מדריך להנגשת מקום רחצה

 
מאמר זה מציג כיצד להנגיש מקום רחצה, כדוגמת חוף ים, כך שישמור על אופיו ובד בבד יאפשר גם לאנשים עם מוגבלות ליהנות ממנו ומהחוויה שהוא מציע לכלל הציבור. המאמר מבחין בין דרישות הנגישות בחוף רחצה מוכרז לדרישות במקומות רחצה אחרים, ומציג את דרישות הנגישות במקום רחצה.

​מאמר זה מציג כיצד להנגיש מקום רחצה, כדוגמת חוף ים, כדי לאפשר גם לאנשים עם מוגבלות ליהנות ממנו ומהחוויה שהוא מציע לכלל הציבור. המאמר מבחין בין דרישות הנגישות בחוף רחצה מוכרז לדרישות הנגישות במקום רחצה אחר.

 

המאמר עוסק בנושאים הבאים:

הנגשת מקום רחצה

האקלים החם בישראל מביא לכך שאנשים בישראל נוהגים להתרחץ כמעט בכל מקור מים: חוף ים, בריכת שחיה, נחל, מעיין, גבים במדבר ועוד. בישראל הרחצה במקומות הללו היא חוויה חשובה וחלק מה"ים-תיכוניות". אל החופים מגיע ציבור גדול העוסק במגוון פעילויות, ובהן רחצה, משחק, שיזוף, צפייה במים, בילוי ועוד. לכן, להנגשת החופים חשיבות גדולה מאוד כדי לאפשר לכלל האוכלוסייה ליהנות מהם. [תקנה 13 תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות למקום ציבורי שאינו בניין), תשע"ד-2013]  והתוספת השלישית לתקנות מגדירות מהו מקום רחצה וכיצד יש להנגיש אותו. זאת יחד עם מימוש עקרונות הנגישות הכללים שבאו לידי ביטוי בתקנה 2(א) (ראו במאמר "מדריך להנגשת מקום שאינו בניין").

מהו מקום רחצה?

התקנות מסדירות את הנגישות לאותם מקומות רחצה העונים להגדרת מקום שאינו בנין [ראו במאמר "מדריך להנגשת מקום שאינו בניין"]. לכן יש לשים לב, שבריכת שחיה בנויה בעיר או ביישוב, אפילו אם היא מוקפת מדשאה, תיחשב כבנין (קיים או חדש) ובהתאם לכך חלות עליה התקנות להנגשת בניינים קיימים (או בניינים חדשים), ולא כמקום שאינו בנין שתקנות אלה חלות עליו.

אלו מקומות לרחצה יש להנגיש?

תקנות הנגישות למקום שאינו בנין, מסדירות בתקנה 13 את הנגישות למקומות רחצה מתוך ראיה מעשית – בכל המקומות שאינם בניין שניתנים בהם בפועל  שירותי רחצה או שירותי בילוי במים יש להסדיר גם את הנגישות לאנשים עם מוגבלות. יש שני סוגי מקומות שהתקנות מתייחסות אליהם:
  1. מקום רחצה מוכרז (חוף מוכרז) [ראו תקנה 13(ב)] –  לפי צו שר הפנים לפי חוק הסדרת מקומות רחצה, התשכ"ד – 1964. במקום רחצה כזה חוק הסדרת מקומות רחצה מחייב את הרשות המקומית או מי שמחזיק או מפעיל את החוף,  לספק שירותי רחצה והצלה. את רשימת מקומות הרחצה המוכרזים ניתן למצוא באתר משרד הפנים.
  2. מקום רחצה אחר [ראו תקנה 13(א)]– מקום שאינו בניין, שיש בו שירות של רחצה או בילוי במים, ואינו מקום רחצה מוכרז [למשל גני חוגה בעמק המעיינות, מעיינות גן השלושה (הסחנה)], או חוף ים לא מוכרז, שבפועל יש בו שירותי רחצה.

 

הנגשת מקום רחצה מוכרז (חוף מוכרז) חדש וקיים

בחוף רחצה מוכרז הציבור יכול לעסוק במגוון פעילויות וסוגי בילוי. חלקן "רטובות" (בילוי בחלק הנושק למים ובתוכם, וחלקן "יבשות", (הנאה מהמקום הפתוח עצמו, צפייה לנוף המים, אכילה ושתייה, בילוי חברתי). עוד יש לזכור, שכוחות הטבע והאקלים בישראל, כגון סערות תכופות בחופי הים התיכון, תזוזות משמעותיות של קו החוף בכנרת, ונסיגתו המתמדת של ים המלח מקשות על ביצוע נגישות רציפה ובת קיימה, לאורך שנים, בחופים המוכרזים). שני היבטים אלה משפיעים על ההנגשה, כמפורט בהמשך.
 

הנגשת מקום רחצה מוכרז חדש

חוף מוכרז חדש חייב להיות נגיש באופן מלא עם פתיחתו, בהתאם לתקנה 13(ב)(1), ראו בפרק "הנגשה מלאה של מקום רחצה מוכרז" בהמשך מאמר זה.
 

הנגשת מקום רחצה מוכרז קיים

כדי לתת מענה לצרכי הציבור מצד אחד, ומתוך התחשבות במגבלות טבעיות במקומות רחצה מוכרזים קיימים, מצד שני, נקבעו בתקנה 13(ב) בתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות למקום ציבורי שאינו בניין) שתי רמות של נגישות בחופים מוכרזים:
  1. הנגשה חלקית - בכל החופים המוכרזים נדרשת הנגשת עורף החוף: עורף החוף הינו השטחים הבנויים שלאורך החוף, המהווים חלק מהחוף. הנגשת עורף החוף כוללת דרך נגישה אל הכניסה העיקרית לחוף, הנגשה של חניות, קופה אם קיימת, כל בתי האוכל והבילוי, בית שימוש נגיש, מלתחה נגישה ומקלחת נגישה [ראו תקנה 13(ב)(1)].
  2. הנגשה מלאה  - בחלק מהחופים המוכרזים שברשות מקומית ובחלק מהחופים שמפעילה רשות הטבע והגנים, נדרשת הנגשה מלאה של החוף אשר צריכה לכלול את המרכיבים הבאים [ראו תקנה 13(ב)(1)]:
    עורף החוף, מלתחה ומקלחת, סככות צל, משטח נגיש ודרך נגישה עד לקו המים. בפרק "כיצד להנגיש" שבהמשך המאמר מתואר כיצד להנגיש מרכיבים אלה.
כמות החופים המוכרזים הקיימים שמחויבים בהנגשה מלאה מחושבת מתוך סך כל החופים המוכרזים שברשות מקומית, בהתאם לטבלה הבאה [ראו תקנה 13(ב)(2)(א)]:
 
מספר חופים מוכרזים ברשות המקומית​ מספר חופים עם נגישות מלאה​
עד 4​ 1​
5​ 2​
מעל 5​ 2 + אחד לכל 4 מקומות מעל 5​
 
הרשות המקומית תקבע מי יהיו החופים המוכרזים הקיימים המסויימים שיונגשו הנגשה מלאה. לצורך החישוב, לא כוללים ב -"מספר חופים מוכרזים ברשות מקומית" את החופים המוכרזים באותה רשות מקומית, שמפעילה רשות הטבע והגנים (ראו התייחסות נפרדת בהמשך).
לדוגמה, ברשות מקומית שיש בה 3 מקומות רחצה קיימים מוכרזים, חובתה של הרשות המקומית לדאוג לכך שבחוף רחצה קיים מוכרז אחד לפחות תהיה נגישות מלאה;בכל שאר החופים הקיימים המוכרזים תהיה לפחות נגישות חלקית.
ברשות מקומית אחרת שיש בה 8 מקומות רחצה מוכרזים, חובתה של הרשות המקומית לדאוג לכך שבשני חופים מוכרזים לפחות תהיה נגישות מלאה, ובכל שאר החופים המוכרזים תהיה לפחות נגישות חלקית.
ברשות מקומית אחרת שיש בה 9 מקומות רחצה קיימים מוכרזים, חובתה של הרשות המקומית לדאוג לכך שבשלושה חופים מוכרזים לפחות תהיה נגישות מלאה, ובכל שאר החופים הקיימים המוכרזים תהיה לפחות נגישות חלקית.
לגבי חופי רחצה מוכרזים שמפעילה רשות הטבע והגנים – הרשות חייבת לדאוג להנגשה מלאה ל-50% לפחות מסך כל החופים הקיימים המוכרזים שהיא מפעילה בישראל. [ראו תקנה 13(ב)(2)(ב)].

הנגשת מקום רחצה אחר חדש וקיים

גם במקום רחצה אחר, שאינו חוף ים, כגון, נחל או מעיין, יש לציבור מגוון פעילויות וסוגי בילוי. חלקן "רטובות" (בילוי בחלק הנושק למים ובתוכם), וחלקן "יבשות" (הנאה מהמקום הפתוח עצמו, צפייה לנוף המים, אכילה ושתייה, בילוי חברתי). עם זאת, כוחות הטבע והאקלים אינם משפיעים לרעה במקום רחצה אחר בצורה דומה לזו שבמקומות הרחצה המוכרזים. לכן, התקנות קובעת מדיניות הנגשה שונה: בכל מקום רחצה אחר נדרשת נגישות מלאה לעורף המקום ועד לתוך המים. בהתאם לכך יש להנגיש את המרכיבים הבאים [ראו תקנה 13(ג)]:
חניות, מלתחה ומקלחת, בית שימוש, בית אוכל ומקום ציבורי לממכר מזון, קופה, סככות צל, אתר שיזוף או פינת פיקניק, דרך נגישה, ונגישות לתוך המים. בפרק "כיצד להנגיש" שבהמשך המאמר מתואר כיצד להנגיש מרכיבים אלה.
מקום רחצה אחר שהוא מקום חדש שאינו בנין, חייב להיות נגיש באופן מלא עם פתיחתו.

סיכום רמות הנגישות לפי סוגי מקומות הרחצה

בטבלה הבאה מתוארת רמת ההנגשה בהתאם לסוג מקום הרחצה:
​רמת הנגשה ​ חוף מוכרז​ ​ מקום רחצה אחר​ ​
קיים​ חדש​ קיים​ חדש​
חלקית​ בחלק מהחופים, רציפות הנגישות עד לקו המים​ בכל החופים, רציפות הנגישות עד לקו המים​ בכל החופים, רציפות הנגישות עד לתוך המים​ בכל החופים, רציפות הנגישות עד לתוך המים​
מלאה​ בכל החופים​ _____________​ ​ _____________​ ​ _____________​

כיצד להנגיש?

את המרכיבים שפורטו בפרק הקודם והדרכים ביניהם יש להנגיש לפי התוספת השנייה [ראו במאמר: התוספת השנייה לתקנות], והתוספת השלישית לתקנות. בתוספת השנייה הוראות טכניות לגבי: נגישות פיזית של הדרכים, ניגוד חזותי וניגוד מישושי, הנגשת הריהוט (כגון ספסלים ושולחנות פיקניק) והמתקנים (כגון, מתקני משחקים ומתקני שתייה) המצויים בהם או לאורך הדרכים הנגישות אליהם, ועוד. התוספת השלישית עוסקת אך ורק בהנגשת מרכיבים של מקומות רחצה כגון סככת צל ומקלחת פתוחה.
חלק זה מתאר את עיקרי דרישות הנגישות ממרכיבי מקום הרחצה שאינו בניין:
 

עורף החוף

השטחים הבנויים שלאורך החוף, המהווים חלק מהחוף. הנגשת עורף החוף כוללת: דרך נגישה אל הכניסה העיקרית לחוף, הנגשה של חניות, קופה, כל בתי האוכל והבילוי, בית שימוש נגיש, מלתחה נגישה ומקלחת נגישה [ראו תקנה 13(ב)(1)(א) עד (ד)].

 

בתמונה הבאה מצולם עורף החוף של מקום רחצה מוכרז:

 

עורף החוף של מקום רחצה מוכרז
 

 

מלתחה ומקלחת

הנגשה של מקלחת ומלתחה מוגדרת בתוספת השלישית לתקנות. התוספת מגדירה כי יש להתקין מקלחת ומלתחה נגישות המיועדות לנשים וגברים אם קיימות במקום מקלחת או מלתחה לשימוש הציבור, באופן הבא:
  • התקנה של מלתחה אחת לפחות נגישה לנשים ומלתחה אחת לפחות נגישה לגברים, או מלתחה נגישה המיועדת לשני המינים.
  • התקנה של מקלחת אחת לפחות נגישה לנשים ומקלחת אחת לפחות נגישה לגברים, או מקלחת נגישה המיועדת לשני המינים.
  • מלתחה נגישה, מקלחת נגישה ותא משולב יספקו פרטיות. אם יש בהם דלת, יאפשר מנגנון נעילת הדלת את פתיחתה מבחוץ בלא מפתח.

או:

  • התקנה של תא משולב המכיל מלתחה ומקלחת יחד, לפי תקן ישראלי ת"י 1918 חלק 3.2, סעיף 2.4.  אם התא המשולב הוא חלק מבנין ציבורי חדש, הוא  צריך להיות תא משולב עם מיטה (טיפוס 2) לפי ת"י 3.2 סעיף, 2.4.2 [ראו תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל - 1970, חלק ח1, סעיף 8.157] (מומלץ כך גם במבנה קיים); מומלץ גם לקבל השראה מהדרישות  לתא משולב בבית חולים. [ראו תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירותי בריאות ולמקומות נתינתם), תשע"ו-2016, התוספת הראשונה, סעיף 28(ג)(3)(ג)]
  • את המקלחת והמלתחה הנגישים יש להתקין בחלל נפרד מהמקלחת והמלתחה שיש במקום [ראו תחילת סעיף 2(א)].
  • בתא אחד לפחות של מלתחה לנשים ובתא אחד לפחות של מלתחה לגברים, שאינן אמורות להיות נגישות לפי תקנות אלה, יש להתקין מאחז יד קבוע בצורת L ליד המושב או המקום שבו נהוג להתלבש. אורך החלק האופקי יהיה 60 סנטימטרים לפחות ואורך החלק האנכי – 80 סנטימטרים לפחות. המאחז יותקן כך שפני חלקו האופקי יהיו בגובה שבין 75 ל-80 סנטימטרים מהרצפה.
    מאחז יד בצורת L
  • בתא אחד לפחות של מקלחת לנשים ובתא אחד לפחות של מקלחת לגברים, שאינן אמורות להיות נגישות לפי תקנות אלה, יותקן מאחז יד קבוע בצורת L במפרט שבסעיף הקודם. המאחז יותקן על הקיר שעליו מותקנים הברזים או על הקיר הסמוך אליו, באופן שאדם המתקלח במקלחת יוכל לאחוז במאחז היד בעת הפעלת הברז.
  • בחוף מוכרז, במקלחת פתוחה אחת לפחות שממוקמת בסמוך לים, יותקן מאחז יד אופקי שאורכו 30-25 סנטימטרים; המאחז יותקן בגובה שבין 75 ל-80 סנטימטרים מהרצפה באופן שאדם המתקלח יוכל לאחוז במאחז היד בעת הפעלת הברז. יש לתכננו ולהתקינו כך שלא יהווה מכשול ומפגע בטיחותי.

 

בתמונה הבאה מצולמת מלתחה נגישה:

מלתחה נגישה

סככות צל

הנגשה של סככות צל מוגדרת בתוספת השלישית לתקנות. התוספת מגדירה כי יש להתקין סככות צל, באופן הבא:
  •  הנגשה של 20% לפחות מסככות הצל, ובכל מקרה - לפחות שתיים הקרובות ביותר למים, שמתאפשרת מהן צפייה ישירה במים.
  • הנגשת סככות הצל תהייה לפי הוראות תקן ישראלי ת"י 1918 חלק 2 סעיף 2.13 , שעיקרן:
    1. שטח המשטח שמתחת לסככת הצל יהיה לפחות 15 מ"ר, בתוספת רצועה דרך נגישה שרוחבה 150 ס"מ לפחות. הרצועה צריכה להימשך מעבר לשטח הסככה, לפחות בצד מערב, צפון ומזרח (נועדה לאפשר פיצוי לתזוזת הצל במשך שעות היום).
    2. הגובה בין המשטח שמתחת לסככת הצל לבין הרכיב הנמוך ביותר של הסככה צריך להיות לפחות 210 ס"מ.
    3. על סככת הצל יש להציב שלטים הכוללים את סמל הנגישות הבין-לאומי. השלטים יוצבו במקום בולט לעין באופן שיהיה אפשר לראותם מכל כיוון שממנו ניתן להגיע אל הסככה.

בתמונה הבאה מצולמת סככה נגישה:

סככה נגישה

משטח נגיש

משטח נגיש  לנפוש בקרבת המים, בסביבת סככות הצל או הדרך הנגישה המובילה למים. שטח המשטח יהיה 15 מ"ר לפחות. המשטח יאפשר לאדם עם מוגבלות לשהות באזור החולי ולהשתזף. המשטח אינו מוצל.
 

דרך נגישה

מהכניסה הנגישה לחוף ואל כל אחד מהמוקדים הנגישים בו, וביניהם, צריכה לחבר דרך נגישה [ראו תקנה בסעיף 13(ב)(1)]. הדרך הנגישה צריכה להיות מתוחזקת כך שלא יצטבר בה חול[ראו בתוספת השלישית לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות למקום ציבורי שאינו בניין)].
 
בתמונה הבאה מצולמת דרך נגישה בחוף מוכרז:
דרך נגישה בחוף מוכרז
על הדרך הנגישה להגיע עד לחול הרטוב בים התיכון או עד קו המגע חוף-מים בימים אחרים. בקטע החוף הקרוב למים והחשוף לפגעי הים, ניתן להשתמש באמצעים פריקים או נפרשים. כלומר, במקומות רחצה מוכרזים, אין חובה שהדרך הנגישה תוביל עד לתוך המים עצמם, בגלל כוחות הטבע והאקלים. במצב זה יש לחבר בין הדרך הנגישה אל החול הרטוב/קו המים באמצעים פריקים או נפרשים. אמצעים פריקים או נפרשים חייבים להיות יציבים, כך שיהיה ניתן להתנייע עליהם באמצעות כיסא גלגלים, קביים או הליכון [ראו בתוספת השנייה לתקנות, סעיף 3(ב)(1)]. 
עם זאת, במקום רחצה מוכרז בו מבקשים לאפשר לאדם עם מוגבלות להיכנס לתוך המים, מומלץ לעשות שימוש בסידורים המפורטים בתקן ישראל ת"י 1918 חלק 2, בסעיף 2.1 ובמיוחד בסידורים המפורטים בסעיף 2.12.2.
בתמונה הבאה מצולמת דרך נגישה המגיעה עד לקו המים:



בנוסף למרכיבים אלה, במקום רחצה אחר שאינו חוף מוכרז, יש להנגיש את הרכיבים הבאים:
  • דרך נגישה עד לאתר שיזוף או פינת פיקניק (לפחות לאחד משניהם), שגם אותם יש להנגיש.
  • דרך נגישה בין הרכיבים הנגישים במקום הרחצה. על הדרך הנגישה להגיע עד לשפת המים ולאפשר לאדם עם מוגבלות להיכנס למים ולצאת מהם.
    אם יש מדרגות המובילות למים, צריך להתקין בהן בית אחיזה המאפשר לאדם עם מוגבלות לאחוז בו ביד ימין או ביד שמאל, לפי בחירתו.
  • נגישות לתוך המים באמצעות דרך נגישה קבועה ואחד מהסידורים המפורטים בתקן ישראלי ת"י 1918 חלק 2 סעיף 2.12, כגון:
    1. התקנת כבש בשולי המים היורד אל מתחת למפלס המים ומאפשר מעבר ישיר מכיסא  גלגלים אל שולי המים.
    2. מתקנים מכאניים מיוחדים המתאימים להעברת אדם עם מוגבלות לתוך המים והחוצה.

 

תכנית פעולה למקום רחצה

כחלק מהנגשה של מקומות רחצה קיימים וחדשים (מוכרזים ואחרים) יש להכין תכנית פעולה להנגשה [ראו תקנה 2ג' בתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות למקום ציבורי שאינו בניין)] ומאמר "תכנית פעולה להנגשת מקום שאינו בניין".

 

קראו עוד: