חקירתו והרשעתו של רומן זדורוב

 
|26/07/2016 |

​​במשך שנים רבות סוקר בהרחבה מקרה הרצח של תלמידת כיתה ח' מבית הספר "נופי גולן", תאיר ראדה ז"ל. רומן זדורוב הורשע בביצוע הרצח בבית המשפט המחוזי בנצרת בשנת 2010 ולאחר שבית המשפט העליון החזיר את הדיון אליו (כדי לדון במשמעותה של ראייה נוספת) הורשע פעם נוספת ב-2013. ערעורו לבית המשפט העליון נדחה בסוף 2015. ​​

במשך השנים פורסמו קטעים רבים מחומרי החקירה שהוגשו לבית המשפט, לרבות חלקים מקלטות החקירה של זדורוב במשטרה, אשר הותרו לפרסום בידי בית המשפט, לבקשת כלי התקשורת.
 
עתה, משהתיק נגד זדורוב הפך תיק חלוט שאין אחריו ערעור, ונוכח הנסיבות החריגות של הסיקור התקשורתי בפרשה והפרסומים הרבים של חומרים חלקיים ומסולפים ברשת האינטרנט וברשתות החברתיות, אנו מביאים כאן קטעי וידאו חלקיים אשר רלוונטיים להבנת ההרשעה. סרטי החקירה המלאים הוצגו כמובן כראיות במשפט.
 
תאיר ראדה ז"ל, תלמידת כיתה ח' בבית הספר "נופי גולן", לא שבה הביתה בתום יום הלימודים ב-6 בדצמבר 2006. גופתה התגלתה באותו ערב על ידי עובדי בית הספר וחברי משפחה, בתא נעול בשירותי הבנות. 
   
ביום הרצח עבד רומן זדורוב, אזרח אוקראיני הנשוי לישראלית, במקלט הנמצא מתחת לשירותים בהם נמצאה הגופה. זדורוב נחקר חקירה שגרתית עם כל עובדי בית הספר. הוחלט לחקור אותו באזהרה לאחר שהתברר שזרק את מכנסיו ביום הרצח, והתקבלו דיווחים על אדם הדומה לו שהיה נראה נסער בשעות שלאחר המקרה. לזדורוב היו כלי עבודה ובניהם סכינים עמם נהג לעבוד. במהלך החקירה נתפסו נעליים מסוג "סלמנדר", אותם נעל באותו יום. מאוחר יותר התברר כי טביעת נעל מסוג זה נמצאה על מכנסיה של המנוחה.
 

"הודאה אמינה ומפורטת"

 
זדורוב נעצר. הוא הודה ברצח במהלך החקירה שלו, שצולמה והוקלטה כולה, לרבות שיחותיו בתא המעצר. למדובב ששהה עמו בתא סיפר על הסבל וההשפלות שספג מהרשויות מאז עלה ארצה מאוקראינה, ועל הצקות מצד תלמידים בבית הספר. הוא העלה אפשרות שכל אלה גרמו לו לאבד שליטה ולרצוח את המנוחה. הוא הודה בפני המדובב בביצוע הרצח, והדגים לו כיצד רצח את המנוחה. בתיעוד השיחה ביניהם, ניתן לשמוע כיצד הוא מספר לו בלחש על ביצוע הרצח, בעוד שבקול רם מקפיד להצהיר שהוא חף מפשע.
 
בחקירתו ביום למחרת טען זדורוב שאיבד את זכרונו, אך בסופו של דבר סיפר לחוקרים על מהלך הרצח. לדבריו, הוא הבחין במנוחה עולה במדרגות לכיוון שירותי הבנות, ומאחר שקיללה אותו הלך בעקבותיה. בהמשך, תיאר, שלף את הסכין היפנית שהיתה בחגורתו והתנפל עליה כשהיא ליד תא השירותים.
 
לאחר ההודאה, שחזר זדורוב את הרצח בביה"ס. לפני שיצא לשחזור, ביקש להודיע לסנגורו שהוא הודה בלב שלם. את השחזור ניהל חוקר דובר רוסית, שהובא במיוחד מתחנה אחרת ולא הכיר את פרטי הרצח. זדורוב הוביל את החוקר 
תוך שהוא מגלה פרטים אודות זירת הרצח, שמי שאינו הרוצח לא יכול היה לדעת אותם ("פרטי חקירה מוכמנים"). למשל, ידע לומר באיזה תא מבין ארבעת התאים תאיר ז"ל נרצחה, וכן שלא ניתן לנעול מבחוץ את תא השירותים הספציפי הזה כי מנעולו שבור. כמו כן, למרות השמועות שהמנוחה נדקרה מספר פעמים, זדורוב ידע לומר שגרונה שוסף ושלא נדקרה. הוא ידע את הכיוון בו עמדה בעת שנרצחה, ותיאר כיצד זינק מעל הדלת הסגורה כדי לצאת מתא השירותים עוד לפני שנודע לחוקרים, כתוצאה מגילוי טביעות הנעל על מכנסיה של המנוחה, שהרוצח דרך עליה בעת שנחלץ מהתא.
 
בהמשך החל זדורוב להכחיש את הרצח. הוא טען שלא באמת ידע פרטי חקירה מוכמנים, אלא התבסס על ניחושים והשערות, ועל יכולתו לחשוב כמו שרוצח חושב. עם זאת, לא הסביר מדוע מלכתחילה התוודה בפני המדובב והדגים בפניו את אופן ביצוע הרצח. בניגוד לאמור בפרסומים שונים על הפרשה, זדורוב נבדק בפוליגרף ולא נמצא דובר אמת כשהוא טוען לחפותו. בדיקת פוליגרף אינה ראיה קבילה במשפט פלילי, ולכן נושא זה לא נדון בפסקי הדין.
 
בספטמבר 2010, בעת שהרשיע בית המשפט המחוזי בנצרת פה אחד את זדורוב ברצח המנוחה, נקבע כי ההתוודות שלו בפני המדובב והודאתו בפני החוקרים היו אמינות ומפורטות וניתנו מרצון. כך קבע גם בית המשפט העליון (כולל שופט המיעוט) בדצמבר 2015. 

נחשף לסרטוני סנאף וקרא על שיסוף צוואר

 
אל הודאת זדורוב התווספו ראיות מחזקות. אשתו של זדורוב סיפרה למשטרה שבערב אחרי הרצח אמר לה בעלה שילדה "נפלה בשירותים באסלה". היה זה בשלב שטרם פורסם היכן נרצחה המנוחה, וזדורוב לא הצליח להסביר איך ידע פרט זה.
 
בנוסף, לאחר הרצח כיבס זדורוב בעצמו את חולצתו, למרות שבדרך כלל אבא של אשתו כיבס עבורו, ועל אף שהוא רצף ונעליו היו מרופטות ומוכתמות, דווקא סוליותיהן היו נקיות בצורה שמעוררת חשד שטופלו בחומר ניקוי. כאמור, טביעות נעל שנמצאו על מכנסיה של המנוחה, היו של נעל מהסוג שזדורוב נעל.
 
כמו כן, לפני הרצח חיפש זדורוב באינטרנט סרטי "סנאף", קרא כתבות על הדרך בה ניתן לשסף צווארו של אדם והתעניין בטקטיקות הגנה במשפטי רצח.
 
לא אחת פורסמו ידיעות בהן הוטל ספק בנוגע למניעיו של זדורוב לרצוח את המנוחה. אולם, כדי להרשיע אדם בעבירה אין חובה להוכיח מניע ומעבר לכך - זדורוב מסר בחקירותיו מניעים שונים. הוא התמקד בהצקות חוזרות של תלמידי בית הספר במהלך עבודתו, ובעובדה שהמנוחה קיללה אותו אחרי שסירב לתת לה סיגריה. בהקשר דומה אמר למדובב: "המכוערים האלה שנולדים פה, הם הסתכלו עליך ואתה עוד צריך לעזור למרוקאים האלה... אני יכול להרביץ לו ככה שכל עמוד השדרה שלו יתפרק לתחתונים". הוא סיפר עוד שהיה נוהג לעבוד עם אוזניות כדי לא לשמוע את קללות התלמידים, כי פחד להתפרץ עליהם ו"לעשות להם דברים רעים".
 
השופטים קבעו שנוכח הזעם והאלימות שהיתה כבושה בזדורוב, שכבר התפרץ בעבר על אחיו ועל אנשים אחרים, אלה מניעים אפשריים בהחלט. מניע אפשרי נוסף שהעלה אחד השופטים היה הרצון שלו "לחוש את ההרגשה" של הרצח, מה שמתיישב עם החיפוש שלו אחרי סרטי סנאף.
 

כיווני חקירה אחרים נשללו

 
לצד הראיות שהצטברו בעניינו של זדורוב, נשללו כיווני חקירה מקבילים:
 
  • עדות נהג כי הסיע ביום הרצח שלושה נערים, שאחד מהם מלמל "מה עשיתי". הנערים אותרו במאמץ רב ומסרו אליבי מוצק ששלל את מעורבותם. הטענות שנשמעו כי נמצאה אצלם חולצה עם דם נשללו גם הן.
  • עדות חברות של המנוחה כי היא הוטרדה טלפונית על ידי אלמוני נשללה בבדיקת נתוני תקשורת. בנוסף, שמועות בדבר פעילות של כת השטן בבית הספר נבדקו והופרכו.
  • לא נמצאו כל ראיות שמעלות חשד כלפי חברותיה של המנוחה. אין שום ראיה שהחברות של המנוחה, שנחשבה לילדה פופולרית ואהודה, היו מסוכסכות איתה. בהקשר זה נטען גם כי בידה של המנוחה מצאו שערות של ילדה אחרת. השערות שנמצאו לא היו בתוך כף היד, אלא נדבקו עליה אחרי שנחתכו בזמן הרצח, ובדיקות מעבדה הראו שיש ודאות רבה שמדובר בשערותיה של תאיר.
  • נטען כי בזירה נמצאו ממצאים שקושרים חשודים אחרים לביצוע המעשה. אולם, מאחר שמדובר בשירותים שהיו בשימוש יום יומי של תלמידים, מובן שהיו ממצאים של אנשים אחרים בזירה, כולל טביעות נעליים. לא היה ניתן לשייכן באופן מובהק, אך בית המשפט נטה לראותן כשייכות למי מהמחלצים הרבים שהסתובבו בזירה. כמו כן, ובניגוד לשמועות בנושא זה, הן לא תאמו בגודלן לטביעות רגליים של ילדים. מאידך, על העובדה כי בשירותים לא נמצא כל ממצא פורנזי (מדעי) כמו טביעות אצבע או DNA שקשור לזדורוב, קבע גם שופט המיעוט בבית המשפט העליון שהיא מסתדרת עם אמירתו של זדורוב למדובב שניקה את הראיות בזירה (בין היתר גם נפטר ממכנסיו ומלהב הסכין). בחיים - שלא כמו בטלוויזיה - לא כל מגע משאיר DNA.

הורשע פה אחד, פעמיים

 

כתב האישום שהוגש נגד זדורוב מנה כ-150 עדי תביעה – שוטרים ואזרחים. במהלך כשלוש שנים נשמעו עדויות והוגשו לבית המשפט המחוזי בנצרת חומרים הנוגעים למאות עדים. בספטמבר 2010 הרשיעו השופטים פה אחד את זדורוב ברצח המנוחה. השופטים דחו את כל הטענות שהעלתה ההגנה נגד מהימנות המדובב, תוך שהדגישו את שקריו של זדורוב. בנוגע לעקבות חלקיות בדם שנמצאו בזירה ולא זוהו, נקבע כי אינן מקימות ספק סביר באשמתו של זדורוב לאור הראיות המוצקות נגדו.

ב-2013 החזיר בית המשפט העליון את התיק לבית המשפט המחוזי כדי שישמע עדויות של שני מומחים מטעם זדורוב, וייתן פסק דין מחדש. אחת מחוות הדעת נגעה לשאלת סוג הלהב של הסכין ששימש לרצח. ד"ר מאיה פורמן-רזניק הגישה חוות דעת שהתייחסה לאחד החתכים בסנטרה של תאיר, בה קבעה כי הוא נגרם מסכין משוננת. התביעה טענה מנגד כי כיוון שהלהב לא נתפס - זדורוב הודה כי נפטר ממנו - לא ניתן לקבוע מה סוגו, ואין לשלול את האפשרות שזדורוב השתמש בסכין יפנית בעלת להב משונן. בית המשפט המחוזי הסכים עם טענה זו.
 
חוות הדעת השנייה מטעם ההגנה הוגשה על ידי ויליאם בודזיאק, מומחה אמריקאי נודע לעקבות נעליים ששירת בעבר ב-FBI. בודזיאק טען כי סימני הדם על המכנסיים של המנוחה הם סימנים אקראיים, ואינם מהווים כלל טביעות נעל. בית המשפט המחוזי הסכים עם התביעה שיש לדחות את חוות הדעת הזו, שכן ניתן לראות בעין כי מדובר בסימני עקבות נעליים.  כמו כן, בהתאם להלכת העליון שניתנה בינתיים (בעניין מצגורה) קבעו השופטים כי משקל הנעל כראיה הינו חלש, אך פוגע גם בראיות בדבר עקבות אחרות בזירה, אשר לטענת ההגנה ביכולתן לזכות את זדורוב. הוכרע שהרשעת הנאשם מבוססת על יסודות איתנים גם ללא ראיית עקבת הנעל.
 
זדורוב הורשע פעם נוספת פה אחד.
 

עדותו של א"ח

 

בתחילת שנת 2016 עלתה לשיח הציבורי עדותו של אדם בשם א"ח, שניתנה שש שנים לאחר הרצח, בה סיפר כי בת זוגו לשעבר, א"ק, סיפרה לו במועד הרצח כי היא שביצעה אותו. מדובר בעדות שנחקרה על ידי משטרת ישראל כבר בשנת 2012, ונמצא כי אין בה כדי לשנות מתמונת הראיות המעלה בבירור כי זדורוב הוא הרוצח. לא רק שהחקירה לא העלתה ממצאים התומכים במעורבותה של א"ק ברצח, אלא שחלק מפרטי הגרסה שמסר א"ח, לכאורה מפיה של חברתו לשעבר, אף נסתר בממצאים אובייקטיביים ולא תאם את פרטי הזירה והראיות שנאספו בזמן אמת.

 

הפרטים שהתגלו לגבי מערכת היחסים בין בני הזוג העידו כי מדובר בתלונה שהוגשה על רקע מערכת יחסים מעורערת ואף פתולוגית, כאשר אף אחד מבני הזוג אינו יציב בנפשו. התברר כי כחודשיים קודם לכן יזמה א"ק את פרידתם לאחר כעשר שנות זוגיות. בחקירתה, הכחישה לחלוטין את גרסתו וטענה כי היה לו מניע ברור להפליל אותה משום שנפרדה ממנו.

 

לטענתה, מאז נפרדו א"ח איים להרוס את חייה, כנקמה, שלח לה מסרונים בעלי אופי מאיים והעלה לפייסבוק תמונות עירום שלה. מבדיקת המחשב והטלפון הנייד של א"ח נמצא כי מאז הפרידה יחסו כלפיה היה אובססיבי. התברר כי בגין האירועים הללו, ועוד טרם א"ח מסר את עדותו בדבר הרצח, הגישה א"ק תלונה במשטרה שם טענה כי במהלך השנים בהן היתה בת זוגו, א"ח נהג בה באלימות קשה, ואף אנס אותה וביצע בה מעשה סדום. בהמשך, ביטלה א"ק את התלונה לאחר שסברה כי א"ח השלים עם הפרידה.

 

עוד התברר כי א"ח תכנן מבעוד מועד את הגשת התלונה בגין מעורבותה כביכול של א' ברצח המנוחה. במחשבו נמצא קובץ word המהווה מעין "ניסוי כלים" או "טיוטה" של הגרסה שמסר בחקירתו. הטיוטה כללה פרטים אשר פורסמו באמצעי התקשורת אודות הרצח, ונמצאו מספר סתירות בין תוכנה לבין הגרסה הסופית שמסר בחקירה.

 

בערעורו של זדורוב לבית המשפט העליון על פסק הדין הראשון, ביקשה הסניגוריה הציבורית להגיש גם ראיה זו לבית המשפט המחוזי. השופטים דחו את הבקשה. הפרקליטות התנגדה להוספתה, בעיקר משום שגרסתו של א"ח נחקרה במשטרה ונמצאה חסרת בסיס בכל הנוגע לרצח המנוחה, וכן משום שמסר אותה בשעה שהיה לו לכאורה מניע להעליל על בת זוגו לשעבר.

הערעור לבית המשפט העליון והבקשה לדיון נוסף

 
בדצמבר 2015 דחה הרכב של שלושה שופטי בית המשפט העליון את ערעורו השני של זדורוב, בדעת רוב של כבוד השופטים יצחק עמית וצבי זילברטל, אל מול דעת המיעוט של כבוד השופט יורם דנציגר. שלושת השופטים הסכימו שזדורוב ידע פרטי חקירה מוכמנים, שלרובם משקל משמעותי בהרשעתו. גם בית המשפט העליון קבע, בניגוד לחוות דעתו של בודזיאק, שהסימנים שנמצאו על הג'ינס של המנוחה הם עקבות נעליים.
 
השופט דנציגר סבר שיש לזכות את זדורוב מחמת הספק, למרות שמדובר במקרה גבולי ש"פסע בינו לבין הרשעה" וכי רק "סדרת צירופי מקרים נדירה" תוביל למסקנה כי הוא הורשע על לא עוול בכפו.
 
ביולי 2016, דחתה כב' נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור, את בקשת זדורוב לדיון נוסף. בהחלטתה כתבה הנשיאה נאור כי "גם היותה של סוגיה בעלת תהודה ציבורית או תקשורתית אינה בגדר עילה משפטית לקיום דיון נוסף. יש להבחין בענייננו בין העניין הציבורי לבין דרישות הדין. בית המשפט לא יורה על קיום דיון נוסף מקום שאין הצדקה משפטית לעשות כן, יהיה העניין הציבורי רב ככל שיהיה".
 
לאורך השנים ניהלו מטעם הפרקליטות את ההליך הפלילי בבית המשפט המחוזי בנצרת בעניינו של זדורוב עוה"ד שילה ענבר, מירית שטרן (כיום פרקליטת מחוז צפון) ויעל שוחט פינק. את ההליכים בבית המשפט העליון ניהלו עוה"ד תמי בורנשטיין, נעימה חנאווי ואיתמר גלבפיש מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה.