אודות

 
חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: "החוק"), מסדיר את שהייתם, אשרותיהם ומעמדם של מי שאינם אזרחי ישראל.​​​​

בתי הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל הם בתי דין מנהליים שהוקמו בשנת 2014 מכוח תיקון 22 לחוק הכניסה לישראל שנתקבל בשנת 2011. בבתי הדין נדונים עררים  על החלטות רשות האוכלוסין וההגירה בענייני כניסה לישראל, שהייה וישיבה בה ובענייני אזרחות. נכון לשנת 2018 פועלים בתי הדין ב-4 מחוזות: ירושלים, תל אביב והמרכז, באר שבע והדרום וחיפה והצפון.  

לצד בתי הדין לעררים פועלים בתי הדין לביקורת משמורת. בתי הדין החלו לפעול בשנת 2001 מכוח תיקון מס' 9 לחוק הכניסה לישראל. תפקידם לבצע ביקורת על החזקתם במשמורת של השוהים בישראל שלא כדין. בין היתר בסמכותם לשחרר את המוחזקים בערבות ולקצוב את ההחזקה במשמורת בשים לב לעילות המנויות בחוק, וכמו כן להכריע בבקשות שונות המוגשות על ידי המוחזקים. בתי הדין ממוקמים במתקני הכליאה גבעון וסהרונים.

בתי הדין לפי חוק הכניסה לישראל מהווים ערכאה ראשונה לדיון בענייני משמורת, הגירה ואוכלוסין שנקבעו בחקיקה. הערעור על החלטות בתי הדין השונים הוא ערעור בזכות, ונעשה למערכת בתי המשפט המנהליים. 

בשנת 2015 נעשה איחוד מנהלי בין בית הדין לעררים לביקורת משמורת ובתי הדין מהווים היום יחידה אחת במשרד המשפטים  בתי הדין לפי חוק הכניסה לישראל. בראש המערכת עומדת ראשת בתי הדין, המכהנת גם כדיינת בבית הדין לעררים. ארבעה דיינים במערכת מונו במינוי כפול - הן כדיינים בבית הדין לביקורת משמורת והן בבית הדין לעררים. 

הקמת בית הדין

 

בשנת 2011 תוקן החוק ונקבעה בו הקמתו של בית דין המחליף בעניינים הנתונים לסמכותו הן את בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים והן את ועדות ההשגה לזרים (שפעלו על פי נוהל פנימי של הרשות).
בית הדין מרכז את המומחיות המקצועית המשפטית בנושאים אלה בידי ערכאה שיפוטית אחת המתמחה בהם, תוך ייעול ופישוט ההליכים.

 

כיום קיימים בישראל ארבעה בתי דין לעררים: בירושלים, במחוז תל אביב והמרכז, במחוז הדרום ובמחוז חיפה והצפון.