אינדקס פסיקה

 
היחידה הממשלתית לחופש המידע מבצעת מעקב אחר פסקי דין הניתנים בסוגיות של חופש מידע ושקיפות בבתי המשפט השונים לרבות בית המשפט העליון, בית הדין הארצי לעבודה ובתי המשפט לעניינים מנהליים.
 
בטבלה תוכלו למצוא נתונים תמציתיים אודות פסקי הדין וקישור לפסקי הדין המלאים, שניתנו בבית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה בעניינים הנ"ל לאחר חקיקת חוק חופש המידע וכן לפסקי דין שניתנו בערכאות אחרות החל מינואר 2012.  

לתשומת לבכם: עקב שינויים באתר בתי המשפט, למעט תיקים שנדונו בבית המשפט העליון, לא ניתן לצפות בפסקי דין דרך קישורים. ניתן לעיין בתיקים באתר נט המשפט על פי מספר תיק.  
 
איתור פסיקה
תאריך
מתאריך
בחר תאריך מתוך לוח השנה.
עד תאריך
בחר תאריך מתוך לוח השנה.
תוצאות 10-1 מתוך 319 תוצאות
תאריךמספר הליךערכאהשם העותרשם המשיב
12/12/2017עע"מ 4727/17בית משפט עליוןהתנועה למען איכות השלטון בישראלרשות ניירות ערך
נושא העתירה:

ערעור כנגד פסק הדין של ביהמ"ש לעניינים מנהליים בעת"מ 54678-01-17 שבו נדחתה בקשת המערערת לקבלת חוות דעת משפטית פנימית העוסקת בשינוי הבעלות בבורסה לניירות ערך שהיוותה בסיס לקידום תיקון בחוק ניירות ערך.​


ההחלטה:
​לבקשת הצדדים הערעור נמחק לאחר שהודיעו, כי הגיעו להסכמה בדבר מחיקתו, וזאת לאחר שהמערערת עיינה בחוות הדעת שבמוקד ההליך; התחייבה לשמור בסודיות את תוכנה; ועוד הוסכם כי המשיבים ישיבו למערערת את הסכום ששילמה בהתאם לפסק-הדין קמא (סך של 10,000 ש"ח).
סעיפי החוק:

07/12/2017עע"מ 9811/16בית משפט עליוןהעמותה למען מדע מוסריהמועצה לניסויים בבעלי חיים
נושא העתירה:

ערעור על פסק הדין שניתן ע"י ביהמ"ש לעניינים מנהליים בירושלים בעת"מ 67654-12-15 שבו נדחתה העתירה ונקבע כי המועצה לניסויים בבעלי חיים אינה רשות ציבורית לפי חוק חופש המידע ובכך אינה חייבת בפרסום דו"ח שנתי לפי הוראות סעיף 5 שבאותו חוק.​


ההחלטה:
ביהמ"ש העליון דחה את הערעור וקבע, כי המשיבה אינה חייבת לפרסם דו"ח שנתי לפי חוק חופש המידע. בין היתר נקבע, כי: (1) לעניין חוק חופש המידע וככלל, השילוב בין המונחים "רשות ציבורית" ו"תאגיד שהוקם בחוק" המופיע בסעיף 2(8) לחוק מוביל למסקנה, כי הכוונה היא לסוג של תאגיד ציבורי. תאגיד ציבורי מאופיין בהיותו אישיות משפטית המוסמכת לפעול לא רק בתחום המשפט הציבורי, אלא אף בתחום המשפט הפרטי. בדרך זו ניתן ביטוי לשילוב שבין רשות ציבורית ותאגיד שהוקם בחוק. (2) המשיבה אינה מוגדרת כתאגיד בחוק הרלוונטי, בניגוד לגופים אחרים המוגדרים כך כדוגמת מד"א, המל"ל והמל"ג. (3) אף במבחן גמיש יותר - על פי מאפייני המשיבה ולא על פי הגדרה שבחוק, מוקשה לראותה כגוף נפרד העומד ברשות עצמו. היא אינה פועלת בתחום המשפט הפרטי, אינה מעסיקה עובדים ואין לה תקציב משלה. עולה, כי היא חלק ממשרד הבריאות. (4) המגמה שנוקטת המשיבה ולפיה בוחנת לפרסם מידע בעניין ניסויים בבעלי חיים מעבר למידע שמפרסמת אותו היום, רצויה וראויה. אך, אין בכך כדי לשנות מהמסקנה בדבר דחיית הערעור שנבחן לפי הוראות חוק חופש המידע.​
סעיפי החוק:
סעיף 5; סעיף 2

06/12/2017עע"מ 2238/16בית משפט עליוןעיריית קריית גתהצלחה - התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת
נושא העתירה:

ערעור כנגד פסק הדין של ביהמ"ש לעניינים מנהליים בעת"מ 58317-07-15 שבו חויבו המערערים להמציא לעותרת את יומן ראש העירייה בשנים 2013-2014.​


ההחלטה:
​המערערים קיבלו המלצת בית המשפט העליון ומשכו את הערעור ובהתאם לכך הוא נדחה תוך חיובם בהוצאות בסך 15,000 ש"ח. בהתייחס לטענות המערערים במישור יישום פסק הדין, קבע ביהמ"ש העליון, כי: (1) באשר למידת הדיוק ואמינות המידע המופיע ביומנים, ניתן להוסיף לחומר שיימסר למשיבה, הערה כללית לפיה האמור ביומנים אינו משקף בהכרח את שאירע בפועל, לאור שינויים שחלו ופגישות שבוטלו וכו'. חלופה אחרת היא, להוסיף הערות שוליים או במסמך נפרד, התייחסות ספציפית לכל שינוי שחל ביומן, לרבות דיונים או פגישות שנדחו או בוטלו (2) בהקשר לצדדי ג' העלולים להיפגע כתוצאה מהאמור ביומן, יש לפעול בהתאם לאמור בחוק חופש המידע ולכללים שנקבעו בפסיקה ובנהלים (3) היומנים יימסרו למשיבים עד ליום 6/3/2018.
סעיפי החוק:

06/12/2017עת"מ 29791-03-17בית משפט מחוזיהתנועה למשילות ודמוקרטיההנהלת בתי המשפט
נושא העתירה:

העותרת ביקשה לקבל לפי חוק חופש המידע מידע הקשור ב-"ועדת השתיים" שהיא ועדה שבה חברות שתי שופטות בדימוס ולהגדרת העותרת "מקבלת החלטות בנוגע לקידום שופטים". המשיבה הבהירה שמדובר בועדה מייעצת בעניין מועמדים המכהנים בבימ"ש שלום ומעבירה המלצותיה לנשיאת ביהמ"ש העליון בנושא קידומם לשפיטה בבימ"ש מחוזי ולאחרונה הוסכם כי תמצית ההמלצות של הועדה המייעצת תצורף לחומר המועבר לחברי הועדה לבחירת שופטים וכך הוחלט על ידי האחרונה. הבקשה נדחתה בנימוק שדיוני הועדה המייעצת הם דיונים פנימיים החסויים מעצם טיבם והפנתה להוראות סעיף 15 לכללי השפיטה (סדרי העבודה של הוועדה לבחירת שופטים) ולהוראות סעיף 9(ב)(4) -- 9(א)(3) לחוק חופש המידע. בתשובה לעתירה הודיעה המשיבה, כי חוק חופש המידע אינו במישרין על ועדת הבחירה ועל חבירה ומכאן שאינו חל על נשיאת בית המשפט העליון בתפקידה כחברת הוועדה וכן החוק אינו על היועצים של חברי ועדת הבחירה לרבות ועדת השתיים, שכן הם אינם בגדר רשות ציבורית במובנה בחוק.​


ההחלטה:
​ביהמ"ש דחה את העתירה, ללא צו להוצאות. בין היתר נקבע: (1) לא ניתן לשייך את המידע המבוקש - חוות הדעת של ועדת השתיים, שנמסרת לנשיאת ביהמ"ש העליון - להנהלת בתי המשפט, בכובעה כמעסיקה של השופטים המבקשים להתקדם, וזאת אף אם התיוק הפיזי של חוות הדעת נעשה במשכנה של הנהלת בתי המשפט ולא בלשכת נשיאת ביהמ"ש העליון. נקודת המבט היא מהותית ולא טכנית (2) מדובר בפניה לקבלת מידע מאחד משני גורמים: האחד - נשיאת ביהמ"ש העליון, שההמלצה מועברת לעיונה, השני - ועדת השתיים, שעורכת את חוות הדעת ומעבירה אותה. חוק חופש המידע אינו חל על שני אלה. (3) מסירת חוות הדעת לידי נשיאת ביהמ"ש העליון נעשית מכוח ובמסגרת תפקידה כחברה בוועדת הבחירה ולא מכל סיבה אחרת. כמו כן, אין חולק כי וועדת הבחירה ואף ועדת השתיים אינן נכללות בהגדרת רשות ציבורית שבחוק חופש המידע. (4) בשים לב, לתוצאה האמורה, לא נדונו יתר טענות הצדדים.
סעיפי החוק:
סעיף 2; סעיף 9(ב)(4); סעיף 9(א)(3); סעיף 10; סעיף 17

05/12/2017עת"מ 38282-04-17בית משפט מחוזיהאגוד הישראלי של אדריכלי נוףמשרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים
נושא העתירה:

העותרת עמותה שנוסדה במטרה לאגד ולייצג את אדריכלי הנוף בישראל וביקשה לקבל לפי חוק חופש המידע את הרשימה המלאה של אדריכלי הנוף, הרשומים במרשם המהנדסים והאדריכלים והכוללת את פרטי התקשרות עם אדריכלי הנוסף הרשומים. המשיב הודיע, בין היתר, כי על הפרטים המבוקשים חלה הגנת הפרטיות ובתוך כך, הכתובת ומספרי טלפון שלהם ולפי סעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע אין למסור מידע זה וכי פנייה לכל אותם אדריכלים על מנת לבקש את חשיפת פרטיהם והטיפול הנלווה לכך, תטיל עליו עומס רב והדבר יהווה הקצאת משאבים בלתי סבירה לפי סעיף 8(1) לחוק חופש המידע. במהלך הדיון בעתירה הובהר, כי בידי העותרת פרטי 250 אדריכלים החברים בה וכך צומצמה דרישתה לקבלת פרטי התקשרות של כ- 100 אדריכלי נוף הנותרים. עם זאת, הודיע המשיב, כי אין מקום לחייבו בטיפול בבקשה בהינתן שהעותרת יכולה לאתר פרטי אדריכלים רבים הזמינים באמצעים נגישים כגון רשת האינטרנט וכד'.​


ההחלטה:
ביהמ"ש דחה את העתירה בכפוף לכך שתחילה העותרת תפעל לאיתור פרטי האדריכלים בעצמה וככל שיוותר צורך באיתור אדריכלים נוספים תיעשה למשיבה פניה נוספת, מצומצמת בהיקפה וזו תפנה לאותם אדריכלים ותבקש את הסכמתם למסירת הפרטים.  בין היתר, נקבע: (1) כאשר רשות מקיימת מרשם בעלי מקצוע על פי חוק, הרי שהמידע האצור במרשם אינו הופך נחלת הכלל, ומסירה גורפת של פרטי העוסקים בתחום מסוים לצורך מסחרי או אחר, אינה מובנת מאליה. לכן, יש לבחון את ההיענות לבקשה על יסוד ההנחיה, כי מסירת הכתובות ומספרי הטלפון של אדריכלי הנוף נכללת במסגרת סעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע (2) עמדת המשיבה ולפיה מסירת מידע כזה מחייבת הסכמה, אינה כזו שמחייבת התערבות מצד ביהמ"ש, ולכן יש לקבל את עמדתם של האדריכלים בהתאם לסעיף 13 לחוק חופש המידע טרם מסירת פרטיהם. (3) סוגיית הקצאת משאבים בלתי סבירה לפי סעיף 8(1) לחוק חופש המידע נבחנת באופן מהותי ולא טכני ובמסגרת זו נבחנת השאלה איזה מידע יכול לאתר המבקש בעצמו כפי שנעשה הדבר בעע"מ 2398/08 משרד המשפטים נ' סגל (4) מקום שנמסרו לעותרת שמות ועיר המגורים של האדריכלים יכולה העותרת מבלי להכביד על הרשות לאתר את המידע במנועי החיפוש ברשת האינטרנט, במרשם האוכלוסין וכן באמצעות פניה לחברים בעותרת עצמה שמן הסתם מכירים את עמיתיהם למקצוע. בנסיבות אלה ובהינתן שמדובר בפעולות נגישות שהעותרת תוכל לעשות ושאינן מעמיסות על הרשות, אל מול הפעולות שתצטרך לעשות הרשות בטיפול בפניות לאדריכלים, הופכת הקצאת המשאבים לבלתי סבירה בנסיבות העניין. (5) לא היה מקום לסירוב העותרת למסירת הטעם העומד בבסיס הבקשה, שכן מקום שעומדת על הפרק אפשרות לקיומה של הקצאת משאבים בלתי סבירה, נדרש איזון בין שיקולים שונים ובהם הצורך בקבלת המידע על ידי המבקש.​
סעיפי החוק:
סעיף 9(א)(3); סעיף 8(1); סעיף 8(4); סעיף 13

26/11/2017עת"מ 52134-09-17בית משפט מחוזיאמיתי פריימן הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים
נושא העתירה:

ב"כ העותרים הגיש לעיריית ירושלים בקשה לקבלת מידע בעניין בקשות לפטור מהיטל השבחה החל מיום 3/9/2015. בבקשה לא צוין שהיא מוגשת בשם העותרים. מנהל יישום חוק חופש המידע בעיריית ירושלים, דחה את הבקשה בהינתן שהמידע אינו אגור בצורה ממוחשב והדבר יחייב בדיקה ידנית ובשים לב לכמות התיקים הדבר יהיה כרוך בהקצאת משאבים בלתי סבירה. אחרי תשובת עיריית ירושלים ועובר להגשת העתירה, הודיע ב"כ העותרים כי הבקשה הוגשה בשם העותרים אשר הגישו ערר מס' 10/17בפני הוועדה המחוזית לתכנון ובניה וכי עובדה זו נשמטה בטעות מהבקשה. בתגובה לעתירה ביקשה המשיבה לסלק את העתירה על הסף, בין היתר, בשל היעדר יריבות מול העותרים ובטענה כי עיריית ירושלים והוועדה המקומית לתכנון ובניה הן אישיויות משפטיות נפרדות. ​


ההחלטה:
ביהמ"ש סילק את העתירה על הסף ודחה אותה מבלי לגרוע מזכות העותרים לפנות בבקשה חדשה. בין היתר נקבע: (1) זהות הצדדים לבקשה אינה עניין טכני אלא מהותי. לא ניתן להלום מצב שבו מי שמגיש עתירה אינו מי שההחלטה בבקשה ניתנו בעניינו ויותר מכך, ככל שמדובר במחלוקת באשר להקצאת משאבים בלתי סבירה נדרש איזון בין אינטרסים שונים ובהאם הטרחה הכרוכה בהפקת המידע לעומת הצורך בו (2) בטענה בעניין היריבות יש ממש. הבקשה הופנתה לעיריית ירושלים, בעוד העתירה הוגשה נגד הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים. כפי שטענה המשיבה, אין מדובר באישיות משפטית אחת ועל העותרים לברור כלפי מי הם מפנים את בקשתם ובהמשך לכך וככל שאינם משלימים עם החלטתו להגיש עתירה נגדו ולא נגד גוף אחר.​
סעיפי החוק:
סעיף 7; סעיף 8(1); סעיף 8(3)

16/11/2017עת"מ 26933-02-17בית משפט מחוזיאדם טבע ודיןהמשרד להגנת הסביבה
נושא העתירה:
העתירה הוגשה לאחר שבקשת העותרת מיום 29/6/2016 לקבלת מידע בדבר הזיהום הסביבתי במעיינות עין צין ועין עקרבים, לא נענתה על ידי המשיבים. בעקבות הגשת העתירה העבירו המשיבים לעותרת חומרים בשני מועדים ולאור זאת הוסכם על מחיקת העתירה. העותרת ביקשה לחייב את המשיבים בהוצאות משמעותיות. בין היתר נטען, כי רק לאחר הגשת העתירה ובחלוף 229 יום ממועד הפניה ניתן מענה לבקשה וכי מדובר במגמה מתמשכת בה רשויות ציבוריות אינן עומדות בחובות המוטלות עליהן על פי החוק ובכך גוררות את את המבקשים להגיש עתירות מנהליות שרק בעקבותיהן נמסר המידע המבוקש. כמו כן נטען, כי מדובר בבעיה עקרונית ורחבה שמחייבת פתרון מערכתי, זאת בנוסף לנזק שנגרם בעיכוב במסירת המידע במקרה זה. מנגד המשיבים טענו, כי פסיקת הוצאות בסכום של 4,000 ש"ח תשקף את העובדה כי ההליך בא לסיומו ללא צורך במתן החלטה שיפוטית וללא דיון לגופה של העתירה.

ההחלטה:
ביהמ"ש קיבל את הבקשה וחייב את המשיבים בהוצאות בסך 7,500 ₪. בין היתר נקבע: (1) המשיבים אינם חולקים על חובתם החוקית למסור את המידע ועל כך שרק בעקבות הגשת העתירה הואילו להעביר את החומרים, ואינם מספקים כל סיבה סבירה להתעלמותם מבקשות העותרת (2) טענת המשיבים, כי העתירה נמחקה בשלבים מוקדמים אינה יכולה לסייע בפסיקת סכום הוצאות נמוך. העתירה לא הייתה צריכה להיות מוגשת מלכתחילה והוגשה אך ורק בשל התנהלות קלוקלת של המשיבים (3) מעבר למאמצים שנדרשו מהעותרת כדי לקבל את המגיע לה על פי החוק, הכביד הדבר על מערכת בתי המשפט, העמוסה ממילא. משכך, בעתיד יכול והיה מקום לשקול פסיקת הוצאות גם לטובת אוצר המדינה.
סעיפי החוק:

05/11/2017עת"מ 61049-05-17בית משפט מחוזיעורכי דין לקידום מנהל תקיןהוועדה המרחבית לתכנון ובנייה רכס הכרמל
נושא העתירה:

המשיבה דחתה בקשת העותרת לפי חוק חופש המידע לקבלת הסכמי ההתקשרות שבינה לבין התובע הפלילי והיועץ המשפטי שלה וזאת לאור התנגדותם ונוכח חוק הגנת הפרטיות. יצוין, כי המידע שעליו חלוקים הצדדים, הוא סכומי שכרם של היועמ"ש והתובע מטעמה, שכן המשיבים הסכימו להעביר את הסכמי ההתקשרות תוך מחיקת הסכומים, אך הצעה זו נדחתה על ידי העותרת שביקשה לקבלם בלי מחיקת הסכומים כפי שציין בית המשפט בפסק הדין.​


ההחלטה:
​ביהמ"ש דחה את העתירה וחייב את העותרת בהוצאות בסך 8,905 ש"ח. בין היתר נפסק: (1) הזכות לקבלת מידע לפי חוק חופש המידע אינה מוחלטת, אלא מאוזנת כנגד זכויות אחרות, לפי הוראות החוק. (2) פגיעה בפרטיות נמצאת בין סוגי המידע, שהרשות אינה צריכה לשקול אם למסור ולגביו נקבע בסע' סעיף 9(א)(3) לחוק שהרשות לא תמסור אותו, אלא אם הגילוי מותר על פי דין. בנוסף, סע' 23ב לחוק הגנת הפרטיות אוסר על רשות למסור מידע כהגדרתו שם, זולת המקרים המצוינים באותו סעיף. (3) מסירת מידע על שכרו של אדם, הכלול במונח "מצבו הכלכלי" שבחוק הגנת הפרטיות, היא פגיעה בפרטיותו. בכך נדחתה טענת העותרת, כי אין פגיעה בפרטיות (4) הקביעה של בית המשפט העליון בע"א 6576/01 החברה לייזום נ' לירן, ולפיה גוף עסקי הבוחר להתקשר עם הרשות רואים אותו כיודע וכמסכים, כי בכפוף לסייגים הקבועים בחוק - המידע הכרוך בהתקשרותו פתוח לעיונו של הציבור", מתייחסת לגוף שלא חל עליו חוק הגנת הפרטיות וזאת בהינתן שדובר שם על תאגיד ולא אדם פרטי. (5) נדחתה טענתה העותר, כי יש לראות בעו"ד הממלאים תפקידים ציבוריים המצויים ביחס חוזי מתמשך לאורך שנים בהיקף גדול מאוד, כמי שוויתרו על פרטיותם. (6) בנימוקיו, ביהמ"ש דחה או איבחן מספר פסקי דין שניתנו בבתי משפט מחוזיים שהורו על מסירת מידע אודות שכר עובדי רשויות ציבוריות. (7) החלטת ממשלה מס' 1116 שבה נקבע פרסום יזום באשר להתקשרויות משרדי ממשלה עם גופים פרטיים, אינה חלה על המשיבה כפי שהעותרת ציינה בעצמה והעותרת לא הצביעה על דין אחר המתיר גילוי מידע זה (8) העותרת לא ציינה בבקשתה את עניינה בקבלת המידע ועל כן לא היה על הרשות להתייחס לעניין זה לפי סעיף 10 לחוק. כך, גם לא הובהר מדוע על הרשות לשקול את העניין הציבורי שבגילוי המידע "מטעמים של שמירה על בריאות הציבור או בטיחותו, או שמירה על איכות הסביבה" המופיעים בסעיף 10 האמור, מקום שהעותרת לא טענה לקיום טעמים כאלה. (9) ביהמ"ש לא מצא בטענות העותרת בדבר חשיבות קבלת המידע לצורך הפעלת ביקורת ציבורית על הרשות, כטעם המצדיק שימוש בסמכותו לפי סעיף 17 לחוק כדי להורות על מסירת המידע חרף קיום הסייג שבסעיף 9(א)(3) לחוק. בעניין זה צוין, כי הביקורת הציבורית יכולה להתממש במלואה על ידי מעקב אחרי תקציב הרשות הכולל, שהעותרת כלל לא ביקשה אלא ביקשה רק את החלק הנוגע לשכר המשולם למשיבים 3-4 מבלי להסביר מדוע חלק זה הוא החיוני לביקורת הציבורית על הרשות ולא כלל תקציב הרשות.
סעיפי החוק:
סעיף 9(א)(3); סעיף 1; סעיף 10; סעיף 11; סעיף 13; סעיף 17; סעיף 8; סעיף 9

15/10/2017עת"מ 17477-04-17בית משפט מחוזיהוצאת עיתון הארץ בע"מ משרד המשפטים
נושא העתירה:

העותרים ביקשו לקבל לפי חוק חופש המידע, סרט צילום המתעד אירוע שהתרחש במחסום קלנדיה שבירושלים ביום 27/4/2016 שבו נורו למוות אח ואחות בידי מאבטחים. יצוין, כי בעניין אותו אירוע, תיק המשטרה נסגר נגד אחד המאבטחים מחוסר אשמה ובעניינו של המאבטח האחר התיק נסגר מחוסר ראיות. בקשת העותרים נדחתה בהסתמך על סעיף 14(א)(8) לחוק חופש המידע מכיוון שסרט זה מהווה חומר חקירה בתיק ובהתאם לסעיף זה, חוק חופש המידע לא חל על חומר חקירה. מכאן העתירה.​


ההחלטה:
ביהמ"ש דחה את העתירה וחייב את העותרים בהוצאות בסך 2,000 ₪. בין היתר נקבע: (1) הסרט נכנס ללא ספק לגדרי החריגים שבסעיף 14(א)(8)-(9) לחוק חופש המידע. (2) טענת העותרים כי יש להבחין בין חומר חקירה המצוי בתיק שבו מתקיימת חקירה פעילה, לבין חומר חקירה בתיק שבו התקבלה החלטת סגירה, חסרת בסיס ואין לה אחיזה לא בחוק ולא בפסיקה (3) ביהמ"ש מצא, כי לכאורה יש טעם רב בטיעוני העותרים בדבר חשיבותו הרבה של הסרט לקיומו של דיון ציבורי ראוי בנושא אקטואלי ורב חשיבות. אך, הדרך הנכונה לדיון בבקשת העותרים היא במסגרת הנחיית פרקליט המדינה 14.8 והחלטה על פיה נתונה לביקורת בג"צ. ​
סעיפי החוק:
סעיף 14(א)

02/10/2017עת"מ 56371-07-17בית משפט מחוזיישראל שמירהנהלת בתי המשפט
נושא העתירה:

העותר ביקש לקבל תשובה לפי חוק חופש המידע לשאלה האם כב' נשיאת בית המשפט העליון נתנה הסכמתה למינוי שלושה שופטים להיות חברים בוועדה הבוחרת לעניין בחינה בכתב לפי חוק לשכת עורכי הדין מאז יום 1/1/2017 ואם כן מיהם השופטים. המשיבה דחתה את הבקשה בהסתמך על סעיף 8(5) לחוק והפנתה אותו לקבלת המידע ממשרד המשפטים, שכן מינוי השופטים מבוצע על ידי שרת המשפטים, בכפוף להסכמת נשיאת בית המשפט העליון. מכאן העתירה שבה התבקש המידע מהמשיבה בטענה שנשיאת ביהמ"ש העליון היא הגורם אשר יצר את המידע. בתגובה המקדמית, צירפה המשיבה כתבי מינוי לשלושה שופטים, ובהם כתוב שהמינוי נעשה בהסכמת הנשיאה וכן מופיעה חתימתה עליהם גם. המשיבה טענה, כי בכך יש לסיים את ההליך וכי בכך יש מענה מלא לבקשה. העותר התנגד לכך וטען, כי אין בכך כדי לענות על שאלתו וכי הוא עומד על קבלת המידע המבוקש בדרך שהתבקשה.​


ההחלטה:
​ביהמ"ש מצא, כי העתירה מיצתה את עצמה לאור המידע שצורף לתגובה והורה על מחיקתה. בין היתר נקבע: (1) שלושת כתבי המינוי שצורפו לתגובה נותנים מענה ברור לשאלה בה התבקש המידע וצירופם לתגובה לעתירה נותן מענה לסעד שהתבקש לעתירה (2) העותר לא הסביר מדוע המידע שנמסר במסגרת התגובה אינו מספק אותו ומהו המידע הנוסף הדרוש לו מהמשיבים. בנושא זה, סירב ביהמ"ש לשמוע לעותר להציג טיעונים במעמד צד אחד.
סעיפי החוק:
סעיף 8(5)