תשובת המדינה לצו ביניים במסגרת בג"ץ הרשויות המקומיות נגד נציבות שוויון זכויות

 
|15/08/2016 |

הוגשה עמדת המדינה לבקשת צו ביניים שהגישו מרכז השלטון המקומי ושש רשויות מקומיות במסגרת עתירה לבג"ץ (מס' 4840/16), במטרה להורות לנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות לחדול לאלתר מהוצאת צווי נגישות בעניינן של רשויות מקומיות ומלנקוט בצעדי אכיפה פלילית.

בעתירתן דורשות הרשויות המקומיות ממשרדי הממשלה לספק תקצוב הולם ליישום תקנות הנגישות, ובהעדר תקצוב זה נדרש כי הנציבות תפסיק בפעילות האכיפה הפלילית ולא תוציא צווי נגישות.

 

על פי עמדת המדינה, בקשת העותרים להקפאת כל מערך האכיפה הקבוע בחוק, אשר מיועד לוודא שמירה על זכויות יסוד, היא בקשה גורפת וחריגה אשר דינה להידחות משורה של נימוקים. להלן המרכזיים שבהם:

 

  1. נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות הוקמה בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות תשנ"ח – 1998 במטרה להתגבר על שנים רבות של הדרה חברתית ולקדם את זכותם להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים. כלי האכיפה, אותם העניק המחוקק לנציבות, חיוניים על מנת להגן על זכותם לשוויון של בעלי המוגבלות.

  2. העתירה מבקשת להביא להקפאה של חובת הנגישות ומערך האכיפה הנוגע אליה, אשר הוסדרו זה מכבר בחוק ובתקנות, ובמסגרתם ניתן לרשויות המקומיות פרק זמן של עשר שנים עד שנת 2021 ליישום התקנות. זהו פרק הזמן הארוך ביותר שניתן ביחס לגופים אחרים, פרטיים וציבוריים, על מנת לעמוד בתקנות הנגישות.

  3. מרבית צווי הנגישות ופעולות האכיפה שבוצעו עד כה על ידי הנציבות, נגעו בעצם אי הגשת תכניות עבודה ורשימות מבנים אותם יש להנגיש על פי חוק. לא יכולה להישמע כל "טענה תקציבית" אשר תצדיק אי ביצוע של הוראות החוק שאינן עוסקות בשלב ביצועה הפיסי של מלאכת ההנגשה, ועל כן, ממילא אינן כרוכות בעלויות כלכליות מיוחדות.

  4. אין כל הצדקה למנוע מהנציבות את השימוש בסמכות הנתונה לה על פי חוק, אותה היא מפעילה בשיקול דעת סביר וזהיר. שכן, העדר אכיפה מוביל, לצערנו, לאי קידומן של חובות הנגישות הקבועות בחוק. בכך, נפגעים קשות אנשים עם מוגבלות, אשר על זכותם לשוויון ולנגישות למרחב הציבורי, בא החוק להגן.