אינדקס פסיקה

 
היחידה הממשלתית לחופש המידע מבצעת מעקב אחר פסקי דין הניתנים בסוגיות של חופש מידע ושקיפות בבתי המשפט השונים לרבות בית המשפט העליון, בית הדין הארצי לעבודה ובתי המשפט לעניינים מנהליים.
 
בטבלה תוכלו למצוא נתונים תמציתיים אודות פסקי הדין וקישור לפסקי הדין המלאים, שניתנו בבית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה בעניינים הנ"ל לאחר חקיקת חוק חופש המידע וכן לפסקי דין שניתנו בערכאות אחרות החל מינואר 2012.  

לתשומת לבכם: עקב שינויים באתר בתי המשפט, למעט תיקים שנדונו בבית המשפט העליון, לא ניתן לצפות בפסקי דין דרך קישורים. ניתן לעיין בתיקים באתר נט המשפט על פי מספר תיק.  
 
איתור פסיקה
תאריך
מתאריך
בחר תאריך מתוך לוח השנה.
עד תאריך
בחר תאריך מתוך לוח השנה.
תוצאות 10-1 מתוך 304 תוצאות
תאריךמספר הליךערכאהשם העותרשם המשיב
07/08/2017עע"מ 7678/16בית משפט עליוןרביב דרוקר ואח'משרד ראש הממשלה ואח'
נושא העתירה:

ערעור על פסק הדין מיום 26/7/2016 של ביהמ"ש המחוזי בירושלים לפיו נדחתה עתירת המערערים לקבלת פרטי מידע הנוגעים לשיחות הטלפון שהתקיימו בין ראש הממשלה לבין בעל עתון "ישראל היום" מר שלדון אדלסון ועורכו הראשי מר עמוס רגב בשלוש השנים שקדמו להגשת הבקשה. לאחר ששמע את עמדת רגב ואדלסון לפי סעיף 17(ג) לחוק חופש המידע, ביהמ"ש המחוזי מצא, כי העניין הציבורי העומד בבסיס הבקשה לא גובר על פני זכות רגב ואדלסון לפרטיות ובשים לב להבדל הניכר בין מעמדם הפרטי או המעין ציבורי של רגב ואדסלון לבין זה של ראש הממשלה שפרטיותו נבחנה בנפרד, אין מקום לחשוף את המידע המבוקש. מכאן הערעור.​


ההחלטה:
ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור ובהתאם לסמכותו לפי סעיף 17(ד) לחוק חופש המידע, הורה למשרד ראש הממשלה למסור למערערים את פריטי המידע שהתבקשו בעניין השיחות שהתקיימו בשלוש השנים שקדמו להגשת הבקשה. בין היתר נקבע, כי הפגיעה בזכות לפרטיות של אדלסון ורגב היא קלה ובשוליה של הזכות לפרטיות, בעוד האינטרס הציבורי בחשיפת המידע המבוקש הוא בעל משקל משמעותי, הגובר בנסיבות העניין על זכותם לפרטיות. ביהמ"ש העליון עשה אבחנה בין שיחות המתנהלות בין גורם שלטוני לבין אדם פרטי מן השורה (חבר אישי, בן משפחה וכו'), לעומת שיחה של גורם שלטוני כאמור לבין "שחקן בזירה הציבורית" שהוא בעל זיקה או השפעה ברשות הציבורית או בזירה הציבורית, כשבמקרה זה מתקיים אינטרס ציבורי מובהק בחשיפת עצם קשריו עם גורמי השלטון, כמו גם מהותם והיקפם של קשרים אלה.​
סעיפי החוק:
סעיף 1; סעיף 10; סעיף 11; סעיף 13; סעיף 17; סעיף 2; סעיף 8; סעיף 9; סעיף 9(א)(1); סעיף 9(א)(3); סעיף 9(ב)(1); סעיף 9(א)(4)

18/07/2017עע"מ 1704/15 בית משפט עליוןהאוניברסיטה העברית ואח'העמותה למען מדע מוסרי ואח'
נושא העתירה:

ערעור על פסה"ד שניתן בעת"מ 14037-05-12 שבו חויבה המדינה למסור לעותרים שם את כלל המידע שהתבקש לגבי ניסויים שנערכים בבעלי חיים בישראל, המצוי במערכת הממוחשבת - הן כל המידע שהסכימה המדינה למסרו והן שני הנתונים שבמחלוקת - שם המוסד העורך את הניסוי והאם הניסוי הוא ניסוי היברידומות. לאחר הגשת הערעור הסכימו המערערות למסור את המידע בנוגע לשאלה אם מדובר בניסוי היברידומות וזאת במתכונת של שתי עמודות בטבלאות השונות שיימסרו, כך שנותרה להכרעת בית המשפט העליון הסוגיה של מסירת שם המוסד.​


ההחלטה:
ביהמ"ש העליון קיבל את הערעור בנוגע לסוגיה שנותרה במחלוקת, במובן זה שהנתון אודות שמות החברות והמוסדות העורכים את הניסויים לא יפורסם, לצד יתר הנתונים שהוחלט לגלותם ביחס לכל ניסוי שאושר. בין היתר נקבע (1) הוראת הסודיות שבסעיף 22 לחוק ניסויים בבעלי חיים שעליה ביקשו המערערות להסתמך, אינה מוחלטת ויש לאזנה אל מול תכליות חוק חופש המידע (2) ההחלטה שלא לגלות את שמות המוסדות יש לקרוא על רקע ההסכמה לחשוף את יתר הפרטים שנתבקשו על ידי המשיבות בערעור זה. המכלול יוצר איזון. איזון זה מביא להגשמת התכליות, הן אלה העומדות בבסיס חובת הסודיות, הן אלה שביסוד חוק חופש המידע. כלל המידע שנמסר, פרט לשם המוסד, יגשים את זכות המשיבות לקבלת המידע ויאפשר לציבור לפקח על פעילות המועצה והוועדות המוסדיות בפרט. כך יובא לידיעת הציבור כל ניסוי וניסוי שאושר עם הפרטים שהוסכם לפרסמם, וזאת לצד יתר המידע ברמה ההפשטה הגבוהה, הכלל ארצית, המפורסם לציבור; ניתן יהיה לאתר ניסוי מסוים המעורר קושיות, לדרוש פרטים נוספים אודותיו, בכפוף להוראות הדין; כך ראוי שיהיה. ועדיין, נותרת הגנה מינימלית על האינטרסים של מוסדות המחקר, אשר לא נמצא כי ראוי להתערב בה.​
סעיפי החוק:
סעיף 20; סעיף 9(א)(1); סעיף 9(א)(3); סעיף 9(א)(4); סעיף 9(ב)(1); סעיף 9(ב)(6); סעיף 9(ב)(7); סעיף 13

11/07/2017עת"מ 20569-05-17בית משפט מחוזיעומר מטרמועצה מקומית נחף
נושא העתירה:

העותר ביקש לקבל פריטי מידע שונים בשלושה נושאים: ביצוע מכרזים לעבודות בינוי ותשתית, חובות ארנונה של עובדי המועצה וסכומים שנגבו על ידי חברת הגביה המופעלת על ידי המועצה והתשלומים ששילמה המועצה לחברה. במהלך הדיון בעתירה עלה, כי בעיקרם של הדברים ולמעשה, המועצה מסכימה למסור מידע באופן המייתר את העתירה בכפוף למספר עניינים.​


ההחלטה:
​ביהמ"ש מצא, כי העתירה מיצתה את עצמה וחייב את המועצה בהוצאות בסך 1,950 ש"ח וזאת נוכח ההסכמות/ההכרעות בנושאים שהתבקשו, כדלקמן: (1) המכרזים : המועצה לא התנגדה למסירת המידע בעניין זה. אולם, נטען כי שחלק גדול מהמידע בוער וחלקו האחר הושמד עקב הצפה במשרדי המועצה וכי נעשים מאמצים לאיתור המידע דרך הצדדים החיצוניים המחזיקים בו. בהתאם להסכמות, הורה למועצה למסור לעותר את המידע שיאותר וכן פרוטוקול בעניין תיעוד הביעור והליך ההשמדה, תוך שמירת זכות העותר לטעון כנגד תקינות הליך הביעור/ההשמדה. (2) חובות ארנונה לעובדי המועצה: נדחתה הבקשה לקבלת מידע מזוהה בעניין זה.  זאת מהטעם שהעובדים לא צורפו לעתירה. לא ניתנה הכרעה בסוגיית פרטיות העובדים שהועלתה על ידי המועצה וביהמ"ש הסתפק בכך שהמועצה מסרה מידע כללי בעניין הגביה שיפורט בהמשך. (3) עניין חברת הגביה: המועצה הסכימה למסור את כל המידע המרוכז בהנהלת החשבונות בנוגע לפעולות הגביה בדבר הסכומים שנגבו על ידי החברה ושכה"ט ששולם לה על ידי המועצה.
סעיפי החוק:

06/07/2017עת"מ 5823511-16בית משפט מחוזיגיא הרינגרשות האכיפה והגביה
נושא העתירה:

העותר הוא מנהל ובעלים של חברה העוסקת ברכישת זכויות בתיקי הוצאה לפועל מנושים. דרישתו לקבל לפי חוק חופש המידע רשימת כל החברות הזוכות בתיקי הוצאה לפועל שאינן מיוצגות על ידי עורך דין, נדחתה על ידי המשיבה , בהסתמך על סעיף 9(א)(4) לחוק חופש המידע האוסר על רשות למסור מידע שאין למסור על פי דין. הדין במקרה זה, הוא סעיף 81ב2 לחוק ההוצאה לפועל הקובע חובת סודיות ואוסר על העברת מידע מתיקי הוצאה לפועל אלא לצורך ביצוע הוראות חוק ההוצאה לפועל או לפי צו של בית משפט. במסגרת הדיון בעתירה מיקד העותר את בקשתו והבהיר כי די בקבלת שמה של חברה זוכה פעם אחת גם אם נפתחו לבקשתה תיקים רבים.​


ההחלטה:
ביהמ"ש דחה את העתירה וחייב את העותר בהוצאות בסך 10,000 ₪. בין היתר נקבע: (1) לשון סעיף 81ב2 לחוק ההוצאה לפועל ברורה והיא חלה גם על מידע הנוגע לזוכים ואוסרת על העברתו אלא לצורך ביצוע הוראות חוק ההוצאה לפועל או לפי צו של בית משפט. בכך, אין מקום למסירת המידע לפי סעיף 9(א)(4) לחוק חופש המידע. (2) גם אם היה מקום למסור את המידע, הדבר מחייב פניה לחברות עצמן בתור צד ג' לפי סעיף 13 לחוק חופש המידע המחייב פניה כזו במקרה שעלולה להיגרם פגיעה כלשהי בו. בנסיבות העניין מדובר בכ- 23,000 חברות והדבר אינו אפשרי בשל הצורך להקצות משאבים בצורה בלתי סבירה. (3) הדיון בעתירה זו מעורר שוב את שאלת הבקשות שהמניע היחיד להן הוא רצון לקבלת מידע בעל ערך מסחרי כלכלי לצורך הפקת רווחים מבלי שיש כל אינטרס חברתי אחר ובכך עתירה זו ממחישה את את המצבים שהצביע עליהם השופט עמית בפסה"ד של בית המשפט העליון בעע"מ 7744/10 המוסד לביטוח לאומי נ' מנגל. ​
סעיפי החוק:
סעיף 9(א)(4); סעיף 9(ב)(6); סעיף 8(1); סעיף 13

11/06/2017עת"מ 45942-03-17בית משפט מחוזישלמה תחבורה (2007) בע"מרשות האכיפה והגביה - המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות
נושא העתירה:

בעתירה התבקש מידע לפי חוק חופש המידע לגבי עיקולים שהטילה המשיבה על נכסי העותרת במסגרת תיק הוצאה לפועל. המשיבה טענה, כי יש לסלק את העתירה על הסף משום שהעותרת לא פנתה למשיבה באמצעות הממונה על חופש מידע ולכן הוראות חוק חופש המידע לא חלות. בנוסף, נטען, כי לא מדובר בעתירה שתוקפת החלטה של גוף המנוי בתוספת הראשונה בחוק בתי משפט לעניינים מנהליים. לגופו של עניין, המשיבה טענה, כי אין לה התנגדות למסירת המידע ולדבריה חלקו אף הועבר לעותרת לפני הגשת העתירה.​


ההחלטה:
​ביהמ"ש דחה את העתירה על הסף וחייב את העותרת בהוצאות בסך 1,000 ₪. בין היתר נקבע: (1) הפניה לקבלת מידע מוענה ל-מרכז לגביית קנסות" ולא לממונה על חופש המידע ברשות האכיפה והגבייה. (2) בפסיקה כבר נקבע, כי לפי סעיף 7(א) לחוק חופש המידע, בקשה לקבלת מידע תוגש לממונה או מי שהסמיכו לכך, וכי רק לאחר מכן ועל בסיס החלטת הממונה ניתן להגיש עתירה מנהלית. כך לא נעשה במקרה זה, ומשלא נעשתה פניה לרשות בהתאם לחוק, לא ניתן לעתור על הפרת הוראותיו.
סעיפי החוק:
סעיף 7

22/05/2017עת"מ 71595-09-16בית משפט מחוזיי. מירון ושות' עו"דהמשרד להגנת הסביבה ואח'
נושא העתירה:

העתירה הוגשה לאחר שהעותרת לא קיבלה מענה מהמשיב לבקשתה לקבלת כל החומר, ההתכבויות, הבדיקות, המדידות הסביבתיות וההליכים המנהליים או המשפטיים, בנוגע למפגעי ריח באזור בית עובד פוריה ובית חולים פוריה, שנגרמו על פי הטענה על ידי המשיבה 2 קיבוץ אלומות אגודה שיתופית. לאחר הגשת העתירה התקיים דין ודברים בין הצדדים והסתבר שחלק מהמידע המבוקש מהווה חומר חקירה שחוק חופש המידע אינו חל עליו והוסכם שתינתן התייחסות המשיב לחומרים האחרים בעוד שהעותרת תגיש הנמקה לקבלת חומר החקירה בהתאם להנחיית פרקליט המדינה והעניין יישקל בהתאם. לאחר שהמשיב החליט בעניין החומרים לפי חוק חופש המידע, ביקש למחוק את העתירה ואילו לגבי חומרי החקירה הודיע שהעניין יישקל בהתאם לאחר שהוגשו הנימוקים על ידי העותר. מנגד העותר התנגד למחיקת העתירה וביקש תחילה לקבל החלטת המשיב לגבי חומרי החקירה. לאחר מכן ניתנה ביום 17/5/2017 החלטת המשיב בעניין חומרי החקירה.​


ההחלטה:
​ביהמ"ש מחק את העתירה ללא צו להוצאות וציין, כי סעיף 14(א)(8) לחוק חופש המידע קובע כי הוראות החוק לא יחולו על "כל גוף או רשות שיש להם סמכות חקירה על פי דין, לגבי מידע שנאסף או שנוצר לצורכי חקירה ולגבי מידע מודיעני". החלטת המשיב מיום 17/5/2017 המתייחסת לעיקר החומר נשוא העתירה אינה החלטה לפי חוק חופש המידע. זאת ועוד, מדובר בהחלטה חדשה, אשר הדיון בה מחייב הנחת תשתית וטיעון, החורגים מגדרי העתירה הנוכחית שמיצתה את עצמה. מלוא טענות העותרת נגד החלטת המשיב החדשה שמורות לה מבלי לחוות דעה בעניינן.
סעיפי החוק:
סעיף 14(א)

22/05/2017עת"מ 38838-01-17בית משפט מחוזידליה רובינשטיין ואח'משרד האוצר ואח'
נושא העתירה:

העותרות ביקשו לקבל מסמכים שעל יסודם שוחרר נכס ע"י האפוטרופוס לנכסי נפקדים במשרד האוצר ושנרשם לאחר מכן על ידי פקיד ההסדר בבעלות המשיבים 2-3. העותרות שיש להן סכסוך עם המשיבים 2-3 בנוגע לירושה, סבורות שהעברת הנכס על שמם של המשיבים 2-3 נעשתה שלא כדין. האפוטרופוס לנכסי נפקדים סירב למסור מסמכים אלה לאור התנגדות המשיבים 2-3 ומתוך חובתו להגן את פרטיותם.​


ההחלטה:
​ביהמ"ש דחה את העתירה וחייב את העותרות בהוצאות בסך 5,000 ש"ח לטובת המשיב 1 וסכום זהה לטובת המשיבים 2-3. בין היתר נקבע: (1) נקודת המוצא היא שאין הרשות רשאית למסור מידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות (סעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע) אלא אם הגילוי מותר על פי דין (2) המסמכים המבוקשים נוגעים באופן מובהק לענייניהם הפרטיים של משיבים 2-3 ואלה לא הסכימו למסירתו. (3) העותרות לא הצביעו על כל עניין ציבורי בחשיפת המידע וכל תכלית בקשתן היא "דיג" של מידע שהמשיבים 2-3 הציגו לאפוטורופוס על מנת לשכנעו לשחרר את הנכס שהיה בניהולו (4) להבדיל מהתקשרות בעלת היבטים ציבוריים מובהקים בין אדם פרטי לבין המדינה, כאן מדובר על פניה של אזרח לרשות שנאלץ לעשות כן על מנת לשכנעה לעשות שימוש בסמכויותיה ופניה זו אינה הופכת את מסמכיו של הפרט לנחלת הכלל. (5) צדק האפוטרופוס עת הפנה לתקנה 93 לתקנות המקרקעין (רישום וניהול) כמקור השראה לעניינו, שלפיה תנאי לעיון במסמכים על יסודם בוצע רישום הוא הוכחת קשר ישיר לאוסף התעודות שבמרשם.
סעיפי החוק:
סעיף 9(א)(3)

10/05/2017עת"מ 43794-05-16, עת"מ 31335-05-16בית משפט מחוזיעורכי דין לקידום מנהל תקין (ע"ר)המעוצה המקומית אבו סנאן ואח'
נושא העתירה:

המשיבות הודיעו כי יפעלו למינוי תובע עירוני בכל אחת מהן. לאחר העברת המידע שהתבקש ולאור הודעת המשיבות הודיעה העותרת, כי אין מקום בהמשך ההליכים בעתירה.​


ההחלטה:
בנסיבות אלה, ביהמ"ש הורה לפעול על פי הודעתן למינוי התובעים ולשלוח עדכון מתאים לעותר ולביהמ"ש בעניין זה. בהינתן שרק לאחר ההליך המשפטי הושגו ההסכמות ונעתרו לבקשות, ביהמ"ש חייב כל אחת מהמשיבות לשלם לעותרת הוצאות בסך 12,000 ₪.​
סעיפי החוק:

01/05/2017עת"מ 29859-02-16בית משפט מחוזיהסתדרות מדיצינית הדסה משרד האוצר ואח'
נושא העתירה:

העותרת ביקשה לקבל את הסכמי הייצוב בין המדינה לקופות החולים ואת ההסכמים הפרטניים בין קופות החולים לבתי החולים, וכן פירוט של סך כל כספי התמיכה שהוזרמו על ידי המדינה לבתי החולים הממשלתיים. לאור סירוב המשיבים למסירת המידע, הוגשה עתירה זו. לאחר הגשת העתירה ובמסגרת כתב התשובה הודיעה המדינה על החלטה חדשה בבקשה ובמסגרתה הסכימה לגלות את הסכמי הייצוב במלואם למעט הנספחים והמידע של קופות החולים שהוא בגדר סוד מסחרי או בעל ערך כלכלי (כפי שיפורט בהמשך). בשים לב לכך, הוגשה עתירה מתוקנת וניתנה הזדמנות לקופות החולים להתנגד ולהשמיע טענותיהן כנגד מסירת המידע.


ההחלטה:
ביהמ"ש דחה את העתירה המתוקנת ללא צו להוצאות ומצא כי החלטת המדינה המתוקנת סבירה ומאוזנת. בין היתר נקבע: (1) נדחתה טענת קופות החולים שביקשו לחסות את הסכמי הייצוב באופן קטיגורי וכך גם נקבע, כי אין מקום להימנע מחשיפת אותם חלקים שקופ"ח כללית התנגדה לחשיפתם מתוך ההסכמים. (2) נדחתה טענת קופות החולים שנסמכה על סעיף 9(ב)(1) לחוק חופש המידע בדבר החשש לשיבוש תפקודן התקין באם יימסר המידע. הטענה לא לוותה בנתונים או טעמים של ממש שיש בהם כדי לבסס את החשש, וודאי לא בוודאות קרובה. (3) הסכמי הייצוב נחתמו תחת הסכמה לשמירת סודיות, עם זאת, במקרה זה המידע לא נאסף בהכרח כחלק ממילוי חובת דיווח של הקופות למטרת פיקוח ממשלתי על פעילותן, אלא כחלק מהליך פנייה לקבלת סיוע תקציבי. מסיבה זו, פוחת החשש כי הן יימנעו משיתוף פעולה עם המדינה בעתיד. משום כך ובשים לב לאינטרס הציבורי בדבר פיקוח ובקרה, נדחתה טענת קופות החולים להתקיימות הסייג שבסעיף 9(ב)(7) לחוק חופש המידע הרלוונטי למידע שנמסר מתוך הסכמה כי יישמר בסוד. (4) נדחתה טענת קופ"ח מאוחדת לתחולת החריג שבסעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע על תוכנית ההתייעלות וההבראה שלה לשנת 2015, תחזית דו"ח רווח והפסד לשנים 2014-2016 ועל רשימת הנכסים למימוש הנוגעים לה. נקבע, כי אף שתוכנית ההתייעלות הינה מידע פנימי של מאוחדת, שהיא תולדה של דיונים פנימיים, היא אינה מהווה דיון פנימי כשלעצמו ואינה חושפת את הדיונים הפנימיים שהביאו לגיבושה במתכונתה הנוכחית. (5) ביהמ"ש קיבל את עמדת המדינה ומצא אותה סבירה ומאוזנת בעניין אי גילוי שלושת נספחי ההסכם הנוגעים לחובות לבתי החולים הממשלתיים, מגבלת הוצאות הפיתוח ותביעות קופת החולים כנגד המדינה וזאת בהסתמך על החריג שבסעיף 9(ב)(6) לחוק חופש המידע המגן על סודות מסחריים. להבדיל מההסכם עצמו, נספחים אלה הם מידע מפורט וספציפי יותר ונוגע במישרין לאסטרטגיה הכספית של קופות החולים אל מול בתי החולים. (6) כך גם התקבלה עמדת המדינה בעניין חיסוי לפי סעיף 9(ב)(6) לחוק חופש המידע באשר לנתונים האחרים שביקשה לחסות, ובהם הנתונים הנוגעים לבתי החולים של כללית, תכנית ההתייעלות של מאוחדת והוצאות שאינן בגדר הוצאות שנתיות של כללית ולאומית. אשר למידע הנוגע לבתי החולים - זה ייחודי לכללית, וגילויו עשוי להקנות יתרון משמעותי בהתקשרות עם בתי החולים, ויתר הנתונים מכילים מידע על התכנון האסטרטגי והעסקי ארוך הטווח של קופות אלו. קבלת העתירה כמות שהיא בעניין זה, תחשוף את המידע שהוא בליבת הפעילות העסקית מסחרית של קופות החולים,  ומשכך הוא מהווה מעצם טבעו מידע בעל ערך מסחרי וכלכלי העשוי להקנות למתחריהן יתרון בשוק.
סעיפי החוק:
סעיף 9(ב)(6); סעיף 9(ב)(1); סעיף 9(ב)(4); סעיף 9(ב)(7); סעיף 10; סעיף 11; סעיף 13

26/04/2017עת"מ 54678-01-17בית משפט מחוזיהתנועה למען איכות השלטון בישראלרשות ניירות ערך
נושא העתירה:

העותרת ביקשה לקבל מהמשיבה, בין היתר, חוות דעת משפטית פנימית העוסקת בשינוי הבעלות בבורסה לניירות ערך שהיוותה בסיס לקידום תיקון בחוק ניירות ערך. המשיבה סירבה לכך בהסתמך על הוראות סעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע וטענה שחשיפתה תגרום לאפקט מצנן בקרב עובדיה וירתיעם מקיום דיונים כנים ובאיזון הכולל בין השיקולים הצריכים לעניין החלטתה סבירה. העותרת טענה שקיים אינטרס ציבורי בחשיפת חוות היות ועל בסיסה מקודמת חקיקה המתבססת על ההנחה לפיה חברי הבורסה עם הזכאים היחידים לזכויות ההוניות שיווצרו בה עם השינוי המבני ולטענתה יש לציבור זיקה לזכויות אלה.בנוסף העותרת טענה, כי מדובר בחוות הכוללת טענות משפטיות בלבד. ​


ההחלטה:
​ביהמ"ש דחה את העתירה וחייב את העותרת בהוצאות של 10,000 ש"ח. בין היתר, נקבע: (1) לשון החוק קובעת, כי חוות דעת שניתנה לשם קבלת החלטה נכללת בגדר הסייג. אין לקבל, שחוות דעת פנימיות מאבדות מאופיין הפנימי מקום שהתקבלה החלטה והתגבשה מדיניות. (2) המשיבה חשפה פרוטוקול הדיון שהתקיים במליאת הרשות ובו סקירה מפורטת של עמדת הרשות בכל הנוגע לתשתית המשפטית לשינוי המבני בבורסה וכך גם במכתב ששלח ראש הרשות לח"כ שנחשף גם הוא. כך, שנחשפו בפני הציבור השיקולים שהנחו את הרשות בניסוח הצעת החוק. (3) גם מעיון בחווה"ד במעמד צד אחד, לא נמצא שיש בה כדי לשנות את התמונה שצוירה בדיון במליאה ובמכתב האמור ולא הובהר מה התכלית שבחשיפתה בהינתן שעמדתו המשפטית ואופן הנמקתו של כותב חוות הדעת הפנימית אינה נושא לדיון. (4) חוות הדעת נשחפה בצורה מידתית לפי רוח סעיף 11 לחוק חופש המידע בדרך של פרפרזה - ארוכה ומפורטת - המשרתת את האפשרות של קיום דיון ציבורי ממצה בנכונותה על עמדת הרשות תוך הגנה על תפקודה היעיל ותוך מניעת הפגיעה הבלתי מידתית בחופש הדיון הפנימי וממילא באיכותו. 
סעיפי החוק:
סעיף 9(ב)(4); סעיף 9(ב)(1); סעיף 10; סעיף 11; סעיף 17