גליון מספר 3 חורף תשע"ד
עורכת ראשית: עו"ד קארן שוורץ-אמיגה | עורך: עו"ד שוקי פרידמן | עורכת מדיה: עו"ד יעל שמחי

עובד שפוטר בשל היותו נשא נגיף האיידס יפוצה בסך 42,600 ש"ח

|24/11/2013|

פיטורי עובד על רקע היותו נשאHIV  מחמת סטריאוטיפים ודעות קדומות, מבלי שתהא לכך הצדקה רלוונטית לתפקיד, מהווים הפרה של חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, התשנ"ח-1998 וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח – 1988, כך קבע בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, והורה לפצות את העובד בסך 42,600 ₪.    

שופטת: סיגל דוידוב- מוטולה,  נציג ציבור: גדעון הבר
לתובעת: עו"ד אורית רוזן- אור
לנתבעת: עו"ד חיים פיצ'ון ועו"ד הילה אראל- שמש
 
התובע הגיע לראיון עבודה לתפקיד סוכן נסיעות בחברת תיירות גדולה בעלת מספר סניפים ברחבי הארץ. כאשר הודיעה החברה לתובע כי התקבל לעבודה, התפטר הלה ממקום עבודתו הקודם. ביומו הראשון בעבודה גילה התובע למנהלת כי הוא נשא HIV, תוך שהוא מדגיש כי אין בעובדה זו כדי לפגוע בכושר עבודתו או להוות סיכון לעובדים האחרים.  למחרת היום הודיעה לו החברה על פיטוריו, כאשר הסיבה הרשמית שניתנה הייתה כי עובדת לשעבר אמורה לחזור לעבוד בסניף.
בתביעה שהגיש לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב טען התובע כי פוטר מחמת היותו נשא בלבד ועל כן מדובר בהפליה פסולה. התובע הדגיש כי נשאות HIV  אינה מגבילה את כושר עבודתו ואינה מסכנת את סביבתו, ותמך את טענותיו באישור רפואי. 
נוכח התנהלותה התמוהה של הנתבעת אשר קבלה את התובע לתפקיד אותו הגדירה כנחוץ ודחוף, ולמחרת היום בסמיכות לקבלת המידע אודות היותו נשא HIV פיטרה אותו, קבע בית הדין כי נטל השכנוע לכך שהייתה הצדקה עניינית לפיטורי התובע עובר אל הנתבעת, מכח סעיפים 9(א)(2) ו-9(ג) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח – 1988 (להלן: "חוק השוויון").
לאחר שקילת הראיות אשר הובאו בפני בית הדין נקבע כי הנתבעת לא הרימה נטל זה, ומשכך - כי התובע פוטר בניגוד לדין בשל דעות קדומות הקשורות להיותו נשא HIV.
השופטת סיגל דוידוב-מוטולה הדגישה כי על אף שהתובע אינו מוגבל בביצוע פעולות יומיומיות ושגרתיות, עדיין בשל היותו נשא של מחלה כרונית והצורך שלו ליטול תרופות באופן קבוע ולהיות במעקב רפואי, קיימות מגבלות ממשיות על חייו האישיים. לפיכך ניתן להכליל את התובע גם בגדר הקבוצה שהמחוקק התכוון להגן עליה במסגרת סעיף 5 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, התשנ"ח - 1998 (להלן: "חוק השוויון לבעלי מוגבלויות") ולראותו כאדם עם מוגבלות לצורך ההגנות המנויות בחוק זה.
בית הדין קבע כי גם מכוח סעיף 8(ד) לחוק השוויון לבעלי מוגבלויות, על פיו האיסור להפלות בעלי מוגבלות תקף גם לגבי מי שנחשב כבעל מוגבלות בעיני החברה, אף אם למעשה אין הוא בעל לקות כלשהי כמו במקרה של נשאי HIV – נכנס המקרה לגדרו של חוק זה.
בית הדין קבע גם כי עקרון השוויון הכללי חל במקביל לחוק השוויון לבעלי מוגבלויות, וכי הפלייתו של התובע לרעה בשל היותו נשא HIV, שבאה לידי ביטוי בעצם פיטוריו ללא הצדק סביר, יש בה חוסר תום לב מובהק והיא מהווה הפרה בוטה של עקרון כללי זה.
בית הדין פסק לתובע פיצוי בסך של 12,600 ₪ בגין נזק ממוני שנגרם לו עקב הזמן שחלף עד שמצא עבודה אחרת ופיצוי בסך של 30,000 ₪ בגין נזק לא ממוני בשל עוגמת הנפש שנגרמה לו ובגין הפגיעה הקשה בכבודו כאדם.
בפסק הדין שזור כחוט השני המסר הברור של בית הדין בדבר חשיבותם של חוקי השוויון בכלל וחוק השוויון לבעלי מוגבלויות בפרט, שמטרתו  בין היתר להתמודד מול הפליה המבוססת על סטריאוטיפים ודעות קדומות.
תע"א (ת"א) 5645-09 פלוני נ' אלמונית בע"מ (מיום 3.9.2012).
תגיות: דיני עבודה, פיטורים, הפליה, שוויון הזדמנויות בעבודה, חוק שוויון לאנשים עם מוגבלויות