מעצרים

 

במדינת ישראל, שהינה מדינת חוק דמוקרטית, חירותו של אדם הינה זכות יסוד. 

זכות זו קבועה בסעיף 5 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו: "אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת."


סעיף 8 לחוד היסוד מסמיך את המדינה לפגוע בזכות לחירות רק באמצעות חוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש. 

 

חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) 

כחלק מהצורך להגן על הציבור מפני עבריינים חוקק חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), המסמיך את גופי האכיפה להגביל את חירותו של אדם. 

חוק סדר הדין הפלילי קרוי גם "חוק המעצרים". 

לפי חוק המעצרים, הגבלת חירותו של אדם יכולה להיעשות בשתי דרכים: עיכוב או מעצר.

 

עיכוב

בסעיף 66 לחוק המעצרים מוגדר עיכוב כהגבלת חירותו של אדם לנוע באופן חופשי, בשל חשד שבוצעה עבירה או כדי למנוע ביצוע עבירה, כאשר הגבלת החירות מסויגת מראש בזמן ובתכלית. שוטר רשאי לעכב חשוד או עד, במספר מצבים המפורטים בסעיפים 71-67 לחוק, כאשר העיכוב נועד בעיקרו לצורך בירור פרטים. הבירור בדרך כלל נוגע לזהותו של אדם או לעבירה שבוצעה או שיש חשש שתבוצע בעתיד. שוטר רשאי לעכב גם רכב.
 
משך העיכוב לא יעלה על הזמן הדרוש לביצוע הפעולה שלשמה בוצע ולא יעלה על שלוש שעות. במקרים מסוימים רשאי הקצין הממונה להאריך את משך העיכוב בשלוש שעות נוספות.
 

מעצר

בכל הקשור למעצר בהליך הפלילי יש להבחין בין ארבעה מצבים:

  • מעצר בסמכות שוטר עד 24 שעות
  • מעצר לצורך חקירה
  • הצהרת תובע 
  • מעצר עד תום ההליכים
 

מעצר בסמכות שוטר עד 24 שעות

סעיף 23 לחוק המעצרים מסמיך שוטר לעצור אדם בשל מגוון מצבים המפורטים בסעיף, דוגמת חשוד שמבצע או ביצע עבירה שהעונש המקסימלי בגינה הוא מעל שלושה חודשי מאסר, חשוד שיסכן את בטחונו של אדם או את בטחון המדינה, אדם החשוד בעבירות אלימות במשפחה, עבירות סמים או ביטחון או חשוד שיש חשש לגביו שהוא נמלט מהליכי משפט או חקירה ועוד.
 
לאחר ששוטר עוצר אדם עליו להביאו לתחנת המשטרה בפני קצין ממונה שנמצא בכל תחנת משטרה. הקצין הממונה יברר את הפרטים, ישמע את החשוד ויחליט האם לשחררו או לעצור אותו לתקופה שלא תעלה על 24 שעות, אז יובא החשוד בפני שופט. אם החליט הקצין הממונה לשחרר את החשוד, יוכל לקבוע תנאים מגבילים כמו "מעצר בית", הפקדת ערבות או הרחקה מאיזור מסוים.
 

מעצר לצורך חקירה ("מעצר ימים")

אם החליט הקצין הממונה על מעצר חשוד, יש להביאו בפני שופט תוך 24 שעות מרגע מעצרו. בהליך זה, מבקשת המשטרה את מעצרו של החשוד והסמכות להאריך את המעצר, שהחל בהחלטת הקצין הממונה, נתונה בידי שופט. העילות שבגינן ניתן לבקש את מעצרו של אדם מפורטות בסעיף 13 לחוק:
  • חשש משיבוש חקירה, העלמת רכוש, פגיעה בראיות, התחמקות מהליכי שפיטה או מאסר.
  • קיים חשש שהחשוד יסכן אדם אחר או את בטחון המדינה.
  • ישנן פעולות חקירה שלא ניתן לבצע, אלא אם החשוד עצור.

 

שופט לא יחליט על מעצר, אלא אם השתכנע על בסיס ראיות שהובאו בפניו כי יש יסוד סביר לחשש מהתקיימות אחת העילות. בנוסף, בית המשפט לא יורה על מעצר אם ניתן להשיג את התכלית המבוקשת באמצעי אחר כמו "מעצר בית", הפקדת ערבות או הרחקה.

 
דיון הארכת מעצר ייערך בבית משפט השלום ללא קשר לעבירה בה חשוד האדם. גם חשודים בעבירות רצח יובאו להארכת מעצר בזמן החקירה בפני שופט בבית משפט השלום. בתום הדיון יחליט השופט אם להיענות לבקשת המשטרה או לשחרר את החשוד. בית המשפט יכול להאריך את המעצר במספר ימים מועט מזה שביקשה המשטרה.
 

הצהרת תובע

סעיף 17(ד) לחוק קובע שכאשר חקירת המשטרה הסתיימה, חומר החקירה עובר לפרקליטות או לתביעה המשטרתית (תלוי בחומרת העבירה ובאופיה). תובע אליו הועבר החומר, בדרך כלל קצת לפני סיום החקירה, בוחן אם יש מספיק ראיות כדי להגיש כתב אישום.
 
התובע יכול להגיש הצהרת תובע, בה הוא מבקש מבית המשפט, שהאריך את המעצר עד כה, להאריכו פעם נוספת על מנת שיוכל ללמוד את החומר בצורה מעמיקה ולנסח כתב אישום. בהצהרת תובע יכול בית המשפט להאריך את המעצר עד חמישה ימים נוספים.
 

מעצר עד תום ההליכים

כאשר מוגש כתב אישום, יכול תובע להגיש לבית המשפט אליו הוגש כתב האישום גם בקשה למעצר עד תום ההליכים. בשונה ממעצר ימים, כעת מי שמבקש את המעצר היא לא המשטרה אלא התובע. שוני נוסף הוא שהבקשה תוגש לבית המשפט אליו הוגש כתב האישום, על פי חומרת העבירה. 
המשמעות של מעצר עד תום ההליכים היא שהנאשם יהיה עצור עד תום המשפט בעניינו.