"על עיצוב דיגיטלי, עיצוב חקיקה, ומה שביניהם" - מאמר מאת רשות הפטנטים ומחלקת ייעוץ וחקיקה

 
|29/11/2017 |

​מאמר מאת עו"ד ועו"פ אופיר אלון, ראש רשות הפטנטים, ועו"ד נעמה דניאל, מחלקת ייעוץ וחקיקה, אשכול קניין רוחני

​בעשורים האחרונים משפיעה המהפכה הטכנולוגית כמעט על כל אספקט בחיינו, והניסיונות להסדיר את הטכנולוגיה המתפתחת במהירות מציבים אתגרים משמעותיים בפני קובעי מדיניות בכל העולם. דוגמה לכך היא שאלת הסדרת ההגנה על עיצובם של מוצרים דיגיטליים.


חשיבותו של עיצוב המוצר לעסקים ולחברות הולכת ועולה באופן קבוע, ולמרות זאת, עסקים רבים אינם מודעים לאפשרויות ההגנה על העיצובים שיצרו. באוגוסט 2018 עתיד להיכנס לתוקף חוק העיצובים שעבר בכנסת בקיץ האחרון, וזוהי הזדמנות טובה להיזכר מהי בכלל ההגנה על עיצוב (או, בשמו הנוכחי, "מדגם") ולשם מה צריך אותה. בפשטות, תכליתו של החוק היא לאפשר הגנה על המראה, החוזי, של המוצר, וזאת על מנת לתגמל ולעודד פיתוחם של עיצובים חדשים של מוצרים, החל מרהיטים ומוצרי חשמל, דרך תכשיטים, בגדים, מכוניות וממתקים וכלה בכלי עבודה ונגינה. לדוגמה, בשנים האחרונות מנהלת אפל קרב משפטי מר נגד סמסונג, במגוון מדינות, בגין הטענה שהאחרונה העתיקה את עיצובם של האייפון והאייפד.


ההגנה על עיצובם של מוצרים לפי הדין הקיים היום דומה להגנה על פטנט בכך שמדובר בזכות רשומה ובהגנה מונופוליסטית, אולם כאמור נושא ההגנה הוא המראה, הצורה, להבדיל מדיני הפטנטים, המגינים על האספקט הפונקציונלי-מעשי.


פקודת הפטנטים והמדגמים (פקודה מנדטורית משנת 1924), שהיא דבר החקיקה המסדיר כיום את ההגנה על מדגמים, קובעת כי הגנה לפי הפקודה תינתן לצורתו של "חפץ". במשך שנים כלל לא עורר מונח זה בעייתיות כלשהי: כל מוצר היה "חפץ" מוחשי. אולם, עם התפתחותה של הטכנולוגיה, הגיחו לעולם גם מוצרים שאינם חפצים מוחשיים, ועמם גם שאלת אפשרות הגנתם של מוצרים דיגיטליים אלה בישראל באמצעות דיני המדגמים. כיום, הדוגמאות הבולטות לכך הם אייקונים ותצוגות מסך (GUI) – לרבות אייקונים ותצוגות מסך מונפשים, וכן גופני אותיות. 


מוצרים דומים לאלה היו קיימים גם בעולם האנלוגי. כך למשל, כפתורים מוחשיים מעוצבים היו נפוצים במשחקי ילדים, והפכו במרוצת הזמן לאייקונים דיגיטליים שמשמשים ילדים ומבוגרים כאחד. תפריטים וקטלוגים, הדומים לתצוגות מסך, קיימים בעולם האנלוגי גם כיום. צורתן של אותיות מעוצבות – גופנים, הייתה נוצקת בעבר בעופרת – כך שהתוצאה הייתה חפצים מוחשיים ששימשו להטבעת צירופן של האותיות למילים, משפטים, עיתונים וספרים. פעולה זו הפכה כמובן לפשוטה במיוחד בעולם הדיגיטלי, שבו לכל אחת ואחד מאתנו ישנה אפשרות לבחור בקלות סגנון אותיות מעוצבות מתוך מעבד התמלילים הביתי שלנו.

 
השאלה שעולה בהמשך לכך, היא האם יש לאפשר את הגנתם של מוצרים דיגיטליים אלה, ואחרים, באמצעות דיני המדגמים? האם לשון הפקודה ותכלית החקיקה מאפשרים, ואולי אף מחייבים, הענקת הגנה למוצרים דיגיטליים על אף הקישור למונח "חפץ" בפקודה? זאת, בהתחשב בעובדה שההגנה באמצעות דיני המדגמים היא הגנה מונופוליסטית חזקה, ויש לשקול בזהירות באילו נסיבות יש להעניקה.


ניתן לעקוף שאלה זו בדרכים פרשניות מגוונות. ראשית, כלל לא ברור שפרשנות המונח "חפץ" אינה יכולה להכיל את המוצרים האמורים לעיל, וזאת בעיקר אם מתחשבים בכך שהפקודה מקורה בעת שקדמה בהרבה לעידן הטכנולוגי. שנית, מוצרים אלה יכולים להיתפס כחלק מעיצוב המסך, שכשלעצמו הוא חפץ מוחשי-פיזי מסורתי. פרשנויות אלו התקבלו, ואכן, בישראל כיום נרשמים אייקונים ותצוגות מסך כמוצרים בלתי-תלויים בשל פרשנות הפקודה, כך שמתאפשר רישומם של מוצרים דיגיטליים, על אף המילה "חפץ" הכלולה בה.


מכאן, שהגנת המדגם רלוונטית גם לתעשיות שיוצרות מוצרים שאינם פיזיים בהכרח, וחברות המבקשות להגן על העיצובים המיוחדים שיצרו מוזמנות בהחלט לשקול אפשרות זו.


אולם השאלה המעניינת באמת נותרת שאלת הבסיס – האם, מבחינת מדיניות, השינוי בטכנולוגיה עליו להכתיב גם שינוי במהות? האם השינוי הטכנולוגי שהפך מוצרים אלה מחפצים מוחשיים-פיזיים למוצרים דיגיטליים, מחייב התייחסות שונה למוצרים אלה מלעיצובו של כל מוצר אחר? השאלה חשובה במיוחד משום שהטכנולוגיה צפויה להמשיך ולהתפתח, וסביר להניח ששאלות תמשכנה להתעורר עם הפצעתם של מוצרים בלתי-מוחשיים חדשים.


שאלה זו מטרידה מדינות רבות בעולם. לאחרונה דן בכך באריכות ארגון הקניין הרוחני הבין-לאומי היושב בג'נבה. ישראל הייתה שותפה מובילה לדיונים בנושא.


הדיון חשף את ההתלבטויות ואופני ההתמודדות השונים של מדינות שונות עם שאלות אלה. במרבית המדינות עדיין קיימת, בדומה לפקודה הישראלית, דרישת "חפץ", "Article", כבסיס להגנה של דיני המדגמים, ובחלקן עדיין מפורשת דרישה זו כהכרח בחפץ פיזי שביחס אליו נרשם המדגם. כלומר, תצוגת מסך תירשם ביחס למסך עצמו, ולא כמוצר בלתי-תלוי.
במבט צופה פני עתיד, בישראל נפתרה הבעיה הפורמלית עם חקיקת חוק העיצובים החדש, שיחליף את פקודת הפטנטים והמדגמים, ושלפיו נושא ההגנה אינו עוד עיצובו של "חפץ" כי אם עיצובו של "מוצר". הגדרת "מוצר" לפי החוק היא פתוחה, ומונה מפורשות תצוגות מסך ואייקונים (אם כי מחריגה מפורשות גופנים, לאחר שאלה הוסדרו בנפרד בחוק זכות יוצרים בהחלטה שהתקבלה בכנסת). בכך, מבקש החוק להיות ניטרלי לגבי הטכנולוגיה – הקיימת והעתידית – ולאפשר גמישות ביישומו כך שהתפתחויות עתידיות אפשריות יטופלו באמצעותו באופן מספק וקוהרנטי, מבלי להידרש לתיקוני חקיקה נוספים עם כל טכנולוגיה חדשה. 


בנוסף להגדרת "מוצר" ולהחלפת המונח "מדגם" ב"עיצוב", מכיל חוק העיצובים התאמות נוספות לעידן המודרני, הגלובלי, והטכנולוגי, למשל, בהוספת הגנה גם לעיצובים לא רשומים כך שמעצבים יוכלו לזכות להגנה בלא צורך בהליך בירוקרטי או בפעולה אקטיבית מצדם – הגנה שגם מעצבי מוצרים דיגיטליים זכאים כמובן ליהנות ממנה, וכן בקביעת הוראות שיאפשרו למדינת ישראל להצטרף להסכם האג – אמנה בין-לאומית שדרכה יוכלו מעצבים ישראליים לרשום את עיצוביהם במדינות רבות ברחבי העולם, באופן פשוט ונוח יותר.
 
אנו תקווה שהחוק החדש יקיים את דיני העיצובים כנורמה חיה ונושמת, המתפתחת לצד התפתחותו של עולם הקניין הרוחני המגוון והעשיר, הן הדיגיטלי והן האנלוגי, במדינת ישראל.