רקע אודות הלבנת הון

 
המאבק הבינלאומי בהלבנת הון ומימון טרור
 

  • כחלק מהמאבק הבינלאומי בפשיעה החמורה ובהלבנת הון, נחקק בישראל בשנת 2000 חוק איסור הלבנת הון. החקיקה בוצעה על רקע הדרישות הבינלאומיות שקבע ארגון ה-FATF (Financial Action Task Force) ולאור רצונה של מדינת ישראל לעמוד בדרישות אלו ולהצטרף למאמץ הבינלאומי במאבק בהלבנת הון.
  • קרן המטבע הבינלאומית מעריכה את היקף ההון המופק מפשיעה חמורה בכ- 5%-3% מן התוצר הכלל עולמי, ובהתאם להערכה זו, היקף הלבנת ההון בישראל מוערך בסך של כ- 50-20 מיליארד ש"ח בשנה.
  • לאור נתונים אלו, מובן כי למדינות ישנן סיבות רבות להיאבק בהלבנת הון, לרבות הסכנה ליציבות כלכלת המדינה והמשטר, הסיכונים לסקטור הפיננסי, פגיעה בשוק החופשי על ידי הקצאת משאבים בלתי יעילה ובלתי משוכללת, לחץ בינלאומי ופגיעה במוניטין המדינה.
  • למאבק בהלבנת הון קיימת חשיבות רבה משום שהוא מהווה אמצעי להקטנת המוטיבציה של העבריין לבצע עבירות ומאפשר פעולה נגד ראשי הפשיעה המאורגנת והחמורה. האמצעים העומדים לרשות ארגוני פשיעה הם רבים ומגוונים, לרבות מערכת פיננסית משוכללת ושימוש במבנים משפטיים מורכבים. במקרים רבים עומדים לרשות ארגונים אלו אמצעים כספיים אדירים ואמצעי תקשורת מוצפנים, וכן נהוגים בהם כללי משחק בלתי קונבנציונאליים, הכוללים איום, שימוש בכוח, שוחד וקשר של שתיקה. לעיתים, ארגונים אלה נעזרים בטובי המומחים: עורכי דין, רואי חשבון ויועצי מס על מנת לתכנן פעולותיהם.
  • בעשורים האחרונים התפתחה בעולם התובנה כי ההתמודדות עם ארגוני הפשיעה מחייבת שינוי תפיסה והעיקרון העומד בבסיס החשיבה החדשה הינו כי "לכסף יש ריח". מחד, על רשויות האכיפה להטמיע את התפיסה לפיה המרדף אחר הכסף אינו חשוב פחות מתפיסת העבריין, וכי יש לראות במלבין ההון, ולא רק בעבריין העיקרי, דמות שיש להתמודד עמה. מאידך, על המחוקקים לתת דעתם על השימוש לרעה שנעשה במוסדות משפטיים, כגון נאמנויות, מניות למוכ"ז, מבנים תאגידיים מורכבים, סודיות בנקאית, סודיות מקצועית, חסיון וכד' ולמצוא פתרונות מידתיים שיאפשרו מאבק בפשיעה המאורגנת ובהלבנת ההון. כל זאת, לצד שמירה על עקרונות היסוד של הגנה על חיי המסחר ועל זכויות היסוד של הפרטים והחברות.
  • במסגרת זו, הוטל לראשונה על הסקטור הפרטי תפקיד אקטיבי המחייב את המוסדות הפיננסים לפעול לזיהוי ואימות זהות הלקוחות ולדווח לרשויות במקרים הנחשדים כקשורים לפעילות של הלבנת הון או מימון טרור. כמו כן, על מנת להתמודד עם המאפיין הבינלאומי של עבירות הלבנת ההון ומימון טרור הכרוכות בהעברות כספים רבות בין מספר רב של צדדים ומדינות, נוצרו שיתופי פעולה ממוסדים בין מדינות להחלפת מידע פיננסי. לשם כך, הוקם ארגון האגמונט (The Egmont Group of Financial Intelligence Units), בו חברות כיום 131 מדינות, אשר מחליפות ביניהן מידע פיננסי באופן שוטף באמצעות יחידות מודיעין פיננסי (FIUs). המידע מועבר בצורה מאובטחת, באמצעות מערכת אינטרנטית, על פי כללים שנקבעו. ישראל חברה בארגון משנת 2002 ומשמשת גורם פעיל בעבודתו.
 

מהי הלבנת הון

  • הלבנת הון הינה ביצוע פעולה ברכוש שמקורו בפשיעה – בעבירות המכונות "עבירות מקור" (כגון: סחר בסמים, סחיטה, רצח, ניהול וארגון הימורים בלתי חוקיים, מעילות וגניבות, שוחד, סחר בלתי חוקי בנשק וסחר בבני אדם), במטרה להסתיר או להסוות את מקורו של הרכוש, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, להטמיעו ברכוש לגיטימי ולהכינו לשימוש חוזר.
    בספרות מקובל לראות בהלבנת הון תהליך תלת-שלבי הכולל את השלבים הבאים:
    [1]
  1. שלב ההשמה (Placement) – בו מוחדר הכסף שמקורו בפשיעה אל תוך המערכת הפיננסית.
  2. שלב הריבוד (Layering) – בו נעשות פעולות לטשטוש מקורו של הכסף.
  3. שלב ההטמעה (Integration) – בו נמשך הכסף בצורתו החדשה ה"מולבנת" כדי לשמש את העבריין לניהול אורח חייו "הנורמטיבי", כאשר העבריין יכול להציג מקור לגיטימי לכאורה לכספים.
 

מימון טרור

  • בשנת 2001 ובעקבות פיגועי ה- 11 בספטמבר, הוחלט בארגון ה-FATF  לשלב את המאבק במימון הטרור עם המאבק בהלבנת הון (הסטנדרט הבינלאומי המחייב: המלצות ארגון ה-FATF ). זאת, לאור העובדה שארגוני הטרור, שהם ארגוני פשיעה לכל דבר, משתמשים באותן טכניקות ונוקטים בדפוסי פעולה דומים שבהם משתמשים מלביני ההון לשם העברת כספים תוך הסתרת מקורם או ייעודם. עיקר ההבדלים בעבירות מימון טרור ביחס להלבנת הון הוא כי בשונה מהלבנת הון, בחלק מן המקרים מקורם של כספי טרור הוא לגיטימי, וכמו כן, על פי רוב, במימון טרור מעורבים סכומי כסף נמוכים באופן יחסי.
  • בשנת 1989 הוקם ארגון ה-FATF על ידי מדינות ה-G7. הארגון הינו כוח משימה בינלאומי שמטרתו לפתח ולקדם מדיניות עולמית למאבק בהלבנת הון ובמימון טרור. מאז הקמתו מוביל הארגון את המאמץ הבינלאומי על ידי קביעת סטנדרטים בתחום, אותם מחויבות המדינות לאמץ וליישם. סטנדרטים אלו דורשים, בין היתר, את רתימת הגופים הפיננסים למאבק בהלבנת הון ומימון טרור, ומטילים על תאגידים וגורמים פרטיים חובות אקטיביות לזיהוי והכרת לקוחות ודיווחים לרשויות, כחלק מהמאבק בפשיעה ובתוצריה.
  • המלצות ארגון ה-  FATFמהוות את המסגרת הנורמטיבית המחייבת למאבק בהלבנת הון ומימון הטרור, ולאחרונה גם במימון פרוליפרציה (הפצה של נשק להשמדה המונית). הגם שברור כי המשטר החוקי והאמצעים הרלוונטיים למאבק בהלבנת הון ומימון טרור שונים ממדינה למדינה, הרי שהמלצות ארגון ה-FATF  מהוות, הלכה למעשה, את הסטנדרט המינימאלי המחייב את כלל המדינות השותפות למאבק בתופעה. מדינות שאינן מאמצות את המלצות הארגון עלולות להיכלל ברשימות הארגון כ- "מדינות שאינן משתפות פעולה במאבק הבינ"ל". משמעות הדבר היא פגיעה במוניטין של המדינה ושל מוסדותיה הפיננסיים, בהשקעות גורמים זרים באותה מדינה וכן הגבלה ניכרת על יכולת פעילות מוסדותיה במישור הפיננסי הבינלאומי.
  • ההמלצות דורשות, בין היתר, כי המדינות תקבענה את הלבנת ההון כעבירה פלילית, מפרטות את תחומי החקיקה הנדרשים על מנת לקדם תפיסה וחילוט של הנכסים אשר מקורם בעבירות מקור, קוראות להטיל חובות אקטיביות על מוסדות פיננסים לשם זיהוי והכרת לקוחותיהם וזיהוי מקור הכספים על מנת לגלות את פעילות הלבנת ההון ומימון הטרור ולכונן משטר דיווחים של המוסדות הפיננסים לרשויות אודות עסקאות חשודות או בלתי רגילות.
  • כפי שהוזכר לעיל, בעקבות אירועי ה-11 בספטמבר 2001, הוחלט להרחיב את 40 המלצות הארגון הקיימות ולהוסיף 9 המלצות מיוחדות נוספות העוסקות במניעת מימון ארגוני טרור ופעילות טרור. בשנת 2003 החליט הארגון להוסיף את נותני השירות העסקי DNFBPs (Designate Non-Financial Businesses and Professionals) כגורמים עליהם יוחל משטר איסור הלבנת הון ומימון טרור, וזאת מתוך הבנה כי קיימים פערים ברגולציה הקיימת.
  • בפברואר 2012 אוחדו 9 + 40 ההמלצות ל- 40 המלצות בנוסח חדש, הכולל תיקונים ושיפורים, לרבות חיזוק המדיניות המבוססת סיכון, איסור מימון פרוליפרציה (הפצת נשק להשמדה המונית), שיפור הכלים למאבק בהלבנת כספים שמקורם בשחיתות ובעבירות מס חמורות, הגברת השקיפות של מבנים משפטיים ועוד.

 
 

[1] עם זאת, אין הכרח כי בהליך הלבנת הון יבוצעו כל השלבים. למשל, כספים מעבירת המקור יכולים להתקבל בתוך המערכת הפיננסית, כך שאין צורך לבצע את שלב ההשמה.