בית המשפט קבע כי חשיפת דיווחים שנמסרו לרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור הינה אסורה

 
|19/04/2017 |

​בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת שרה דברת) קיבל את עמדת המדינה כי ניתן להעביר מידע שנאסף על ידי גופים פיננסים לצורך עמידה בחובת הדיווח לפי חוק איסור הלבנת הון רק לגופים ולמטרות המוגדרים בחוק, ומשכך דחה בקשת מפרק חברה לקבל דיווחים שמסרה החברה לרשות לאיסור הלבנת הון לפי הוראות חוק זה והפך החלטה קודמת שקיבל בתיק זה.

במסגרת הליך פירוק של החברות לניהול פיננסי - אם.אל.סי השקעות בע"מ וסי.אם.אפ.איי ניהול פיננסי והשקעות בע"מ, הגיש המפרק בקשה לגילוי מידע על בסיסו הועברו דיווחים על ידי חברת השקעות (שירותי בורסה והשקעות בישראל –אי.בי.אי בע"מ) לרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור. הבקשה הוגשה בעקבות חשד המפרק שהחברות ביצעו מעשים שלא כדין בחשבונות שפתחו באמצעות אי.בי.אי, אשר הובילו להסתרת כספים.

בהחלטה הראשונה שקיבל בית המשפט, קבע כי סעיף 288(א) לפקודת החברות מעניק לבית המשפט של הפירוק הסמכות להורות על מסירת מידע בדבר ענייניה של חברה. מאחר ובמקרה הנדון, קיים חשד כי בוצעו מעשים שלא כדין בחשבונות שנפתחו בחברת ההשקעות אשר הובילו להעלמת כספים והמידע המבוקש יכול לסייע בבירור החשדות ולהועיל לנושים - בבקשת לגילוי דיווחים פנימיים, הכף נוטה לטובתו של בעל תפקיד בפירוק, זאת על מנת להגשים את התכלית ביסוד סמכויות הגילוי והחקירה הנרחבות הנתונות לו, על אף הפגיעה הנגרמת מחשיפתו, בהיותו מידע רגיש עליו חלה סודיות מכוח הדין. 

בעקבות האמור, פנתה חברת ההשקעות לבית המשפט בבקשה לעיון נוסף בהחלטתו ובמסגרת זו ביקשה לצרף את הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור להליך, ולקבל את עמדתה.

לאחר קבלת עמדת הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור וקבלת התייחסות מרשויות נוספות (ביניהן מחלקת יעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, בנק ישראל ועוד), הפך בית המשפט את החלטתו וקבע כי מדובר ב"מקרה נדיר ויוצא דופן בו יש מקום לשנות מההחלטה המקורית", שכן זו ניתנה טרם קבלת עמדת הרשות - אשר הינה צד רלוונטי להחלטת הגילוי לאור השלכות שיכולות להיות על דיווחים עתידיים לפי החוק. בית המשפט ציין כי "עמדת הרשות פרסה בפני בית המשפט את יריעת המחלוקת המלאה והעלתה שיקולים כבדי משקל אשר לא באו לידי ביטוי בטענות הצדדים".
 
ביהמ"ש קבע בהחלטתו כי גם בהליכי פירוק זכותו של מפרק לקבלת מסמכים תיסוג מפני זכויות ואינטרסים מוגנים אחרים ובפרט באשר לדיווחים מכוח חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, לפיו זכותו של בעל תפקיד בפירוק לקבלת מסמכים לסגת מפני התכליות העומדות בבסיס החוק. בית המשפט הוסיף והסביר כי מטרת חובות הדיווח למנוע ניצול לרעה של המוסדות הפיננסיים על ידי מלביני ההון, ולסייע בכך למערכת אכיפת החוק. יחד עם זאת, החוק מבקש ליצור איזון בין הרצון להיאבק בפשע המאורגן לבין הפגיעה בזכותם של הלקוחות לפרטיות ובזכויות נוספות. האיזון נוצר, בין היתר, באמצעות חובות הסודיות שנקבעו במספר הוראות בחוק ובצווים שנקבעו מכוחו.  זאת ועוד, בית המשפט שלל את פרשנותו של המנהל המיוחד לפיו ניתן לחשוף את המידע לפי צו בית המשפט מכוח הוראה בסעיף 31א לחוק וסעיף 16 לצו, בהיותה פרשנות מרחיבה אשר אינה עולה בקנה אחד עם מטרת החוק והתכליות העומדות בבסיסו.

לדברי בית המשפט, "עולה תמונה חד משמעית לפיה חוק איסור הלבנת הון הטיל במכוון, מעטה סודיות על הדיווחים שנאספו מכוחו על מנת שלא לפגוע בזכות הפרטיות של הלקוחות עליהם נמסרים הדיווחים ועל מנת שעובדי המוסדות הפיננסיים לא יחששו, כי הדיווחים שמסרו יתגלו לעיני הלקוחות. החוק אף קבע מהם הגופים אשר יוכלו לקבל מידע מהמאגר, כאשר רוב הגופים הציבוריים אינם זכאים למידע זה, והוסיף וקבע כי הוראותיו גוברות על הוראות גילוי בחוקים אחרים... החיסיון נועד, בין היתר, להגן על דיווחים עתידיים, בכך שהוא מאפשר לעובדים של מוסדות פיננסיים להעביר דיווחים לרשות לאיסור הלבנת הון ללא חשש, כי דיווחים אלה יחשפו בסופו של יום. לטעמי נימוק זה תקף גם לענייננו."
 
לפיכך, קבע ביהמ"ש כי העברת הדיווחים למנהל המיוחד הינה אסורה מכוח חוק איסור הלבנת הון וזאת על מנת להגן על משטר הדיווחים כולו, וכי אין להחיל במקרה זה את ההוראה בחוק איסור הלבנת הון המאפשרת גילוי "לפי צו של בית משפט", שכן, פרשנות מרחיבה כאמור אינה עולה בקנה אחד עם מטרת חוק איסור הלבנת הון והתכליות העומדות בבסיסו. עוד קבע בית המשפט כי החסיון על זהות מעביר הידיעות הינו חסיון מכח חוק שאינו ניתן לביטול בשום נסיבות שהן.

הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור יוצגה בהליך על ידי עו"ד טל שטיין ועו"ד אביחי כהנא מהפרקליטות האזרחית במחוז דרום, ובסיוע עו"ד מאיה לדרמן, יועמ"ש הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור ועו"ד לילך ווגנר ממחלקת ייעוץ וחקיקה (פלילי) במשרד המשפטים.