שילוב אנשים עם מוגבלות נפשית בחברה הדתית

 
|18/09/2017 |

להלן החזון שלנו לשילובם של אנשים עם מוגבלות נפשית בקהילה הדתית. לשילוב זה אתגרים ייחודיים - אך גם פוטנציאל להוות מודל לחיקוי עבור קהילות נוספות, שיכולות ללמוד כיצד לשלב אנשים עם התמודדות נפשית בתוכן. תפיסתה של נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות בנושא זה מושתתת על חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ואמנת האו"ם בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות.

משיח רפואי לזכויות ושוויון​

בתרבויות שונות, אנשים עם מוגבלות זכו וזוכים ליחס של חסד ורחמים שנובע משיח רפואי הרואה אנשים עם מוגבלות דרך האתגרים הרפואיים עימם הם מתמודדים. אולם בעת האחרונה התפתח שיח אחר אודות אנשים עם מוגבלות - מתוך זכויות ושוויון. שיח זה מבטא את שינויי התפיסה אודות המוגבלות. התפיסה המתמקדת בלקות הגופנית של האדם ובהתאם לכך בצורך בריפוי, שינוי ושיקום האדם התחלפה בתפיסה כי המוגבלות הינה תוצר המפגש בין הלקות (נפשית/ שכלית/ חושית/ פיזית) לבין הסביבה. מפגש זה יוצר את החסם ומגבילה את האדם. בהתאם לכך, נדרש שינוי בראש ובראשונה מהחברה והסביבה ולא מהאדם עם מוגבלות עצמו. כך, בין עקרונות היסוד של חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (1998) מצויים הגנה על כבודו וחירותו של האדם עם מוגבלות ולעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה ובכל תחומי החיים. על החברה לאפשר לאדם לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלא של אנושיותו. עקרונות אלו עומדים גם בבסיסה של אמנת האו"ם בדבר זכויות אנשים עם מוגבלויות משנת 2006 אשר אושררה על ידי ממשלת ישראל בשנת 2012. 

אמנת האו"ם

אמנת האו"ם בדבר זכויות אנשים עם מוגבלויות  קובעת חזון בינלאומי לזכויות אזרחיות וחברתיות של אנשים עם מוגבלות בכל תחומי החיים. במרכז האמנה עומד עקרון ההכלה, שפירושו יצירת חברה פתוחה ונגישה לכל, המאפשרת לאנשים עם מוגבלות להשתתף באופן שווה בחברה. בהתאם, האמנה מדגישה את חובת המדינות להסיר חסמים חברתיים, פיזיים, תודעתיים ותרבותיים, המעכבים השתלבות זו. האמנה מדגישה את:

  • כבוד האדם באשר הוא אדם,
  • כיבוד הייחודיות שבכל אדם,
  • חשיבות האוטונומיה של אנשים עם מוגבלות לקבל החלטות בענייניהם,
  • וזכותם להיות שותפים בגיבוש המדיניות הרלוונטית לחייהם, ברוח העיקרון של 'שום דבר עלינו-בלעדינו'.

אמנת האו"ם מייחדת סעיף שלם לנושא חיים עצמאים ושילוב בקהילההמדגיש את הזכות השווה של כל האנשים עם מוגבלות לחיות בחברה ולהשתתף בה באופן מלא ופעיל.

אנשים עם מוגבלות נפשית בישראל 

בישראל כיום כ-100,000 איש עם מוגבלות נפשית המוכרים בביטוח הלאומי. מרביתם חיים בקהילה. מיעוטם חיים במסגרות דיור תומכות. בעבר, נאלצו אנשים עם מוגבלות נפשית להתמודד גם עם סטיגמה ותיוג שלילי כלפיהם כ'משוגעים', 'מסכנים' ואף כ'מסוכנים'. פעמים רבות שוכנו במוסדות מרוחקים ובבתי חולים פסיכיאטריים. במובן זה, חוק השוויון ואמנת האו"ם מהווים קריאת כיוון להשתלבותם של אנשים עם מוגבלות נפשית בקהילה כשותפים שווים ומלאים תוך הסרת הסטיגמות והדעות הקדומות.

חוק שיקום נכי נפש בקהילה (2000) נתן כלים ממשיים והיווה מנוף לפיתוח שירותים לשיקומם והשתלבותם בקהילה של אנשים עם מוגבלות נפשית בתחומי הדיור, פנאי ותעסוקה, תוך שמירה על כבודם ועצמאותם ברוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.  

מוגבלות נפשית ביהדות

יחס היהדות כלפי אנשים עם מוגבלות נפשית הינו מורכב.

מחד גיסא, ערכים של צדקה וגמילות חסדים היוו תמיד חלק חשוב בקהילה היהודית, שדאגה לטפל בחבריה המוחלשים ולא הזניחה אותם. במקורות רבים ביהדות, היחס כלפי אדם עם מגבלה נפשית הינו כאל אדם בעל רגישות רוחנית גבוהה, המבחינה אותו מאנשים רגילים המשועבדים להבלי העולם הזה. אדם עם מוגבלות נפשית, (המוגדר לעיתים כ'שוטה'), מתואר בסיפורי חסידים ובמדרש כיהודי תמים, הבז לנורמות חברתיות, שזכה בראיה צלולה יותר של המציאות הרוחנית בעולם וכאדם בעל קשר בלתי אמצעי לאביו שבשמיים.

מאידך גיסא, היחס אל חלק מהאנשים עם מגבלה נפשית ('השוטה') בהלכה היה כאל פטורים מקיום מצוות בשל בעיות בשיקול דעת, מה שגרם להדרתם בפועל מן היומיום הקהילתי הסובב סביב המנהגים הדתיים. לכך נוספו גם תיוגים חברתיים אשר השליכו, בין היתר, על נישואין והורות. בכך הפכו את ההתמודדות הנפשית לבושה חברתית שיש להסתיר אותה ככל הניתן. בקהילה דתית מתקיימת אינטימיות בין חבריה על בסיס השותפות בפרקטיקה ובאמונה הדתית. כך, הקושי הכרוך בהסתרה, בושה ואי עמידה בציפיות החברתיות והדתיות, גדול אף יותר מזו של אדם עם מגבלה נפשית בחברה הכללית. 

אתגר השילוב

האתגר העומד בפני הרבנים, המחנכים והקהילה הדתית בכללותה כיום, הינו לרתום את הרכיבים החיוביים שמאפיינים את הקהילות היהודיות, של חסד, דאגה ואחריות הדדית על מנת ליצור שינוי ביחס כלפי אנשים עם מוגבלות נפשית. האתגר הוא לייצר מקום להכלה והשתתפות אמיתית, המכירה בתרומה וביכולות הייחודיות של כל אדם על כל השונות שבו. יש לתת לגיטימיות למורכבות ולזכות להיות שונה, ויחד עם זאת שותף שווה בעל זכויות וחובות בקהילה.

  • ישנם מדדים המאפיינים את החברה הכללית כגון: הישגיות כלכלית, אינטלקט, ובריאות ושלמות גופנית.
  • עוד יש מדדים המאפיינים את הקהילות הדתיות בפרט, כדוגמת: לכידות חברתית הנובעת מהומוגניות וזהות בין חבריה, הצורך להשתייך המחייב עמידה בציפיות ובנורמות החברתיות, הפגנת חוזקה מתוך צורך להוות דוגמה ו"אור לגויים". 

חלק מתהליך זה כולל את החלפת אלה במדדים אחרים, בהם- שותפות, סולידריות, הכלה של שונויות, קבלת הייחוד של כל פרט.

מכאן, שהשתלבותם של אנשים עם מוגבלות נפשית בקהילה, כמו כל אדם אחר עם מוגבלות, אינה רק תרומה של הקהילה כלפיהם, אלא מהווה גם לבנה בבניית חוסנה הדתי, הרוחני והיהודי של הקהילה עצמה.

 

אלול תשע"ז

ספטמבר 2017

 

___________________________

פורסם ביום 18 בספטמבר 2017