גליון מספר 2 קיץ תשע"ב
עורכת ראשית: עו"ד קארן שוורץ-אמיגה | עורך: עו"ד שוקי פרידמן | עורכת מדיה: עו"ד יעל שמחי

על ההתפתחויות בענין חובת תום הלב

|16/07/2012|

בשנים האחרונות ניכרת מגמה יציבה, הולכת ומתחזקת של הקלה והתאמה של דרישת תום הלב בבקשת פשיטת רגל של חייב. השינוי מתבטא הן ביציקת תוכן חדש ומותאם למושג "תום הלב" בהקשר של הליכי פשיטת הרגל, והן - ובעיקר בהפיכתו של מושג תום הלב ממושג מוחלט למושג יחסי, שיש לאזנו ולרככו אל מול פרמטרים ואינטרסים נוספים, כגון חלוף הזמן, התנהגות החייב בהליך עצמו והאינטרס הציבורי. מגמה זו תואמת את רוחו ומגמתו של תוקון 3 לפקודת פשיטת הרגל משנת תשנ"ו, על פיו הליכי פשיטת הרגל לבקשת החייב תכליתם לאפשר לחייב חדל פירעון לפתוח דף חדש בחייו.​

פתיחה

 
עובר לתיקון 3 לפקודת פשיטת הרגל משנת 1996 (להלן: "התיקון" או "תיקון תשנ"ו"), יכול היה חייב להיות מוכרז פושט רגל לפי בקשתו, רק אם היה בידו לשכנע את בית המשפט כי יהיה בהכרזתו כפושט רגל תועלת לנושים. לאחר התיקון השתנה מצב זה מיסודו, וכעת יכול חייב לבקש להכריז עליו כפושט רגל גם במקרים בהם אין תועלת לנושים, תוך הכרה באינטרס הלגיטימי של החייב לפתוח דף חדש בחייו.[1]
 
בפרשת גרינברג[2] עמד כבוד הנשיא (דאז) ברק על משמעות התיקון ועל המהפך שחל בעקבותיו, ממצב בו טרם התיקון די היה בעובדה שהכרזה של פשיטת רגל לא תועיל לנושים כדי להוות עילה מספקת לדחיית בקשתו של חייב, למצב בו דווקא עובדה זו מהווה עילה לקבל את הבקשה ואף  למתן הפטר לאלתר, לפי סעיף 18ה(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"). מרכז הכובד של בחינת בקשתו של חייב עבר לחייב עצמו ולאינטרס הציבורי לשקמו ולאפשר לו לפתוח דף חדש בחייו, גם במקרים שבהם ממילא לא תהיה תועלת לנושים הן מהליכי פשיטת הרגל והן אם לא יוכרז החייב פושט רגל.
 
מסלול חדש זה של הכרזת חייב כפושט רגל, מחייב בחינת שיקול נוסף שלא היה בו צורך בעבר עת נבחנו האינטרסים של הנושים בלבד, שהרי משהוכר אף האינטרס של החייב יש מקום לבקר אותו, והשיקול העיקרי לבחינת הבקשה יהיה בחינת תום הלב של החייב, אם בבחינתו במועד יצירת החובות ואם במהלך הליכי פשיטת הרגל.[3] 
 
בשנים האחרונות אנו עדים לשרטוט מחודש של תום הלב הנדרש, באופן המתיישב עם תכליתו של החוק ואינטרס השיקום הצופה פני עתיד של החייב והחברה.

 

 

אבני דרך בפסיקת בית המשפט העליון לאור תיקון תשנ"ו 
להלן מספר אבני דרך בפסיקת בית המשפט העליון, פסיקות אשר התוו את דרך בחינת תום הלב והקלו בו במספר סוגיות מרכזיות.
 
 
 
תום הלב - מתפרש בהקשרו של הליך פשיטת הרגל ולאור תכליתו 
בפרשת בנבנישתי[4] ביקש חייב להכריז עליו כפושט רגל, בשל כשלון בהפעלת עסק לא חוקי – משרד לשירותי "ליווי". בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את בקשתו של החייב בהסתמך על תקנת הציבור. בית המשפט קבע כי הדעת אינה סובלת שהמכשיר החיוני והחשוב של פשיטת רגל שנועד כאמור לאפשר שמיטת חובות של חייב שנקלע בתום לב לקשיים כספיים מתמשכים לפתוח דף חדש בחייו ולשקם את עצמו, יועמד לרשותם של מי שבחרו במודע לנהל את חייהם ואת עסקיהם באופן בלתי חוקי. לא לכך נועדו הליכי פשיטת רגל. לא לאלה ייתן בית המשפט את הגנתו, ולא ניתן לראות חובות אלו כחובות שנוצרו בתום לב. בפסק הדין שניתן בערעור שהגישו החייבים על דחיית בקשתם, נקבע כי אין די בכך שהחובות נוצרו בקשר לניהולו של עסק בלתי חוקי בכדי לקבוע באופן אוטומטי כי לא מתקיימת דרישת תום הלב בהקשרם של הליכי פשיטת רגל. יש להראות כי החובות נוצרו בקשר של ניהולו של עסק בלתי חוקי, הנוגד באופן מהותי את תקנות הציבור. לשם כך נקבע כי יש לבחון האם מדובר בעבירה פלילית מהותית והאם מדובר באי חוקיות קבועה או במעידה חד פעמית. כמו כן, יש לבדוק את היקף פעילותו של החייב בעסק ואת עוצמת הקשר בין אי החוקיות של העסק ובין יצירת החובות. אף שבאותו מקרה נדחה ערעורם של החייבים, לרבות בדיון הנוסף - הרוח שנשבה היטב מפסק הדין היתה, שיש לבחון את חובת תום הלב בהקשר המיוחד של דיני פשיטת הרגל ובהתאם לתכליתם לאפשר לחייב לפתוח דף חדש בחייו, ולא בהקשר כללי ערטילאי הבוחן את "מוסריותו" של החייב.   
 
 
תום הלב וצירוף מסמכים - ריכוך נטל ההוכחה 
לאור הנטל להוכיח כי הסתבכותו בחובות הייתה בתום לב, היה ניתן לצפות כי חייב המגיש בקשה לפשיטת רגל יידרש בכל מצב לצרף לה את מלוא המסמכים הקשורים לעסק נשוא הסתבכותו הכלכלית, גם אם מדובר במסמכים משנים רחוקות. בפרשת גרינברג הנ"ל,[5] כרסם בית המשפט העליון באופן ניכר בדרישה להמצאת מסמכים הנוגעים לעסקיו של החייב. בית המשפט קבע, בניגוד לעמדת הכונס הרשמי, כי ככל שהחייב עשה מאמצים רבים וכנים לאיתור המסמכים אולם מאמציו לא צלחו היות ומדובר היה במסמכים שנוצרו שנים רבות לאחור, לא ייזקף הדבר לחובתו, ולא ייקבע באופן אוטומטי כי הוא לא עמד בחובה להוכיח שהסתבכותו בחובות היתה בתום לב. בית המשפט הורה כי יש לבחון את הנסיבות הספציפיות שהביאו את החייב להימנע מהמצאת המסמכים (דבר שלא איפשר לבחון את תום הלב בזמן יצירת החובות), וכי יש להבדיל בין חוסר אפשרות להמצאת המסמכים בשל השנים הרבות שחלפו, לבין עצם אי עריכתם של מסמכים המחויבים על פי החוק.
 
בעניין ורנר[6] טענו החייבים כי בשל השנים הרבות שחלפו הם אינם יכולים להמציא את הדוחות הכספיים אשר התבקשו מהם. בית המשפט המחוזי קבע, בין היתר, כי גם לגרסת החייבים הדוחות שהגישו לא היו דוחות מבוקרים כנדרש במקרה של חברה. משלא עמדו בחובתם על פי חוק, לא העובדה שהדוחות לא הוגשו על ידם כעת היא הבעייתית, אלא העובדה שהדוחות באופן הנדרש בחוק מעולם לא הוכנו, ולכן לא ניתן לומר שהזמן מרפא את מה שלא היה מלכתחילה. לפיכך קבע בית המשפט כי החייבים לא הצליחו להוכיח את נסיבות היווצרות חובם, ואי הצלחה זו מקורה בחוסר תום לב. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט העליון,[7] בטענה כי משטענתם העובדתית של החייבים היתה שהדו"חות כן הוגשו, אין לראות את העובדה שהם לא עמדו בכללי החשבונאות – דבר שהיה באחריות רואה החשבון כאיש מקצוע – כפגם המאיין את תום הלב שלהם. בבית המשפט העליון חזר בו הכונס הרשמי מעמדתו והערעור התקבל. 
 
 
תום הלב כמושג יחסי - ומשקל חלוף הזמן  
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניו ורנר ניתן בטרם התברר ערעורו של אברהם בן דוד בבית המשפט העליון[8] וספק אם היה יכול להינתן אחריו. דומה כי הכרעת בית המשפט העליון בעניין בן דוד מהווה אבן דרך מרכזית בהגדרת דרישת תום הלב. בית המשפט העליון קבע בעניין בן דוד עקרון חדש ומהפכני, שפותח ועוצב מאוחר יותר בפסיקת בתי המשפט המחוזיים, לפיו, תום הלב אינו ענין בינארי. קרי, התנהגות מסוימת אינה נחשבת כחוסר תום לב או ההיפך המוחלט, אלא יש ספקטרום שלם של אפשרויות, כאשר מחד ניצב רכיב של חוסר תום לב, ומאידך עומד רכיב הזמן.[9] הקביעה אם יש או אין תום לב ברמה השוללת פשיטת רגל, תוכרע על פי מקומה של נקודת שיווי המשקל על הספקטרום. ככל שרכיב חוסר תום הלב חזק יותר, כך יידרש זמן רב יותר בכדי לרפאו, עד כדי חוסר יכולת ריפוי במקרים הקיצוניים של חוסר תום לב. אפילו אדם שהורשע בפלילים זכאי לכך שהרשעתו תימחק לאחר חלוף תקופה מסוימת. האם - תהה בית המשפט - חייב שהסתבך בחובות אינו זכאי אף הוא למידת התחשבות בשל חלוף הזמן, גם אם פעולותיו נגועות במידה מסוימת של חוסר תום לב?!
 
נקבע כי בית המשפט המחוזי החמיר יתר על המידה עם המערער וכי חלק מקביעותיו לעניין חוסר תום ליבו של המערער אינן יכולות לעמוד. הסתבכותו של המערער החלה בסוף שנות השמונים, עת שחתם על ערבויות שונות לטובת גיסו וגיסתו. על יסוד החומר שהונח בפני בית המשפט המחוזי, לא ניתן היה לומר שעצם חתימה על ערבויות שונות לטובת בני המשפחה מצביעה על חוסר תום לב כה מובהק שחלוף זמן כה רב לא ריפא אותו.
 
עוד קבע בית המשפט כי במציאות הישראלית לעיתים נדרשים אנשים לחתום על ערבויות, והרי שאין טבעי מכך שבני המשפחה יהיו אלה שיתבקשו לחתום על הערבויות. בית המשפט קבע כי קשה לקבל את עמדת הכונס הרשמי שהמערער חטא בכך שלא המציא העתקים של ערבויות מלפני שנים רבות. בית המשפט ציין נקודה זו על מנת להצביע על כך שהכונס הרשמי העמיד במקרה זה דרישות מוגזמות ומיותרות, שכלל לא ניתן לקיימן.[10]
 
מגמה זו מצאה ביטוי גם בפסק הדין בפרשת שמריהו.[11] באותו מקרה המערערים הפעילו במשך שנים לא מעטות עסק של מינימרקט. העסק כשל וחובותיהם עלו על מיליון ש"ח. חלק מן החובות היו לבני משפחה וחלק אחר לבנקים ולספקים. בית המשפט המחוזי החליט לדחות את הבקשה, לאחר שמצא כי המערערים פעלו בחוסר תום לב בכך שעשו שימוש ב-18 כרטיסי אשראי. עם זאת, הרושם המתקבל הוא שאין מדובר במקרה של חומרה מופלגת, היינו, חוסר תום הלב אינה עולה לכדי דרגה גבוהה. בית המשפט העליון אמנם דחה את הערעור, אולם קבע כי היה ותוגש בקשה חדשה להכרזת החייבים כפושטי רגל, ניתן יהיה לבחון אף את ההשלכות של חלוף הזמן בין יתר השיקולים.
 
דומה כי זהו צעד נוסף של הקלה בדרישת תום הלב, שכן להבדיל מפרשת בן דוד שלעיל, החובות במקרה זה לא נוצרו לפני שנים רבות. 
 
 
שינוי נקודת האיזון: תום לב בהליך מול חוסר תום לב ביצירת החובות והאינטרס הציבורי 
שינוי נוסף הוא העמדת (חוסר) תום הלב ביצירת החובות אל מול תום ליבו והתנהגותו של החייב בעת ההליך, והפחתת בהתאמה את משקלו של תום הלב מן הסוג הראשון ביחס לתום הלב מן הסוג השני.[12] שינוי זה מרחיב את העיקרון שחודש בעניין בן דוד, לפיו תום לב אינו בינארי אלא רכיב שמשקלו נמדד על קשת שלמה של אפשרויות.
 
גורם מרכך נוסף הוא ה"אינטרס הציבורי" בשיקום החייב והשבתו לחברה כאזרח תורם ויצרני, וגם אותו יש להעמיד אל מול חוסר תום הלב ביצירת החובות בעת החיפוש אחר נקודת האיזון.[13]
 
 
תום לב וחוב מזונות
לב וחוב מזונותגם באשר לחוב מזונות אשר הביא בעבר לסגירת דלת אוטומטית בפני החייב המבקש להגיש בקשה לצו כינוס, חל שינוי משמעותי לאחר פסק הדין בעניין מקבילי.[14] באותו עניין, השאלה המרכזית אשר עמדה על הפרק הייתה האם יש מקום כבר בשלב המוקדם לדחות את בקשת המערער למתן צו כינוס נכסים, בשל חוסר תום לב הנובע מן העובדה שמרבית חובותיו של המערער הם חובות בגין מזונות. בית המשפט קבע כי אין ספק שהעובדה שאדם "חוסך" מזונות מילדיו או מזוגתו עשויה להשפיע על בחינת תום-ליבו בהליכי פשיטת רגל. יחד עם זאת, בית המשפט פסק כי לא ניתן לומר שעצם העובדה שחובו של אדם נובע, כולו או חלקו, ממזונות, שוללת מניה וביה את האפשרות לראות בו כמי שזכאי לבקש הליכי פשיטת רגל. אמנם כברירת מחדל צו הפטר אינו מפטיר חייב מחבות לפי פסק-דין שניתן בתובענת מזונות, אולם הוראה זו כפופה לשיקול-הדעת של בית-המשפט שיכול להפטירו, והיא הנותנת, שבמקרה זה ראוי בשלב זה שלא לסגור את הדלת בפני המערער ולאפשר בחינה מעמיקה של עניין זה בבוא העת.
 
 
 
סיכום 
ברשימה קצרה זו סקרנו מגמה יציבה ועקבית העולה מפסיקת בית המשפט העליון, והמיושמת ומפותחת על ידי בתי המשפט המחוזיים, לפיה תום הלב הנדרש בשלב יצירת החובות אינו מונח מוחלט. הקביעה אם יש או אין תום לב בהתנהגות מסוימת אינה אלא קביעה יחסית, בהקשר מסוים, שהמשקל שיש לייחס לה הולך ופוחת ככל שכנגדו עומדים רכיבים "מרככים" כגון חלוף הזמן, התנהגות החייב במסגרת הליך פשיטת הרגל עצמו ואף האינטרס הציבורי.    
 
מגמה זו של בתי המשפט תואמת לדעתנו את מגמתו של תיקון תשנ"ו ואת התכלית הניצבת בבסיסו – מתן אפשרות לחייבים לפתוח דף חדש בחייהם, לשקם את עצמם ולהימלט מגורל של המצאות ללא תכלית בהליכי גביה חסרי תוחלת. תכליתו של התיקון ומגמתו צופה פני עתיד, ולכן אך טבעי הוא כי משקלו של העבר המכביד יאבד את טיבו המוחלט, וירוכך ככל שהוא רחוק יותר ורלוונטי פחות, על חשבון בחינת ההווה והסימנים המעידים לגבי העתיד.
 
תגיות: פשיטת רגל, תום לב, הפטר, חלוף הזמן, תיקון תשנ"ו, שיקום החייב, תכליות פקודת פשיטת הרגל

 

​[1] ע"א ה"ח 1560 מיום 8/2/1996.
[2] רע"א 2283/03 גרינברג נ' הכנ"ר, פ"ד נח(2) 810, פורסם בדינים ועוד, מיום 10.2.2004.
[3] הדרישה לתום לב במהלך יצירת החובות כאבן פינה לבחינת בקשת חייב מקובלת כמושכלות יסוד:  שלמה לוין ואשר גרוניס, פשיטת רגל, 113-111 (מהדורה שלישית, 2010). יש לציין כי דרישה זו אינה מופיעה בחוק כתנאי ישיר למתן צו כינוס נכסים או אפילו להכרזת פשיטת רגל. דרישת תום הלב המופיעה בסעיף 18ה(א)(2) מתייחסת  לתום לב הנוגע להליך עצמו ולא לשלב יצירת החובות. תום לב כתנאי נדרש רק בשלב ההפטר, וגם אז אין דרישה זו מופיעה בחוק ככלל אלא עולה מסעיפי המשנה של סעיף 63(ב) אשר מתארים מגוון התנהגויות שהמשותף להן הוא חוסר תום לב. מאחר ובקשת חייב מגמתה הפטר, "קידמה" ההלכה הפסוקה את בחינת תכליתו של ההליך, כבר לשלב המקדמי של צו כינוס הנכסים, על מנת להימנע מהליך סרק יקר שכישלונו ידוע מראש.
[4] ע"א 6461/01 בנבנישתי נ' הכונס הרשמי, פ"ד נ"ז(4) 197, מיום 4.5.2003 (פורסם בדינים ועוד).
[5] לעיל ה"ש 2.
[6] פש"ר (חיפה) 77,76/04 ורנר נ' הכנ"ר, פורסם בדינים ועוד, מיום 6.9.2005.
[7] ע"א 10962/05 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם). את כתב הטענות ניתן למצוא באתר "נבו".
[8] ע"א ע"א 3224/07 אברהם בן דוד נ' הכונס הרשמי, פורסם בדינים ועוד, מיום 3.5.2009.
[9]ליישומו של העיקרון בפסיקת בתי המשפט המחוזיים ראו למשל פש"ר (נצרת)228/09  גיגי חוני דן נ' הכונ"ר, פורסם בדינים ועוד, מיום 18.11.2010.
[10] ליישומה של נקודה זו בפסיקת בתי המשפט המחוזיים ראו למשל פש"ר (חיפה)171/06  חיים כהן נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם בדינים ועוד, מיום 22.2.2010.
[11] ע"א 6347/08 שמריהו נ' הכונס הרשמי, פורסם בדינים ועוד, מיום 3.5.2010 , וראו גם ע"א 822/07 עודד פרץ נ' הכונס הרשמי, פורסם בדינים ועוד, מיום 30.4.2009.
[12] ר' ע"א 6021/06 דגנית פיגון נ' הכונס הרשמי, פורסם בדינים ועוד, מיום 9.8.2009, וכן ע"א 4124/10 יואב אסולין נגד הכונס הרשמי, פורסם בדינים ועוד, מיום 6.10.2011. ראו גם "מתן משקל מכריע לתום הלב במהלך הליך פשיטת הרגל ביחס לחוסר תום לב בשלב יצירת החובות" עת סיוע, גיליון מס' 1 -
http://www.justice.gov.il/MOJHeb/SiuaMishpati/NewsLetter/PsitatRegel/matanmishkalmachriya.htm[13] ראו למשל, ענין גיגי חוני דן, לעיל ה"ש 9.
[14] ע"א 1003/09 יוסף מקבילי נ' הכונס הרשמי, פורסם בדינים ועוד, מיום 4.1.2010.