עת סיוע גליון 1  קיץ תשע"א
עורכת ראשית: עו"ד קארן שוורץ-אמיגה | עורך: עו"ד שוקי פרידמן | עורכת מדיה: עו"ד יעל שמחי

מיהו "זכאי" לקצבת נכות כללית

|22/07/2011|

הכרה בתושבות אינה חלק מהיסודות הנדרשים להתגבשות הזכאות לקצבת נכות כללית, ולכן זו תשולם לשאיריו של תובע גם אם תושבותו הוכחה לאחר פטירתו, ובלבד שהתקיימה במועד הקובע. בית הדין לעבודה דחה את עמדת המוסד לביטוח לאומי כי "זכאי" על פי סעיפים 196 (א) ו 308 לחוק הביטוח הלאומי (ככל שהוא נוגע לגמלת נכות) הוא רק מי שהמוסד הכיר בפועל בהיותו תושב

התובע, המנוח - הגיש בשנת 2004, תביעה לקצבת נכות כללית למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המוסד").
בחודש פברואר 2005 תביעתו הוכרה ונקבעה לו דרגת אי כושר צמיתה בשיעור של 100%, החל ממאי 2003. אולם, עם הודעה זו, התבשר התובע כי על אף ההכרה, אינו זכאי לקבלת הקצבה, שכן מבדיקה שערך המוסד נמצא כי במועד היווצרות אי הכושר להשתכר, היינו במאי 2003, לא היה תושב ישראל - תנאי לזכאות לקבלת קצבת הנכות, בהתאם לסעיף 196 (א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק").
התובע טען, באמצעות עו"ד פיראס אבו אחמד במינוי מטעם הלשכה לסיוע משפטי, כי המוסד טעה בהחלטתו, שכן שבתקופה הרלוונטית לתביעה, ולמעשה החל משנת 2002 הוא תושב ישראל ומתגורר בירושלים.
בעיצומו של ההליך בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, נפטר התובע.
שאיריו ביקשו להמשיך ולברר את התביעה ולקבל כיורשים את קצבת הנכות לה היה זכאי המנוח, מיום היווצרות אי הכושר ועד ליום הפטירה.
המוסד הגיש בקשה לסילוק על הסף בטענה כי יש לדחות את התביעה מכח סעיף 303(ג) לפיו זכות לגמלת כסף אינה עוברת בירושה.
המוסד טען כי אף שסעיף 308 מסייג כלל זה למקרה בו אדם נמצא זכאי לגמלה כספית אך נפטר בלי שגבה מלוא הגמלה המגיעה לו – "זכאות" להבדיל מ"זכות" חלה רק כאשר המוסד הכיר בזכות, ולטענתם משנפטר התובע בטרם הוכחה תושבותו לא היה התובע "זכאי" לגמלה כספית כמשמעותו בסעיף 308, ואילו זכותו על פי סעיף 303(ג) – אינה עוברת ליורשיו.
בית הדין האזורי בירושלים דחה את בקשת המוסד לסילוק על הסף, וקבע כי הזכות לגמלה (למעשה הכוונה לזכאות לגמלה) הייתה קיימת למנוח בעת פטירתו וכי כל שנותר הוא הוכחת תושבותו בעת היווצרות אי הכושר:
 
"לאחר ששקלנו נימוקי הנתבע והתובעים ומאחר ומדובר בתביעה זו בזכות לגמלה שהיתה קיימת למנוח בעת פטירתו וכל שנותר הוא הוכחת תושבותו ביום היווצרות אי הכושר, יש ליתן לתובעים את יומם בבית ואין לדחות תביעתם על הסף"
בית הדין הבהיר כי המועד בו מוכח היסוד של התושבות אינו רלוונטי. כל עוד היא היתה קיימת במועד הקובע – התגבשה הזכאות מרגע ההכרה בנכות.
על החלטה זו הגיש המוסד בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי.
בסופו של יום, חזר בו המוסד מהערעור, ובית הדין הארצי לעבודה אישר את הסכמת הצדדים כי התיק ימשיך להתנהל בבית הדין האזורי במקום בו הפסיק.
בסופו של דבר נקבע בבית הדין האזורי כי המנוח אכן היה תושב בעת היווצרות הנכות, וכי לאור קביעה זו , חל סעיף 308 לחוק ועל המוסד לשלם ליורשים את הגמלה.
בל (ירושלים)  683/05 דקידק חליל נ' המוסד לביטוח לאומי (החלטה מיום 29.1.08, לא פורסם)
עב"ל 335/08 המוסד לביטוח לאומי נ' עיזבון המנוח חליל דקידק ואח' (לא פורסם).
 
תגיות: ביטוח לאומי, גמלת נכות, ירושה, תושבות