אודות

 
חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: "החוק"), מסדיר את שהייתם, אשרותיהם ומעמדם של מי שאינם אזרחי ישראל.

על פי סעיף 2 לחוק, מוקנית הסמכות למתן אשרות ורשיונות ישיבה בישראל – החל באשרת תייר, עבור באשרות עבודה ואשרות זמניות אחרות וכלה באשרות לישיבת ארעי ולישיבת קבע - לשר הפנים או למי  שהוסמך על ידו – רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: "הרשות").
עד להקמת בית הדין לעררים (להלן: "בית הדין"), עתירות כנגד החלטות הרשות היו בסמכות בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.
כיום מוגשים לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים ערעורים על פסקי הדין של בית הדין.

 

הקמת בית הדין

 

בשנת 2011 תוקן החוק ונקבעה בו הקמתו של בית דין המחליף בעניינים הנתונים לסמכותו הן את בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים והן את ועדות ההשגה לזרים (שפעלו על פי נוהל פנימי של הרשות).
בית הדין מרכז את המומחיות המקצועית המשפטית בנושאים אלה בידי ערכאה שיפוטית אחת המתמחה בהם, תוך ייעול ופישוט ההליכים.

 

כיום קיימים בישראל שלושה בתי דין לעררים: בירושלים, במחוז תל אביב והמרכז ובמחוז הדרום.
בית הדין במחוזות חיפה והצפון יוקם על פי הוראות החוק עד לחודש יולי 2017.