בית המשפט העליון קיבל בחלקו את ערעורו של מאיר אוחנה על הרשעתו בעבירות הלבנת הון ועל גזר הדין שהוטל עליו

 
|01/10/2017 |

בית המשפט העליון (כבוד המשנה לנשיאה (בדימוס) ס' ג'ובראן והשופטים נ' הנדל ומ' מזוז) קיבל ביום 19.09.2017, בחלקו, את ערעורו של היהלומן מאיר אוחנה (להלן: "המערער") על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ד' רוזן). ​

​בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעבירות הרבות שיוחסו לו בכתב האישום וביניהן עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, פקודת מס הכנסה, חוק מס ערך מוסף, חוק המע"מ, פקודת המכס, וכן עבירות של זיוף וקבלת דבר במרמה, וזאת בגין פעילותו  במשך מספר שנים להוצאת כספים של נותני שירותי מטבע לחו"ל ללא דיווח לרשות לאיסור הלבנת הון ובמסווה של ייבוא יהלומים והנפקת חשבוניות פיקטיביות, כל זאת בהיקפים אדירים של למעלה מ-100 מיליון ש"ח. בגין עבירות אלו, גזר בית המשפט המחוזי על המערער עונש של 10 שנות מאסר, קנס בסך של מיליון ש"ח וחילוט רכוש בשווי של 5.5 מיליון ש"ח.

 

על פי התשתית העובדתית שהוצגה בכתב האישום, המערער שימש בין השנים 2011-2010 כגורם מתווך בין יהלומנים שעבדו בבורסה ליהלומים שהיו מעוניינים לקבל לידיהם חשבוניות מע"מ כוזבות לבין נותני שירותי מטבע שהיו מעוניינים להוציא כספים מחוץ לגבולות המדינה ללא דיווח לרשות לאיסור הלבנת הון. היהלומנים מסרו לאוחנה שיקים בערכים דולריים וקיבלו כנגדם כסף מזומן יחד עם חשבוניות מע"מ כוזבות, לפיהן השיקים נמסרו למערער בתמורה לעסקאות מכר יהלומים. עבור שירותים אלה, גבה אוחנה עמלה ואת השיקים הפקיד בחשבון בנק בבעלותו, משם העביר את הכספים לחשבונות שונים בחו"ל. כדי לבסס מצג של ייבוא יהלומים לצורך הפקת החשבוניות הפיקטיביות וקבלת השיקים מסוחרי היהלומים, הצהיר המערער באופן כוזב בפני פקידי מכס על ייבוא יהלומים, תוך הצגת יהלומי דמה וחשבוניות מכר כוזבות לפקידי מכס. על מנת להשלים את התרמית, השאיל המערער יהלומים אמיתיים מדי שבוע על מנת להציגם בפני פקידי הפיקוח כיהלומים שיובא המערער מחו"ל בייבוא אישי. עבור שירותי המטבע שנתן, הורשע המערער לפי ס' 11יב(א)(1) לחוק, ועבור השאלת והחזרת יהלומים אמיתיים לשם יצירת מצג שווא מול המפקחים של יבוא אותם יהלומים, והשימוש בחשבון בבנק הודי לשם העברת כספים ליעדים שונים בחו"ל תוך הסתרה מהבנק את העובדה שמקור הכספים בעבירה ושמדובר בכספי חלפנים, הורשע המערער בריבוי עבירות לפי ס' 3(א) לחוק.


המערער הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לקביעתו באשר להיקף הכספי של העבירות בגינן הורשע וכן בנוגע להרשעתו בריבוי עבירות לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון. לטענתו, שגה בית המשפט המחוזי בכך שקבע כי שאילת יהלומים אמיתיים לשם הצגת לפקידי הפיקוח כיהלומים שיובאו על ידו מחו"ל היא פעולה ברכוש אסור המקיימת את יסודות סעיף 3(א) לחוק. בנוסף, ערער המערער על כל רכיבי העונש שנגזר עליו.


בית המשפט העליון דחה את הערעור בכל הנוגע להיקף הכספי של העבירות וקבע כי לא מצא מקום להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי לעניין זה. עם זאת, בית המשפט העליון קיבל את הערעור בכל הנוגע להרשעות בעבירת הלבנת הון לפי ס' 3(א) המיוחסות להשאלת והחזרת היהלומים האמיתיים לשם הצגתם כיהלומים אשר יבאו לארץ על ידי המערער. זאת, בהתבסס על הלכת סלכגי, שקבעה שעשיית פעולה ברכוש במטרה להסוות את ביצוע עבירת המקור אינה מבססת עבירת הלבנת הון לפי ס' 3(א) לחוק. בית המשפט קבע שהפעולות ביהלומים האמיתיים נעשו במטרה להסוות את עבירת המקור ולא במטרה להסתיר את פירות עבירת המקור כך שיתאפשר שימוש עתידי בכספים הללו ולכן לא ניתן לראות בפעולות אלו כעבירת הלבנת הון. יחד עם זאת, הפעולות בחשבון הבנק ההודי והעברות הכספים לחו"ל כן נעשו במטרה להסתיר את הכספים במטרה לעשות בהם שימוש עתידי; לכן, זיכה בית המשפט את המערער מעבירות לפי ס' 3(א) לחוק המתבססות עשיית פעולה ביהלומים האמיתיים, והשאיר על כנן את ההרשעות לפי ס' 3(א) לחוק המתבססות על הפעולות שנעשו בכספים בחשבון הבנק ההודי.


בכל הנוגע לערעור על גזר הדין, בית המשפט קיבל את ערעור אוחנה לעניין חומרת העונש המאסר שהוטל עליו, בהתבסס בעיקר על עקרון "אחידות הענישה," המחייב יחס הולם בין עונשיהם של נאשמים באותה הפרשה. בית המשפט דחה את ערעור של המערער בכל הנוגע לגובה הקנס שהוטל עליו ושווי הרכוש שיחולט תוך שהתייחס לתכליות העומדות בבסיס החילוט.