"לא שוכחים אף אחד"- טקס זיכרון לנרצחים ונרצחות בישראל

 
|08/12/2014 |

​אתמול נערך טקס הזיכרון לנרצחים ונרצחות בישראל, בסימן "לא שוכחים אף אחד", במעמד ח"כ פנינה תמנו-שטה, מנכ"לית משרד המשפטים, גב' אמי פלמור, מנכ"ל משרד הרווחה והשירותים החברתיים, מר יוסי סילמן ונציגי משפחות אשר איבדו את יקיריהן.  ​

​הטקס מתקיים במסגרת פעילותה של תכנית סנ"ה, סיוע לנפגעי עבירות המתה, מערך של תמיכה טיפולית משפטית למשפחות נפגעי עבירות המתה. בהתאם לתוכנית, הוקמו על ידי משרד הרווחה חמישה מרכזי סיוע ברחבי הארץ, אשר פועלים באמצעות עמותת אלה ושבכל אחד מהם מעניקים סל שירותים טיפוליים ותמיכה למשפחות. לצד זה, ניתן להן ייצוג משפטי באמצעות האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים, אשר מלווה אותן בכל שלבי ההליך המשפטי הפלילי ובהליכים משפטיים אזרחיים.

 

במהלך הטקס, הדליקו נציגי המשפחות נר לזכר יקיריהם והציגו את סיפורם הכואב. הטקס נחתם בהקראת שמות הנרצחים, על ידי בני משפחתם שבחרו להגיע לטקס, כדי להזכיר לכולנו ש"לא שוכחים אף אחד".

 

נאום המנהלת הכללית של משרד המשפטים, הגב' אמי פלמור:

 

"מכובדי כולם, לרה צינמן, יו"ר ארגון הנרצחים והנרצחות אשר יחד עם אורה ברז התחילה את המאבק ובזכותן אנחנו כאן היום.

בפתח דבריי אציין את כל הגופים הממשלתיים שעוסקים היום בשיתוף פעולה על מנת להעניק את הטיפול למשפחות קורבנות העבירה וביניהם משרד הרווחה, המשטרה, מחלקת ייעוץ וחקיקה והאגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים. עם זאת, חשוב להדגיש כי כל הפעילות ושיתוף הפעולה הללו לא היו יוצאים לפועל לולא העוול הזועק לשמיים של הקורבן של רצח פלילי, שלא זוכה לפיצוי, לטיפול או להכרה, ולולא האימהות שהקימו את ארגון הנרצחים והנרצחות. נשים אשר בזכותן חוקק חוק זכויות נפגעי עבירה שהעניק למשפחות את האפשרות להיות שותפים להליך הפלילי מתחילתו ועד סופו, החל משלב החקירה, הטיעונים לעונש, בבקשות ליציאה לחופשה מבית הכלא ולהליך בקשת החנינה.

כיושבת הראש הראשונה של ועדת קביעת הזכאות לנפגעי עבירות המתה, חשוב לי להביא בפניכם את המספרים: משנת 2011 הוגשו בין 100-120 בקשות לסיוע של משפחות לקורבנות עבירות המתה בשנה. נתון מכאיב ומדאיג במיוחד הוא שכ- 50% מהבקשות לסיוע הן של משפחות של קורבנות מהחברה הערבית והדרוזית, על אף שהאחוז שלהם באוכלוסייה הוא הרבה יותר נמוך. בשנת 2011 נרצחו 9 קטינים, בשנת 2012 נרצחו 5 קטינים, בשנת 2013 נרצחו 11 קטינים ובשנת 2014 עד לרגע זה נרצחו 11 קטינים. מדובר במספרים קשים וכואבים. כל הקורבנות הם ילדיהם של מישהו, אך בחרתי לציין את מספר הקטינים מאחר וזהו נתון שאין אנו עוסקים בו מספיק.

מלבד הטיפול בקורבנות אנו צריכים לחשוב על איך למנוע את  הרצח הבא. לפיכך, חשוב לי לציין בכובעי כמנכ"לית משרד המשפטים שבשנים האחרונים הוקמו בשיתוף פעולה עם משרד הרווחה וביתר שאת, יחידות סיוע בכל בתי הדין הדתיים ולא רק בבתי המשפט לענייני משפחה. יחידות סיוע הוקמו גם בבתי הדין הרבניים, בתי הדין השרעיים ובתי הדין הדרוזים. יחידות הסיוע, מטרתן לנסות ולפתור את הסכסוך בשלביו הראשוניים, לנסות להנמיך את הלהבות ולנטרל את הכוחות האיומים שמביאים בסופו של דבר הורים לפגוע בילדיהם. חשוב לציין שמדובר בהורים, כיוון שלצערנו אין המדובר רק בצד אחד של המשפחה, אלא שהמעשים הללו נעשים ע"י שני הצדדים וכולנו חשופים לכך.

הבוקר, כאשר נפרדתי מבני, המשרת כקצין קרבי באזור השומרון, הוא אמר לי שהיה כיף בבית בסוף השבוע. בכל פעם שאני שומעת את האמירה הזאת נצבט לי הלב ועולה בי פחד שמאפיין כל הורה, אשר שנפרד מילדו ויודע שאולי הוא הולך למקום שבו נשקפת סכנה לחייו. שאלתי את עצמי איך אפשר לסבול את המחשבה של אובדן אפשרי של ילד ובפרט את המחשבה שהאובדן הזה יהיה על רקע עבירה פלילית, על רקע של רצח סתמי, על רקע של רצח שנקלעת אליו מבלי שהיית אמור בכלל להיות בזירה שצפוי בה מוות. המחשבה על כך צריכה ללוות כל אחד ואחד מאזרחי מדינת ישראל. כל אחד מאתנו צריך לדעת שהוא עלול להיות חשוף לרצח על רקע פלילי לא מחר בבוקר, אלא אפילו היום בערב. הוא ומשפחתו.
מתוך המחשבה הזו צריך לפעול בשני מישורים - לנסות לראות איך אנו מחנכים עצמנו להנמיך את האלימות, לחינוך לחיי משפחה ולזיהוי מקורות אפשריים לאלימות בשלבים המוקדמים ביותר. מעבר לזה, עלינו להיות מחויבים למשפחות שאיבדו את היקר להן ללא מטרה או סיבה. משפחות אשר נושאות את הכאב מבלי לקבל, באופן ברור מאליו, את התמיכה והסיוע של החברה ושל המוסדות הממשלתיים וממשיכות להיאבק מידי יום ביומו על ההכרה הזו.

אנחנו כאן כדי להגיד לכם שאתם לא לבד. אנחנו אתכם וכל אחד מאתנו בתפקידו ופועלו מנסה ועושה ככל יכולתו על מנת להעניק לכם את הסיוע המגיע לכם ובנוסף מרגיש ויודע שאין ביננו הבדל. האסון עלול לקרות לכל אחד מאתנו".