עת סיוע גליון 1  קיץ תשע"א
עורכת ראשית: עו"ד קארן שוורץ-אמיגה | עורך: עו"ד שוקי פרידמן | עורכת מדיה: עו"ד יעל שמחי

למי הבעלות בכספי ערבון שהפקיד צד ג'?

|22/07/2011|

​הפקדת כספי עירבון על ידי צד ג', הינה הפקדה לתכלית מסויימת מבלי לוותר על הבעלות בכספים. משתמה התכלית, כספים צריכים להיות מוחזרים למפקידיהם שנותרו בעליהם. לפיכך, עיקול שהטיל בנק הנושה בנערב על כספי ערבון שהפקיד צד ג' במסגרת הליך פלילי, הוטל על כספים שאינם בבעלותו של המשיב/הנערב ודינו להתבטל.

שופט: חננאל שרעבי
 
למבקשים: עו"ד אשכר (רבין) אלפרין
למשיב 1: עו"ד יניב ערבה
למשיב 2: עו"ד סיגל זר אביב
 
 
בית משפט השלום בחדרה נעתר לבקשה בהמרצת פתיחה שהגישו המבקשים למתן פסק דין הצהרתי אשר יורה כי הסכום שהפקידו בקופת בית המשפט המחוזי ככספי ערבון בהליך הפלילי שהתנהל כנגד המשיב 1 הינם בבעלותם, ולפיכך העיקול אשר הטיל המשיב 2  – נושהו של המשיב 1 - על הכספים הנ"ל (שנרשמו במסגרת ההליך הפלילי על שם המשיב 1) במסגרת תיק הוצאה לפועל שנפתח כנגדו, לא תפס למעשה דבר, שכן הכספים אינם בבעלותו של המשיב 1, והורה כי משנסתיים ההליך הפלילי מבלי שנתקיימו התנאים לחילוט הערבות, יוחזרו כספי הערבון לידי המבקשים.
 
במסגרת תיק הוצאה לפועל שנפתח על ידי המשיב 2, כנגד המשיב 1 הטיל המשיב 2 עיקול על כספי הערבון שהופקדו על ידי צד ג' עבור המשיב 1, ושנרשמו בקופת בית המשפט המחוזי על שם המשיב 1.  
 
משנודע על כך למפקידי הערבות, הוגשה תביעה זו.
 
בפסק הדין נדונה השאלה: האם כספים שהפקידו המבקשים בקופת בית המשפט, כערבון לשחרורו של המשיב 1 ממעצר עד תום ההליכים, ונרשמו שם על שמו - עברו לבעלותו או נותרו בבעלות המבקשים?
 
טענת המבקשים היתה, כי הכספים היו ונשארו בבעלותם, והם הפקידו אותם במישרין בקופת בית המשפט, על-מנת שישמשו כערבון לתנאי השחרור של המשיב.
לטענתם הם הסכימו כי כספים אלה יחולטו רק אם יופרו תנאי השחרור, ומשנגזר דינו של המשיב 1 במסגרת התיק הפלילי למאסר והוא החל לרצות את עונשו, תמו תנאי השחרור שלהבטחתם הופקד הערבון, והכספים צריכים לחזור לבעליהם, אשר היו, ונותרו, המבקשים.
 
המשיבים טענו לעומת זאת, כי הפקדת הכספים על-ידי המבקשים לתיק הפלילי על-שמו של המשיב 1, ואפילו לשם הבטחת תנאי השחרור, כמוה כמתן הלוואה או מתנה למשיב 1, באופן שהבעלות בכספים עוברת אליו, ולכן לא היתה כל מניעה להטיל עליהם עיקול בשל חובו.
 
ראשית, קבע בית המשפט עובדתית כי הערבון שהופקד בקופת בית המשפט המחוזי  מקורו בכספים של המבקשים, וזאת על סמך הודאתו של המשיב 1 בכך, במהלך חקירתו בבית המשפט.
עוד קבע בית המשפט כי אין מחלוקת שהכספים הופקדו במישרין על ידי המבקשים לקופת בית המשפט, שלא דרך חשבון הבנק של המשיב 1.
 
בכפוף לקביעות עובדתיות אלו נדרש בית המשפט לשאלה האם בעצם ההפקדה התכוונו המבקשים להעביר את הבעלות בכספים (בין אם על דרך של הלוואה ובין אם על דרך של מתנה), למשיב 1?
 
בית המשפט השיב על כך בשלילה, ואלו נימוקיו:
 
המבקשים הפקידו את הכספים כערבון, תוך שאינם מוותרים על בעלותם בכספים, מתוך תקווה ואמונה כי כספים אלה בסופו של יום יוחזרו אליהם, משתסתיים התכלית שלשמה הופקדו, אשר אמורה היתה להסתיים עם גזירת דינו של המשיב לזיכוי או למאסר, מבלי שהפר את תנאי השחרור.
 
משכך, הסכימו המבקשים כי כספים אלה יחולטו רק במקרה אחד, והוא  הפרת תנאי השחרור של המשיב.
ולפיכך רק במקרה כזה, של חילוט הערבון במסגרת התכלית שלשמה הוא ניתן, הסכימו המבקשים להעברת הבעלות בכספים לצד שלישי, אשר היא מדינת ישראל (המחלטת), ובשום מקרה אחר, לא הסכימו המבקשים להעברת הבעלות בכספים לצד שלישי כלשהו, לרבות המשיב 1.
 
בית המשפט קבע כי אין ללמוד מעצם הפקדת הכספים כערבון בקופת בית המשפט על הסכמה להעברת בעלות, אלא על הפקדת כספים אלו בנאמנות בידי המדינה, כנאמן הציבור, להבטחת התכלית שלשמה הופקדו כספי הערבון.
 
בית המשפט קובע כי מסקנתו זו עולה בקנה אחד עם מדיניות ציבורית ומשפטית ראויה, שנועדה לאפשר הפקדת ערבונות עבור חייבים:
 
"היעלה על הדעת כי מאן דהוא יסכים להפקיד כספים כערבון לאחר כחלק מתנאי שחרור, אם ידע מראש שגם אם הנאשם יקפיד על קיום תנאי שחרור, עשוי כספו שלא לחזור אליו?!
האם במקרה כזה לא תהיה השפעה לרעה על אפשרות יכולתו של נאשם לגייס כסף אפילו מקרוביו לצורך שחרורו בערובה?!
האם בכך אין בכדי להגביר את החשש שנאשם יתקשה לגייס כספי ערובה כאמור ויאלץ להישאר במעצר, ובכך תקופח זכותו הבסיסית לצאת לחופשי?!
האם בכך לא נעודד בעקיפין הפרת תנאי שחרור על-ידי נאשם, שיאמר לעצמו כי אפשר שממילא כספי הערבות לא יוחזרו לערביו, אלא יעוקלו לטובת צד ג'?!"  
כל אלה, לדעת כב' השופט שרעבי, מלמדים כי מדיניות ציבורית ומשפטית ראויה, צריכה לראות בהפקדת כספי הערבון דנן, ובאופן שבו נעשתה (שלא באמצעות הנערב), כהפקדה בנאמנות בידי המדינה, כנאמן הציבור ולתכלית מסויימת.
כל זאת מבלי לוותר על הבעלות בכספים. משתמה התכלית, הכספים צריכים להיות מוחזרים למפקידיהם שנותרו בעליהם, ובמקרה דנן למבקשים.
 
משהגיע בית המשפט למסקנה כי כספי הערבון היו ונותרו בבעלות המבקשים, התקבלה התובענה ובית המשפט הצהיר כי העיקול שהטיל המשיב 2 על כספי הערבון במסגרת תיק ההוצאה לפועל הוטל על כספים שאינם בבעלותו של המשיב 1, ועל כן דינו להתבטל.
 
לשיטתנו - אף שבמקרה שהונח לפתחו של בית המשפט הערבות הופקדה במסגרת הליך פלילי - הרי שמסקנותיו ונימוקיו של בית המשפט יפים לכל מקרה בו הופקדה ערבות על ידי צד ג' בנסיבות דומות (לאמור, שלא באמצעות העברה אל החייב):
 
היעלה על הדעת כי מאן דהוא יסכים להפקיד כספים לערבון לאחר, לכל מטרה שהיא (למשל לצורך ערעור אזרחי או עיכוב ביצוע), אם יידע מראש כי יהיו תוצאות ההליך במסגרתו הופקד הערבון אשר יהיו, עשוי כספו לא לחזור אליו?
 
האם במקרה כזה לא תהיה השפעה לרעה על אפשרות יכולתו של חייב לגייס כסף אפילו מקרוביו לצורך מימוש זכות הגישה לערכאות?!
 
האם בכך אין בכדי להגביר את החשש שחייב יתקשה לגייס כספי ערובה כאמור, ובכך תקופח זכותו הבסיסית לגשת לערכאות?!
 
האם בכך לא נעודד בעקיפין התנהגות לא נאותה (כגון הליכי סרק ונקיטת הליכים למטרות זרות) של חייב במסגרת הליכים שבהם הופקדה עבורו ערבות, שיאמר לעצמו כי אפשר שממילא כספי הערבות לא יוחזרו לערביו, אלא יעוקלו לטובת צד ג'?!
 
בהקשר זה יצויין כי בית המשפט למד גזרה שווה למסקנותיו מהחלטתו של בית המשפט העליון ברע"א 10720/07 ויקטור יונה נ' ס.א.ד.ר. חברה לעבודות בנין בע"מ, מיום 3.9.09 (פורסמה בנבו) שם הופקדה ערבות להבטחת הוצאות המשיב בערעור אזרחי, ושם הבהיר בית המשפט העליון כי מקום שכספי הערבון הוא צד ג', לא יכול כונס הנכסים לנכסי המערער לשים ידו עליהם.
 
סוף דבר: מקום בו כספי ערבון שהופקדו עבור חייב בקופת בית המשפט במסגרת הליך כלשהו הם של צד ג' לא יכולים נושיו של החייב או נאמן/מפרק שמונה לו או לנכסיו, לשים ידם עליהם, אם בדרך עיקול או בדרך אחרת.
 
 
ה"פ 16339-05-10 (חדרה) ו. ג. ואח' נ' י. א. ואח' , 3.1.11‏ (פורסם בנבו)
 
 
תגיות: ערבות, ערבון, ערובה, צד ג', עיקול