עת סיוע גליון 1  קיץ תשע"א
עורכת ראשית: עו"ד קארן שוורץ-אמיגה | עורך: עו"ד שוקי פרידמן | עורכת מדיה: עו"ד יעל שמחי

עבדות: הגרסה המודרנית והמאבק בה

|22/07/2011|

​האגף לסיוע משפטי הגיש בשמה של עובדת סיעוד ממולדובה תביעה לפיצויים ותשלומים בסך כ- 300,000 ₪ בשל העסקתה בתנאי עבדות. התביעה הוגשה בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע נגד מעסיקיה של העובדת. התביעה היא לפיצויים מוגדלים בשל כאב וסבל, הטרדה מינית והעסקה בתנאי עבדות, ובנוסף להפרשי שכר, פיצויי פיטורין, פיצויי הלנה, דמי הבראה ודמי חופשה. 
התביעה היא נדבך נוסף בסדרת תביעות שהוגשו בשנים האחרונות על ידי האגף לסיוע משפטי נגד מעסיקים בגין ניצול ועושק עובדים זרים.  

וזאת המציאות הקשה המתוארת בכתב התביעה: 
 
התובעת נשואה ואם לקטין, ילידת כפר קטן במולדובה, הגיעה לישראל  בשנת 2009 כמטפלת סיעודית. עבור הסדרת האשרה והזכות לעבוד בישראל שילמה סכום עתק של 4,400 $ כדמי תיווך לחברת כוח אדם במולדובה.
 
התובעת הגיעה לישראל כדי לאפשר קיום מינימאלי למשפחתה ונדרשה לטפל בגבר צעיר, נפגע תאונת דרכים, אשר סובל מפגיעת זיכרון וקושי בניידות ומתגורר בבית הוריו. 
 
תנאי העסקתה של התובעת, ממחישים עבדות מודרנית מהי: 
משעות הבוקר המוקדמות נדרשה התובעת להתחיל בעבודות הבית. נוסף על כך נדרשה לצאת עם האב בכל בוקר לחנות שהוא מנהל על מנת לשטוף את הרצפות ולנקות אבק. לאחר מכן נדרשה ללוות את הבן לפיזיותרפיה וספורט. בצהרים, עת שובו הביתה, הוטל עליה לנקות ולסדר את הבית ועם תום ארוחת הצהרים של המשפחה (בה לא הורשתה להשתתף) - לנקות את המטבח ולשטוף את כלי האוכל. 
במחצית השניה של היום היא המשיכה במטלות הבית עד לפנות ערב, אז נדרשה לצאת עם הבן לטיול. לאחר ארוחת הערב נדרשה שוב לנקות את המטבח ולשטוף את כלי האוכל. כך, ללא כל הפוגה, עד שעה 22:00 לערך. 
בימי חמישי ושישי היא נצטוותה לעשות נקיון יסודי בבית המשפחה (בית פרטי בן שלוש קומות). בחגים, כאשר היו אורחים, ובמקרים שונים אחרים, היא נדרשה לעבוד עד שעות מאוחרות אף יותר מן הרגיל.
 
מעסיקיה אמרו לה שאין לה זכות לדבר עם זרים ולעיתים אף נהגו­­­­ לבלוש אחר צעדיה. 
 
ואולם, לא רק עבודות נקיון וסיעוד נדרשה לבצע. כבר ביום הראשון לעבודה הסביר לה האב, כי היא הובאה לישראל גם בתור "חברה" לבן, והתפקיד שלה כולל קיום יחסי מין עמו. התובעת פרצה בבכי, סרבה, ואמרה לאב שהיא נשואה ואם לקטין. האב כעס מאוד לשמוע שהיא נשואה, וטען שביקש באופן ספציפי עובדת רווקה. בשל סירובה ליחסי מין עם הבן נעשה היחס כלפיה תוקפני. האב דיבר אליה בגסות, צעק עליה לעיתים קרובות, אמר לה שהעובדת הקודמת אצלם הסכימה לעשות זאת ברצון, ואיים שיזרקו אותה לרחוב, ושיתלוננו במשטרה שהיא שיקרה לגבי היותה נשואה והגיעה לישראל במרמה. 
איומים אלה הטילו עליה מורא, והתובעת, שחששה כי המריית פי המעסיק תביא לאובדן מעמדה בישראל וכפועל יוצא מכך אבדן דמי התיווך הגבוהים, נשברה בסופו של דבר "והסכימה" לקיים יחסי מין עם הבן כפי שנדרשה מעת לעת. האב היה בודק ומוודא שאכן קיימה יחסי מין עם הבן, ואף דרש מהבן לנהל רישום של התאריכים בהם קיימו יחסי מין.  
בשל היותה זרה בישראל, מנותקת ממשפחתה ומכל מקור תמיכה, ולאור מצוקתה הכלכלית, נאלצה התובעת להישאר כל העת במקום העבודה. התובעת עבדה כ- 15 שעות ביממה, ושכרה היה נמוך משכר המינימום וללא תנאים סוציאלים כלשהם. היא זכתה לחופשה בשבת בלבד, אולם בשל היותה זרה, אי ידיעתה את שפת המקום וללא אמצעי תחבורה או קשרי חברה כלשהם, גם אז היא נשארה דרך כלל בבית המשפחה.
 
לאחר כשנה, משחשה שמצבה הנפשי התדרדר, עזבה את בית מעסיקיה, תוך שהיא סופגת איומים. התובעת הגישה תלונה במשטרה, שעדיין מתבררת, ופנתה אל הלשכה לסיוע משפטי בתל אביב על מנת לתבוע את מעבידיה בגין המתואר לעיל, ומכוח היותה קורבן עבדות. התביעה הוגשה בימים אלה. נכון למועד כתיבת כתבה זו טרם הוגש כתב הגנה.
 
במקרה אחר, פנתה אל האגף אזרחית מהפיליפינים, שהועסקה כמטפלת בחולה סיעודי במשך תשע שנים, ועד לאחרונה. המעסיק חולה פרקינסון, מוזן באמצעות צינור ורתוק לכסא גלגלים. 
במשך כל תקופת העבודה, כך טוענת מבקשת הסיוע, היא הועסקה שעות ארוכות בכל יום, לרבות במהלך הלילה, שבעה ימים בשבוע ללא מתן יום מנוחה שבועי. לא שולמו לה דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית אותה לא ניצלה בפועל, תשלום עבור עבודה בימי חג והפרשות לפנסיה. 
תנאי מחייתה היו בלתי הולמים: היא ישנה על מזרון דק על הרצפה ליד המטופל, סבלה מקור ונאלצה לרכוש חלק ממזונה בעצמה. 
במשך כל תקופת העסקתה שולם לה שכר נמוך משמעותית משכר המינימום. בנוסף, בנו של המעסיק אילץ אותה להפקיד בחשבונו את גמלת הביטוח הלאומי לה הייתה זכאית מידי חודש והעביר לידיה רק חלק מהסכום. את ההפרש הותיר בידיו. 
המטופל ואשתו נהגו לצעוק עליה ולהתעמר בה, וכינו אותה בביטויים משפילים כמו "כלב", "זבל" וכו'. 
לדבריה היא חויבה על ידי המשפחה לנקות גם את בית הכנסת המקומי ללא תשלום. 
שעה שהמטופל אושפז בבית חולים, היא נאלצה לשהות כל העת עימו בבית החולים ולנה על כסא לצד המיטה - זאת במשך שמונה חודשים. בתקופה זו שולם לה שכר חודשי של 1,200 – 1,400 ₪ בלבד, ולא ניתן לה די מזון. 
במשך תשע שנים סרבה המשפחה להתיר לה לצאת את ישראל לביקור מולדת, לרבות כאשר אמה נפטרה. 
לדבריה לא עזבה את העבודה חרף כל המתואר, בשל חששה שלא תמצא עבודה אחרת, ולא תוכל להתקיים.
 
הפונה נמנעה מהגשת תלונה במשטרה אך פנתה אל האגף לסיוע משפטי, אשר התרשם שהיא הוחזקה בתנאי עבדות לצורכי עבודה, תוך שליטה ממשית של מעסיקיה על חייה וחירותה, והחליט להעניק לעובדת סיוע משפטי בתביעה נגד מעסיקיה. התביעה מצויה בשלבי הכנה נכון למועד כתיבת כתבה זו.
 

המסגרת החוקית 

עד לשנת 2006 לא הייתה בספר החוקים הישראלי עבירה של עבדות. בשל הצורך להתמודד עם תופעות שנוצרו בשל תהליך הגלובליזציה וניוד גלובלי של כח אדם זול, נחקק חוק איסור סחר בבני אדם (תיקוני חקיקה), התשס"ז - 2006 אשר באמצעותו נקבעה, בין השאר, עבירה חדשה בספר החוקים הישראלי, עבירת "החזקת אדם בתנאי עבדות" (סעיף 375א לחוק העונשין, התשל"ז -1977).  
 
הסעיף מורה כי:
 
         "המחזיק אדם בתנאי עבדות לצורך עבודה או שירותים, לרבות שירותי מין, דינו
         מאסר שש עשרה שנים". 
 
העבדות מוגדרת בחוק בצורה רחבה באופן הבא:
 
"מצב שבו מופעלות כלפי אדם סמכויות המופעלות ככלל כלפי קניינו של אדם. לעניין זה, יראו שליטה ממשית בחייו של אדם או שלילת חירותו כהפעלת סמכויות כאמור"[1]
 
הרישא להגדרה מאמצת את הגרעין של הגדרת העבדות - התייחסות אל אדם כאל רכוש ובכך נסמכת על הגדרת העבדות שבאמנה בדבר עבדות משנת 1926  [2]: 
 
"סטטוס או מצב של אדם, עליו מופעלות אחד מהאמצעים הקשורים לזכות הבעלות או כל האמצעים מסוג זה".
 
הסיפא של ההגדרה באה להתאימה לנסיבות המקיימות את גרעין ההגדרה בעבדות המודרנית, המתאפיינות בהפעלת שליטה ממשית על אדם, להבדיל מבעלות פורמלית כפי שהיה בעבר. 
 
מהגדרת העבירה נעדרת הדרישה לאי הסכמת הקורבן. כמו כן, אין הכרח להוכיח כי ננקטו אמצעים פסולים כמו אלימות או איומים. כדי להכנס להגדרת עבירת העבדות די בשליטה ממשית בחייו של אחר או בשלילת חירותו, והאמצעים בהם הושגה שליטה זו, כמו גם העדר הסכמת הקורבן - אינם חלק ממרכיבי העבירה.
 
בהגדרה זו הכיר המחוקק בכך שהעבדות המודרנית של תקופתנו שונה מהעבדות במובנה ההיסטורי. אין המדובר באנשים הכבולים בשלשלאות בבתי אדוניהם, ואשר נרכשו בכסף בשווקי עבדים כרכוש פורמלי. העבדות המודרנית מאופיינת בשליטה של המעביד בחייו של עובדו ולא בבעלות עליו. אלמנט הבעלות ע"י "מכירה וקניה" שביסוד העבדות המסורתית הוחלף באלמנט ה"שליטה" ביסוד העבדות המודרנית. בניגוד לעבדות העבר שהייתה גלויה וחוקית, העבדות המודרנית מתקיימת בהיחבא, רחוק מן השיח הציבורי. עבדות זו מושתת על ניצול כלכלי של מצוקות מסוגים שונים ויחסי עבודה כוחניים.
 
הגדרת העבירה  אינה מחייבת כי נפגע העבירה יהיה בהכרח אזרח זר, אולם בפועל, רוב הנפגעים אינם אזרחים או תושבים מקומיים. בבסיס עובדה זו, עומדת חולשתם המובנית של העובדים הזרים, אשר זרותם בישראל והחוב במדינת המוצא בשל דמי התיווך ששילמו, הופכים אותם לטרף קל לניצול. 
 
החוקר החשוב ביותר של תופעת העבדות המודרנית, הסוציולוג האמריקני - בריטי ד"ר קווין ביילס, קובע כי העבדות לא עברה ולא נעברה מן העולם. בחסות הגלובליזציה נוצר מעמד חדש של אנשים: חד פעמיים, מתכלים, אנשים שניתן להחליף בכל רגע נתון, כאשר האינטרס האישי או הכלכלי מכתיב זאת. בעידן הגלובליזציה, ההיצע האנושי כמעט אינסופי והעברת בני אדם ממקום למקום הפכה נגישה ופשוטה, כפי שהדבר נכון לגבי סחורה. ההיצע האינסופי של בני אדם עניים וחסרי יכולת קיום במולדתם, מוזיל את עלות העבודה ומאפשר את התופעה הבזויה של העבדות מודרנית. אנשים אינם בני אדם אלא כלי לסיפוק צרכים של אחרים.  
ד"ר ביילס מסביר בספרו [3]Disposable People כי בעוד שבתקופת העבדות ההיסטורית, העבדים היו בגדר רכוש יקר יחסית ועל כן לבעליהם היה אינטרס לדאוג להם ולקיים עמם מערכת יחסים ארוכת טווח - מהעבדות המודרנית המבוססת על שליטה וניצול של עובדים חסרי אונים וברי החלפה, נעדר ולו אינטרס אנוכי זה. זרקנו אחד, נביא אחר במקומו. 
 
מהלכה - למעשה
 
על פי המתואר בכתבי התביעה- מעסיקיהן של העובדות המתוארות בפתיחתה של רשימה זו הפכו אותן מעובד אנושי וחופשי ל"חפץ" הנועד לשרתם. הם נהגו בהם מנהג בעלים ושלטו בכל היבט בחייהן: קבעו באיזה עבודות הן תעבודנה, כמה שעות ביום ואילו שירותים נוספים הן יעניקו. הם העסיקו אותן "מסביב לשעון", כפו עליהן בידוד חברתי ותנאי העסקה מקפחים ומנצלים המנוגדים לחוק. הם גם פגעו בכבודן ובבריאותן הנפשית. לצורך השליטת משטר זה הם לא נדרשו לסורג ובריח אלא ניצלו את המצוקה, חוסר הברירה, וחוסר האונים של אותן עובדות – זרות, פגיעות, כאלו שהגיעו לארץ ללא משפחה, ללא חברים, ללא השתייכות כלשהי, חסרות כל יכולת מיקוח באשר תנאי ההעסקה, וללא כל ידיעה באשר לחוק הישראלי ומנגנוני אכיפתו. 
 
העובדים הזרים נמצאים בישראל בחסדי המעסיק ותלויים בו באופן מוחלט לצורך שימור זכותם החוקית להשאר בארץ. רשיון העבודה הוא למעשה מעין "שטר מכר" שעל פיו "נמכר" עובד זר למעסיקו. אם המעביד מפטר את העובד הרשיון לעבוד עשוי להתבטל לאלתר. הדבר מאפשר למעסיקים לעשות בעובדיהם כמעט ככל העולה על רוחם, ולעובדים – "להסכים" לעבוד בכל תנאי, יהיה הפוגעני ביותר, ובלבד שלא יאבדו את מקום העבודה, או ייאלצו להתמודד עם מתווכי העבודה במולדתם (בד"כ כאלו הקשורים בדרך זו או אחרת לארגוני פשיעה) להם הם חבים הון עתק.
 
עובד המאולץ תחת נסיבות אלו לעבוד רוב שעות היממה, שאין לו חופש בחירה ואוטונומיה כיצד לנהל את חייו, שאינו יוצא מבית מעסיקו, שצלם האנוש שלו נפגע ומושפל, שנאלץ בהכנעה לקיים יחסי מין בניגוד לרצונו, שאין לו חיים לבד מעבודתו, ואין לו רצון מלבד רצון מעסיקו,  שלשליטתו המוחלטת הוא נתון - הוא עבד.  
אלה הם מאפייניה של העבדות המודרנית, אשר מתאפיינת, כלשון החוק, בשליטה ממשית של אחר, ומתקיימת ברמה זו או אחרת גם במקרים המתוארים.
 
מקרה אחר הממחיש גם הוא את תופעת העבדות המודרנית כפי שתוארה ואופיינה לעיל, מתואר  בכתב אישום שפרקליטות מחוז ירושלים הגישה לאחרונה כנגד בני זוג שהעסיקו עובדת מהפיליפינים בתנאי עבדות בעבודות משק בית.
 
עפ"י הנטען בכתב האישום, בני הזוג אילצו את המתלוננת לעבוד במשך שנה ועשרה חודשים, שבעה ימים בשבוע, ללא כל חופשה, מהשעה שבע בבוקר עד השעה עשר בלילה ולעיתים אף מעבר לכך. לא נחתם עם המתלוננת הסכם עבודה. היא שוכנה בחדר השירותים והוקצתה לה מיטה מתקפלת ומדף לחפציה. מעסיקיה לא איפשרו לה לצאת מפתח ביתם במהלך השנה הראשונה לעבודתה ובמהלך השנה השנייה, איפשרו לה לצאת רק יציאה למכולת השכונתית הסמוכה לביתם, וגם זאת תוך מעקב אחר תנועותיה. כדבר שבשגרה, היו מעסיקיה נועלים את דלת הכניסה כשהעובדת בתוך הבית, שעה שהיו עוזבים את הבית לענייניהם. בזמן ששהו בבית, היו נועלים את דלת הכניסה מבפנים ומונעים מהמתלוננת גישה אל המפתח. במקרה אחד המתואר בכתב האישום, הושארה המתלוננת נעולה בבית הנאשמים במשך שבוע, כאשר כל המשפחה נסעה לחופשה. בקשותיה של המתלוננת לצאת ולהתפלל בכנסיה נידחו, תוך איומים כי המשטרה תתפוס אותה אם תצא. נאסר על המתלוננת ליצור קשר טלפוני עם משפחתה באופן עצמאי, ואיפשרו לה לערוך שיחות קצרות בלבד במכשירי הטלפון הסלולרי של מעסיקיה, ובנוכחותם בלבד.
 
יצוין, כי למרות שחלפו למעלה מארבע שנים מאז שנחקק חוק איסור סחר בבני אדם, עד כה הוגשו כתבי אישום ספורים בלבד בגין עבירת "החזקת אדם בתנאי עבדות". ברוב תיקי החקירה שנפתחו בתלונות הנובעות מן העבירה הנ"ל או מעבירת עבודת כפייה, לא הוגשו בסופו של דבר כתבי אישום בגין עבירות אלה. רוב התיקים נסגרים ללא הגשת כתבי אישום כלל ובאחדים הוגשו כתבי אישום בגין עבירת העושק. 
 
שילוב האגף לסיוע משפטי במאבק
 
על פי התוספת הראשונה לחוק הסיוע המשפטי, התשל"ב- 1972, הוסמך האגף לסיוע משפטי להעניק סיוע משפטי לנפגעי עבירת "החזקת אדם בתנאי עבדות" (סעיף 375א לחוק העונשין). הזכות לסיוע לנפגע עבירה זו נתונה לכל אדם ואינה תלויה בזכאות כלכלית, וזאת בשונה מסיוע משפטי הניתן בעניינים אחרים. הדבר מבטא את מחויבותה העמוקה של מדינת ישראל להגן על נפגעי העבדות ועומד בקנה אחד עם אמנות בינלאומיות העוסקות במאבק בסחר בבני אדם.
 
לאגף לסיוע משפטי תפקיד, המהווה חובה וזכות מהמעלה הראשונה, לצקת תוכן לזכויות החוקתיות של קורבנות עבירת העבדות, לרבות באמצעות מתן האפשרות לממש את זכות הגישה לערכאות, כך שתהיה גם נחלתם של החלשים והמנוצלים ביותר. במסגרת זו, האגף אף שותף לדיונים בכנסת, הליכי חקיקה ומצוי בקשר מתמיד עם כל הגורמים הרלוונטים העוסקים בפעילות המבורכת למיגור התופעה.
 
 למתן סיוע משפטי המאפשר מימוש של זכות הגישה לערכאות[4] נודעת בנדון דנן חשיבות מיוחדת, באשר מדובר בזרים פגיעים ומנוצלים, אשר, ככלל, אין באפשרותם לשכור לעצמם שירותים משפטיים, אין הם יודעים את שפת המקום או את מנהגיו, והם מצויים בעמדה של חוסר שיוויון מובנה וקיצוני מול מעסיקיהם.
 
יפה הבהיר בית הדין הארצי לעבודה את הדברים:
 
"נוסיף, כי ההגנה על זכויותיהם של העובדים הזרים כפרטים חלשים ופגיעים השוהים בקרבנו מתחייבת מערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, והיא חיונית לשימור אופייה המוסרי של המדינה. עמדה זו אומצה על- ידי המחוקק בחקיקה הראשית ובחקיקת המשנה...
זאת ועוד, בפני העובדים הזרים ניצב מגוון מכשולים המקשים על גישתם אל מערכת בתי-הדין. על מכשולים אלה ניתן למנות את מחסום השפה, המחסור באמצעים כלכליים ואי-הכרת המערכת המשפטית על כלליה. לאמור, יש להוסיף את העובדה שהעובדים הזרים תלויים במעסיקם לא רק כמקור פרנסה, אלא גם כמי שמחזיק ברישיונות השהייה שלהם בארץ. כתוצאה מכך, עמידתו של עובד זר על זכויותיו עלולה להוביל להפסקת עבודתו ולגירושו מהארץ. משכך, יש להימנע ככל הניתן מהערמת מכשול נוסף על דרכם של עובדים זרים במימוש זכויותיהם בבית-הדין.
במידת הצורך, אף ייטיב בית-הדין אם 'יפתח דלת' בפניהם בהגשת תביעה למימוש זכות בין בעצמם ובין באמצעי גופים ציבוריים הרואים לנכון ולטוב להיחלץ לעזרתם" (ע"ע 1064/00 קיניאגוי נגד אוליצקי עבודות עפר פד"ע לה' 638,625).
 
דווקא בשל מאפייניהם הייחודיים של העובדים הזרים יש מקום להקפדה יתירה בשמירת זכויותיהם וכבודם, והקפדה זו מוכרחת מכח ערכיה של מדינת ישראל.
 
"מבין אוכלוסיית העובדים הנזקקת לבתי-הדין לעבודה, העובדים הזרים הם החלשים ביותר. הם זרים, הם אינם שולטים בשפה, הם נמצאים בארץ בחסדי המעסיק ורשויות השלטון ואורחות החיים כאן אינן נהירות להם".[5]
 
בשנת 2010 התקבלו באגף 84 פניות של נפגעי עבירת החזקה בתנאי עבדות מהם 56 עובדי חקלאות ו- 15 עובדי סיעוד. רוב קורבנות העבדות הגיעו מתאילנד, נפאל, והודו, אך גם מהפיליפינים, מפרגוואי, מברזיל, מרומניה, ממולדובה ומסרילנקה.  18 מקרים היו של מבקשי מקלט מאפריקה אשר בטרם הגיעו לישראל, הוחזקו בסיני בתנאי עבדות לצורך מתן שירותים. 
 
מדובר בגידול משמעותי במספר הפניות לקבלת סיוע משפטי. לשם המחשה, בשנת 2009 היו  32 פניות בלבד של קורבנות עבדות ואילו בשנת 2008 רק 10 פניות היו של קורבנות עבדות. 
 
סעיף העבדות בחוק העונשין, כמו גם משפט העבודה המגן, אשר מתערב בתוכן ההתקשרות בין הצדדים באמצעות חקיקת חוקי המגן, נועדו למנוע העסקה בלתי אנושית של עובדים תוך ניצול מעמדם הנחות. הדבר נכון במיוחד לגבי עובדים מקבוצות העובדים החלשות ביותר שבאו לפתחו של שוק העבודה הישראלי. יש לקוות, כי דברי החקיקה הקיימים, פעולתם של הגופים האמונים על יישומים של הכלים החוקיים, ובכללם האגף לסיוע משפטי, ובתי המשפט, יתנו מענה הולם לתופעה הבזויה של שוק העבדים המודרני הקיים כיום בישראל. יש לוודא ולדאוג כי הכבוד והחירות שמהם נהנה העובד כאדם, יישמרו לו ויובטחו לו בערכאות.  
 
*הכותבת מרכזת את טיפול האגף לסיוע משפטי בקורבנות סחר בבני אדם
 

[1] סעיף 375א(ג) לחוק העונשין, התשל"ז -1977
[2] אמנה בדבר עבדות, נחתמה בג'נבה ב 25.9.26. פורסמה בכתבי אמנה 202, ישראל הצטרפה ב 12.9.55. פרוטוקול המתקן את האמנה בדבר עבדות משנת 1926, נחתם בניו יורק ב 7.12.53, התקבל על-ידי ישראל ב 12.9.55. הפרוטוקול פורסם בכתבי אמנה 202.1 .
[3] Kevin Bales, Disposable People: New Slavery in the Global Economy, University of California Press, 2004
[4]הערת המערכת: לדיון נרחב בזכות הגישה לערכאות וזכות הייצוג הנגזרת ממנה ראו בכתבה לעניין ייצוגם של קטינים מאפריקה (לעיל במדור זה).
[5] ע"ע 1127/00 אויאן אורסץ ו-4 אח' נ' דניה סיבוס בע"מ, תק-אר 2002 (2),96.