גליון מספר 3 חורף תשע"ד
עורכת ראשית: עו"ד קארן שוורץ-אמיגה | עורך: עו"ד שוקי פרידמן | עורכת מדיה: עו"ד יעל שמחי

היבטים בגביית חוב מזונות באמצעות הליכי הוצאה לפועל

|24/11/2013|

מאמר זה יעמוד בקצרה על מאפייניהם של פסקי הדין למזונות ביחס לפסקי דין "רגילים" המוגשים לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, על ייחודו של תיק ההוצאה לפועל הנפתח לביצועם של פסקי דין אלה, יבחן את ההסדרים החוקיים מחוץ לחוק ההוצאה לפועל המשפיעים על אופן ניהולו של הליך גביית חוב המזונות, בדגש על הוראות חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב – 1972, יעמוד על הקושי שמעוררת זכות הקיזוז של המוסד לביטוח לאומי מכוח חוק זה במקביל לגביית החוב במערכת ההוצאה לפועל, ויציג שלש גישות אפשריות להתמודדות עם קושי זה.

מאפייניהם של פסקי הדין למזונות
העוסקים בתחום ההוצאה לפועל נדרשים לא אחת למימושו של פסק דין למזונות, בין אם בייצוגו של חייב הנדרש לתשלום מזונות, ובין אם בייצוגם של זוכים - התלויים לקיומם בתשלום דמי המזונות במועדם. באומרנו פסק דין למזונות, כוונתנו לפסק דין העוסק במזונות אישה או במזונות ילדים, בשונה מפסקי דין לתשלום כתובה בדין היהודי או לתשלום מוהר הנוהג בדין המוסלמי, המהווים לכאורה פסקי דין כספיים גרידא.[2]
המאפיין המובהק של פסקי הדין למזונות עניינו בהיותם חיוב בתשלום הנפרס למעשה כבר בגוף פסק הדין לתשלומים חודשיים.[3] זאת, בשונה ובמובחן מפסקי דין "רגילים" המחייבים את החייב בתשלום סכום כולל בפעם אחת, כאשר הסמכות לפרוס את ביצועו של התשלום לשיעורין מסורה לרשם ההוצאה לפועל (להלן: "הרשם" או "רשם") על דרך של קביעת צו חיוב בתשלומים, הנקבע תוך התחשבות בכושר הפירעון של החייב כפי שהוא משתקף בהליך חקירת יכולתו של החייב.[4] בניגוד לצווי חיוב בתשלומים הנקבעים בלעדית על יסוד כושר ההחזר החודשי של החייב, שיעורם החודשי של המזונות מושפע גם מצורכיהם של מוטבי המזונות,[5] ולעיתים רק מהם מבלי להתחשב ביכולתו של החייב.[6]
מאפיין שני, השלוב בראשון, הינו תלותם של אלו שלטובתם נפסק תשלום המזונות, בתשלום המזונות באורח סדיר. במרבית המקרים, דמי המזונות מהווים חלק נכבד ממקורות קיומם של מוטבי המזונות, כאשר לחברה ולציבור הרחב אינטרס ראשון במעלה לאכוף את תשלום המזונות, כדברי כב' השופט (כתוארו אז) ח' פורת: "למזונות אופי מיוחד, הם נחוצים למחיית יום יום, ואי תשלומם יכול לחשוף את הזכאים למזונות לחרפת רעב".[7]
כפועל יוצא קבע המחוקק מערכת הוראות דין מותאמת, המסדירה את אופן ההתייחסות לחוב מזונות, לרבות אופן הטיפול בחייב.
תיקי מזונות בחוק ההוצאה לפועל
חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז–1967 (להלן: "החוק") מבדיל את תיקי המזונות מתיקים אחרים בשורה ארוכה של נושאים, תוך הבחנה בין תיקי מזונות הנפתחים על ידי מוטבי המזונות ובין תיקי מזונות הנפתחים על ידי המוסד לביטוח לאומי, כחליפם של מוטבי המזונות.[8]
הבחנה ראשונה נוגעת להליך פתיחת התיק. בעוד שתיק הוצאה לפועל נפתח בשגרה רק כחלוף 30 ימים, בכדי לאפשר לחייב לפעול לתשלום החוב במהלך תקופה זו ללא הוצאות מיותרות, הרי שניתן להגיש בקשה לביצוע פסק דין למזונות עוד בטרם חלפו 30 ימים מיום מתן פסק הדין או מיום המצאתו לחייב, ובלבד שאם נקבע בפסק הדין מועד לביצועו – חלף אותו מועד.[9] טעמו של עניין נעוץ הן בכך שמדובר בחיוב חודשי, כך שלמעשה, אין לרשות החייב שלושים ימים לשם ביצועו של התשלום, והן בכך שמדובר, או עשוי להיות מדובר, בתשלומים בהם תלוי המוטב למחייתו.
יתר על כן, בתיקי מזונות קיים חיוב חודשי המגדיל את שיעורו של החוב בתיק. זאת, לצד "הוצאות חריגות" המאושרות על ידי הרשם, ששיעורן (להבדיל מעצם החיוב בהן) לא נקבע על ידי בית המשפט.[10] מטעם זה, קבע מחוקק המשנה כי חיובים אלו יוגדלו בתיק ההוצאה לפועל, רק לאחר שיתאפשר לחייב להגיב לבקשת ההגדלה בתוך עשרה ימים, כאשר גם אם הרשם יחליט כי יש להגדיל את קרן החוב בתיק, לא תישלח אזהרה נוספת לחייב על שיעורו העדכני של החוב, אלא אם כן הורה רשם ההוצאה לפועל אחרת, מטעמים מיוחדים שיירשמו.[11]  זאת, מאחר שאין טעם במשלוח אזהרה חדשה על כל חיוב שהתווסף לתיק, כאשר מקור החיוב אחד הוא ולחייב ניתנה הזדמנות להגיב. טעמים מיוחדים יכול שיהיו למשל, כאשר מדובר בריכוז של הוצאות חריגות המשתרעות על פני מספר שנים בבקשה אחת, באופן המגדיל את שיעורו של החוב בתיק באחת, בעשרות מונים, או אם בתיק לא בוצעו פעולות במשך שנים. זאת לאור חשיבותו של הליך ההמצאה בתיק ההוצאה לפועל ולנוכח ההבדלים באופן ההמצאה, בין המצאת אזהרה להמצאת בקשה בתיק.[12]
סוגיה נוספת הינה העדרה של פסיקת שכר טרחה אוטומטית בתיקי מזונות, בהם יש לעתור באופן מיוחד לרשם ההוצאה לפועל לפסיקת שכר טרחה. זאת בניגוד לתיקים אחרים, בהם עם פתיחתם, מתווסף לחוב שכר טרחה בהתאם לתקנות. טעמו של הבדל זה נובע מהשאיפה להביא את החייב לתשלום קרן המזונות, ללא צורך בנקיטת הליכים ובייצוג על ידי עורך דין, המגדיל אותה. בפרקטיקה מקובלת פסיקת שכ"ט בשיעור של בין 5% ל-10% מכל תקבול המתקבל בתיק, בצירוף מע"מ. פרקטיקה זו נקבעה על יסוד שיעורו של שכ"ט עו"ד המקובל בתיקי הוצאה לפועל אחרים.
הבדל יסודי נוסף בין חוב מזונות ובין חוב אחר משתקף באיחוד תיקים. המחוקק קבע כי תיק מזונות לא ייכלל בתיק איחוד.[13] בין אם הוכרז כחייב מוגבל באמצעים ובין אם לאו, ומוטבי המזונות רשאים להמשיך ולנקוט בהליכים עצמאיים ונפרדים, מחוץ לגדרי תיק האיחוד, כנגד החייב. זאת בשל היותו של חוב המזונות חוב בדין קדימה.
הבדל משמעותי נוסף מתבטא בהיקף הנכסים הניתנים לעיקול. סעיף 50(ב) לחוק, מבחין בין חובות הנובעים ממזונות המגיעים מן החייב לבן-זוגו, לילדו או להורהו, ובין חובות אחרים (לרבות חיובי מזונות).[14] לעניין החובות הראשונים קבע המחוקק כי במסגרת מימושם של אלו, ניתן לעקל אף את הנכסים המנויים בסעיף קטן (א)(1) עד (4), אלא אם כן נקבע בדין במפורש שהנכס אינו ניתן לעיקול אף לשם תשלום מזונות.[15] 
ההבדל האחרון המקנה לחוב המזונות דין קדימה, ומשפיע רבות גם על נושים אחרים של החייב, החב במקביל בחוב מזונות, נובע מהוראת סעיף 76(א3) לחוק, הקובעת כי:
"על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(א1), נבע חוב פסוק ממזונות המגיעים מן החייב לבן זוגו, לילדו או להורהו, ייזקפו הכספים שהתקבלו עקב הליכים לפי חוק זה בתחילה לחשבון ההוצאות והאגרות לפי סעיף 9 שהוצאו בהליך שבעקבותיו נתקבלו הכספים, לאחר מכן לחשבון חוב המזונות, ולאחריו לחשבון החוב של הזוכה או הזוכים שנקטו בהליך שבעקבותיו התקבלו הכספים לפי הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(א1), בשינויים המחויבים, והיתרה – לפי הוראות סעיף קטן (א2)".
משמעותה של הוראה זו היא, שככל שהתקבלו כספים מהליך שנקט נושה פלוני כנגד החייב, בין אם בתיק איחוד ובין אם בתיק פרטני אחר, הרי שלמעט החזר ההוצאות והאגרות שהוצאו בהליך הספציפי שנקט נושה זה, תועבר מלוא התמורה תחילה לפירעון חוב המזונות של החייב, בין אם נושי המזונות נקטו בהליך כלשהו ובין אם לאו. ודוק - הוראת חוק זו הינה הוראה קוגנטית, ולרשם אין לכאורה סמכות לסטות הימנה.[16]  יתר על כן, הוראת חוק זו חלה לכאורה גם על תיקי הוצאה לפועל שנפתחו על ידי המוסד לביטוח לאומי בהתאם להוראת סעיף 14 לחוק המזונות (הבטחת תשלום).
דבר חקיקה זה מותיר על כנו את ההסדר החוקי שהיה קיים בעבר, אשר מעדיף את פירעון חוב המזונות על פני פירעונם של יתרת חובות החייב. זאת בשונה מיתר חלקיו של סעיף 76 לחוק, אשר זכו לשינוי משמעותי עם חקיקת תיקון מס' 29 לחוק ואשר נוקטים בהעדפה מובנית לטובתו של נושה אשר נקט בהליכים כנגד החייב, שבעקבותיהם התקבלו כספים בלשכת ההוצאה לפועל.
הוראה זו יוצרת לטעמי תמריץ שלילי לנושים של חייבי המזונות. חמור מכך, הוראת חוק זו עשויה להוות תמריץ לחייבים ולבני משפחותיהם, ליצירת חוב מזונות פיקטיבי, כאשר תשלומים המשולמים על ידי החייב במסגרת הליכי גביה של נושים אחרים, יועברו על ידי מערכת ההוצאה לפועל לפירעון "חוב המזונות" הפיקטיבי,[17] באשר הרשם נעדר סמכות לבחון את צדקתו של פסק הדין המוגש לביצוע לפניו,[18] ובכלל זאת, את צדקתם של פסקי הדין למזונות. כך למשל ייתכנו מקרים בהם פונים בן או בת זוגו של החייב לבית המשפט או לבית הדין הדתי לאישור הסכם מזונות בגדרו ייקבע תשלום מזונות מקביל לזה המבוצע בהליכי ההוצאה לפועל, הגם שבני הזוג עודם מתגוררים יחדיו תחת קורת גג אחת, כאשר הערכאה השיפוטית הנדרשת לאשר את הסכם המזונות אינה חשופה למכלול המצב העובדתי הכולל את חובותיהם של שני בני הזוג לצדדי ג'. מצב מעין זה יוצר תמריץ לשיתוף פעולה בין החייב לבת זוגו גם במצב בו אין פירוד אמתי ביניהם, על מנת להקל על שניהם, כאשר ככל שיוגש פסק דין זה לביצוע, תינתן לו זכות קדימה בכל תקבול שיתקבל בעתיד. יתר על כן, מאחר שהליכי המשפחה מתנהלים בדלתיים סגורות, הרי שלנושי החייב (המהווים צדדי ג' להליך קביעת המזונות ) אין כל מעמד בהליך זה.
לשם טיפול במצב דברים זה, תיקן המחוקק את החוק[19] וקבע בסעיף 12א' לחוק, כי רשם ההוצאה לפועל רשאי לפנות לבית המשפט שנתן את פסק הדין למזונות בשאלת הבהרה, כאשר רשם ההוצאה לפועל שוכנע כי הבקשה לביצוע פסק הדין למזונות הוגשה במטרה להתחמק מנושים ולנצל לרעה את הליכי ההוצאה לפועל.[20] זאת, בדומה לסמכות הקיימת לרשם ההוצאה לפועל מכוח תקנה 129(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, לפנות בשאלת הבהרה לבית המשפט שנתן פסק דין, ככל שהוברר לרשם ההוצאה לפועל שהחייב הוא פסול-דין, ולא נראה מפסק הדין שעובדה זו הייתה ידועה לבית המשפט שנתן את פסק הדין, תוך השהיית הליכי ההוצאה לפועל בעניין זה, עד לקבלת ההבהרה האמורה.
הסדרים חוקיים מחוץ לחוק ההוצאה לפועל
שלושה דברי חקיקה משמעותיים נוספים משפיעים על תיקי מזונות בהוצאה לפועל. האחד -  הוראת סעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), החל לכאורה על חסרי דין אישי בלבד[21] והמונע את האפשרות לנקוט בהליכי הוצאה לפועל לגביית מזונות כחלוף שנתיים ממועד החיוב, זולת בהיתר מפורש ומקדים שניתן על ידי בית המשפט.[22]
השני - סעיף 8(ב) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, המחריג את חוב המזונות מהוראת החוק המגבילה את הסכום המותר בעיקול שכר. לפיכך, בניגוד לעיקול שכר בגין כל חוב אחר המוגבל לסכום המותר בעיקול, הרי שחוב מזונות איננו מותיר מאומה משכרו של החייב בידיו. זאת, בשל התפיסה לפיה פירעון חוב המזונות קודם אף לצרכי מחייתו של החייב עצמו, לאור תלותם של מוטבי המזונות בחייב וחובתו מכוח הדין לזון אותם. יצוין, כי קביעה זו יוצרת בפועל, לא פעם, תוצאה בלתי סבירה, לפיה חייב היוצא לעבוד איננו מקבל שכר כלל, וכל משכורתו מועברת לפירעון חוב המזונות, ובמקרים קיצוניים, לא די שהחייב איננו מקבל כל שכר בגין עמלו, אלא שהוא אף נושא בהוצאות הנסיעה למקום עבודתו וחזרה, באופן המאיין בעיני החייבים כל הגיון ביציאתם לעבודה.
יתר על כן, צווי העיקול המוצאים על ידי לשכת ההוצאה לפועל אינם מזוהים תמיד בבירור כעוסקים בחוב מזונות, והמעסיק (שאיננו מודע לכך שהמדובר בחוב מזונות) מפעיל את הכלל הנקוט בשגרה לעניין הסכום הפטור מעיקול לפי הוראת חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 ולא מעביר את מלוא השכר לתיק המזונות בלשכת ההוצאה לפועל, באופן המקים לכאורה עילה לחיובו בתשלום הפרשים אלו, בהתאם להוראת סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל. לעניין זה, דומה כי מן הראוי לכלול הבהרה בצווי עיקול בתיקי מזונות, לעניין החובה להעביר את מלוא הסכומים לתיק ההוצאה לפועל, ולמצער, ליצור הבחנה בולטת שתקל על זיהויו של החוב כחוב מזונות. כמו כן, מן הראוי לשקול לקבוע רף פטור מעיקול גם בתיקי מזונות, הגם שנמוך יותר מהרף הפטור מעיקול בתיקים אחרים, בכדי שלא להביא את עצם יציאת החייב לעבודה לכלל אבסורד, כמבואר לעיל, ויצא שכרו של הזוכה בהפסדו.
החוק השלישי המשפיע על מצבם החוקי של חייבי המזונות, הינו חוק המזונות (הבטחת תשלום), אשר בא לתת מענה למקרים בהם החייב איננו משלם את חוב המזונות, תוך מתן אפשרות למוטבי המזונות לפנות למוסד לביטוח לאומי לקבלת מזונותיהם, עד לגובה הסכום הקבוע בחיקוק בלבד. המוסד לביטוח לאומי הופך לחליפם של מוטבי המזונות בגביית החוב ופותח בהליכים מטעמו שלו לגביית החוב, בהתאם להוראת סעיף 14(ב) לחוק המזונות (הבטחת תשלום), הקובע כי "פסק הדין למזונות יבוצע בדרך האמורה בחוק ההוצאה לפועל, כאילו ניתן לזכות המוסד, לרבות האמור בפרק ז' שבו".[23] מאחר שהחוק מגביל את שיעור התשלום שמשלם המוסד לביטוח לאומי למוטבי המזונות, הרי שלאלו האחרונים, קיימת הזכות לגבות במקביל את ההפרשים שבין שיעור המזונות שנפסק ובין שיעור המזונות המופחת ששולם להם מאת המוסד לביטוח לאומי.[24] בהקשר זה יובהר כי הוראת סעיף 18(א) לחוק המזונות (הבטחת תשלום) קובעת עדיפות לפירעון החוב בתיק שנפתח על ידי מוטבי המזונות,[25] על פני החוב בתיק המוסד לביטוח לאומי, באומרה "מקום שנתקבלו כספים בלשכת הוצאה לפועל, לפי הליכים שנקט המוסד על פי סעיף 14(א) ושהזוכה נקט לפי סעיף 10, ישמשו כספים אלה תחילה לזכותו של הזוכה". לפיכך, לכאורה, כאשר לחייב יש חוב מזונות המבוצע בתיק שנפתח על ידי המוסד לביטוח לאומי, ובתיק נוסף שנפתח על ידי מוטבי המזונות, סדרי הנשייה יהיו כדלהלן: ראשית - יועבר מלוא הסכום בניכוי הוצאות ההליך לפירעון החוב בתיק שנפתח על ידי מוטבי המזונות תחילה,[26] השארית שתיוותר תועבר לפירעון החוב בתיק המזונות שנפתח על ידי המוסד לביטוח לאומי, ורק השארית שתיוותר לאחר מכן (ככל שתיוותר) תחולק בהתאם להוראת סעיף 76(א) וסעיף 76(א1) לחוק ההוצאה לפועל, לפי העניין.
ויודגש, חרף הוראת סעיף 14(ב) לחוק המזונות (הבטחת תשלום), בגבייתו של החוב על ידי המוסד לביטוח לאומי חלים רק חלק מן הדינים הנוהגים ביחס לתיק מזונות המנוהל על ידי מוטבי המזונות. כך, לצד העובדה לפיה תיק ההוצאה לפועל המנוהל על ידי המוסד לביטוח לאומי אינו מצטרף לתיק האיחוד,[27] זכאי החייב לעתור לפריסתו של החוב המבוצע בתיק בהתאם ליכולתו הכלכלית, על דרך של קביעת צו חיוב בתשלומים על ידי רשם ההוצאה לפועל, ככל תיק הוצאה לפועל אחר.[28]
תכליתו של חוק המזונות (הבטחת תשלום), נדונה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע לט/0-57 המוסד לביטוח לאומי נ' נתנאל פולנדי[29]:
"הוא מאותם החוקים המעמידים את המוסד במישור של 'סוכן לתשלומים', עת בחשבון סופי כל הפסד הוא על חשבון אוצר המדינה - משלם המסים ­ולא על חשבונו הוא (סעיף 16 לחוק המזונות). עובדה זאת נותנת משמעות מיוחדת המחייבת, ומודגש - המחייבת, את המוסד לגבות ('יגבה') מן החייב כל סכום המגיע מהחייב במזונות לזכאי למזונות. החוק בא לשחרר את הזכאים למזונות מדרך היסורים הקשורה לעתים במימוש זכויות מפסק-דין למזונות, ומה שחשוב יותר - להבטיח מקור ביניים לתשלום, כך שאף אם החייב לא ישלם במועד או שלא ישלם כלל - המינימום יבוא באמצעות המוסד לביטוח לאומי; באמצעותו ולא על חשבונו".
 
היחס בין סמכותו המנהלית של המוסד לביטוח לאומי ובין הגביה מכוח חוק ההוצאה לפועל
סוגיה אשר זוכה לעיסוק רב בפסיקת הערכאות הנמוכות, בהעדרה של הלכה מחייבת, עניינה בשאלת היחס שבין סמכותו המנהלית של המוסד לביטוח לאומי ובין זכותו לפעול במקביל נגד החייב בהליכי ההוצאה לפועל, בגביית חוב המזונות. יסודו של עניין בדואליות הקבועה בחוק המזונות (הבטחת תשלום), המאפשרת למוסד לביטוח לאומי לפעול כנגד החייב בהליכי גביה מנהליים, בראש ובראשונה, על דרך של קיזוז חובותיו מתגמולי הביטוח הלאומי להם הוא זכאי,[30] וכן לפעול כנגד החייב בהליכי הוצאה לפועל, ככל חוב אזרחי.[31] 
ודוק, בעוד שהליכי ההוצאה לפועל כפופים למרותו של רשם ההוצאה לפועל, הרי שהליכי הגביה המנהליים המבוצעים על דרך של קיזוז הגמלה, כפופים לסמכותו של בית הדין האזורי לעבודה, ככל טענה כנגד פעולות המוסד לביטוח לאומי בקשר עם מתן או שלילת קצבאות.[32]
מצבים שבכל יום הם, שחייב המזונות זכאי לקצבה מהמוסד לביטוח לאומי (קצבת נכות או דמי אבטלה וכד'). כאשר החייב עותר לקביעתו של צו חיוב בתשלומים בתיק מזונות שפתח נגדו המוסד לביטוח לאומי, קובע הרשם את שיעורו של צו החיוב בתשלומים בתיק ההוצאה לפועל, תוך בחינת כושר ההחזר החודשי של החייב המאפשר לו קיום מינימלי הכרחי לסיפוק צרכיו הבסיסיים (מדור, תשלומי חובה דוגמת ארנונה, מים וכד', הוצאות כלכלה בסיסית, טלפון וביטוח רפואי בקופת החולים). כמבואר לעיל, נקבע שיעורו של צו החיוב בתשלומים על יסוד הכנסת החייב המתקבלת גם כקצבת המוסד לביטוח לאומי.
השאלה שהובאה לפתחם של רשמי ההוצאה לפועל הייתה טענת המוסד לביטוח לאומי שאין בעצם קביעת שיעורו של צו החיוב בתשלומים, כדי למנוע מאת המוסד לביטוח לאומי לפנות לאחר קביעה זו למסלול הגביה המנהלית על דרך של קיזוז הגמלה, הגם שהחייב עומד בביצוע התשלומים בהתאם  לצו החיוב בתשלומים שנקבע לו בתיק ההוצאה לפועל.
המחוקק לא יצר תלות מפורשת בין הגביה האזרחית הרגילה בהליכי הוצאה לפועל ובין הליכי הגביה המנהלית על דרך של קיזוז התגמולים. אולם ברור כי כל הליך קביעת שיעורו של צו החיוב בתשלומים נשען על יסוד הכנסתו של החייב במועד בחינת כושר ההחזר החודשי המקסימלי של החייב, כאשר הפחתת שיעורה של ההכנסה על דרך הקיזוז, משפיע, השפעה ישירה, על אפשרות ביצוע התשלומים בתיק ההוצאה לפועל, בהתאם לקביעת הרשם.
חרף היגיון זה, עמדת המוסד לביטוח לאומי במספר הזדמנויות הייתה כי בהעדר תלות חוקית ישירה בין הגביה האזרחית ובין הליכי הגביה המנהלית, חופשי המוסד לביטוח לאומי לבצע את הקיזוז, ובד בבד לדרוש את המשך ביצוע התשלום על פי צו החיוב בתשלומים שנקבע בתיק ההוצאה לפועל, וככל שהחייב לא עומד בביצוע התשלום – רשאי המוסד לביטוח לאומי לעתור לנקיטת הליכי הוצאה לפועל כנגד החייב.[33]
עמדתו של המוסד לביטוח לאומי בעייתית לטעמי במספר היבטים:
האחד - כמבואר לעיל, מסד קביעתו של צו החיוב בתשלומים הינו שיעור ההכנסה המתקבל מתקבולי המוסד לביטוח לאומי, כאשר הפחתתו של זה, משפיעה השפעה ישירה על יכולתו של החייב לעמוד בתשלום צו החיוב בתשלומים שנקבע.
שנית - לכאורה, אין כל שוני בין הליך הקיזוז בו נוקט המוסד לביטוח לאומי ובין הליך קיזוז הננקט על ידי נושה בנקאי, בו מנהל החייב את חשבון העו"ש שלו.[34] בעניין זה כידוע, אין כל היתר לעריכת קיזוז זה, שכן ביצוע הקיזוז מאיין את אפשרותו של החייב לקיום מינימלי ולעמידה בביצוע התשלום שנפסק בתיק ההוצאה לפועל.
שלישית - קיימת משמעות מהותית לעצם קביעתו של הרשם, לאחר בחינת מכלול נתוניו של החייב, כי האיזון הראוי בין חובתו לפרוע את חובותיו ובין זכותו לקיום בכבוד, מסתכם בביצוע תשלומו של סכום חודשי פלוני. הרשם נחשף, כתנאי לקביעת שיעורו של צו החיוב בתשלומים, למכלול נתוניו של החייב המעוגנים בשאלון מלא וחתום, הכוללים חתימה על כתב ויתור על סודיות ואף את מלוא המסמכים התומכים בטענותיו, ובכללם: תלושי משכורת או דו"חות מבוקרים לעצמאי, הסכם שכירות או תדפיס תשלומי משכנתא, תדפיסי בנק, תדפיסי כרטיסי אשראי וביטוח לאומי, אישורים רפואיים, קבלות וחשבונות: ארנונה, חשמל, מים, גז, טלפון ועוד, המתייחסים לכל המתגוררים בתא המשפחתי ביחס למחצית השנה האחרונה. מכלול נתונים זה, איננו פרוס לפני המוסד לביטוח לאומי בעת ביצוע הקיזוז המנהלי, ויש להעדיף לטעמי, מטעמים שבמדיניות ציבורית, את שיעורו של התשלום הנקבע לאחר בחינת מכלול הנתונים הנ"ל, על פני ביצועו של קיזוז מנהלי, שאיננו נסמך על נתונים אלו.
יתר על כן, נקיטתם של הליכי גביה מנהליים על ידי הרשות, מקום בו מצא רשם ההוצאה לפועל למעשה כי החייב נעדר יכולת כלכלית לקיומו הבסיסי עם ביצועם של הליכי גביה אלו, סותרת לטעמי את הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו[35] ואת הפסיקה הדנה בהשלכותיו של חוק יסוד זה על נקיטת הליכי גביה והוצאה לפועל ועל הזכות לקיום בכבוד.[36]
גישות רשמי ההוצאה לפועל
טענות אלו, הביאו למחלוקת בהחלטות רשמי ההוצאה לפועל.
גישה אחת סוברת כי חרף האמור, הדין עם המוסד לביטוח לאומי. המחוקק לא יצר כל הגבלה על המוסד לביטוח לאומי בנקיטת ההליכים האמורים, ולפיכך אין ליצור הגבלה כאמור על דרך של "חקיקה שיפוטית", ובמקרה דנן "חקיקה מעין-שיפוטית" בלבד.[37] אכן, אין חולק על חובתו של המוסד לביטוח לאומי לעדכן את תיק ההוצאה לפועל אודות התקבולים המתקבלים, אולם, זאת במגבלות הקבועות בסעיף 19א' לחוק ההוצאה לפועל. טעמם של דברים נעוץ, לטענת הסוברים כך, באיזון שקבע לכאורה המחוקק. המחוקק ראה לנכון לאפשר למוסד לביטוח לאומי לנקוט בהליכי גביה מנהלית, בשונה ובמובחן מנושה בנקאי או נושה אחר המבצע הליכי קיזוז מכוח הדין האזרחי הכללי. לגישה זו, עצם הנקיטה בהליכי גביה מנהלית אינה משפיעה על הליכי הגביה האזרחית, אשר המחוקק אפשר את נקיטתם בו-זמנית.
לגישה זו קיים מזור, ייתכן שאף עדיף מבחינתו של החייב, בהסדר החקיקתי הקיים כיום, כאשר השגותיו של החייב על שיעורו של הקיזוז ניתנות לתקיפה משפטית בבית  הדין האזורי לעבודה, המהווה ערכאה ייחודית, שתכליתה בין היתר, שמירה על זכויותיו של החייב והגנה על הזכאי לקבלת התקבולים. זאת, בשונה מרשם ההוצאה לפועל שתכלית פעולתו הינה להביא לפירעון החוב בפרק זמן סביר[38]. לפיכך, גורסת גישה זו, ככל שהחייב מבקש להשיג על שיעורו של הקיזוז – ביכולתו לפנות לבית הדין האזורי לעבודה, המהווה ערכאה שיפוטית ראויה לבחינת שיעורו של הקיזוז, לאחר קבלת מלוא נתוניו של החייב, ובשונה מרשם ההוצאה לפועל המהווה בעת קביעת צו החיוב בתשלומים ערכאה מנהלית גרידא, ולכל היותר, ערכאה מעין-שיפוטית בלבד.
יצוין כי סוגיה זו נדונה בעקיפין בעניין עמוס סייג נ' המוסד לביטוח לאומי,[39] בו נדונה סוגיית מתן צו מניעה זמני כנגד ביצועו של הקיזוז, ובית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו דחה את הבקשה למתן צו כאמור, בקבעו:
"לא שוכנעתי כי יש הצדקה למתן צו מניעה זמני בשלב זה. המבקש לא חלק על כך שלא שילם מזונות לגרושתו, מכוח פסק הדין של בית המשפט המחוזי, משך שנים רבות, וכי המשיב הוא שנשא עבורו בנטל ושילם את המזונות בשמו. לאור זאת, זכאי המשיב ... לגבות "מן החייב כל סכום שהגיע או המגיע ממנו לזוכה לפי פסק הדין למזונות". החוק אף מאפשר למשיב במפורש לבצע קיזוז – "היה המוסד חב לחייב סכום כסף על פי כל דין, רשאי הוא לקזז כנגד אותו סכום את התשלום המשתלם לזוכה..." (סעיף 14(ג)).
הקיזוז מגמלאות המבקש, נוכח חוב המזונות, מבוצע מזה שנים רבות ולא הובאה כל עילה מדוע להפסיקו כעת במסגרת צו זמני. העילה המרכזית אותה מציין המבקש בבקשתו הינה צו עיכוב ההליכים שניתן במסגרת תיק ההוצאה לפועל, אך הצו האמור ניתן כבר ביום 31.1.11, היינו למעלה משנה טרם הגשת הבקשה שבפניי. ממילא, יש הבדל בין גבייה באמצעות תיק הוצאה לפועל לבין קיזוז מסכומים המגיעים למבקש מאת המשיב. זאת ועוד, טענות המבקש אינן טענות שניתנות לבירור בדרך של צו זמני שכן יהא צורך לקבוע - בין היתר - אם היה זכאי לתוספת התלויים (אשר לטענתו קוזזה כנגד חוב הגמלאות) ובאילו תקופות, תוך שלכאורה יהא צורך לצרף גם את גרושתו כצד להליך".
מכל מקום, כאמור, עניינה של הבקשה שם היה למתן צו זמני בפני הערכאה הראשונה, כאשר ההיבטים השונים הנזכרים כאן לא נבחנו לעומקם, ולכאורה המדובר באמרת אגב בלבד של בית הדין האזורי לעבודה.
גישה שניה סוברת כי לרשם ההוצאה לפועל מוקנית הסמכות להתערב בשיעורו של הקיזוז, לנוכח פריסת מלוא הנתונים בפניו והיותו גורם חיצוני למחלוקת שבין הצדדים. מצדדי גישה זו טוענים כי אין כל תועלת בהפניית החייב לבית הדין האזורי לעבודה, המחייב נקיטת הליכים שיפוטיים סבוכים ומתמשכים, אשר אינם מותאמים דרך כלל למצבו האישי והכלכלי של חייב המזונות, שמתקיים מתקבולי המוסד לביטוח לאומי. מצדדי גישה זו טוענים כי יש לתת את הדעת לכך ששיעורו של צו החיוב בתשלומים נקבע על יסוד פנייתו של החייב ללשכת ההוצאה לפועל והמצאת מלוא הנתונים והמסמכים הנדרשים כמפורט לעיל על ידו. החייב, הנזקק עתה לקבלת סעד של ביטול הליך העיקול על משכורתו או על חשבון העו"ש שלו, שהוטלו בגדר הליכי ההוצאה לפועל, איננו ערוך לפנות לקבלת סעד מבית הדין האזורי לעבודה, אשר ידון בעניינו לאחר קבלת תגובת המוסד לביטוח לאומי בלבד, והחייב אף איננו בקי דיו בהליכים משפטיים אשר יאפשרו לו לפנות לקבלת הסעד. לפיכך טוענים מצדדי גישה זו, כי יש לאפשר לחייב למצות את מכלול הסוגיה לפני רשם ההוצאה לפועל, אליו פנה החייב מלכתחילה, וכאשר שיעורו של צו החיוב בתשלומים הראוי בעניינו נקבע כבר והחייב עמד בביצועו של התשלום, כמפורט לעיל.
כפועל יוצא מהאמור לעיל, טוענים מצדדי גישה זו, כי אין לאפשר למוסד לביטוח לאומי לנקוט בהליכי גביה מנהלית, לאחר שנקבע שיעורו של צו החיוב בתשלומים על יסוד מצבו הכלכלי, האישי והרפואי של החייב, וככל שהחייב עומד בביצועו של תשלום זה, מופקעת למעשה סמכותו של המוסד לביטוח לאומי לנקוט בהליכי גביה נפרדים, המסכלים בסופו של יום את ביצוע החלטות רשם ההוצאה לפועל, באופן שהופך את מלאכתו בקביעת כושר ההחזר החודשי של החייב ל"אות מתה".
גישה זו סוברת למעשה, כי משניתנה לרשות הסמכות לפנות להליכי גביה "אזרחית" ובמקביל להליכי גביה "מנהלית", הרי שעליה לבחור את הנתיב החוקי בו ברצונה לפעול ואין היא יכולה לפסוח על שני הסעיפּים, ברצותה, לבצע קיזוז מנהלי וברצותה, לנקוט בהליכי הוצאה לפועל כנגד החייב.
יצוין כי בפרשת עמר מרדכי נגד עיריית ת"א[40] התבטאה כב' השופטת ברוש, אגב דיון בשאלת סמכותה של רשות לבצע הליכי גביה מנהלית, מקום בו הדין מאפשר לה לפנות להליכי הוצאה לפועל, כי אין כל פסול בעצם הפניה להליך הגביה המנהלית, אך הרשות חבה בחובה להתחשב בפעולותיה במגבלות שהיו מוטלות עליה, ככל שהייתה פונה להליך הגביה האזרחי, באומרה:
"פס"ד נסייר עסק בטענת הגנה של התיישנות, אך להשקפתי, הרציונל וההיגיון שבו מתייחסים לכל טענת הגנה שניתן להעלותה בתביעה אזרחית ובהליכי האכיפה של פסקי דין, אשר אין אפשרות להעלותם בהליכי גביה מינהליים.
מכל האמור עד כה, ובמיוחד מפס"ד נסייר, עולה, כי אין זה ראוי שבחירתה של הרשות לפעול למיצוי תביעת הארנונה במסלול של גבייה מינהלית, תכתיב את האפשרויות הפתוחות בפני הנישום להתגונן.
הכרזתו של העותר כחייב מוגבל באמצעים מעניקה לחייב הגנה בשל מצבו הכלכלי שאינו מאפשר לו לעמוד בתשלום החוב הפסוק, זאת על מנת למנוע הפיכתו לחסר כל ולנטל על החברה (ר' ד' בר-אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, הוצאת פרלשטיין-גינוסר, 2010, עמ' 481). למעשה, מגבילה ההגנה את הדרכים הפתוחות בפני הנושה לגבות את חובו.
בשל החלטת הרשות לשנות כיוון ולפנות להליכי הגבייה המינהלית, נמנעה מהעותר ההגנה המוענקת לחייב מוגבל באמצעים, הגנה שהייתה מוענקת לו אילו נקטה נגדו הרשות באמצעים אזרחיים. משנקבע כי העותר מוגבל באמצעים, אין זה ראוי כי הרשות תשנה מסלול ותפעל לגביית החוב בדרכים של גבייה מינהלית תוך התעלמות מן המצב הסוציואקונומי של העותר ומן ההוראה האופרטיבית של ראש ההוצל"פ באשר לאיחוד התיקים".
לטעמי, יפים הדברים גם לענייננו בשינויים המחויבים. לאמור, ניתן לומר כי קביעת שיעורו של צו החיוב בתשלומים מעניקה לחייב הגנה בשל מצבו הכלכלי שאינו מאפשר לו לעמוד בתשלום מלוא חוב המזונות הפסוק, זאת בכדי למנוע את הפיכתו לחסר כל ולנטל על החברה. למעשה, מגבילה ההגנה את הדרכים הפתוחות בפני הנושה לגבות את חובו, ככל שהחייב עומד בביצוע התשלומים העיתיים, כפי שיעורו של צו החיוב בתשלומים שנקבע לו. יתר על כן, קביעת שיעורו של צו החיוב בתשלומים על ידי הרשם נסמכת על הכנסתו של החייב מקצבת הביטוח הלאומי, כאשר ביצוע הליכי הגביה המנהלית גורם לחייב בהכרח להפר את הוראות רשם ההוצאה לפועל, כאשר החלטת הרשות לשנות כיוון ולפנות להליכי הגבייה המנהלית מונעת מהחייב את ההגנה המוענקת בחוק לכל חייב העומד בביצועו של צו החיוב בתשלומים, ודומה כי דבריה של כב' השופטת ברוש מכוונים למקרים מעין אלו.
גישה שלישית, המהווה למעשה גישת ביניים בין שתי הגישות הראשונות, סוברת כי הסדרתו של העניין, צריך שתיעשה על ידי המחוקק ואין זה בסמכותו של הרשם לאסור על קיזוז. עם זאת, מאחר שקיים טעם לפגם במתן אפשרות למוסד לביטוח לאומי לקזז את קצבאותיו של החייב, המהוות את המסד לקביעת הכנסתו, וממילא לקביעת כושר ההחזר החודשי שלו, הרי שיש לערוך "התאמה" בין שיעורו של צו החיוב שנקבע בהחלטת רשם ההוצאה לפועל ובין שיעורו של הקיזוז, כאשר ככל שבוחר המוסד לביטוח לאומי לעשות שימוש בסמכות הקיזוז המנהלית – יש להורות על "קיזוזו" של כל סכום שגובה המוסד לביטוח לאומי ב"כפל", מעבר לשיעורו של צו החיוב בתשלומים שנקבע, בין על דרך הוראה על השבת הכספים שנגבו באמצעות לשכת ההוצאה לפועל כדין כספים ששולמו ביתר לתיק ההוצאה לפועל, מכוח הוראת סעיף 20(ב) לחוק ההוצאה לפועל ומכוח הוראות תקנה 126א' לתקנות ההוצאה לפועל;[41] ובין על דרך של קביעת צו חיוב בתשלומים עדכני המגלם בקביעת שיעורו את עובדת קיזוזה המנהלי של קצבת החייב והעמדתה על שיעור סמלי של 1 ₪ לחודש.[42]
טעמו של חיוב "סמלי" זה אינו סמלי, אלא נובע מאופן עבודתה של לשכת ההוצאה לפועל, אשר בהעדר כניסתו של תקבול חודשי כלשהו לתיק ההוצאה לפועל, מאפשרת ככלל את נקיטתם של הליכים מבצעיים כנגד החייב, ככל חייב שאינו משלם מאומה על חשבון חובו. לפיכך, נוצר צורך מעשי בביצועו של תשלום כלשהו בפועל ישירות על ידי החייב לתיק ההוצאה לפועל, למניעת נקיטתם של הליכים מבצעיים כנגדו. זאת מבלי להיות תלוי בחסדו של המוסד לביטוח לאומי, שיימנע מנקיטת הליכי הוצאה לפועל, או לחילופין שיעדכן את תיק ההוצאה לפועל בדבר התקבולים שהתקבלו על ידו בהתאם לחובתו מכוח סעיף 19א' לחוק ההוצאה לפועל.[43]
הגם שבמצב המשפטי הנוכחי גישה זו מהווה לטעמי את הפתרון הנכון האפשרי לבעיה שמציבה הוראת סעיף 14 לחוק המזונות (הבטחת תשלום), ביחס שבין אפיק הגביה המנהלית באמצעות קיזוז קצבאות המוסד לביטוח לאומי ובין אפיק הגביה באמצעות מערכת ההוצאה לפועל, הרי שנראה כי אין חולק שגישה זו איננה נותנת פתרון אמיתי ושלם[44] לבעיה המהותית שנוצרה, ורצוי כי המחוקק יאמר את דברו בעניין.
סוגיה זו זכתה לבחינתו של בית הדין הארצי לעבודה (כב' השופט (כתוארו אז) י' פליטמן), בפרשת עב"ל 391/06 אליהו עמר נ' המוסד לביטוח לאומי[45], אולם, מעבר לקביעה לפיה המוסד לביטוח לאומי איננו כבול בעת הקיזוז לשיעורו של צו החיוב שנקבע על ידי רשם ההוצאה לפועל, לא נבחנה הסוגיה עניינית, שכן בעובדות המקרה שם, עצם ההחלטה על זכאותו של החייב לגמלאות, רטרואקטיבית, ניתנה לאחר מועד קביעת שיעורו של צו החיוב בתשלומים ולא נבחנה כלל במכלול שיקולי רשם ההוצאה לפועל.
בחינה נוספת של הסוגיה נערכה לאחרונה בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה (כב' השופטת ש' שדיאור), בתיק ב"ל 32263-12-12 אמיר כהן נ' המוסד לביטוח לאומי [46], בו נקבע מחד גיסא כי:
"לשונו של סעיף 14(ג) ברורה. הרשות למוסד לקזז סכום קמה לו מכוח חוק המזונות זאת בנוסף לאמור בסעיף (א) ו-(ב) הנ"ל. אין הזכויות פוגעות זו בזו, והן יכולות להתממש סימולטנית, כך גם על פי פסק דין עמר. חוק זה קובע את סמכותו המלאה של המוסד לקזז חוב מזונות מקצבה. החלטה זו כפופה לביקורת השיפוטית של בית הדין לעבודה. אין לרשם הוצל"פ כל סמכות בנוגע להחלטת הקיזוז של המוסד"[47].
אולם מאידך גיסא, נקבע בפסק הדין כי:
"יחד עם זאת, מצאנו כי קביעת המוסד, פרוספקטיבית צריכה להבחן מחדש מאחר ולטעמו של בית הדין משבחן ראש ההוצאה לפועל את מצבו הכלכלי וקבע תשלום חודשי של מאה שקל, קיזוז של כ-1,700 ₪ לערך,  כפי שפעל המוסד וקיזז מדי חודש, אינו מידתי ולא סביר, ביחס ליכולתו הכלכלית של התובע כפי שנבדקה על ידי ההוצאה לפועל. לפיכך על המוסד לבחון בשנית פרוספקטיבית ממועד מתן פסק הדין את שיעור הקיזוז והיקפו ולבחון את העובדות בדבר מצבו הכלכלי הרפואי וכדומה, ולקבל החלטה חדשה בנוגע להמשך הקיזוז ממועד מתן פסק הדין בהתחשב בכל הגורמים הללו, בין היתר בהיות קצבת הנכות תלויה בעצמה בכושר להשתכר, ובהתחשב בהחלטת רשם ההוצאה לפועל אף אם אינה מחייבת את המוסד"[48].
דומה, למקרא פסק הדין, כי דעתו של בית הדין האזורי לעבודה לא היתה נוחה, בלשון המעטה, מעצם ביצועו של הליך הקיזוז בשיעור גבוה משמעותית מפסיקת הרשם ובית הדין בחר למעשה בגישה השלישית שהוצגה במאמרנו זה, המבקשת לקבוע כי הסדרתו של העניין, צריך שתיעשה על ידי המחוקק ואין זה בסמכותו של הרשם לאסור על קיזוז, אולם יש מקום להתאים את שיעורו של הקיזוז להחלטת רשם ההוצאה לפועל, שעה שההליך בבית הדין לעבודה היווה תקיפה של החלטת הקיזוז של המוסד לביטוח לאומי וביקורת שיפוטית על שיעורו.
בהקשר זה יוטעם, כי סוגיה דומה תלויה ועומדת עתה בהליך של ביקורת שיפוטית על החלטות רשם ההוצאה לפועל דווקא, בפני בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט א' כץ) בעניין ע"ר 37524-03-13 המוסד לביטוח לאומי נ' ד"ג, בגדרי בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל אורית יהלומי, המצדדת בגישה השנייה הנ"ל, ויש לקוות כי בגדרי הליך זה תינתן הכרעה ברורה בדבר הדרך הראויה, מבין הגישות השונות שהוצגו לעיל, אשר לאופן גבייתו של חוב מזונות באמצעות הליכי הוצאה לפועל והתמודדות מערכת זו, עם הקיזוז המינהלי המבוצע על ידי המוסד לביטוח לאומי.
סיכום
גבייתו של חוב מזונות ייחודית הוא, עקב מהותו של החיוב, אופיו העיתי ותלותם של מוטבי המזונות בהם למחייתם. גביה זו הינה בעלת השפעה גם על צדדים שלישיים להליכי גביית החוב, עקב זכות הקדימה שנקבעה לחוב זה ואפשרות תשלומו על ידי המוסד לביטוח לאומי, באופן היוצר תמריץ שלילי לקבלת פסקי דין, בהסכמת החייב, לחובתו.
הצבענו על הדואליות הקיימת בגדרי סמכותו של המוסד לביטוח לאומי לנקיטת הליכי גביה מנהליים כנגד החייב, לצד נקיטתם של הליכי ההוצאה לפועל לגביית חוב המזונות, דואליות המביאה לא אחת לנקיטת הליכי גביה כנגד חייבים חסרי אמצעים כלכליים, באופן הסותר עקרונות יסוד חוקתיים ואת תכליתם של הליכי ההוצאה לפועל. דרך ההתמודדות הראויה עם דואליות זו טעונה הבהרה על ידי המחוקק ולמצער בפסיקת בתי המשפט, בשל ריבוי המקרים העוסקים בסוגיה זו ולאור הגישות השונות שהתגבשו בפסיקת רשמי ההוצאה לפועל.
 
תגיות: הוצאה לפועל, מזונות, חוב מזונות, צו תשלומים, קיזוז, דין קדימה, חוק ההוצאה לפועל, החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), חוק המזונות (הבטחת תשלום), גביה מנהלית, ביטוח לאומי

 
[1]  רשם הוצאה לפועל לשעבר בירושלים. תודתי נתונה לכב' הרשמת הבכירה מאיה אב-גנים ויינשטיין על הערותיה והארותיה לטיוטת מאמר זה.
[2]  חוק ההוצאה לפועל איננו מגדיר מפורשות מהו "תיק מזונות". לענייננו, נכון יהיה לגזור גזירה שווה מהוראת חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב – 1972 (להלן: "חוק המזונות (הבטחת תשלום)"), הקובע כי "פסק דין למזונות" הינו "פסק דין או החלטה אחרת של בית משפט או בית דין מוסמך שניתנו בישראל, וכן פסק חוץ, פסק חוץ זמני או צו ביניים שהוכרזו אכיפים לפי סעיפים 3 או 8 לחוק אכיפת פסקי חוץ, התשי"ח- 1958, שלפיהם חייב אדם לשלם מזונות לבן זוגו או לילדו הקטין או להורהו".
[3]   סעיף 69(ה) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל").
[4]   לעומת זאת, בתיקי הוצאה לפועל המתנהלים לגביית חוב המזונות על ידי מוטבי המזונות, רשאי רק רשם ההוצאה לפועל להפנות את הצדדים לבית המשפט או לבית הדין המוסמך לפריסת חוב העבר מכוח סעיף 69(ה) לחוק ההוצאה לפועל, כאשר ככלל, תנאי להפניית חייב כאמור הינה עמידה בתשלום החוב השוטף במשך תקופת זמן, שכן בהעדר עמידה בתשלום המזונות השוטף, הרי שאין כל תועלת בהפניה לבית המשפט או לבית הדין לבחינת אופן פריסת חוב העבר.
[5]   סעיף 6 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959 (להלן: "החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות)"), החל על חסרי דין אישי, קובע כי "היקף המזונות, מידתם ודרכי סיפוקם ייקבעו, באין הסכם בין הצדדים, על ידי בית המשפט בשים לב לנסיבות, ופרט למזונות על פי סעיף 3 - לפי מחסורו של הזכאי ויכולתו של החייב" (וראו גם: ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז, פ"ד לו(3) 449; ע"א 210/82 גלבר נ' גלבר, פ"ד לח(2) 14; ע"א 508/70 נתוביץ נ' נתוביץ, פ"ד כה(1) 603, 609; ע"א 514/89 מורד נ' מורד, פורסם במאגרים משפטיים; שאוה, הדין האישי בישראל, מהדורה רביעית, התשס"א -2001, כרך שני, עמ' 823-825).
[6]   כך הדין במזונות קטינים יהודים עד גיל 15.
[7]   ע"מ (ת"א) 17/97 מלאך נ' מלאך, פס"מ ל"ב(2) 90.
[8]   בהתאם להסדר הגלום בחוק המזונות (הבטחת תשלום), אשר יפורט להלן, בחלק העוסק בהסדרים חוקיים מחוץ לחוק ההוצאה לפועל.
[9]   סעיף 6(ג) לחוק ההוצאה לפועל.
[10] שאלת היקפן של "ההוצאות החריגות", תכליתן ומהותן, טעונות בירור נפרד, החורג ממסגרתו המצומצמת של מאמר זה, אולם בקצרה יצוין כי המדובר בהוצאות צפויות שאינן נכללות בשיעור חיוב המזונות השוטף שנקבע, כאשר מחצית תשלומן של הוצאות אלו מוטל גם הוא על החייב, בנוסף לחיוב המזונות, וכאשר קיים בסיס בפסק הדין המורה על קיומה של חובת תשלום.
[11] תקנה 12(ה) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם – 1979 (להלן: "תקנות ההוצאה לפועל").
[12] כך לדוגמא, אזהרה אשר נשלחה בדואר רשום אך חזרה בציון הכיתוב "לא נדרש" איננה מהווה המצאה כדין, בניגוד להמצאת בקשה בתיק אשר נשלחה בדואר רשום אך חזרה בציון הכיתוב "לא נדרש", המהווה המצאה כדין בהתאם להוראות תקנה 24(א) לתקנות ההוצאה לפועל.
[13] מכוח הגדרתו של המונח "תיק" בסעיף 74א' לחוק ההוצאה לפועל, המורה כי הלה כולל "תיק הוצאה לפועל, למעט תיק מזונות...".
[14] מזונות נכדים, הורי הורים, אחים ועוד. וראו גם הוראת סעיף 4 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות).
[15] לדוגמא, הוראת סעיף 23(ב) לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980.
[16] רע"א 9399/05 ר.מ. צמיגי אחים נ' עוה"ד גולדברג, פורסם במאגרים משפטיים (30.7.06).
[17] וראו דברי ההסבר לסעיף 20יט' לחוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 40) (מסלול מזונות), התשע"ב – 2012, ה"ח ממשלה, 700, ב' תמוז התשע"ב (26.6.2012),  עמ' 952, 956.
[18] ע"א 347/71 סנסור נ' הקונסוליה הכללית של יוון, פ"ד כו(2) 333.
[19] חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 42 והוראת שעה), התשע"ג-2013, ס"ח 2401 ד' אב התשע"ג (11.7.2013), עמ' 98.
[20] ויודגש - לכאורה, על פי לשון הסעיף, המבחן הינו הגשת פסק הדין לביצוע במטרה להתחמק מנושים ולנצל לרעה את הליכי ההוצאה לפועל, ללא תלות בשאלת תום הלב בעצם קבלת פסק הדין. כך, ניתן גם מענה למקרים בהם פסק הדין ניתן כדין, אך הוגש בשלב מאוחר יותר לביצוע, במטרה להתחמק מנושים ולנצל לרעה את הליכי ההוצאה לפועל.
[21] נוכח הוראת סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) הקובעת כי "אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה". וראו גם: ע"א 596/89 לוי חקק נ' לוי חקק, פ"ד מה (4) 749; ע"א 6763/93 סורק נ' סורק ואח', פורסם במאגרים משפטיים (6.7.95); ע"א 779/76 שוחט נ' שוחט, פ"ד לב 1580. יצוין, כי בפסיקה קיימת דעת יחיד סותרת של כב' השופט ש' שוחט, עוד בשבתו בבית המשפט לענייני משפחה, בעניין תמ"ש (ת"א) 79052/98 פלונית נ' פלוני, פורסם במאגרים משפטיים (8.1.01), אליה הצטרף ממש לאחרונה כב' השופט זגורי מבית המשפט לענייני משפחה בנצרת, בתיק תמ"ש (נצ') 6929-04-13 ש"מ נ' א"ד, פורסם במאגרים (23.6.13), הסוברים כי יש להחיל הוראה זו גם על בעלי דין אישי, אולם פסיקה זו טרם קנתה לה שביתה בערכאות גבוהות יותר. מכל מקום, בין כך ובין כך, ברור הוא כי ניתן לגבות את חוב המזונות גם לאחר שחלפו שנתיים מהתקופה שבעדה הם נפסקו, ברשות בית המשפט.
[22] הוראת סעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) קובעת כי "מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה הם נפסקו, אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט".
[23] לסקירת מהותו של ההסדר הגלום בחוק המזונות (הבטחת תשלום) ראו: רע"א 631/07 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם במאגרים משפטיים (21.5.09).
[24] סעיף 10 לחוק המזונות (הבטחת תשלום). את התיק הפתוח על ידי מוטבי המזונות נהוג לכנות במצב דברים זה בשם "תיק ההפרשים" ומונח זה אף עוגן בהוראת שעה בחוק עצמו, עם תיקון סעיף 20יד(ד) לחוק ההוצאה לפועל, כאשר למעשה פתוחים כנגד החייב שני תיקים מקבילים: האחד - תיק המוסד לביטוח לאומי, והשני - תיק ההפרשים.
[25] לכאורה, גם מקום בו עסקינן בתיק הפרשים בלבד.
[26] כאשר קיימים מספר תיקי הוצאה לפועל שנפתחו על ידי מוטבי המזונות, כגון במקרים בהם קיימים מספר פסקי דין למזונות ביחס לילדים שונים, הרי שדומה שהחלוקה תהא בחלק יחסי בהתאם לשיעור החוב, בהתאם להוראת סעיף 76(א3) לחוק ההוצאה לפועל, וללא תלות בזהות הנושה אשר פעל בתיק, מאחר שהוראת סעיף 76(א3) לחוק מחריגה את תחולתן של הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(א1) במקרים בהם קיים חוב מזונות, לנוכח עקרונות השוויון הראויים, ובהעדר כל עדיפות בחוק לנושה מזונות שפעל על פני נושה מזונות שנמנע מעשות מעשה.
[27] רע"א 631/07 לעיל ה"ש 23.
[28] בשונה מתיק מזונות המנוהל על ידי מוטבי המזונות בו אין הליך של בקשה לצו תשלומים בעניין מזונות שוטפים. (וראו גם: תמ"ש (ת"א) 2112/00 ש"ה נ' של"ש, פורסם במאגרים משפטיים (23.8.05); רע"א 631/07  לעיל ה"ש 23 וכן החלטתי שלי בתיק 03-01886-03-7 ב"פ נ' המוסד לביטוח לאומי, , פורסם במאגרים משפטיים (17.6.12).
[29] דב"ע לט/0-57 המוסד לביטוח לאומי נ' נתנאל פולנדי, פד"ע יא 76.
[30] סעיף 14(ג) לחוק המזונות (הבטחת תשלום), לעיל ה"ש 2.
[31] שם, סעיף 14(ב).
[32] שם, סעיף 14(ג) סיפא.
[33] עמדת המוסד לביטוח לאומי נובעת גם, בין היתר, מהיקפה הכלכלי של הסוגיה. על פי אומדנים שונים, שיעור חובותיהם של חייבי המזונות הינו ע"ס מקורב של כ-11 מיליארד ₪ (וראו גם דברי ההסבר לחוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 40) (מסלול מזונות), לעיל ה"ש 17), כאשר בכל הקשור לחובות למוסד לביטוח לאומי, הרי שחובות אלו הינם מכספי משרד האוצר ולא מכספי המוסד לביטוח לאומי, המשמש כ"צינור" תשלום וגבייה בלבד במקרה זה. לשם השוואה, סכום זה של 11 מיליארד ₪ שווה לתקציבם השנתי לשנת 2012, של משרדי החוץ, הפנים, התקשורת, התשתיות הלאומיות, המשרד לקליטת עליה, משרד הרווחה ותגמולי הנכים, במאוחד (על פי נתוני פרויקט "התקציב הפתוח" באתר השירותים והמידע הממשלתי). מכל מקום, ברור הוא כי גבייתם של כספים אלו יכולה לגרום לשינוי ניכר בהיקף השירותים הניתנים על ידי המדינה לכלל האזרחים.
[34] השוו לניתוחה של חובת ההשבה בהליכי ההוצאה לפועל, בעניין בר"ע (ת"א) 1826/07 גולדנברג נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, פורסם במאגרים משפטיים(20.7.08), אשר הרציונל שלה זהה לאמור כאן.
[35] סעיפים 2 ו-4 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.
[36] בג"ץ 5304/92 פר"ח 1992 סיוע לנפגעי חוקים ותקנות למען ישראל אחרתעמותה נ' שר המשפטים, פ"ד מז(4) 715; בג"ץ 366/03 עמותת מחויבות לשלום וצדק חברתי נ' שר האוצר, פ"ד ס(3) 464, 485-486.
[37] בשל איפיון סמכותו של רשם ההוצאה לפועל כערכאה מינהלית מעין-שיפוטית בלבד. וראו: על"ע 3954/03 ניר נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בתל-אביב-יפו, פ"ד נז(5) 844, 850; ע"א (ב"ש) 33/75 בדני נ' שמגר, פ"מ תשל"ז(1) 72, 75. יצויין, כי כב' השופט ג'ובראן הציע בעבר הגדרה נוספת לסמכותו של רשם ההוצאה לפועל כ"ערכאה בעלת סמכות שיפוטית מצומצמת" - רע"א 3149/06 בית מימון מוצרי חשמל בע"מ נ' קלינטון סחר בינלאומי 2000 בע"מ, פורסם במאגרים משפטיים (1.11.06). ברם, לאחר חקיקתו של תיקון מס' 33 אין עוד חולק כי המדובר בערכאה מינהלית בלבד, ואף כב' השופט ג'ובראן עצמו חזר בו מעמדתו זו באומרו "בשונה מבעבר, אין מדובר עוד בערכאה שיפוטית רגילה, כי אם גוף "מעין שיפוטי" בלבד" - רע"א 8476/12 עזבון המנוחה כהן עדינה ז''ל נ' בנק הפועלים בע"מ, פורסם במאגרים משפטיים (29.1.13).
[38] או כלשון בית המשפט העליון, לאחרונה, "תכליתה של מערכת ההוצאה לפועל לשמש בתור 'מנגנון, שבאמצעותו יוכל בעל דין שזכה בערכאות לממש את פסקי הדין, שניתנו לטובתו על ידי בתי המשפט כנגד מי שחויב בדין. מנגנון זה ראוי לו שיהיה יעיל, מעשי ובר-יכולת אכיפתית...' ",בג"ץ 6804/12 לשכת עורכי הדין בישראל נ' שר המשפטים ואח', פורסם במאגרים משפטיים(10.12.12).
[39] בל (ת"א) 2333-05-12 עמוס סייג נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם במאגרים משפטיים (22.7.12).
[40] עת"מ (ת"א) 1837-08 עמר מרדכי נגד עיריית ת"א, פורסם במאגרים משפטיים (9.12.10).
[41] החלטתי שלי בעניין ב"פ נ' המוסד לביטוח לאומי, לעיל ה"ש 28.
[42] החלטתי שלי בעניין 03-01150-01-5 י"מ נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם במאגרים משפטיים (13.7.12). בד בבד, בשים לב לעובדה לפיה אין כל תועלת כלכלית בגביה חודשית בת 1 ש"ח, קבעתי שם שככל שישלם החייב סך של 24 ש"ח, יעוכבו ההליכים כנגדו בתיק למשך שנתיים. יצויין, כי עניינן של החלטות אלו בהתמודדות מערכת ההוצאה לפועל עם הקיזוז המינהלי המבוצע על ידי המוסד לביטוח לאומי ולא בהתאמת הקיזוז להחלטת רשם ההוצאה לפועל.
[43] לדוגמא בה ביקש המוסד לביטוח לאומי נקיטת הליכים מבלי לעדכן את תיק ההוצאה לפועל בדבר התשלומים. ראו החלטתי בעניין 03-01068-07-9 ט"ו נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם במאגרים משפטיים (13.7.12).
[44] כך למשל במקרה בו הקיזוז גבוה מגובה צו התשלומים.
[45] עב"ל 391/06 אליהו עמר נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם במאגרים משפטיים (10.6.08).
[46] ב"ל 32263-12-12 אמיר כהן נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם במאגרים משפטיים (7.10.13). יצויין כי התובע יוצג בהליך זה על ידי הלשכה לסיוע משפטי.
[47] שם, בפסקה 4 לפרק "הכרעת הדין".
[48] שם, בפסקה 19 לפרק "הכרעת הדין".