גליון מספר 1   קיץ תשע"א
עורכת ראשית: עו"ד קארן שוורץ-אמיגה | עורך: עו"ד שוקי פרידמן | עורכת מדיה: עו"ד יעל שמחי

הארכת מועד להגשת ערעורים על החלטות של בית דין שרעי בראי זכות הגישה לערכאות

|22/07/2011|

​לאחרונה ניכר שינוי בגישתו של בית הדין השרעי  לערעורים, ולפיה ניתן להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטה של בית הדין השרעי האזורי לבית הדין השרעי לערעורים, חרף ההוראה המפורשת בתקנה 8 לתקנות היווסדות בית הדין השרעי
לערעורים שחוקקה מכוח הוראות דבר המלך במועצתו 1925 – על א"י 191

​ההליכים המשפטיים בבתי הדין השרעיים, ובכלל זה בית הדין השרעי לערעורים, מתנהלים על פי חוק הפרוצדורה השרעית, שחלק ממנו נגזר מחוק הפרוצדורה האזרחית העותומאנית. הליך הערעור מתנהל על פי תקנות היווסדות בית הדין השרעי לערעורים שחוקקו ע"י שלטונות המנדט הבריטי ביום 10.10.1918 בהתאם לסימן 73 לדבר המלך במועצתו על א"י (להלן: "התקנות").
  
יחד עם זאת, בתי הדין השרעיים במדינת ישראל כפופים לחוקי המדינה השונים והחלטותיהם אינן יכולות להיות מנוגדות למשפט המדינה, שאם לא כן – תקום עילה להתערבות בג"ץ.  
 
התערבות בג"צ בהחלטותיו של בית דין דתי (ובכלל זה בית הדין השרעי), מצומצמת ומוגבלת לעילות הבאות: חריגה מסמכות, פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי, סטייה מהוראת חוק המכוונת לבית הדין הדתי, או כאשר נדרש סעד מן הצדק מקום שהעניין אינו בסמכות של בית משפט או בית דין אחר[1]. 
 
בתקנה 8 לתקנות נקבע כי המועד להגשת ערעור על פסק דין של בי"ד שרעי לביה"ד השרעי לערעורים הינו 20 ימים מיום המצאת פסק הדין. תקנה זו לא דנה באפשרות להארכת מועד להגשת הערעור. 
 
ביה"ד השרעי לערעורים נמנע בעבר ממתן הארכת מועד להגשת ערעור גם אם חלה בתוך התקופה הנ"ל חופשת חג של המוסלמים. כך בערעור שרעי 241/06 נקבע כי התקנה הנ"ל לא מתייחסת באופן מפורש לחופשות החגים. יחד עם זאת נקבע כי היה והיום העשרים נופל בחופשת החג, אזי ניתן יהיה להגיש את הערעור ביום העסקים הראשון לאחר תום החופשה.
 
 
בפסיקה זו, ביה"ד השרעי לערעורים אשר סדרי הדין הנהוגים בו מצויים בתחום סמכותו הטבועה, נקט בפרשנות דווקנית של לשון התקנות, ולא גרס כי מדובר בלקונה שיש להשלימה בפסיקה לאור השינויים המתרחשים בעולם המשפט המודרני. וזאת חרף העובדה שבית המשפט העליון קבע, כי בתי הדין השרעיים מחויבים לשקף עקרונות יסוד של משפט המדינה, לפעול על פי כללי הצדק הטבעי, ובכלל זה לתת הזדמנות למתדיינים להשמיע את טענותיהם.[2] 
 
ההלכה שהשתרשה בישראל היא כי:
 
 
"הפרוצדורה היא מסגרת רחבה וגמישה למדי המכוונת לתת לבעל דין את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה, היא חייבת להישאר כך גם כאשר קורית תקלה או כשבעל דין עושה שגיאה במהלך המשפט הניתנת לתיקון בלי לגרום עוול לבעל הדין האחר, ועל בית המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות וברחבות. ב"עוול" מתכוון אני לעוול מהותי וממשי הפוגע בזכות מטריאלית או מקפח לגוף העניין, ולא רק לאי נוחות נוהלית. אי נוחות מסוג זה ניתנת בדרך כלל לתיקון בצורה נאותה בלי לקפח את ענינו של אף אחד מבעלי הדין. כבר אמרנו הרבה פעמים שכמעט ואין לך דבר שבסדר דין שאינו ניתן לתיקון על ידי האמצעי של פסיקת הוצאות... לעולם אין לשכוח שסדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה".[3]
 
העדר אפשרות להארכת המועד להגשת ערעור לבית הדין השרעי לערעורים, פוגעת בזכות המערער לפנות לערכאות המשפטיות, ולדעתנו על בית הדין השרעי לערעורים לנקוט במשנה זהירות כשהוא דן בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור. דוגמא קלאסית לפגיעה זו הינה כשמדובר במערער שידו אינה משגת לשכור שירותי עו"ד והוא פונה ללשכה לסיוע משפטי כדי להסדיר את אפשרות ייצוגו ע"י עו"ד מטעם המדינה. 
המציאות מלמדת כי מעת הגשת הבקשה לסיוע משפטי ועד למתן החלטה בבקשה בהתאם לחוק הסיוע המשפטי, התשל"ב 1972 ותקנותיו עוברים לרוב יותר מעשרים ימים, דבר המונע מהמערער מלהגיש את ערעורו במועד. 
 
בהקשר זה פסק בית המשפט העליון, כי הפניה ללשכה לסיוע משפטי מהווה טעם מיוחד להארכת המועד[4], אך חרף העובדה שהלכה זו נקלטה במקרים רבים על ידי בתי המשפט האזרחיים, לא אימץ בית הדין השרעי לערעורים הלכה זו. 
 
בשלוש השנים האחרונות ניכרת מגמה לפיה מתקרבת פסיקת בית הדין השרעי לפסיקת בתי המשפט האזרחיים בסוגיית הבקשות להארכת מועד להגשת ערעור:
 
בתאריך 14.10.2008 ניתן פסק דין ע"י בית הדין השרעי לערעורים בתיק 152/08 בו התייחס כב' הקאדי דאוד זיני לעניין הארכת המועד תוך הפניה לערעור שרעי 49/05 וקבע כי במקרים חריגים ולצורך עשיית צדק, כגון מקרים שאינם בשליטת בעל הדין, או קרות אירוע פתאומי שמנע ממנו להגיש את הערעור במועד, יש להאריך את המועד להגשת ערעור.
 
 
 לאחרונה, בערעור שרעי 295/10 נטען כי פניה ללשכה לסיוע משפטי וכן פגרת הקיץ מהווים כל אחד מהם, טעם להארכת המועד להגשת הערעור. כב' הקאדי דאוד זיני קבע, תוך סטיה ממה שנפסק בערעור שרעי 241/06 הנ"ל, כי בשל כך שבשנים האחרונות עורכי דין (ולא רק טוענים שרעיים) מייצגים את ציבור המתדיינים בפני בית הדין השרעי, ובבתי המשפט במדינה נהוג על פי חיקוק כי תקופת פגרת הקיץ לא תבוא במניין הימים להגשת הליכים כלשהם, ראוי כי בית הדין השרעי לערעורים ילך בעקבות בתי המשפט האחרים.  
לצערנו, נמנע בית הדין מהתייחסות לשאלה האם הפניה ללשכה לסיוע משפטי מהווה גם היא סיבה להארכת מועד. ייתכן שהסיבה לאי ההתייחסות נעוצה בכך, שהבקשה התקבלה ממילא מסיבה אחרת. 
 
אנו מקדמים בברכה את שינוי המגמה המסתמן בפסיקת ביה"ד השרעי לערעורים, וסבורים כי מדובר בתפנית חשובה המבטאת את מחויבות ביה"ד לשמירה  על זכות היסוד של האדם לייצוג משפטי ולגישה לערכאות.
  
לאור שינוי המגמה המסתמן לעיל, המלצתנו כי היה והסיבה לאי הגשת הערעור במועד הינה עיכוב עקב פניה ללשכה לסיוע משפטי, עקב מחלה, או כל סיבה אחרת שאינה בשליטת הערער, מן הדין להגיש במסגרת המועד להגשת הערעור (עשרים הימים) בקשה להארכת מועד להגשת ערעור ולצרף אליה את המסמכים הרלבנטיים. יודגש כי את הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור ואת הערעור עצמו ניתן להגיש במזכירות ביה"ד השרעי שנתן את פסק הדין נשוא הערעור ולאו דווקא במזכירות בית הדין השרעי לערעורים.
 
*ראש מדור הוצל"פ ופש"ר, הסיוע המשפטי מחוז חיפה
​[1] ראה בעניין זה בג"צ 1000/92 בבלי נ. ביה"ד הרבני, פ"ד מח(2) 221 , בג"ץ 11230/05, חנאן אבראהים מואסי נ. בית השרעי לערעורים ואח' (פורסם בנבו).
[2] בג"ץ 11230/05 הנ"ל
[3] ע"א 189/66 ששון נ' קדמה בע"מ פ"ד כ (3) 477.
[4] בש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון, פ"ד נד(4) 702