אינדקס פסיקה

 
היחידה הממשלתית לחופש המידע מבצעת מעקב אחר פסקי דין הניתנים בסוגיות של חופש מידע ושקיפות בבתי המשפט השונים לרבות בית המשפט העליון, בית הדין הארצי לעבודה ובתי המשפט לעניינים מנהליים.
 
בטבלה תוכלו למצוא נתונים תמציתיים אודות פסקי הדין וקישור לפסקי הדין המלאים, שניתנו בבית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה בעניינים הנ"ל לאחר חקיקת חוק חופש המידע וכן לפסקי דין שניתנו בערכאות אחרות החל מינואר 2012.  

לתשומת לבכם: עקב שינויים באתר בתי המשפט, למעט תיקים שנדונו בבית המשפט העליון, לא ניתן לצפות בפסקי דין דרך קישורים. ניתן לעיין בתיקים באתר נט המשפט על פי מספר תיק.  
 
איתור פסיקה
תאריך
מתאריך
בחר תאריך מתוך לוח השנה.
עד תאריך
בחר תאריך מתוך לוח השנה.
תוצאות 10-1 מתוך 337 תוצאות
תאריךמספר הליךערכאהשם העותרשם המשיב
30/05/2018עע"מ 5089/16בית משפט עליוןהתנועה למען איכות השלטוןבנק ישראל
נושא העתירה:

ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בעת"מ 22113-05-15, שבו נדחתה עתירת המערערת לקבלת דוחות ביקורת שערך בנק ישראל בעניין הליך מתן אשראי לחברות בקבוצת "נוחי דנקנר" ("קבוצת אי.די.בי") במספר תאגידים בנקאיים וכן בעניין סיכוני האשראי שהוענק לקבוצה זו שנערכו קודם לכן. בפסה"ד המחוזי נקבע, כי לפי ההלכה הקיימת בעניין אזולאי, יש איסור בדין ( סעיף 15א(א) לפקודת הבנקאות) על מסירת המידע וכי לפי הלכה זו חובת הסודיות היא גורפת וחלה גם על דוח ביקורת סופי של אגף הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל ולכן, אסור לגלות את המידע שהעותרת ביקשה לפי חוק חופש המידע (סעיף 9(א)(4) לחוק). השאלה העיקרית בערעור הייתה מה היחס בין הוראת הסודיות הקבועה בפקודת הבנקאות לבין חוק חופש המידע.​


ההחלטה:
​ביהמ"ש העליון דחה את הערעור. בין היתר נקבע: (1) הוראת הסודיות הקבועה בסעיף 15 א(א) לפקודת הבנקאות היא הוראת סודיות הקבועה בדין, חריגיה קבועים בדין, וככזו חלה עליה הוראת סעיף 9(א)(4) לחוק חופש המידע, ואין להורות על חשיפת החומר מושא העתירה. (2) בהיבט של תכלית החוק, אין להפריד בין ידיעות ומסמכים שנמסרו או הוגשו לרשות, לבין התוצר,
התגובה, ההתייחסות ודו"ח הביקורת של הרשות כפועל יוצא מאותם ידיעות ומסמכים (3) חשיפת דו"ח הביקורת כפי שנתבקש, לגבי מתן אשראי, שהוא בליבת הפעילות הבנקאית, תחשוף דווקא את הבנקים, ובסבירות גבוהה עלולה לחשוף גם את לקוחותיהם מקבלי האשראי. המסלול של חוק חופש המידע מתמקד ברשות הציבורית ואינו אמור לשמש קיצור דרך כדי לקבל מידע על הבנקים, שאינם מוגדרים כרשות ציבורית. עם זאת, חסימת האפשרות לקבלת דו"ח ביקורת לפי חוק חופש המידע אינה סותמת בהכרח את הגולל על האפשרות לקבלו במסגרת הליך אזרחי כמו תביעה נגזרת. (4) לא ניתנה הכרעה עקרונית בשאלה האם הוראות חוק חופש המידע נסוגות תמיד מפני הוראת סודיות, כך שלבית המשפט אין סמכות להורות על גילוי מידע (לפי סעיף 17(ד) לחוק) לגביו חלה חובת סודיות, מאחר שהתשובה לשאלה זו טמונה בהוראת הסודיות עצמה ובפרשנות שניתנה לה בעניין אזולאי.
סעיפי החוק:
סעיף 9(א)(4); סעיף 10; סעיף 11; סעיף 17; סעיף 20

09/05/2018עת"מ 51278-12-17בית משפט מחוזיחוסיין אבו חוסייןעיריית באקה אלגרביה
נושא העתירה:

העתירה הוגשה לאחר שבקשת העותר לקבלת מידע בעניין הנגשת מוסדות חינוך, ציבור ותחבורה ציבורית בתחומי העיריה לבעלי המוגבלות, לא קיבלה מענה מלא. לאחר הגשת העתירה, העבירה העיריה את המידע הנוסף. בשל כך, התייתר הצורך להמשך דיון בה והעותר ביקשה למחוק אותה ולחייב את העירייה בהוצאות, בין היתר בטענה, כי העיריה התעלמה מבקשתו. מנגד, העיריה טענה, בין היתר, כי המידע הועבר לעותר לפנים משורת הדין וכי השיבה לפנייתו באופן מיידי ועמדה להעביר לו יתרת המידע המבוקש בסמוך להגשת העתירה.​


ההחלטה:
ביהמ"ש מחק את העתירה וחייב את המשיבה בהוצאות בסך 2,000 ₪. נקבע, כי מהטעם שגילוי מלוא החומר המבוקש הצריך את הגשת העתירה, גם אם לא נדונה לגופה, עדיין יש בכך כדי לזכות בהוצאות העותר, ולו בהוצאות סמליות.​
סעיפי החוק:

03/05/2018עת"מ 17005-02-18בית משפט מחוזיעורכי דין לקידום מנהל תקיןמועצה מקומית שגב שלום
נושא העתירה:

המידע שהתבקש בבקשת העותרת נמסר לאחר הגשת העתירה. בהתאם לכך, ביקשה למחוק את העתירה ולחייב את המשיבה בוהצאות. מנגד, טענה המשיבה, כי יש לחייב את העותרת דווקא בהוצאות נוכח התנהלותה.​


ההחלטה:
ביהמ"ש מחק את העתירה ודחה את שתי הבקשות ההדדיות לחיוב בהוצאות. בין היתר נקבע, כי משחלף למעלה מחודש מאז קיבלה העותרת את מבוקשה ועד שהודיעה לבית המשפט, בסמוך לדיון, כי באה על מבוקשה בעתירה אין מקום לחייב המשיבים בהוצאות העותרת ונוכח העובדה שהמידע התקבל לאחר הגשת העתירה, אין גם מקום לחייב את העותרת בתשלום הוצאות נוכח התנהלותה כבקשת המשיבים.​
סעיפי החוק:

22/04/2018עת"מ 14810-04-17בית משפט מחוזיעורכי דין לקידום מנהל תקיןמועצה מקומית ריינה
נושא העתירה:

עתירה לפי חוק חופש המידע לקבלת תלושי שכר של טופסי 106 של שמונה עובדים בכירים אצל המשיבה וזאת לאחר השחרת פרטים אישיים כגון מספר ת.ז., פרטי בנק, מצב משפחתי וכד'. העותרת טענה, כי קיימת זכות לציבור לבחון את תשלומי השכר של בכירי רשויות המנהל על מנת למנוע שחיתות וכי אין בחשיפה משום פגיעה בפרטיות היות שהשכר המירבי מפורסם ממלא ע"י משרד האוצר והפנים ומכל מקום גם אם קיימת פגיעה בפרטיות גובר עליה האינטרס הציבורי שבפיקוח על תשלומי השכר. המשיבה התנגדה לכך, בטענה שחשיפת המידע תפגע בפרטיות העובדים, ביצוע ההשחרות במידע יגרום להכבדה בלתי סבירה וכי אין כל תועלת בחשיפתו היות והשכר מבוקר ע"י משרד הפנים והממונה על השכר במשרד האוצר. יצוין, כי בהינן שהמשיבה לא פנתה לעובדים בתור צד ג' לפי סעיף 13 לחוק חופש המידע, הורה ביהמ"ש על צירופם לעתירה והעניק להם את ההזדמנות ליתן עמדת לעתירה.​


ההחלטה:
ביהמ"ש קיבל את העתירה והורה למשיבה לחשוף את תלושי השכר וטפסי 106 של העובדים הבכירים לאחר השחרת פרטים אישיים (כגון ת.ז., מצב משפחתי וכד') אך לחשוף את שמו המלא, תפקידו וכל מרכיבי השכר שלו. בנוסף, חייב את המשיבה בשכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪. בין היתר נקבע: (1) ביסוד חוק חופש המידע עומדת הכוונה לאפשר לציבור להפעיל פיקוח ובקרה על רשויות השלטון. מידע אודות שכרם של עובדים בכירים ברשות מקומית הוא מסוג המידע המכוון אליו חוק חופש המידע. (2) בלא לגרוע מחשיבות הבקרה והפיקוח על ידי משרדי הממשלה, חשיפת המידע לפי חוק חופש המידע מוסיפה נופך לפיקוח על מעשי הרשות, שאיננו בא במקום מערך הביקורת הממשלתית אלא מוסיף עליו. (3) נדחתה הטענה לקיום הכבדה בלתי סבירה בביצוע ההשחרות במידע שהתבקש. מדובר על מספר מצומצם של עובדים. (4) אף אם נניח כי חשיפת המידע בעניין השכר תהווה פגיעה בפרטיות, אזי הסכמה לחשיפת מידע זה, בין אם מפורשת ובין אם מכללא, תאיין פגיעה זו ואז הדבר לא ייחשב לפגיעה בפרטיות. (5) בנסיבות מקרה זה, העובדים צורפו לעתירה ולא השיבו בכתב ולא הביעו את התנגדותם מלבד שניים שהביעו במפורש את הסכמתם למסירת המידע. לכן, יש לראות בעובדים כמי שהביעו את הסכמתם, לפי המובן שיש ליתן להסכמה לפי חוק חופש המידע.​
סעיפי החוק:
סעיף 9(א)(3); סעיף 13; סעיף 1

18/04/2018עת"מ 5361-09-17בית משפט מחוזיעורכי דין לקידום מנהל תקיןמועצה מקומית אכסאל
נושא העתירה:

העתירה הוגשה לאחר שבקשת העותרת לקבלת דו"ח ביקורת לשנת 2015 לא נענתה לפי חוק חופש המידע. לאחר הגשת העתירה, המציאו המשיבים את הדו"ח המבוקש. על כן, העותרת ביקשה למחוק את העתירה ולחייב את המשיבים בהוצאות לאור השיהוי בהמצאת הדו"ח. המשיבים טענו, כי העותרת הציפה אותם בפניות ודרישותיה אינן עומדות בתכלית חוק חופש המידע ומטרתן אינה אלא מסחרית (קבלת שכ"ט לעוה"ד המייצגים את העותרת על חשבון הקופה הציבורית) וכי דו"ח מבקר הפנים טרם נדון ולכן טרם פורסם וכי הוא פורסם באתר האינטרנט מיד לאחר הדיון בו.​


ההחלטה:
ביהמ"ש קיבל את בקשת העותרת, מחק את העתירה וחייב את המשיבים בהוצאות בסך 8,000 ₪. בין היתר, נקבע: (1) המשיבים בטענותיהם הלא ראויות - בלשון המעטה, הוסיפו חטא על פשע, מקום שחלף הודאתם בהתנהלותם נוגדת הדין בהקשר לדו"ח מבקר הפנים לשנת 2015 והתנצלותם על השיהוי והאיחור בקיום הדיון בו, מצאו להתנצח בטענות שווא שעדיף אילו לא היו נשמעות מרשות ציבורית (2) טענות המשיבים כי העותרת משתמשת בחוק חופש המידע לצרכים מסחריים זרים לתכלית החוק הן טענות קשות, שנטענו ללא כל אסמכתא או תצהיר או אף הסבר, וראוי לרשות הציבורית להיזהר בלשונה טרם טענה כזו. (3) לא ייתכן להותיר מועד פרסום דו"ח המבקר בידי הרשות, אשר תחליט לקיים דיון בדו"ח ביקורת שנים אחרי עריכתו, משום שבכך אנו מאיינים את כוחו והאפקטיביות שלו, שעה שהמועצה תעשה כדי שיפורסם באיחור רב, כי אז נושאי הביקורת בדו"ח אינם רלוונטיים וכמעט עוד ואינם עוד מעניינים את הציבור.​
סעיפי החוק:

18/04/2018עת"מ 68892-01-18בית משפט מחוזיהמרכז הארצי לסיוע למתמחים ולסטודנטיםלשכת עורכי הדין בישראל
נושא העתירה:

 עתירה לפי חוק חופש המידע לקבלת מידע הנוגע לבחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין במועד חורף 2017. בעתירה מתוקנת שהוגשה לאחר מכן, התבקשו פריטי מידע שונים הנוגעים לוועדה הבוחנת של לשכת עורכי הדין. המשיבות טענו, כי חוק חופש המידע אינו חל על הוועדה הבוחנת ומשכך נעדר ביהמ"ש סמכות עניינית לדון בעניין. נטען, כי הוועדה הבוחנת היא גוף נפרד ועצמאי ואינה קשורה בלשכת עורכי הדין והיא שאחראית באופן בלעדי על עריכתן של בחינות ההסמכה על כל המשתמע מכך וכי מעורבות לשכת עורכי הדין מתמצה בהענקת שירותי אדמינסטרציה לביצוע תפקידיה כדוגמת שכירת אולמות הבחינה ושירותים טכניים נוספים.​


ההחלטה:
​ביהמ"ש דחה את העתירה על הסף בשל היעדר סמכות עניינית וחייב את העותרת בהוצאות בסך 5,000 ₪. בין היתר נקבע: (1) הוועדה הבוחנת מתאפיינת בהיותה גוף קולגיאלי ואת תפקידיה מבצעים חבריה בהתנדבות. היא אינה כפופה למוסדות לשכת עורכי הדין המנויים בחוק, חבריה אינם בעלי תפקיד במוסדות הלשכה והיא נהנית מעצמאות. (2) הוועדה הבוחנת אינה עונה על הגדרת רשות ציבורית בחוק חופש המידע ולכן חוק חופש המידע אינו חל עליה (3) אף שהוועדה הוקמה בחוק, היא אינה תאגיד. לכן, אינה עונה על ההגדרה "תאגיד שהוקם בחוק" המופיעה בהגדרת רשות ציבורית (4) כך גם, אינה עונה על פריט 10 שבהגדרת רשות ציבורית המתייחסת לגוף מבוקר שניתן לגביו צו של שר המשפטים.
סעיפי החוק:
סעיף 2

27/03/2018עת"מ 26445-08-16בית משפט מחוזיהמוקד להגנת הפרט ואח'משרד הבריאות
נושא העתירה:

בעתירה לפי חוק חופש המידע נתבקשו המשיבים למסור לידי העותרים את כל התיקים, הפרטים והמסמכים הנוגעים לטיפול ולקבורה של גופותיהם של קרובי משפחה של העותרים 2 – 4, אשר נהרגו בעת שהיו מעורבים בביצוע פיגועים (להלן - הגופות). המשיבים טענו, כי כל המידע המצוי ושנוצר במכון לרפואה משפטית ביחס לגופות הוא מידע שנוצר כולו לבקשת המשטרה ועל כן כל המידע הוא חומר חקירתי משטרתי שהוראות חוק חופש המידע אינן חלות עליהם לפי סעיף 14(א)(8)-(9) לחוק.​


ההחלטה:
בית המשפט קיבל את העתירה בנוגע לחלק מהחומרים וחייב את המשיבים בהוצאות בסך 10,000 ₪. בין היתר נקבע: (1) בכל המקרים מושא העתירה, בוצעו הנתיחות בהמשך לפניות המשטרה ובזיקה לתיקי ופעולות חקירה שלה. על כן, על המסמכים שבתיק לרבות מזכרים וחוות דעת המתעדים פעולות חקירה, חל סעיף 14(א)(8) לחוק חופש המידע ואין חובה למסרם לעותרים. אף שהחומרים נמסרו לעותרים תוך השחרת של פרטים מסוימים, אין מקום להורות במסגרת עתירה זו על הסרת ההשחרות. (2) לא ניתן לאפיין, ולו בדוחק, את רשיונות קבורה והודעות פטירה הכלולים במסגרת החומרים, כ"מידע שנאסף או שנוצר לצורכי חקירה". מדובר בטפסים סטנדרטיים הנוגעים להליכי קבורה ואשר אינם תולדה של הליכי חקירה. הכלל בדבר "הפרשנות המצמצמת לסייגים למסירת מידע" מחזק מסקנה זו. מסמכים אלה נמסרו לעותרים תוך שהושחר בהם החלק הנוגע למקום קבורת הגופות ולכן יש למסור מסמכים אלה בלי השחרות או השמטות. (3) לא הונחה תשתית של ממש לטענה ולפיה אין למסור פרטים מדויקים של מקום קבורתן של הגופות, מחשש להפיכת מתחם הקבורה לאזור שבו יתקיימו אירועי הפרות סדר או עלייה לרגל. קל וחומר שלא הונחה תשתית העשויה, על יסוד טענה זו, להקים חריג מן החריגים למסירת מידע המנויים בחוק חופש המידע.
סעיפי החוק:
סעיף 14(א); סעיף 1; סעיף 7

05/03/2018עת"מ 3807-03-17בית משפט מחוזיארגון הפרמדקיםמגן דוד אדום
נושא העתירה:

עתירה לפי חוק חופש המידע כנגד החלטת מד"א שלא למסור רשימה שמית הכוללת כל מי שהוסמכו כפרמדקים בישראל וקיבלו ממד"א מספר רישום ומועד הסמכתם ונתונים סטטיסטיים אחרים בנוגע להסמכות כאמור. מד"א סירב להעביר את המידע בטענה, כי מסירת הרשימה השמית תהווה פגיעה בפרטיות הפרמדקים ובנוגע לנתונים הסטטיסטיים האחרים מדובר במידע הנוגע לניהול הפנימי שלו ושאין לו חשיבות לציבור.​


ההחלטה:
ביהמ"ש קיבל את העתירה וחייב את מד"א בהוצאות בסך 20,000 ₪. בין היתר נקבע: (1) נתון בדבר היות אדם בעל רשיון, היתר או הסמכה לעסוק במקצוע כלשהו מאת רשות ציבורית אינו נכלל בהגדרת המצבים המהווים פגיעה בפרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות. בהתאם לכך, החריג למסירת מידע שבסעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע אינו מתקיים. (2) אומנם, מידע בדבר "הכשרתו המקצועית" של אדם מופיע בהגדרת מידע הרלוונטית לפרק ב' לחוק הגנת הפרטיות. אולם, יש להבחין בין הכשרה לבין הסמכה. (3) גם אם חשיפת נתוני ההסמכה מהווים פגיעה בפרטיות, היה על מד"א להפעיל שיקול דעת ולערוך איזון אינטרסים בהתאם לסעיף 10 לחוק חופש המידע המחייב שקילת האינטרס הציבורי במסירת המידע. (4) נמצא שיש אינטרס ציבורי בפרסום שמות ומספרי הרישום של מי שהוסמכו כפרמדיקים במדינת ישראל. גם אם יש פגיעה מסוימת בפרטיות, מדובר על פגיעה שולית ולכל היותר משקלה זעום מול האינטרס הציבורי הברור והמובהק לגלות את המידע. (5) אין צורך לפנות לכל הפרמדיקים שהוסמכו על מנת להעניק להם את ההזדמנות להתנגד למסירת המידע היות וחשיפת מידע זה לא תפגע בהם ובנוסף מתקיימת במקרה זה "חזקת הסכמה" למסירת המידע גם אם מדובר בפגיעה מסוימת בפרטיות (6) בנוגע ליתר המידע הסטטיסטי שהתבקש לא נמצא, כי מתקיים חריג למסירתו. בהקשר זה, נדחתה, בין היתר, הטענה כי המידע נוגע לניהול הפנימי ושאין לו חשיבות לציבור לפי סעיף 9(ב)(5) לחוק חופש המידע.​
סעיפי החוק:
סעיף 9(א)(3); סעיף 10; סעיף 11; סעיף 13; סעיף 17; סעיף 8(1); סעיף 9(ב)(1)

27/02/2018עת"מ 38892-10-17בית משפט מחוזיגיא זומרלשכת עורכי הדין
נושא העתירה:

העותר ביקש לקבל מידע לפי חוק חופש המידע לרבות יומן הפגישות של ראש לשכת עורכי הדין. לאחר הגשת העתירה הגיעו הצדדים (ובכלל זה ראש לשכת עוה"ד שלא צורף כמשיב לעתירה) להסכמה בדבר המידע אופן סימון הפגישות ביומן ובדבר הפגישות שיימסר מידע בעניינן.​


ההחלטה:
​בהסכמת הצדדים הורה ביהמ"ש כדלקמן: (1) מכאן ולהבא יסומנו הפגישות המקצועיות הקשורות לעיסוק ראש הלשכה, כך שניתן יהיה שניתן יהיה להעביר יומן הפגישות הקשורות לעיסוקו הציבורי במסגרת בקשות חופש מידע או שמידע זה יהיה זמין באופן תקופתי (2) לגבי פגישות שהתקיימו עובר לפסק הדין, יימסרו בתוך 30 יום מועדי פיגשותיו המתועדות ביומן בתקופה שהתבקשה בעתירה עם הגורמים הבאים: חברי הועדה לבחירת שופטים, ראשי מחוזות לשכת עורכי הדין, יו"ר המועצה הארצית של הלשכה, המשנה לראש הלשכה, מנכ"ל הלשכה, פגישות המסומנות ביומנו כפגישות עבודה בלשכה וכן פגישות שנערכו עם שרים או חברי כנסת ואשר ביומן מופיע התואר שר או ח"כ כך שניתן יהיה לאתר זאת בחיפוש מהיר.
סעיפי החוק:

19/02/2018עע"מ 9164/16בית משפט עליוןבר עידן יצור ופיתוח בע"מהמשרד להגנת הסביבה ואח'
נושא העתירה:

ערעור על פסק הדין שניתן ע"י ביהמ"ש לעניינים מנהליים בירושלים בעת"מ 59643-11-15 שבו התקבלה באופן חלקי בלבד עתירת המערערת כנגד החלטת המשרד להגנת הסביבה למסור מסמכים שונים לחברת מי ק. גת בע"מ וזאת לפי חוק חופש המידע. במהלך הדיונים בערעור הודיעה חברת מ. ק. גת, כי המסמכים שנתבקשו על ידה ובית המשפט הורה על מסירתם חרף התנגדות המערערת אינם דרושים לה עוד ולכן הסכימו בעלי הדין כי פסק הדין יבוטל ותישאר להכרעתו סוגיית ההוצאות שבאותו פסק דין.​


ההחלטה:
​בית המשפט העליון נתן תוקף של פס"ד להסכמת הצדדים ולפיה פסה"ד בעת"מ 59643-11-15 יבוטל. לא נמצא כי יש מקום לשנות את קביעת בית המשפט לעניינים מינהליים, שלפיה בשים לב לתוצאות הדיון יישא כל צד בהוצאותיו.
סעיפי החוק: