה על-פי סעיף 96 גם מקום שהוכחו כל התנאים שהפקודה מציבה לצורך ביטול כאמור? שאלה היא אם שיקול-דעת רחב זה כולל גם אפשרות שלא לבטל הענקה כלל כאשר הוכחו כל התנאים הנדרשים לביטול, אך מקום שנסיבות העניין עשויות, במאזן כולל, להביא לתוצאה בלתי צודקת בבחינת מערך הנזקים היחסי בין מקבל ההענקה לנושים תוך התייחסות אפשרית גם להיבטים של תום-לב הצדדים הנוגעים בדבר. אם אכן קיים שיקול דעת כאמור, הדעת נותנת כי הוא יופעל בנסיבות חריגות ויחייב הערכה מורכבת ומשולבת של שיקולי מדיניות כלליים  ומיוחדים למקרה הנדון.
    • השבה: התכלית שביסוד הערכת שווי נכס לצורך השבתו עקב ביטול הענקה פסולה בפשיטת רגל היא ביטולה של הגריעה ממצבת נכסי פושט הרגל עקב ההענקה. לצורך השגתה נתון בידי בית-המשפט שיקול-דעת להורות על השבת נכס ההענקה בעין או על שווה ערכו בדרך שתחזיר את מצבת נכסי פושט הרגל לקדמותה, כאילו לא נעשתה ההענקה. מקום שנכס ההענקה מצוי בידי מקבל ההענקה בעין יש להחזירו, ולעניין זה אינני נדרשת לשאלה אם ניתן להורות במסגרת זו גם על תשלומי איזון לצורך גישור על פערי עלייה או ירידה בערך הנכס ממועד ההענקה ועד להשבתו. אשר להשבת שווה ערך כספי של הנכס המוענק - אותו יש לחשב בדרך-כלל על- פי מועד ההענקה בשערוך מתאים.


    פש"ר 331-07 בקלו ינקו נ' בקלו חוה כרמלה

    • על הנאמן להוכיח שלושה יסודות על מנת להוכיח כי מדובר בהענקה בטלה: כי עסקינן ב"נכסים", "של החייב" וכי בוצעה "הענקה". אין מחלוקת כי זכויות החייב בדירה הם נכסיו, משכך המחלוקת מצטמצמת לרכיב השלישי, "הענקה". על הנאמן להוכיח, ברמה של מאזן ההסתברות הנהוג במשפט האזרחי כי אכן בהענקה עסקינן.
    • על מנת להוכיח את התקיימות היסוד השלישי בדבר הענקה על הנאמן להראות כי עסקינן במתן נכס ללא תמורה או בתמורה הנופלת בערכה, באופן ניכר, ממחירו ההוגן של הנכס. בעניין זה נפסק כי אין בית המשפט נוהג להחליף בהגיונו את הגיונם של הצדדים למו"מ. בית המשפט יתערב ויגדיר "עסקה" כ"הענקה", רק כאשר המחיר חורג לחלוטין מהסביר אף לאור נסיבותיו האישיות של המעניק באותה העת.
    • נטל השכנוע בדבר אי מילוי החריגים הקבועים בסעיף 96(ג), נקבע על ידי בית המשפט העליון בע"א 5578/93 ראובן נדב נ' מאיר סרגובי, בענייננו על הנאמן להוכיח כי ההענקה נעשתה בחוסר תום לב וללא תמורה בת ערך. עם זאת, הנטל המונח לפתחו של הנאמן איננו כבד ואם יעלה בידיו לעמוד בנטל הראשוני לשלילת התקיימותו של החריג, תידרש המשיבה להביא ראיות לסתור, שיהיה בהם כדי לשכנע כי החריג מתקיים.
    • סעיף 96(ג)(1) דן ב"הענקה בשל נישואין ולפניהם". על מנת שיחול החריג צריכים להתקיים שלושה תנאים: ההענקה נעשתה לרגל נישואים; ההענקה אמורה לקבל תוקף בהתקיים הנישואים והיא מותנית בעריכתם; ההענקה ניתנה מתוך רצון או מטרה להמריץ או להקל את עריכת הנישואים.


    רע"א 8233/08 מרגלית כובשי נ' אייל
    שוורץ

    • בעת בחינת בקשה לפירוק שיתוף במקרקעין המוגשת על-ידי כונס נכסים, יערוך בית המשפט איזון בין הזכויות והאינטרסים של השותפים ושל החייב, שאינו יכול לעמוד בתשלום חובו, מן הצד האחד, לבין הזכויות והאינטרסים של הנושים, שאליהם מצטרף גם האינטרס הציבורי בדבר שלטון החוק והאמון ברשויות השלטון, מן הצד השני. האיזון האמור עניינו בקביעת המיקום שבו ייפול הסיכון: אם על כתפיה של המבקשת, או על כתפיהם של הנושים. בשאלת עצם האפשרות למכור את הבית, להבדיל משאלת אופן מכירת הבית כתפוס או פנוי, שפירוק השיתוף הינו שלב הכרחי לצורך הגשמתה, יש מקום להטיל את הסיכון על כתפי המבקשת.
    • סעיף 40א נועד "לטפל" בעיקר בקושי המתמקד ביחסים שבין שותפים לבין עצמם בהסתמן חיכוך ביניהם, ובקושי שעמו נאלץ להתמודד הצד החלש במערכת היחסים, לרוב האישה, כפועל יוצא של חוק הגנת הדייר. לחוסר ההרמוניה הנובע מן הפרשנות השוללת את תחולת חוק הגנת הדייר על המקרה דנן, יש ליתן משקל משמעותי בפרשנות הסעיף. קיים קושי רב במצב החקיקתי שייווצר אם ייקבע שקיומה של זכות בעלות רשומה לבן זוגו של החייב, דווקא היא תמנע ממנו וממשפחתו לממש את זכותם לדיירות מוגנת, בעוד שותפיו העסקיים של חייב אחר; חייב המתגורר בבית המגורים לבדו; או חייב שנמנע מלרשום את בן זוגו כבעליה של הדירה, יהיו זכאים למעמד של דיירים מוגנים.
    • לדעת הרוב סעיף 40א לחוק המקרקעין לא יחול על מקרה של פירוק שיתוף דירת מגורים של בני זוג על-ידי כונס נכסים לצורך פירעון חוב. לפיכך במקרה הנדון בית המגורים של המבקשת והחייב יימכר על-ידי המשיב כתפוס על ידי המבקשת לאחר פירוק בעלותם המשותפת בו. תמורת המכירה תועבר לנושים בניכוי חלקה של המבקשת בבעלות בו. המבקשת תהיה לדיירת מוגנת של הנושים בבית המגורים.