פסק דין חשוב בסוגיית חיפוש משטרתי בהסכמה

 
|11/03/2012 |

​הישג חשוב לסניגוריה בבית המשפט העליון: ביום 06/03/12 קיבל בית המשפט את בקשות רשות הערעור בעניינם של אברהם בן חיים ויגאל ג'בלי. בפסק הדין התקדימי שניתן על ידי הנשיאה היוצאת ביניש והשופטים ארבל ודנציגר יש מספר קביעות חשובות ביותר בכל הנושא של דיני החיפושים ודיני פסלות ראיות בעקבות הלכת יששכרוב.

​בחיפוש שנערך על גופו של בן חיים נתפס סכין, ואילו בחיפוש שנערך בביתו של ג'בלי נמצא סם מסוכן האסור להחזקה בכמות המספיקה לשימוש עצמי. הוסכם בין הצדדים כי העילה לחיפושים היתה הסכמה שניתנה לאחר הצגת דרישה על ידי המשטרה, ומבלי שהיה בידי המשטרה "חשד סביר" במקרה של בן חיים כדרישת סעיף 3 (ב) לחוק סמכויות לשם שמירה על בטחון הציבור (חיפוש על הגוף), או "יסוד סביר להניח" כדרישת סעיף 25 לפסד"פ (חיפוש במקום), שמושא החיפוש מחזיק חומרים אסורים.

יצויין כי הרלבנטיות של פסק הדין היא למקרים בהם לא התגבש חשד סביר או יסוד סביר להניח כאמור.

השאלה המשפטית המרכזית בפסק הדין היתה האם החיפושים האמורים היו חוקיים. לסניגוריה היו שני ראשי טיעון משפטיים חלופיים. ראש הטיעון הראשון היה כי לאור עקרון חוקיות המנהל, ולאור העובדה שהמחוקק לא הסמיך את המשטרה לבצע חיפוש על סמך הסכמה בלבד, מדובר בחיפושים בלתי חוקיים. ראש הטיעון השני טען כי גם אם ניתן לראות בהסכמה בסיס אפשרי לחיפוש, הרי זו חייבת להיות הסכמה מדעת. הסכמה מדעת יכולה להתגבש רק מקום בו האזרח שעל גופו או בביתו רוצים לחפש, מודע לזכותו לסרב, ולכך ששימוש בזכות זו לא ישמש נגדו בשום צורה שהיא.

דעת היחיד של השופט דנציגר אימצה את ראש הטיעון הראשון. על פי קביעתו של השופט דנציגר, עקרון חוקיות המנהל מונע הכשרת חיפוש על סמך הסכמה, כל עוד לא היתה הסכמה לכך בחוק. נימוק נוסף של השופט דנציגר נשען על פער הכוחות האינהרנטי בין השוטר לאזרח ממנו נדרש להסכים לחיפוש, שיוצר מצוקה מיוחדת של האזרח בעת שנדרשת ממנו ההסכמה. נראה שהשופט דנציגר מטיל ספק אם בכלל יכולה להתגבש הפנמה מוחלטת של האזרח כי לא יאונה לו כל רע אם לא יסכים לדרישה.

דעת הרוב אותה הובילה הנשיאה הפורשת ביניש ואליה הצטרפה השופטת ארבל קובעת כי הסכמה אכן יכולה להכשיר חיפוש גם אם לא מתקיים חשד סביר או יסוד סביר להניח שמוחזק חפץ אסור. עם זאת, הסכמה זו חייבת להיות הסכמה מדעת. הסכמה מדעת יכולה להתגבש רק לאחר שהשוטר מבהיר לאזרח כי יש לו את הזכות המלאה לסרב לביצוע החיפוש, וכי לא יאונה לו כל רע אם אכן ישתמש בזכות זו. על פי פסק הדין ההבהרה יכולה להיות בעל פה. בית המשפט העליון הנחה את המשטרה להוציא נהלי חיפוש חדשים בהתאם לדין החדש שהתווה.
כיון שבמקרים של בן חיים וג'בלי לא היתה הבהרה כזו, אזי גם בהנחה שאכן הסכימו לחיפוש, אזי הסכמתם לא היתה הסכמה מדעת. על כן החיפושים בעניינם היו בלתי חוקיים.

לאחר קביעה זו נפנתה הנשיאה היוצאת ביניש לבחון את שאלת פסלות הראייה. על אף שמדובר בשני המקרים בראייה חפצית שאמינותה איננה מוטלת בספק ואין היא מושפעת מאי החוקיות שבהשגתה,  קבעה הנשיאה כי על פי הקריטריונים שנקבעו בהלכת יששכרוב יש לפסול את הראיות במקרים אלו. הדבר נובע מכך כי חיפוש ללא סמכות הוא הפרה חמורה יחסית של זכויותיו של הנאשם, וכי העבירות של החזקת סכין והחזקת סמים לשימוש עצמי, הן עבירות קלות יחסית. הנשיאה שבה והזכירה כי תכליתה של הלכת יששכרוב היא לשמור על זכותו החוקתית של הנאשם להליך הוגן.