עת סיוע גליון 1  קיץ תשע"א
עורכת ראשית: עו"ד קארן שוורץ-אמיגה | עורך: עו"ד שוקי פרידמן | עורכת מדיה: עו"ד יעל שמחי

מאמר דעה לקראת פרסום הדו"ח הסופי של ועדת שניט: מחיקת תביעת משמורת של גבר, שהוגשה במטרה להלך אימים על הנתבעת בכדי שתיכנע לתכתיביו הכספיים

|22/07/2011|

​החלטה שניתנה לאחרונה לפיה נמחקה תביעתו של גבר שהגיש תביעת משמורת, לאחר שבית המשפט הסיק מהתנהלותו כי התביעה לא היתה כנה ומטרתה היתה זרה – הפעלת לחץ על האם במטרה להשיג ויתורים בענייני הממון – ממחישה את החשש כי אם תבוטל חזקת הגיל הרך והודאות היחסית שהיא משרה – נהיה עדים להתרבות מקרים מעין זה.

 

​הועדה לבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות ההורית בגירושין בראשות פרופ' דן שניט[1] (להלן: "ועדת שניט"), יושבת על המדוכה ואמורה לפרסם דו"ח סופי בזמן הקרוב, לאחר שבדו"ח הביניים שהוגש ופורסם באפריל 2008 (להלן: "דוח הועדה")[2] המליצו רוב חברי הועדה לבטל את חזקת הגיל הרך הקבועה בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן: "החוק").

   

סעיף 25 לחוק קובע:
 
"לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שיראה לו לטובת הקטין ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אימם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".

 

הועדה יצאה מנקודת מוצא שיש להתאים את החוק לתפיסה העומדת ביסוד האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד[3] (להלן: "האמנה"): במקום תפיסה היררכית של הגנה באה תפיסה חדשה על פיה לילדים זכויות ייחודיות והאחריות למימוש זכויות הללו מוטלת על ההורים – אחריות הורית במקום הגנה הנובעת מהאפוטרופסות הטבעית.
 
במצב הקיים, כאשר יש במשפחה מספר ילדים קטינים ואחד מהם מתחת לגיל 6, כל הילדים נשארים בחזקת האם בכדי לא להפריד בין האחים. לדעת הרוב בוועדה, הסדרי הראייה כיום אינם נתפסים כחובה המוטלת על ההורה שאינו משמורן כלפי ילדו, אלא כזכות של אותו הורה כלפי בן הזוג המשמורן, והדבר גורם לכך שהסדרי הראייה אינם מתבצעים בצורה סדירה.
 
לדעת הרוב, קיומה של חזקת הגיל הרך גורם לליבוי המאבק בין ההורים כאשר במצב המשפטי הנוכחי כל אחד מן ההורים נאלץ להביא ראיות להתאמתו לתפקיד ובו בזמן ראיות לאי התאמתו של ההורה השני, ומאבק זה גורם לניכור הורי, חטיפות ילדים ואף לאלימות במשפחה.[4]
 
רוב חברי הועדה סברו שבכול הנוגע למימוש האחריות ההורית, טובת הילד צריכה להיות שיקול ראשון במעלה: עקרון על, ולא רק שיקול מרכזי. טובתו של הילד המסוים והבטחת מימוש זכויותיו צריכה לקבל משקל מכריע, ועל כן נדרש החוק לקבוע קוים מנחים לקביעת טובת הילד. חברי הרוב בוועדה סברו כי יש להוציא מהחוק את חזקת הגיל הרך המתעלמת ככלל מהנסיבות הספציפיות, ובמקום זאת לנסח אמות מידה לקביעת טובת הילד הספציפי וביניהן גם להביא בחשבון את המצב שנהג במשפחה לפני הגירושין. לדעת הרוב, קביעת אמות המידה תפחית את החשש מפני התדיינויות סרק, מאחר שההורים ועורכי דינם יוכלו באופן סביר לדעת את התוצאה המשפטית הצפויה. גם אם קיים חשש לגידול במספר ההתדיינויות, ביטול החזקה נדרש גם במחיר זה, שכן קיום החזקה סותר את העיקרון של ההכרעה רק על פי טובת הילד.
 
 
על דעת רוב חברי הועדה נקבעו שבע אמות מידה שיהא על בית המשפט לשקול בבואו לקבוע הסדר הורות, לעניין אופן מימוש האחריות ההורית של כל אחד מההורים היה ואין הסכמה ביניהם. אמות המידה המוצעות הן:
 
1) צרכיו ההתפתחותיים והמשתנים של כל ילד.
 
2) רצון הילד.
 
3) נכונותם של ההורים לשתף פעולה למימוש האחריות ההורית.
 
4) זכותו של הילד לקשר משמעותי אישי עם שני הוריו.
 
5) כישוריו של כל אחד מההורים לממש את האחריות ההורית.
 
6) המידה שבה טיפל כל אחד מההורים בילד לפני המשבר.
 
7) זכותו של הילד לקשר משפחתי ומידת הנכונות והיכולת של כל אחד מההורים לאפשר את מימוש הקשר.
 
דעת המיעוט בוועדה סברה כי רשימת קריטריונים מנחים אשר אינה כוללת חזקה המעניקה עדיפות להורה שהיה המטפל העיקרי בילד בטרם פרידת ההורים, תפגע בילדים ובאימותיהן פגיעה חמורה לאין שיעור מאשר התועלת שתושג משינוי וביטול חזקת הגיל הרך.
 
לדעת המיעוט אין בעיה חברתית המחייבת את ביטול חזקת הגיל הרך. הסיכוי כי ביטול חזקת הגיל הרך יוביל לחלוקת תפקידים שוויונית במשפחה קלוש וקיים סיכון גבוה שביטול חזקת הגיל הרך יגבה מחיר כלכלי ונפשי כבד מהילדים ואימותיהן. 
  
"הניסיון בשטח מלמד כי פעמים רבות מוגשים במסגרת הליך הגירושין כתבי תביעה בהם נטענות טענות שאינן משקפות רצון אמיתי אלא שיקולים אסטרטגיים וטקטיים בעיקר כחלק מהמאבק הרכושי בין בני הזוג הנפרדים. קביעת הקריטריונים שמציע רוב חברי הועדה ללא קביעת חזקה לגבי ההורה המטפל העיקרי תיצור ערפל ואי ודאות משפטיים אשר יהוו כלי ניגוח נוסף בידי גברים כנגד נשים ויגבירו את הסיכון להתדיינות משפטית ממושכת ומסובכת למימוש אינטרסים של ההורים, שאינם קשורים כלל בטובת הילד". 
דומה שדעת המיעוט בועדת שניט קולעת בדיוק לסיטואציה שהתהוותה בתמ"ש (תל אביב) 21892/03 (החלטה מיום 3.4.11. פורסם בתקדין).
 
לצדדים, שלא היו נשואים נולד בןבשנת 2003. בשנה זו גם נקבעו דמי מזונותיו ומדורו אצל האם. האם מתפקדת כמשמורנית טובה ומתקיימים הסדרי ראייה בין הבן לאב. האב צבר חוב מזונות ונפתח נגדו תיק הוצאה לפועל.
האב הגיש תביעה להעברת המשמורת אליו. תסקיר שהוגש בעניינם של הצדדים קבע כי טובתו של הילד הינה להישאר במשמורת האם. למרות התסקיר דרש האב כי ימונה מומחה רלוונטי לבחינה נוספת של סוגיה זו ובית המשפט נענה לבקשתו.חרף המינוי שנעשה לבקשתו, במשך שנה שלמה, לא יצר האב קשר עם המומחית שהתמנתה ולא עשה מאומה כדי להראות כי בכוונתו לברר את תביעתו בדרך שביקש.
בדיון שנערך לאחרונה בבית המשפט סירב הגבר למחוק את התביעה, אך טען כי מתנהל מו"מ שעניינו גובה דמי המזונות השוטפים ותשלום יתרת החוב הפסוק.
 
שופט בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, יהורם שקד החליט למחוק את התביעה תוך חיוב התובע בהוצאות משפט בסך 10,000 ₪, תוך שהוא קובע: 
 
"התביעה הוגשה להשיג כל מטרה מלבד את טובתו של הילד....יש להביע צער על כך כי תחת לשלם חוב פסוק או לנהל משא ומתן על גובהו ועל תנאי תשלומו, החליט התובע להגיש תביעה למשמורת מתוך תקווה כי אימת התביעה תשיג את המבוקש".

חשוב להדגיש כי אף שהתביעה נמחקה והתובע חויב בהוצאות משפט איננו יודעים מה המחיר ששילמה האישה (ואלי אף הקטין)  בגין הליך סרק זה, או שעלולה הייתה לשלם לו הייתה נכנעת בטרם נמחקה התביעה.

 
לעניות דעתנו ניסיון החיים מלמד כי החשש המובע בדעת המיעוט של ועדת שניט מפני ניסיונות לניצול לרעה של הליכי משפט לצורך השגת יתרונות כלכליים, או על מנת להשפיע על עניינים שאינם עניינו של הילד, הינו חשש ממשי, ודברי ההרגעה של דעת הרוב בועדת שניט כי אמות המידה יפחיתו את החשש מהתדיינויות סרק מאחר שההורים ועורכי דינם יוכלו באופן סביר לדעת את התוצאה המשפטית, אינם עומדים במבחן המציאות.
 
מחלוקות משפטיות ככלל וסכסוכי משפחה בפרט אינם מוכרעים אך ורק על פי המאזן המשפטי אלא גם על פי הכוח הכלכלי, החוסן הנפשי ואילוצים אחרים הפועלים על הצדדים. לא פעם נתבעים שונים כגון קבלנים בתביעות בגין ליקויי בנייה, חברות ביטוח בתביעות ביטוח ונתבעים רבים ונוספים מעדיפים להתדיין בבית המשפט במטרה לשחוק את התובעים ולמצות את כוחם ואמצעיהם או בתקווה שבית המשפט ילחץ לפשרה. על אחת כמה וכמה בסכסוכי משפחה בהם לצד אינטרסים לגיטימיים ושיקולים רציונאליים, ניצבים רגשות עזים ולעתים אף בלתי נשלטים.
 
אם גם כיום אנו עדים לסכסוכי משמורת מדומים המונעים משיקולים זרים, הרי שביטול חזקת הדין הרך והוודאות היחסית הנגזרת ממנה באשר לתוצאות ההליך, תגביר את התופעה.
 
סכסוכי המשפחה בישראל סובלים עד היום מ"מרוץ הסמכויות" המיותר והמזיק שהמחוקק טרם מצא את הדרך לבטלו, ואין מקום לפתוח פתח לקיום התדיינויות מיותרות על חשבון טובת הילד שכה חשובה לכולנו.
 
*ראש מדור מעמד אישי, הלשכה לסיוע משפטי- מחוז חיפה
תגיות: ועדת שניט, חזקת הגיל הרך, אחריות הורית, משמורת, חוק הכשרות המשפטית, מחיקת תביעה
[1] הועדה מונתה במרץ 2005 ע"י שרת המשפטים דאז, הגב' ציפי לבני, והתבקשה לבחון את הכללים הקבועים בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, ביחס לשיתוף וחלוקה של אחריות הורית וישומם בבתי המשפט, ובמיוחד את ,"חזקת הגיל הרך" והצדקתה. כמו כן נתבקשה הוועדה להציע דרכים לשכלול הכלים העומדים לרשות בתי המשפט בסוגיות אלו.
 
[2] http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/F8171E9C-03DE-4FF5-9439-13AEC429BD2E/10149/dochShnit3.pdf
 
[3] נעשתה ביום 20.11.89, נחתמה ע"י ממשלת ישראל ב 3.7.90 ואושררה ע"י מדינת ישראל ב 4.8.91.
 
[4]   דו"ח הוועדה בעמוד 5. ואולם, בכל הכבוד לא מובנת טענה זו ולא ברור על מה היא מסתמכת שהרי בדו"ח הועדה עצמו מצוין שהרוב המוחלט של הסדרי המשמורת כיום נעשים בהסכמה ללא מאבק משפטי.