האמנה הבינלאומית

 
המאמר מפרט מהי האמנה, מהם עקרונותיה, רקע – היסטוריה ואשרור, ומהם מעמדה החוקי והחברתי בישראל.

  • להרחבה בנוגע לאמנה
  • האמנה בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות (Convention on the Rights of Persons with Disabilities ובקיצור CRPD) התקבלה באו"ם בחודש דצמבר 2006. האמנה מגדירה חזון וקובעת סטנדרטים בינלאומיים לזכויות אזרחיות וחברתיות של אנשים עם מוגבלות, בכל תחומי החיים.
  • זוהי אמנה רב צדדית לזכויות אדם, בדומה לאמנות הבינלאומיות בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות ובדבר זכויות כלכליות, חברתיות, ותרבותיות משנת 1966, האמנה בדבר מניעת הפליה נגד נשים משנת 1979, האמנה בדבר זכויות הילד משנת 1989, ואחרות.
  • במרכז האמנה עומד עקרון ההכלה (inclusion) שפירושו חברה פתוחה ונגישה לכל, המאפשרת לאנשים עם מוגבלות להיות חלק ממנה בחופשיות וללא הגבלות.
  • האמנה מבוססת על ההבנה כי מוגבלות נובעת מיחסי גומלין בין לקויות בריאותיות מהצד אחד, וחסמים שונים מהצד האחר, ובפרט חסמים חברתיים, סביבה לא נגישה, ועמדות שליליות, המעכבים את השתתפותם המלאה והשווה של אנשים עם מוגבלות בחברה. לכן, היא עומדת על חובת המדינות להסיר חסמים אלה. כחלק מתהליך הסרת החסמים, האמנה מכירה בחשיבות הנגישות של הסביבה הפיסית, החברתית, הכלכלית והתרבותית, ובצורך בנגישות לבריאות, לחינוך, למידע ולתקשורת.
  • האמנה מדגישה את חשיבות האוטונומיה והעצמאות הפרטיים של אנשים עם מוגבלות, ובזכותם לקבל החלטות בעצמם בענייניהם האישיים. כמו כן, היא דורשת לערב אנשים עם מוגבלות באופן פעיל בגיבוש המדיניות הציבורית הנוגעת אליהם, ברוח העיקרון "שום דבר עלינו בלעדינו".
  • מדינת ישראל אשררה את אמנת האו"ם בחודש ספטמבר 2012, וכמדינה מאשררת חלה עליה חובה אקטיבית לקדם שוויון לאנשים עם מוגבלות בכל תחומי החיים, ולבצע ניטור של התקדמות היישום במדינה. על ישראל לדווח לוועדה הממונה על האמנה באו"ם, אודות עמידתה בדרישות האמנה, מידי 4 שנים.
  • נציבות השוויון הייתה מעורבת בתהליכי כתיבת האמנה באו"ם, הובילה את העבודה מול משרדי הממשלה השונים בתהליך האשרור של האמנה, ומונתה להיות גורם מרכז פנים ממשלתי לקידום יישום האמנה, וגורם שמפקח על יישומה.
  • עד כה חתמו על האמנה 158 מדינות מתוך 193 המדינות החברות באו"ם, ואשררו אותה 147 מדינות בסך הכול (נכון לחודש אוגוסט 2014).
  • מבחינה משפטית, האמנה משלימה את החוקים הישראליים הנוגעים לשוויון לאנשים עם מוגבלות. לאמנה תוקף פרשני. בתי המשפט נעזרים בה בפרשנות החוק, מתוך הנחה כי כוונת המחוקק מתיישבת עם ההתחייבויות הבינלאומיות של ישראל.
    מבחינה חברתית, האמנה מספקת מסגרת ואמות מידה לחשיבה תקופתית מחודשת על הישגינו, ועל מה שנותר לבצע, לקידום האנשים עם מוגבלות לשילוב מלא בחברה הישראלית.

למידע נוסף: