חקיקה

 
 

הטעמים בבסיס תיקון החקיקה:

  • פרסום המתמקד במיניות שנעשה ללא הסכמתו של האדם בנסיבות בהן עלול הדבר להשפילו או לבזותו - עשוי להוות עבירה לפי סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א – 1981. אולם, המחוקק סבר כי נסיבות ספציפיות אלה של פגיעה בפרטיות, מצדיקות תיוגו המשפטי והמוסרי של העבריין כמי שהטריד מינית את קרבנו.
  • בדברי ההסבר להצעת החוק צויין, בין היתר, כדלקמן: "בשנים האחרונות, עם ההתפתחויות הטכנולוגיות, הולכת ומתפשטת תופעה של פרסום ברבים של תצלומים, סרטים או הקלטות בעלי אופי מיני, ללא הסכמת המצולמים. מקרים אלה נתפסים, על פי רוב, כפגיעה בפרטיות בלבד, אולם, ככלל, מן הראוי להתייחס למעשים אלה גם כפגיעה מינית".
 

המשמעות הדיונית והמהותית של סיווג ההתנהגות האסורה כהטרדה מינית:

  • כאמור, הטרדה מינית מהווה הן עבירה פלילית והן עוולה אזרחית המאפשרת, בין היתר, קבלת פיצוי עד 120,000 ₪ ללא הוכחת נזק.
  •  סעיף 5(ד) לחוק למניעת הטרדה מינית, קובע כי על חקירתו ועדותו של נפגע עבירה של הטרדה מינית, יחולו הוראות סעיפים 2א ו-2ב לחוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים), התשי"ח – 1957, היינו אפשרות להעיד שלא בפני הנאשם וכן הגבלה על חקירתו של הנפגע בגין עברו המיני (אלא אם בית המשפט ראה, מטעמים שיירשמו, כי איסור החקירה עלול לגרום לנאשם עיוות דין).
  • סעיף 5(ה) לחוק למניעת הטרדה מינית קובע, כי ההוראה העונשית הקבועה בסעיף 352 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, שעניינו באיסור פרסום פרטים מזהים של נפגע עבירת מין, תחול על פרסום שמו של מתלונן ונפגע בגין עבירה של הטרדה מינית.
  • חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 קובע סייג לפומביות הדיון לשם הגנה על עניינו של מתלונן או נאשם בעבירה לפי החוק למניעת הטרדה מינית (סעיף 68(ב)(5)) וכפועל יוצא מכך אף מתיר לאסור פרסום (סעיף 70(א)).
  • עבירה לפי החוק למניעת הטרדה מינית נכללת בתוספת הראשונה לחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א – 2001, ומשכך מוגדרת כ"עבירת מין או אלימות" בהקשרים הרלוונטיים לחוק זה (ראו למשל: סעיף 13 לחוק שעניינו "חקירה של גוף חוקר בדבר עבר מיני", סעיף 14 שעניינו "זכות לנוכחות מלווה בחקירה").
 

מהו "פרסום המתמקד במיניות" הקבוע בעבירה החדשה?

  • "חוק הסרטונים" אינו מפרט מהו טיבו של "פרסום המתמקד במיניות". יצוין כי נעשה שימוש במונח זה בנסיבה אחרת של הטרדה מינית: "התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות האמורות" (סעיף 3(א)(4) לחוק). קיימים מעשים המצויים בליבת האיסור הפלילי, כגון המקרה הבא: נער ונערה תיעדו עצמם בסרטון כשהם מקיימים יחסי מין. עם פרידתם, פרסם הנער את הסרטון, אותו שלח להוריה ולחבריה של הנערה, וזאת ללא הסכמתה. נראה כי אין מחלוקת על כך שהסרטון מתמקד במיניותה של הנערה וכי פרסומו ללא הסכמתה לידי בני משפחתה וחבריה עלול להשפילה ולבזותה.
  • לעומת זאת, קיימים מעשים פחות מובהקים, שאז המבחן לקביעה האם מדובר ב"פרסום המתמקד במיניות" הוא המבחן של מידת החשיפה המינית המגולמת בפרסום וכן המבחן של נסיבות הפרסום (קהל היעד שלו, ההקשר והמקום בו פורסם ועוד).
  • נראה כי המונח "פרסום המתמקד במיניות" יפורש לא רק באופן אובייקטיבי או נורמטיבי, בעיניו של בית-המשפט, אלא גם בשים לב לפוטנציאל הביזוי וההשפלה של הנפגע המתועד בפרסום האמור, בשים לב לנסיבות הפרסום.
  •  ייתכנו מצבים בהם אדם ייחשד בעבירה על חוק הגנת הפרטיות ובעבירה החדשה על החוק למניעת הטרדה מינית גם יחד. כך הוא במצב דברים בו הסרט/ההקלטה יכללו תכנים המתמקדים במיניותו של הנפגע והפרסום יפגע בהיבטים מהותיים נוספים של פרטיותו. כדוגמה ניתן לציין פרסום סרטון בו מצולמת אישה במהלך בדיקה גופנית רפואית, ובמסגרת הסרטון נצפה גופה העירום וכן מתקיימת שיחה שלה עם הרופא בו היא מסגירה פרטים רפואיים ואישיים רגישים. בדוגמה זו, הפרסום עשוי להימצא כבעל קונטקסט מיני ופרטי גם יחד.