דיור בקהילה

 
מאמר זה מתאר את תפיסת הנציבות בדבר העדפת הדיור בקהילה על פני מסגרת מוסדית, בהתאם לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות והאמנה בדבר זכויות אנשים עם מוגבלויות.

​בעבר, אנשים עם מוגבלות הודרו מהחברה ושוכנו במוסדות מרוחקים ומנותקים. כיום, התפיסה המקובלת היא כי מקומו של האדם עם המוגבלות הוא בחברה, ככל אדם אחר, ומחובת המדינה לדאוג לשילובו בחברה ולהכללתו בה. תפיסה זו כוללת את זכותו של האדם למגורים בקהילה.

 

זכות זו נתמכת בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות משנת 1998,אשר קובע בין מטרותיו את עיגון זכותו של אדם עם מוגבלות להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים. מטרות נוספות של החוק הן לאפשר לאדם לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו. עוד קובע החוק כי האדם יקבל שירותים וזכויות במסגרת השירותים המיועדים לכלל הציבור,וכן את העיקרון של קבלת שירותים במרחק סביר ממקום מגוריו של האדם.

גם אמנת האו"ם בדבר זכויות אנשים עם מוגבלויות, שאושררה ע"י מדינת ישראל בשנת 2012, מדגישה בסעיף 19 את זכותו של האדם לחיים עצמאיים ולשילוב בקהילה.בכלל זה, זכאי האדם לבחור את אופי המגורים המתאימים לו, ואת האנשים עמם יגור, ככל אדם מן הישוב, תוך מתן השירותים הדרושים בקהילה על מנת לאפשר זאת.

מספר חוקים כוללים העדפה למגורים בקהילה, בפרט עבור אנשים עם מוגבלות שכלית

 ונפשית.

 

 

בישראל 99% מהאנשים עם מוגבלות חיים בקהילה. כ-20,000 אנשים עם מוגבלות חיים כיום במוסדות ובמסגרות דיור ייעודיים של משרדי הרווחה והבריאות:

  • במערכי הדיור של משרד הרווחה נמצאים כיום 12,574 אנשים עם מוגבלות (המשתייכים לאגפי השיקום והמוגבלות השכלית וליחידת האוטיזם). מתוכם גרים בקהילה, בדירות של עד 6 אנשים, רק כ- 1,400 אנשים עם מוגבלות.
  • בבתי החולים הפסיכיאטריים ישנם 3,500 מיטות, כאשר מתוכן כ-1,200 אנשים אשר חיים במקום במשך תקופה ארוכה. כמו כן, קיימים כ-600 אנשים ב"מגורים טיפוליים".
  • כ- 10,000 אנשים עם מוגבלות נפשית מקבלים שירותי דיור מאגף השיקום של משרד הבריאות. בהם, דיור בהוסטלים, במערכי דיור (קהילות תומכות) ובדיור מוגן. רק חלקם מהווים "דיור בקהילה" על פי אמות המידה של זכויות אדם.

 

מחקרים מראים כי המעבר למגורים בדירות בתוך הקהילה מוביל לשיפור באיכות החיים, בהתנהגות ובקשרים חברתיים, להגברת יכולת קבלת ההחלטות, לחיזוק הקשר עם המשפחה ולהפחתת השימוש בתרופות פסיכיאטריות. אדם המתגורר בדירה בקהילה יהיה בדרך כלל קרוב יותר לבני משפחתו, יוכל לפגוש אותם בתדירות גבוהה יותר ולחזק את קשריו איתם.

מערך הדיור בקהילה חייב לכלול רצף של שירותים, כולל תעסוקה ופנאי במסגרת הקהילה, כמו גם נגישות לתחבורה ציבורית, לבנייני ציבור ולכל המרחב העירוני. למשל, יציאה לבתי קפה וחוגים משותפים במתנ"ס הקהילתי. כמו כן, יש לספק שירותים מותאמים לאנשים עם מוגבלות, בהתאם לצרכיהם השונים, בתוך המסגרות הקהילתיות הרגילות, כגון קופות החולים.

 

יש לזכור, כי ישנם אנשים המתגוררים מרבית חייהם במוסדות, ורואים במוסד את ביתם. זו הסביבה המוכרת והנוחה להם ביותר, וברור שלא נכון יהיה לכפות על אדם כזה לשנות את צורת חייו. יחד עם זאת, מן הראוי לנקוט שתי פעולות במקביל:

  1. יש לבחון כל העת האם ישנם אנשים במוסדות אשר יכולים ורוצים לצאת לחיים בקהילה, תוך מתן התמיכה הנדרשת.
  2. בנוסף, יש לבחון לעומק כל מועמד חדש להשמה במסגרת דיור, תוך העדפה ברורה לדיור בקהילה על פני דיור חוץ ביתי. בתוך כך, יש לוודא כי מסגרת הדיור בקהילה עונה כראוי על צרכי האדם ויש לשמור על זכות הבחירה בין החלופות השונות.

 

אנו מאמינים, כי ככלל, ככל שמסגרת המגורים קטנה יותר, היא מעניקה מענה טוב יותר לצרכיו הפרטניים של האדם, ומאפשרת הזדמנויות רבות יותר למימוש ולביטוי עצמי. כמו כן, אנו מאמינים כי האדם יודע למה הוא זקוק ומה טוב לו ביותר. לכן, יש ליצור קשת של אפשרויות למגורים, בליווי השירותים והתמיכה הדרושים לאדם בקהילה. כך, כל אדם עם מוגבלות המעוניין לגור בקהילה, יוכל לעשות כן.

למידע נוסף: