עת סיוע גליון 1  קיץ תשע"א
עורכת ראשית: עו"ד קארן שוורץ-אמיגה | עורך: עו"ד שוקי פרידמן | עורכת מדיה: עו"ד יעל שמחי

התיישנות שלא מדעת בתביעה להפרשי פיצויי פיטורים

|22/07/2011|

​בית הדין האזורי לעבודה החיל את החריג של "התיישנות לא מדעת" הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1968 (להלן: "החוק"), לפיו לא יתחיל מרוץ ההתיישנות כל עוד נעלמו מן התובע העילות המהוות את עילת התובענה. החריג הוחל במקרה בו התובע לא ידע מהו גובה פיצויי הפיטורים, להם היה זכאי, וזאת בשל טעות של המעסיקה בדיווח על הסכומים שהצטברו בקרן הגמלאות. בית הדין קבע כי התביעה לא התיישנה אף שחלפו 14 שנה ממועד הפיטורים.

שופטת: חנה טרכטינגוט.
למבקשת בבקשה לדחייה על הסף (הנתבעת): עו"ד מרים בקשט
למשיב (התובע): עו"ד איתן ליברמן, במינוי מטעם הלשכה לסיוע משפטי - מחוז תל אביב והמרכז
 
 
התובע עבד בתזמורת הפילהרמונית (להלן: "התזמורת") כ 28 שנים - מיולי 1967 עד דצמבר 1995. עם פיטוריו קיבל פיצויי פיטורים, וחתם על הסכם, לפיו אין לו כל תביעות נוספות.
 
בשנת 2006, במהלך ייעוץ פיננסי שקיבל, נודע לתובע במקרה, כי במועד פיטוריו דיווחה התזמורת שבקרן הגמלאות נצבר סכום גבוה מזה שהיה בה בפועל. התוצאה היתה, שהתזמורת שילמה לתובע הפרש על פיצויי הפיטורים בסכום נמוך מזה שהגיע לו באותו מועד.
 
בספטמבר 2009 הגיש התובע תביעה נגד התזמורת לתשלום יתרת פיצויי הפיטורים, להם היה זכאי עוד בעת הפסקת עבודתו ב-1995. התובע טען, כי אף שחלפו 14 שנה ממועד סיום עבודתו, הוא לא ידע, וגם לא יכול היה לדעת (בשל הטעות של המשיבה) על התשלומים המגיעים לו. התובע ביסס את טענתו על כך שלא היה לו יסוד סביר להניח שהדרג המקצועי של התזמורת לא ידע מהו רכיב הפיצויים שנצבר בקופת הגמל.
 
התזמורת ביקשה לדחות על הסף את התביעה מחמת התיישנות. לטענתה לא מתקיים החריג הקבוע בסעיף 8 לחוק, שכן התובע יכול גם יכול היה לדעת על עילת התביעה לו היה בודק את הדו"חות הכספיים שהעבירה לו התזמורת, ולראיה, בעת שבדק אותם בשנת 2006 הוא גילה את הטעות.
 
בהחלטתו מיום 18/1/2010 קבע בית הדין האזורי לעבודה מפי כב' השופטת טרכטינגוט כי אף שהתביעה הוגשה 14 שנים לאחר מועד הפיטורים, מתקיים במקרה זה החריג של התיישנות שלא מדעת – הקבוע בסעיף 8 לחוק, לפיו:
 
"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה". 
בית הדין קבע כי משהמסמכים שנמסרו לידי העובד בדבר הסכומים שהצטברו בקרנות לזכותו, כללו נתונים שגויים מבלי שהוא ידע כי הם שגויים, הוא נחשב כמי שלא יכול היה לדעת על הטעות. היכולת לדעת אין משמעותה יכולת טכנית אלא מבחן ה"אדם הסביר". בית הדין קבע, כי אין לצפות מעובד לערוך בדיקות על נכונות הדו"חות הכספיים שמוסר לו המעסיק. אין זה סביר כי אדם יחשוב כי יש צורך להעביר מסמכים כספיים, שמסר לו המעסיק, לבדיקת מומחה, במיוחד לאחר יותר מ-20 שנות עבודה באותו מקום, ולאחר שהדרג המקצועי בעבודה בחן את המסמכים ומסרם לידיו כנכונים. התובע נהג כאדם סביר, וככזה, לא יכול היה לדעת על הטעות בחישוב. בית הדין לעבודה  קבע כי יש למנות את תקופת ההתיישנות החל משנת 2006 בה קיבל המשיב את הייעוץ, ואז נודע לו על הטעות בדיווח. לכן התביעה לא התיישנה.
 
לאחר שנפתחה הדלת בפני התובע לתבוע, הושג הסכם פשרה בינו לבין התזמורת. ההסכם קיבל תוקף של פס"ד ביוני 2010, ולפיו קיבל התובע את יתרת פיצויי הפיטורים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הפרישה ועד ליום התשלום בפועל.
 
בש"א (בית הדין האזורי לעבודה בת"א) 7364/09 התזמורת הפילהרמונית נ' יהודה קשי, החלטה  מיום 18.1.2010
ד.מ. 009591/09 (בית הדין האזורי לעבודה בת"א) יהודה קשי נ' התזמורת הפילהרמונית.
 
תגיות: עבודה, פיצויי פיטורים, התיישנות, התיישנות שלא מדעת, סעיף 8 לחוק ההתיישנות.