בית המשפט העליון הורה על עיכוב ביצוע פסק דין המשחרר סחורה שנתפסה בצו מנהלי לפי חוק המאבק בטרור

 
|24/05/2018 |

בית המשפט העליון (כבוד השופטת ע' ברון) הורה ביום 2.5.2018 על עיכוב ביצוע פסק דין שניתן ביום 7.1.2018 על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, אשר הורה על שחרור רכוש שנתפס, על בסיס פרשנות מצמצמת של החזקה הקבועה בסעיף 56(ה)(2) לחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016 (להלן: "החוק"). המשיבה הינה חברה ישראלית שעיסוקה ביבוא ושיווק חלקי חילוף לרחב, ואשר בין לקוחותיה נמנים גם סוחרים ברצועת עזה (להלן: "המשיבה").

בית המשפט העליון (כבוד השופטת ע' ברון) הורה ביום 2.5.2018 על עיכוב ביצוע פסק דין שניתן ביום 7.1.2018 על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, אשר הורה על שחרור רכוש שנתפס, על בסיס פרשנות מצמצמת של החזקה הקבועה בסעיף 56(ה)(2) לחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016 (להלן: "החוק"). המשיבה הינה חברה ישראלית שעיסוקה ביבוא ושיווק חלקי חילוף לרחב, ואשר בין לקוחותיה נמנים גם סוחרים ברצועת עזה (להלן: "המשיבה").

הפרשה עוסקת בתפיסת משאית אשר הובילה סחורות שונות, ובהן סחורתה של המשיבה משטח מדינת ישראל אל רצועת עזה. סחורת המשיבה כללה חלקי חילוף לרכבים שונים אשר אינם דורשים היתר להעברתם לרצועת עזה, ולצידם חלקי חילוף לרכבי 4X4 המהווים ציוד דו-שימושי, כהגדרתו בחוק פיקוח על יצוע ביטחוני, התשס"ז-2007, שהעברתו מישראל לרצועת עזה מחייבת קבלת רישיון. 

סעיף 56(ה) לחוק קובע שתי חזקות ניתנות לסתירה לגבי טיבו של רכוש שנעשה ניסיון להסתירו במעבר גבול בין ישראל לחבל עזה – חזקה כי רכוש שלא דווח עליו במעבר הגבול על אף שהייתה חובה לעשות כן, הוא רכוש של ארגון טרור וניתן להוציא לגביו צו תפיסה מינהלי; וחזקה על רכוש ששימש להסתרת רכוש שלא דווח כנדרש במעבר הגבול, כי שימש במישרין לעבירת טרור חמורה וגם לגביו ניתן להוציא צו תפיסה מנהלי.

בהתאם, מתוקף סמכותו לפי סעיף 56 לחוק והחזקות הקבועות בו, הוציא שר הביטחון צו תפיסה מנהלי בו הורה על תפיסת המשאית אשר עשתה את דרכה אל רצועת עזה, וכן את כל הסחורה השייכת למשיבה.

המשיבה הגישה השגה על הצו שהוצא, אשר נדחתה ביום 14.6.2017. על דחיית ההשגה הוגשה עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי, בבקשה לבטל את צו התפיסה מכח הוראות סעיף 64 לחוק, לפיו בית המשפט לעניינים מינהליים יקיים ביקורת שיפוטית מינהלית מורחבת על צווי תפיסה.  

בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את העתירה בחלקה, תוך שקבע כי כלל הציוד במשלוח, למעט חלקי החילוף לרכבי 4X4, יושב לידי החברה. בית המשפט לעניינים מנהליים נשען בהחלטתו על פרשנות מצרה לחזקה הקבועה בסעיף 56(ה)(2), ונימק כי החזקה הקבועה בסעיף אינה מתקיימת במקרים בהם ניתן להפריד בין הציוד הדרוש היתר לבין זה שלא, כאשר הציוד המותר לא שימש באופן פיסי להסתרת או להעברת הציוד הדרוש היתר, וכי מדובר בתום לב ויסודה בטעות. 

המדינה הגישה ערעור על פסק הדין, ובד בבד הגישה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד שערכאת הערעור תכריע בשאלה המשפטית של פרשנות החזקה הקבוע בסעיף 56(ה)(2), אחרת הדיון בערעור עלול להתייתר ולהפוך לתיאורטי גרידא.

בית המשפט העליון קיבל את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, תוך שהוא בוחן האם המבקש עמד בשני התנאים המצטברים המהווים חריג לכלל המנחה את בית המשפט, לפיו בעל דין שניתן פסק דין לטובתו זכאי לממש את פירות זכייתו – סיכוייו של הערעור להתקבל ומאזן הנוחות בין הצדדים. 

בית המשפט ציין כי היות ונדרש להכריע בשאלה המשפטית בדבר פרשנות חזקות הקבועות בחוק חדש, אשר טרם נדונו בבית המשפט העליון, סיכויי הערעור להתקבל אינם ידועים, ואין לומר שהסיכוי קלוש בלבד.
כמו כן, בבחינת "מאזן הנוחות", קבע בית המשפט כי חרף הפגיעה והנזק העלול להיגרם למשיבה, השבת הציוד לידי המשיבה עלולה לייתר ולסכל הלכה למעשה את הליך הערעור ולחתור תחת תכליותיו ההרתעתיות והביטחוניות של חוק המאבק בטרור.

בהינתן סיכוי קבלת הערעור ובחינת האינטרס הביטחוני והציבורי המונחים ביסודו של החוק, בית המשפט הגיע לכלל מסקנה כי יש להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין.

  • עע"מ 998/18 שר הביטחון נ' דיסקל 1971 בע"מ​