הבהרות בנושא תשלום אגרה שנתית לרואי חשבון

 
בעקבות אי בהירות שעלתה בסוגיות שונות, מועצת רואי חשבון מבקשת להבהיר ולחדד מספר נושאים הקשורים לתשלום האגרה השנתית לרואי חשבון

  • על פי הוראות חוק רואי חשבון התשט"ו- 1955, (להלן – החוק), בעל רישיון רואה חשבון חייב בתשלום אגרה שנתית ששיעורה נקבע בתקנות.
  • הבהרת מספר נושאים הקשורים לתשלום האגרה השנתית לרואי חשבון:
  1. כל מי שבידו רישיון רואה חשבון ולא הצהיר על פי תקנה 47 (א)(4)(3) לתקנות רואי חשבון התשט"ז- 1955 (להלן - התקנות), עד 31 בינואר באותה שנה, כי אינו רוצה לשמש רואה חשבון, חייב בתשלום האגרה השנתית במועדים ובשיעורים הקבועים בדין בין אם עסק בפועל בראיית חשבון ובין אם לאו.    
  2. על פי סעיף 5(א1) לחוק, האיסור לשמש רואה חשבון חל כל עוד קיים חוב בגין אגרה שנתית עבור שנים עברו.      
  3. יובהר, כי רואי חשבון שכירים במשרדי רואי חשבון חבים בתשלום האגרה השנתית גם אם אינם חותמים על חוות דעת ואינם מאמנים מתמחים.      
  4. על פי תקנה 21 (א)(3) לתקנות, לא יתאפשר לרואה חשבון לאמן מתמחים במוסד ציבורי או במפעל עסקי שאושר ע"י המועצה לאימון מתמחים, אלא אם שילם מדי שנה אגרה שנתית במשך חמש שנים ברציפות לפחות, וזאת גם אם עמד בכל יתר התנאים הקבועים בדין.  
  5. בהתאם לסעיף 6 לחוק, אין לעשות כל שימוש בתואר רואה חשבון, לרבות במסגרת חתימה על מכתבים או מסמכים אחרים, על ידי מי שאינו רשאי לעסוק בראיית חשבון, לרבות מי שלא שילם אגרה שנתית.
  6. מובהר בזה כי הכרה בשנות נסיון בראיית חשבון לצרכי אימון מתמחים, בגינן שולמה האגרה השנתית באופן רטרוטקטיבי, לא תתאפשר בשום מקרה לאחר שנת 2012.