אינדקס פסיקה

 
היחידה הממשלתית לחופש המידע מבצעת מעקב אחר פסקי דין הניתנים בסוגיות של חופש מידע ושקיפות בבתי המשפט השונים לרבות בית המשפט העליון, בית הדין הארצי לעבודה ובתי המשפט לעניינים מנהליים.
 
בטבלה תוכלו למצוא נתונים תמציתיים אודות פסקי הדין וקישור לפסקי הדין המלאים, שניתנו בבית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה בעניינים הנ"ל לאחר חקיקת חוק חופש המידע וכן לפסקי דין שניתנו בערכאות אחרות החל מינואר 2012.  

לתשומת לבכם: עקב שינויים באתר בתי המשפט, למעט תיקים שנדונו בבית המשפט העליון, לא ניתן לצפות בפסקי דין דרך קישורים. ניתן לעיין בתיקים באתר נט המשפט על פי מספר תיק.  
 
איתור פסיקה
תאריך
מתאריך
בחר תאריך מתוך לוח השנה.
עד תאריך
בחר תאריך מתוך לוח השנה.
תוצאות 10-1 מתוך 343 תוצאות
תאריךמספר הליךערכאהשם העותרשם המשיב
23/07/2018עת"מ 58277-12-16בית משפט מחוזיחנה רז בוררמשרד החוץ
נושא העתירה:

העותרים ביקשו לקבל לפי חוק חופש המידע מידע בעניין "המגעים וההסכמים עם אריתראיה בעניין מבקשי המקלט הארתראים שנמצאים בישראל ומצב זכויות האדם שם". המשיב ענה, כי חלק מפרטי המידע כלל לא אותרו, חוות דעת פומבית שהתבקשה נמסרה ובאשר לפרטי מידע נוספים אין לחשוף אותם מאחר שיש בגילויים חשש לפגיעה ביחסי החוץ של מדינת ישראל. מכאן הוגשה העתירה כנגד תשובה זו. בתגובה לעתירה, הודיע המשיב, כי "אין בידי משרד החוץ כל הסכם עם אריתראיה בנוגע לנתיניה השוהים בישראל" וחזר על עמדתו לפיה יש בגילוי המידע המבוקש חשש לפגיעה ביחסי החוץ של המדינה וכן בהיותו תרשומת פנימית. מנגד טענו העותרים שקיימת חשיבות ציבורית גבוהה במידע זה נוכח הדיווחים אודות מצב זכויות האדם באריתריאה. במהלך דיון במעמד צד אחד, הציג המשיב ארבעה מסמכים שבמחלוקת ושבעניינם נדרש ביהמ"ש להכריע.​


ההחלטה:
​ביהמ"ש דחה את העתירה וחייב את העותרים בהוצאות בסך 1,500 ש"ח. בין היתר נקבע: (1) בדין טוענים העותרים כי בקשתם מעוררת עניין ציבורי גבוה, בשל חשיבותו הרבה של המידע שבמחלוקת. עם זאת, אינטרסים נוספים המעוגנים בסעיפים 8-9 לחוק חופש המידע ובהם מניעת הפגיעה ביחסי החוץ של ישראל והשמירה על חופש הדיון הפנימי, ראויים אף הם להגנה והרשות נדרשת לאזן בינם לבין הזכות לקבלת מידע שאינה מוחלטת. (2) מעיון בחוות הדעת במסגרת טיעוני המשיבים במעמד צד אחד עולה, כי קיים חשש ממשי לכך כי גילוי המידע שבמחלוקת יפגע ביחסי החוץ של ישראל. מדובר בהערכה מקצועית חד-משמעית של נציגי המשיב, שהגיון רב עומד בבסיסה ולפי סעיף 9(א)(1) לחוק, רשות לא תמסור מידע זה ובמקרה זה מתקיים "מבחן החשש" שבסעיף זה. (3) נוסף לכך, על המסמך שהוא סיכום דיון חל סעיף 9(ב)(4) לחוק. זאת, משמדובר במסמך פנימי מובהק המשקף את דבריהם של המשתתפים בדיון, אשר הביעו את דעתם מתוך ציפייה סבירה כי דבריהם לא ייחשפו. במאזן השיקלים, אין לקבוע שהמשיב שגה כשקבע כי תוכן המסמך אינו מצדיק פגיעה בעקרון השמירה על חופש הדיון הפנימי. כך גם, באשר לחוות דעת שהוכנה על ידי גורם במשרד החוץ והוגשה לעיונם של גורמים נוספים במשרד.
סעיפי החוק:
סעיף 9(א)(1); סעיף 9(ב)(4); סעיף 9; סעיף 8; סעיף 17

26/06/2018עת"מ 17637-02-18בית משפט מחוזיהתנועה לחופש המידעצבא הגנה לישראל
נושא העתירה:

העותרים ביקשו לקבל לפי חוק חופש המידע קבצי GIS ובהם מיקום שטחי האימונים של המשיב ושל שדות המוקשים בישראל. המשיב דחה את הבקשה בשל החשש לפגיעה בחיי אדם לפי סעיף 9(א)(1) לחוק. זאת מפני, שהעברת קבצי המפות בפורמט GIS קיים חשש לגרימת אי דיוקים וסטיות בתוכן המפות, בעת העברתם ממערכת למערכת. עם זאת, הסכים להעברת המפות בתצורת PDF. פניות העותרים הנוספות למשיב והסבריהם הנוספים בדבר התועלת שתצמח מהנגשת המידע, לא גרמו לשינוי מהותי בהחלטתו ובעניין טענת פרסום המידע על ידי מפ"י הפנה את העותרים למפ"י לקבלת מידע זה לפי סעיף 8(4) לחוק חופש המידע ואילו בנוגע לקבלת מידע מעודכן באופן תכוף דחה דרישה זו בהינתן שחוק חופש המידע מתייחס למידע קיים ולא מידע עתידי.​


ההחלטה:
​ביהמ"ש דחה את העתירה וחייב את העותרים בהוצאות בסך 10,000 ₪. בין היתר, נקבע: (1) בשונה מעתירות חופש מידע אחרוח, עתירה זו אינה מתמקדת במידע עצמו, אלא באופן ודרך קבלת המידע ובאופן ספציפי בפורמט ממוחשב באמצעותו יועבר המידע, כך שניתן יהיה לשנותו, לעבדו ולשלבו בשכבות מידע נוספות ,מה שייקל על העותר 3 לפתח את היישום למטיילים אשר בפיתוחו הוא עוסק. (2) הגדרת מידע בחוק חופש המידע מתייחסת למידע המצוי בפועל ברשות ואינה חלה על מידע שיגיע אליה בעתיד. החוק אינו מטיל חובה לעדכן את המידע שברשותה ולמסור עדכונים אלה לציבור מיד לאחר מכן. בכך, טענת העותרים שהם יציגו מידע מעודכן לציבור באמצעות הפיתוח שהם נוקטים אינה יכולה להתקבל. ייתכן שכוונת העותרים היא להתחברות ישירות לרשת המחשבים של המשיב והורדת עדכונים למפות, אך סעד זה חורג מגבולות עתירה לפי חוק חופש המידע (3) הוראות חוק חופש המידע אינן קובעות הוראות פוזיטיביות בדבר אופן העברת המידע. אכן "קבלת מידע" כהגדרתה בחוק, עונה למקרה בו גילוי המידע מתבקש באמצעות קבלת קבצי מחשב או העתקתם, אך החוק אינו קובע את חובת הרשות לתת את המידע דווקא באופן שבו התבקש. (4) המידע מושא העתירה בעל אפיונים מיוחדים ורגישים (חוסר דיוק ושיבוש עלול לסכן חיי אדם וכן המידע דינמי ומשתנה תדיר) המחייבים זהירות מיוחדת בנוגע לאופן מסירתו. השילוב בין אופיו המיוחד של המידע והאפיונים
הטכניים של קבצי GIS מגבש חשש כי מסירת המידע בפורמט אשר עלול להביא לשיבושים וסטיות באופן הצגת המידע לציבור, תפגע בביטחון הציבור או בביטחונו או בשלומו של אדם. בנסיבות אלו, רשאי היה המשיב להסתמך על הוראות הסייג הקבוע בסעיף 9(א)(1) לחוק שהמבחן להפעלתו הוא "מבחן החשש" ולא מבחן "הוודאות הקרובה" (5) המשיב היה רשאי להסתמך על הוראות סעיף 8(4) לחוק, כיון שהמידע במהותו, פורסם ועומד לרשות הציבור, גם אם אינו מאפשר שימוש אקטיבי במידע אל פסיבי בלבד (6) החלטה המשיב איזנה בין כלל השיקולים הרלוונטיים, הציעה פתרון מידתי לפי סעיף 11 לחוק ואין מקום להתערב בה.
סעיפי החוק:
סעיף 7; סעיף 8(4); סעיף 9(א)(1); סעיף 11; סעיף 17

21/06/2018עת"מ 65713-01-18בית משפט מחוזייוסף בוקובזהרשות מקרקעי ישראל
נושא העתירה:

עתירה לפי חוק חופש המידע לגילוי החלטת ההנהלה אצל המשיבה שמספרה 704 מיום 14/10/2002 שעניינה החרגת העותר מההסדר החדש עם נכי צה"ל עד גיל 70. העותר חוכר של מגרש בבאר שבע שאותו החכיר בחכירת משנה לחברת דלק והתקשר עמה בהסכם שותפות בשנת 2004. בשנת 2009 ביטלה המשיבה זכאות נכי צה"ל המצויים בתוכנית שיקום לזכיון מסובסד להקמת תחנת דלק בגיל 70, בעוד על פי ההסדר הישן, הזכות נשמרת לנכים לדורי דורות. העותר ביקש לקבל את החלטה שמספרה 704 שאינה כוללת אותו בהסדר החדש עם הנכים עד גיל 70. בתגובה לעתירה, שלחה המשיבה את ההחלטה מושא העתירה כאשר חלקים בה מושחרים כיון שמדובר בהחלטת הנהלה הנוגעת לעניינים הפנימיים לפי סעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע. מנגד העותר ביקש לקבל את המסמך ללא ההשחרות.​


ההחלטה:
​ביהמ"ש קיבל את העתירה, הורה למשיבה למסור את ההחלטה ללא השחרות וחייב אותה בהוצאות בסך 10,000 ש"ח. בין היתר נקבע: (1) עיון בהחלטה ללא ההשחרות מראה, כי הפסקאות שהושחרו מצויות בפרק של "שיקולים להחלטה", לא ברור מי השתתף בקבלת החלטה ואין פירוט של מה כל אחד מהמשתתפים אמר או סבר, אלא ניסוח כללי בלבד. (2) אין בחומר שהושחר זה, כדי להוות סכנה ברורה לפגיעה חמורה באינטרס ציבורי כלשהו המצדיק חיסוי מידע, מה גם שמדובר בהחלטה משנת 2002 (3) חלק מהשורות שהושחרו באו לידי ביטוי גלוי בסעיף אחר שלא הושחר. דבר המלמד שלא התקיים דיון של ממש לגבי גילוי המידע ולא נשקלו השיקולים הרלוונטיים. (4) אין כל הסבר, מדוע המידע הוא חסוי למעט אמירה כללית, שמדובר במידע פנימי ללא נימוק של ממש וללא כל הסבר מדוע יהיה בחשיפת המידע הספציפי המבוקש כדי לגרום למכשלה או תקלה כלשהי ובמה תיפגע הרשות כתוצאה מחשיפה זו. 
סעיפי החוק:
סעיף 9(ב)(4); סעיף 8; סעיף 9; סעיף 10

11/06/2018עת"מ 38870-10-16בית משפט מחוזיעו"ד איגור גלידרמשרד המשפטים
נושא העתירה:

בעקבות גלגולי העתירה השונים, המשיב העביר לעותר, כתבי אישום שיזמה מח"ש בשנים 2013-2016, אולם בהליכים התלויים ועומדים הושחרו מספרי ההליכים ופרטיהם המזהים של הנאשמים. משכך, ביקש העותר, לקבל את מספרי ההליכים פרטיהם המזהים של הנאשמים. בהחלטה עדכנית של המשיב מיום 29/1/2018 נדחתה הבקשה על יסוד סעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע, בנימוק שמסירת פרטים מזהים אודות הנאשמים בכתבי אישום התלויים ועומדים שנמסרו כבר לעותר מהווה פגיעה שאינה מידתית בפרטיותם של הנאשמים. זאת, מאחר שבכתבי האישום כלולים פרטים רגישים רבים, כגון מידע הנוגע למצבו הבריאותי של הנאשם, אישיותו, יחסיו עם הממונים עליו או עם חבריו וכיו"ב.​


ההחלטה:
​ביהמ"ש קיבל את העתירה בעיקרה והורה למשיב למסור את כלל כתבי האישום בנוסחם המלא, לרבות פרטי ההליך, למעט כאשר מדובר בהליכים שפרסומם נאסר. אם במקרה מסוים, סבור המשיבכי בכתב אישום כלול מידע רגיש אשר מסירתו תפגע בפרטיות בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסק הדין, יהיה עליו לבצע את האיזון הפרטני הנדרש לפי סעיף 11 ו-13 לחוק חופש המידע. בין היתר נקבע: (1) טענת המשיב הועלתה באופן כוללני ואינה מבוססת על תשתית קונקרטית ומפורטת. בתוך כך, לא נעשתה הבחנה בין כתבי אישום בהם נכללו פרטי מידע רגישים לבין כתבי אישום שאינם כוללים אותם. מכל מקום, טענה זו הייתה יכולה להצדיק, לאחר איזון פרטני, השמטת פרטים כאלה ואחרים אשר מסירתם מהווה פגיעה בפרטיות, אך אינה יכולה להצדיק הימנעות גורפת ממסירתם של פרטים מזהים ביחס לכלל כתבי האישום התלויים ועומדים (2) עיון בכתבי האישום שבמחלוקת מעלה, כי רבים מהם אינם כוללים מידע רגיש אשר מסירתו עלול להוות, ולו לכאורה, פגיעה בפרטיות הנאשמים. בחלק מהם, תוכנם פורסם במאגרים משפטיים שונים, וככזה הוא פתוח לעיון הציבור. פרסומם של פרטים שכבר מפורסמים ועומדים, אף אם מדובר בפרטים שניתן להגדירם כרגישים, אינו מהווה פגיעה בפרטיות. (3) עמדת המשיב ולפיה עצם פרסום כתב האישום נגד אדם מהווה פגיעה בפרטיותו, מעוררת קושי. זאת, היות ומדובר במידע שהוא חלק מהליך משפטי. הכלל הוא, כי בכפוף לחריגים שנקבעו בחוק, הליכים משפטיים הם פומביים. עקרון פומביות הדיון הוחל גם על כתבי בית הדין שבתיקי בית המשפט (4) גם בלי להידרש לשאלת מעמד הנחיית פרקליט המדינה 3.8 העוסקת בהעברת כתבי אישום לעיון עיתונאים או לציבור, אין בה כדי להשליך באופן ממשי על העניין. ההנחיה מורה לפרקליטות שלא לפרסם כתבי אישום לציבור לפני שזה הגיע לנאשם כדי לא לסכל את האפשרות שיבקש מביהמ"ש איסור פרסום ההליך שנפתח בעניינו. לא עולה מההנחיה הנחה גורפת כי בהעברתו של כתב אישום יש משום פגיעה בפרטיות. (5) המשיב לא הניח בסיס לקביעה, כי כתב אישום מעצם מהות מכיל מידע שפרסומו פוגע בפרטיות ולא הצביע על חלופה מסוימת מהחלופות שבסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות. ככלל, לא ניתן לומר, כי ייחוס אשמה בפלילים לאדם הוא, מעצם ברייתו, מידע הנוגע לענייניו הפרטיים של אדם (6) גם אם פרסומו של הליך משפטי המתנהל נגד אדם עלול לפגוע בשמו הטוב, ביהמ"ש העליון קבע, כי ההגנה על השם הטוב אינה נמנית על תכליותיו של חוק הגנת הפרטיות ובוודאי שאין היא מתכליותיו העיקריות (7) בהינתן שעמדת המשיב בצורתה הכוללנית נדחתה, אין מקום לקבל את עמדתה ביחס לצורך בפניה כוללנית לנאשמים בתור צד ג'. עם זאת, רשאי המשיב אם לדעתו  בכתב אישום מסוים פרטים אשר מסירתם עלולה לפגוע בפרטיות, לפנות לנאשם או לנאשמים רלוונטיים, לקבלת עמדתם, טרם קבלת החלטה המאזנת בין האינטרסים העומדים בבסיס בקשת העותר.
סעיפי החוק:
סעיף 9(א)(3); סעיף 1; סעיף 7; סעיף 8; סעיף 9; סעיף 9(א)(4); סעיף 11; סעיף 13; סעיף 17

05/06/2018עת"מ 2128-08-17בית משפט מחוזיהעמותה להגנת הסביבה כרמל מנשהמשרד האנרגיה
נושא העתירה:

במהלך הדיון בעתירה צמצמה העותרת את בקשתה לקבלת המידע המצוי במשרד האנרגיה בנוגע להקמת מיכל הקונדנסט באתר "חגית" משנת 2013 ועד שנת 2017. בתגובה לכך, הודיעו המשיבים כי המציאו לידי העותרת את כל המידע שבידיהים על פי ההגדרה האמורה. בתשובה העותרת טענה, כי המידע שהועבר מפורסם ממלא באתר "תכנון זמין" וכי מדובר בתכסיס ולמיטב הבנתה קיים בידי המשיבים מידע נוסף שאינם טורחים לאתר. ​


ההחלטה:
ביהמ"ש דחה את העתירה ללא צו להוצאות. נקבע, כי משהודיעו המשיבים כי באין בידיהם מידע נוסף, הרי שהעתירה לפי חוק חופש המידע מיצתה את עצמה ואין בידי העותרת עוד עילה לפי חוק זה.​
סעיפי החוק:

03/06/2018עת"מ 21553-02-17בית משפט מחוזיהתנועה למען איכות השלטוןמשרד האוצר
נושא העתירה:

העותרת ביקשה לקבל דו"ח בדיקה בעניין עמידת חברת כי"ל בתנאי "מניית הזהב" ובו מסקנות החשב הכללי ושהוגש למנכ"ל משרד האוצר, וכן כל מידע נוסף בעניין. המשיב סירב למסור את הדו"ח והבהיר, כי טרם קיבל מנכ"ל משרד האוצר החלטה בעקבות הדו"ח ומשכך מדובר במסקנות פנימיות וחוות דעת פנימית שעניינם מדיניות הנמצאת בשלבי עיצוב וכן נוכח החשש לשיבוש התפקוד התקין של הרשות באם יימסר הדו"ח. בעניין המידע הנוסף, נדחתה הבקשה נוכח קבלת מידע זה מגורמים אחרים, כשאי גילויו היה תנאי למסירתו, ונוכח הימצאות סודות מסחריים של החברה הנמצאים במידע זה. העותרת טענה, בין היתר, כי מדובר בדחיה גורפת ולא הובאה בחשבון חשיבות המידע המבוקש.​


ההחלטה:
​ביהמ"ש דחה את העתירה וחייב את העותרת בהוצאות בסך 3,000 ש"ח. בין היתר נקבע: (1) דו"ח מסקנות הבדיקה לרבות הנספח, הוא במובהק מסמך פנימי (במובן של הסייג שבסעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע), המשקף את עמדותיו של בעל המסמך ואת המלצתו לקראת קבלת החלטה על ידי הגורם המוסמך. אין המדובר במסמך הקובע מדיניות, או בהחלטה של הרשות, אלא במסמך פנימי שהוכן לקראת דיונים אשר המשיב קיים בעבר ומתכוון להמשיך לקיים בעתיד (2) הדו"ח האמור טרם הבשיל לכלל החלטה ומכאן שעניינו של מסמך זה "מידע על אודות מדיניות הנמצאת בשלבי עיצוב" (במובן של הסייג שבסעיף 9(ב)(2) לחוק) (3) המידע הנוסף נמסר בחלקו למשיב מידי החברה ויתרתו מידי עובדיה. אי גילויו של מידע זה היה תנאי למסירתו. לא בקלות תפר הרשות התחייבות לסודיות, שהרי בכך מופרת חובת האמון בין הרשות למוסר המידע "אשר עמדה ביסוד מסירת המידע". העותרת לא הניחה תשתית לטענה, כי החברה הייתה מחויבת למסור מידע זה למשיב. לכן, על מסמכים אלה חלה עילת הסירוב שנקבעה בסעיף 9(ב)(7) לחוק. משכך, לא נמצא מקום להכריע בטענה בדבר קיום סודות מסחריים במידע זה (4) העניין הציבורי שבחשיפת מידע בנוגע להיקפו ולאיכותו של הפיקוח, שמקיים המשיב על חברת כי"ל, רב. אולם, מהעבר השני ניצבים אינטרסים משמעותיים החיוניים לתפקודן היעיל של הרשויות ולטובת הציבור. (5) נדחתה דרישת העותרת החלופית, למסירת חלקים מדו"ח הבדיקה, שאין בהם המלצות או הבעות דעה, שהרי חלקים בדו"ח מהווים תשתית עובדתית להמלצות מקורם במידע הנוסף שהתקבל מהחברה ומעובדיה בכפוף לתנאי האמור וכן במידע גלוי שממילא נמצא בידי העותרת.
סעיפי החוק:
סעיף 9(ב)(4); סעיף 9(ב)(1); סעיף 9(ב)(2); סעיף 9(ב)(6); סעיף 9(ב)(7); סעיף 9; סעיף 8

30/05/2018עע"מ 5089/16בית משפט עליוןהתנועה למען איכות השלטוןבנק ישראל
נושא העתירה:

ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בעת"מ 22113-05-15, שבו נדחתה עתירת המערערת לקבלת דוחות ביקורת שערך בנק ישראל בעניין הליך מתן אשראי לחברות בקבוצת "נוחי דנקנר" ("קבוצת אי.די.בי") במספר תאגידים בנקאיים וכן בעניין סיכוני האשראי שהוענק לקבוצה זו שנערכו קודם לכן. בפסה"ד המחוזי נקבע, כי לפי ההלכה הקיימת בעניין אזולאי, יש איסור בדין ( סעיף 15א(א) לפקודת הבנקאות) על מסירת המידע וכי לפי הלכה זו חובת הסודיות היא גורפת וחלה גם על דוח ביקורת סופי של אגף הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל ולכן, אסור לגלות את המידע שהעותרת ביקשה לפי חוק חופש המידע (סעיף 9(א)(4) לחוק). השאלה העיקרית בערעור הייתה מה היחס בין הוראת הסודיות הקבועה בפקודת הבנקאות לבין חוק חופש המידע.​


ההחלטה:
​ביהמ"ש העליון דחה את הערעור. בין היתר נקבע: (1) הוראת הסודיות הקבועה בסעיף 15 א(א) לפקודת הבנקאות היא הוראת סודיות הקבועה בדין, חריגיה קבועים בדין, וככזו חלה עליה הוראת סעיף 9(א)(4) לחוק חופש המידע, ואין להורות על חשיפת החומר מושא העתירה. (2) בהיבט של תכלית החוק, אין להפריד בין ידיעות ומסמכים שנמסרו או הוגשו לרשות, לבין התוצר,
התגובה, ההתייחסות ודו"ח הביקורת של הרשות כפועל יוצא מאותם ידיעות ומסמכים (3) חשיפת דו"ח הביקורת כפי שנתבקש, לגבי מתן אשראי, שהוא בליבת הפעילות הבנקאית, תחשוף דווקא את הבנקים, ובסבירות גבוהה עלולה לחשוף גם את לקוחותיהם מקבלי האשראי. המסלול של חוק חופש המידע מתמקד ברשות הציבורית ואינו אמור לשמש קיצור דרך כדי לקבל מידע על הבנקים, שאינם מוגדרים כרשות ציבורית. עם זאת, חסימת האפשרות לקבלת דו"ח ביקורת לפי חוק חופש המידע אינה סותמת בהכרח את הגולל על האפשרות לקבלו במסגרת הליך אזרחי כמו תביעה נגזרת. (4) לא ניתנה הכרעה עקרונית בשאלה האם הוראות חוק חופש המידע נסוגות תמיד מפני הוראת סודיות, כך שלבית המשפט אין סמכות להורות על גילוי מידע (לפי סעיף 17(ד) לחוק) לגביו חלה חובת סודיות, מאחר שהתשובה לשאלה זו טמונה בהוראת הסודיות עצמה ובפרשנות שניתנה לה בעניין אזולאי.
סעיפי החוק:
סעיף 9(א)(4); סעיף 10; סעיף 11; סעיף 17; סעיף 20

09/05/2018עת"מ 51278-12-17בית משפט מחוזיחוסיין אבו חוסייןעיריית באקה אלגרביה
נושא העתירה:

העתירה הוגשה לאחר שבקשת העותר לקבלת מידע בעניין הנגשת מוסדות חינוך, ציבור ותחבורה ציבורית בתחומי העיריה לבעלי המוגבלות, לא קיבלה מענה מלא. לאחר הגשת העתירה, העבירה העיריה את המידע הנוסף. בשל כך, התייתר הצורך להמשך דיון בה והעותר ביקשה למחוק אותה ולחייב את העירייה בהוצאות, בין היתר בטענה, כי העיריה התעלמה מבקשתו. מנגד, העיריה טענה, בין היתר, כי המידע הועבר לעותר לפנים משורת הדין וכי השיבה לפנייתו באופן מיידי ועמדה להעביר לו יתרת המידע המבוקש בסמוך להגשת העתירה.​


ההחלטה:
ביהמ"ש מחק את העתירה וחייב את המשיבה בהוצאות בסך 2,000 ₪. נקבע, כי מהטעם שגילוי מלוא החומר המבוקש הצריך את הגשת העתירה, גם אם לא נדונה לגופה, עדיין יש בכך כדי לזכות בהוצאות העותר, ולו בהוצאות סמליות.​
סעיפי החוק:

03/05/2018עת"מ 17005-02-18בית משפט מחוזיעורכי דין לקידום מנהל תקיןמועצה מקומית שגב שלום
נושא העתירה:

המידע שהתבקש בבקשת העותרת נמסר לאחר הגשת העתירה. בהתאם לכך, ביקשה למחוק את העתירה ולחייב את המשיבה בוהצאות. מנגד, טענה המשיבה, כי יש לחייב את העותרת דווקא בהוצאות נוכח התנהלותה.​


ההחלטה:
ביהמ"ש מחק את העתירה ודחה את שתי הבקשות ההדדיות לחיוב בהוצאות. בין היתר נקבע, כי משחלף למעלה מחודש מאז קיבלה העותרת את מבוקשה ועד שהודיעה לבית המשפט, בסמוך לדיון, כי באה על מבוקשה בעתירה אין מקום לחייב המשיבים בהוצאות העותרת ונוכח העובדה שהמידע התקבל לאחר הגשת העתירה, אין גם מקום לחייב את העותרת בתשלום הוצאות נוכח התנהלותה כבקשת המשיבים.​
סעיפי החוק:

22/04/2018עת"מ 14810-04-17בית משפט מחוזיעורכי דין לקידום מנהל תקיןמועצה מקומית ריינה
נושא העתירה:

עתירה לפי חוק חופש המידע לקבלת תלושי שכר של טופסי 106 של שמונה עובדים בכירים אצל המשיבה וזאת לאחר השחרת פרטים אישיים כגון מספר ת.ז., פרטי בנק, מצב משפחתי וכד'. העותרת טענה, כי קיימת זכות לציבור לבחון את תשלומי השכר של בכירי רשויות המנהל על מנת למנוע שחיתות וכי אין בחשיפה משום פגיעה בפרטיות היות שהשכר המירבי מפורסם ממלא ע"י משרד האוצר והפנים ומכל מקום גם אם קיימת פגיעה בפרטיות גובר עליה האינטרס הציבורי שבפיקוח על תשלומי השכר. המשיבה התנגדה לכך, בטענה שחשיפת המידע תפגע בפרטיות העובדים, ביצוע ההשחרות במידע יגרום להכבדה בלתי סבירה וכי אין כל תועלת בחשיפתו היות והשכר מבוקר ע"י משרד הפנים והממונה על השכר במשרד האוצר. יצוין, כי בהינן שהמשיבה לא פנתה לעובדים בתור צד ג' לפי סעיף 13 לחוק חופש המידע, הורה ביהמ"ש על צירופם לעתירה והעניק להם את ההזדמנות ליתן עמדת לעתירה.​


ההחלטה:
ביהמ"ש קיבל את העתירה והורה למשיבה לחשוף את תלושי השכר וטפסי 106 של העובדים הבכירים לאחר השחרת פרטים אישיים (כגון ת.ז., מצב משפחתי וכד') אך לחשוף את שמו המלא, תפקידו וכל מרכיבי השכר שלו. בנוסף, חייב את המשיבה בשכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪. בין היתר נקבע: (1) ביסוד חוק חופש המידע עומדת הכוונה לאפשר לציבור להפעיל פיקוח ובקרה על רשויות השלטון. מידע אודות שכרם של עובדים בכירים ברשות מקומית הוא מסוג המידע המכוון אליו חוק חופש המידע. (2) בלא לגרוע מחשיבות הבקרה והפיקוח על ידי משרדי הממשלה, חשיפת המידע לפי חוק חופש המידע מוסיפה נופך לפיקוח על מעשי הרשות, שאיננו בא במקום מערך הביקורת הממשלתית אלא מוסיף עליו. (3) נדחתה הטענה לקיום הכבדה בלתי סבירה בביצוע ההשחרות במידע שהתבקש. מדובר על מספר מצומצם של עובדים. (4) אף אם נניח כי חשיפת המידע בעניין השכר תהווה פגיעה בפרטיות, אזי הסכמה לחשיפת מידע זה, בין אם מפורשת ובין אם מכללא, תאיין פגיעה זו ואז הדבר לא ייחשב לפגיעה בפרטיות. (5) בנסיבות מקרה זה, העובדים צורפו לעתירה ולא השיבו בכתב ולא הביעו את התנגדותם מלבד שניים שהביעו במפורש את הסכמתם למסירת המידע. לכן, יש לראות בעובדים כמי שהביעו את הסכמתם, לפי המובן שיש ליתן להסכמה לפי חוק חופש המידע.​
סעיפי החוק:
סעיף 9(א)(3); סעיף 13; סעיף 1