החלטת היועץ המשפטי לממשלה ב"פרשת הרפז"

 
|20/01/2016 |

היועץ המשפטי לממשלה מפרסם את החלטתו בפרשה אשר זכתה לכינוי "פרשת הרפז" – ואשר עוררה סערה ציבורית רבה בשנים האחרונות. ​​

כזכור, היועץ המשפטי לממשלה הורה על הרחבת חקירת הפרשה והעברתה למשטרת ישראל לאחר ששוכנע כי יש הצדקה למצות את החקירה הפלילית, נוכח חשדות לאיסוף מידע תוך ביצוע עבירות פליליות, "ולתוכנית כוללת" מצד לשכת הרמטכ"ל לאיסוף חומרים נגד שר הביטחון ואנשי לשכתו, במטרה לפגוע במי מהם, תוך שימוש באזרחים ועיתונאים, והכל לכאורה ממניעים פוליטיים, וכדי לסכל החלטות של הדרג המדיני, לרבות מינויו של גלנט לרמטכ"ל. 

 

חוקרי המשטרה הונחו בין היתר, לחקור גם את הטענה לקיומם של שותפים לדבר זיוף המסמך, את החשד שאשכנזי עשה שררה בתפקידו ממניעים אישיים, ואת החשד לפיו בערב הפתיחה בחקירה יצר קשר עם בועז הרפז וניהל אתו שיחה בת 17 דקות, במטרה לתאם עמו עדויות בכוונה לשבש מהלכי משפט (שיחה זו מכונה "שיחת מעיינה" על שום קיומה דווקא מביתה של מעיינה נבריסקי, חברתה של רונית אשכנזי).

 

החקירה כללה פעולות מגוונות, שבוצעו בידי צוות רחב, לרבות הקשבה לכמעט 100 אלף שיחות, שהוקלטו במערכת ההקלטה האוטומטית בלשכת הרמטכ"ל. כן נגבו 138 הודעות של  המעורבים. 

החשד לחתירת הדרג הצבאי תחת הדרג המדיני תוך ביצוע עבירות פליליות

בסופו של דבר, בהחלטתו היום קובע היועץ  כי לא נמצא בסיס ראייתי לחשדות אודות חתירת דרג צבאי תחת דרג מדיני, ממניעים פוליטיים שנובעים מרצון להריץ את הרמטכ"ל רא"ל (במיל') גבי אשכנזי לראשות הממשלה. לא נמצאו ראיות להתנהלות על בסיס "תוכנית פעולה כוללת שבבסיסה כוונות פוליטיות" או ל"איסוף חומרים" אגב ביצוע עבירות פליליות. 

 

אשר על כן, מסקנתו של היועץ המשפטי לממשלה הינה כי יש לגנוז את התיק נגד רא"ל (במיל') גבי אשכנזי, אל"מ במיל' ארז וינר ותא"ל (במיל') אבי בניהו, שנפתח בחשד לעבירה של מרמה והפרת אמונים, בעילה של היעדר אשמה פלילית. 

 

גם באשר לחשד נגד רונית אשכנזי ובועז הרפז – בעבירה של סיוע להפרת אמונים – הרי שגם תיק זה ייגנז בעילה של היעדר אשמה פלילית. 

 

היועץ המשפטי לממשלה קובע כי אין בהחלטתו זו כדי להשליך, לשנות או להקהות כהוא זה מקביעותיו הקשות של מבקר המדינה, במישור הערכי והציבורי, על התנהגותם של אשכנזי ווינר, שבוודאי איננה הולמת קצינים כה בכירים בצבא. 

 

יודגש, כי איסוף חומרים על מאן דהוא, ואין זה משנה מיהו, איננו אסור על פי חוק העונשין. מקום בו פעולת איסוף החומרים לא הייתה כרוכה בביצוע עבירות פליליות כלשהן, האיסוף כשלעצמו איננו מהווה עבירה פלילית. נקודת מוצא זו הנחתה גם את חוקרי משטרת ישראל בחקירה זו.

 

החשד אותו ביקשה החקירה לברר, בעקבות ממצאי חקירת מצ"ח, היה לקיומה של תוכנית אסטרטגית, על דרך של גיוס בעלי תפקידים ושל אזרחים, ושימוש בסמכויות ובמשאבים שלא כדין - לאיסוף והפצת מידע נגד שר הביטחון ואנשי משרדו, תוך ביצוע עבירות פליליות; תוכנית שהונעה מאינטרסים אישיים ואולי פוליטיים, שמא תוך מתן טובות הנאה (לבועז הרפז ו/או לאחרים).

 

מחומר הראיות עולה כי אכן היה עיסוק שוטף ומשמעותי באיסוף מידע על המתרחש במשרד הביטחון, וממצאי חקירה זו ביססו עוד יותר את קביעותיו הקשות של מבקר המדינה - שהעיר לאשכנזי ולעוזרו על התנהגותם הפסולה, בה ראה מבקר המדינה חומרה מיוחדת, נוכח כפיפות הדרג הצבאי למדיני (וראו למשל, בעמוד 123 לדו"ח מבקר המדינה).

 

זאת ועוד, בחינה של השיחות הרלבנטיות ושל העדויות בחקירה רחבה זו, העלתה כי מידת מעורבותו של אשכנזי באיסוף החומרים, לא הייתה פאסיבית כפי שעלה מדו"ח ביקורת המדינה, ולא התמצתה במודעות סבילה למעשי וינר והרפז.

 

עד כמה שהתנהגות זו איננה הולמת קציני צבא בכירים, שאמורים להשקיע את מיטב מרצם ומשאביהם בניהול המערכה עליה הופקד, במישור הפלילי אמת המידה שונה לחלוטין.

 

לאחר האזנה לשנת הקלטה רציפה בלשכת הרמטכ"ל, לימוד ובחינה של מאות שיחות שתומללו, ולאחר גביית עשרות רבות של עדויות, לא נמצאו ראיות ל"איסוף חומרים" אגב ביצוע עבירות פליליות.
לפיכך נגנז תיק זה שבגינו נפתחה החקירה הפלילית.


חשד למסירת ידיעות סודיות שלא בסמכות על ידי הרמטכל לעתונאים ולשר בממשלה

במהלך החקירה עלה גם חשד לעבירה של מסירת ידיעות סודיות על ידי הרמטכ"ל שלא בסמכות.

 

על יסוד ממצאי החקירה נקבע  כי קיימות ראיות לכאורה לכך שאשכנזי מסר ידיעות סודיות שלא בסמכות – לעיתונאים ולשר שאיננו שותף סוד – למרות שלא היה רשאי למסור להם ידיעות סודיות אלה, שחלקן נוגעות לגופי בטחון אחרים וחלקן הוגדרו ברמת סודיות גבוהה ביותר (זאת להבדיל מידיעות סודיות רבות אחרות שמסר, שיתכן שאותן היה רשאי למסור לעתונאים).

 

ההחלטה דנה בסוגיית סמכות הרמטכ"ל למסור ידיעות סודיות, ובנורמה הרווחת לנהוג בקבוצה של עיתונאים כשותפת סוד בפועל.

 

לאחר התלבטות לא פשוטה, ובהינתן שורה של שיקולים, הוחלט שבנסיבות הענין אין מקום להעמדה לדין פלילי.

 

השיקולים הרלוונטיים לגניזה מפורטים בהחלטה, והם כוללים, בין השאר: 
  1. ​נסיבות חשיפת המידע בשיחות רקע לגיטימיות, שלא לפרסום, כאשר אשכנזי לא התכוון, ככל הנראה, לעבור עבירה, אלא גלש במהלך השיחה למסירת מידע סודי ביותר שהיה אסור לו למסור;
  2. הנורמה הרווחת במסגרתה נמסרות ידיעות סודיות כדבר שבשגרה לעתונאים;
  3. מדיניות ההעמדה לדין עד כה, שהינה מצמצמת מאד בתחום זה;
  4. הרצון למנוע המשך חשיפת המידע הרגיש לאוזניים נוספות.

 

עם זאת, היועץ ממליץ לראש הממשלה ולשר הביטחון, למנות צוות מקצועי אשר ימליץ על קביעת גבולות ברורים לשיח מסוג זה: "תיק זה והחלטתי האמורה, אמורים לסמן נקודת מפנה ותמרור אזהרה משמעותי, בפני כל אלו העשויים למסור מידע סודי בעתיד בנסיבות דומות. רק העדר נורמה ברורה והעדר אכיפה קודמת, לצד השיקולים האחרים שיפורטו להלן, הביאו אותי שלא .להגיש כתב אישום נגד אשכנזי בעניין זה" נכתב בהחלטה.

 

יודגש, שהחקירה נוהלה תוך רגישות רבה לנושא החסיון העתונאי, וכן יודגש כי אף עתונאי לא נחקר באזהרה.

 

החזקת מסמכים מסווגים שלא כדין – ארז וינר ואבי בניהו 

חשד זה התעורר בעקבות חיפוש בבתיהם של ארז וינר ואבי בניהו, בו נמצאו מסמכים סודיים ביותר שהוחזקו בלא רשות בבתיהם. הדברים אמורים במיוחד בחומר שנמצא אצל בניהו. בחקירה נמצא שיש ראיות לכאורה לעבירה של התרשלות בשמירה על ידיעות שהגיעו לידיהם בתפקידם הציבורי. לגבי שניהם נקבע לאחר בחינה של המסמכים ונסיבות האחזקה בהם, כי מדובר בעוצמת פגיעה בערכים המוגנים המתאימה להליך משמעתי, בין היתר לאור מדיניות העמדה לדין של התביעה הצבאית בעבירות מסוג זה, ובשים לב לכך שמדובר באירוע של "פוטנציאל נזק בלבד", בו מעולם לא אבדה השליטה על המסמכים ולא נגרם נזק לביטחון המדינה. שיקול עיקרי זה לצד שיקולים נוספים המפורטים  בהרחבה בהחלטה גופא, בעניינם של כל אחד מהשניים, היו בבסיס החלטת היועץ לגנוז את התיק בחשד זה נגד השניים בעילה של "מכלול הנסיבות איננו מצדיק העמדה לדין".


שיבוש מהלכי משפט על ידי אשכנזי 

הראיות העלו חשד לעבירת שיבוש מהלכי משפט, ביחס להתנהלות אשכנזי סביב "שיחת מעיינה".

 

השיחה עם וינר בה סוכם להתריע בפני הרפז על הכוונה למסור שהוא מקור המסמך; נסיבותיה הקונספירטיביות של "שיחת מעיינה", עיתויה ומשכה; ההשתהות בהעברת המסמך אל היועץ; ההתנהלות בחקירה, בה נמנע אשכנזי מלמסור את כל הידוע לו על הגעת המסמך ללשכתו, תוך שהקטין משמעותית את קשריו עם הרפז, באופן המתיישב עם סיכום מוקדם עמו לצמצם את הקשר ביניהם - כפי שסיפר עליו הרפז בראיון לאיילה חסון; והסתרת שיחת מעיינה מחוקרי המשטרה - כל אלה הקימו חשד לביצוע עבירה של שיבוש מהלכי משפט.

 

יחד עם זאת, היועץ קובע כי אין די ראיות לביסוס אישום פלילי, בעיקר בשל הקושי להתבסס על דברי הרפז בראיון לאיילה חסון, וגם בשים לב לכך שאף לו יינתן לדבריו משקל מלא, יקשה להוכיח שדברי אשכנזי בשיחה נאמרו, תוך שהוא מודע לכך שיש בדבריו אלה כדי  לפגוע בחקירה, בהיותם בפריפריה הרחוקה שלה.



למרות החשד כמתואר לעיל, ש"שיחת מעיינה" לא הייתה כפי שנטען בידי אשכנזי - בגדר "רענון וחידוד נהלים" בדבר הצורך לומר אמת בחקירה, כי אם "שיחת אזהרה" להרפז - לא ניתן לשלול כאמור  את גרסתו של אשכנזי, שנתמכה בדברי הרפז  לפחות עד לנובמבר 2011 -מועד הראיון של הרפז על ידי איילה חסון. שני הצדדים לשיחה, מסרו גרסה זהה, לפיה ב"שיחת מעיינה" נדברו לומר אמת בחקירה.

 

תוכן בעייתי, הכולל הדחת הרפז, על-ידי אשכנזי, לשקר בחקירה על אודות מידת ועומק הקשר ביניהם, נמסר מפי הרפז רק בראיון הטלויזיוני לאיילה חסון. 
בחקירותיו במשטרה, סירב הרפז להתייחס לדברים אלה ושתק.

 

בנסיבות אלה יש קושי להסתמך על דבריו.

 

עוד יצויין, כי הרפז טען לראשונה באוגוסט שנה זו, בעקבות פרסומים בכלי התקשורת, כי הקליט את שיחת מעיינה.

 

יודגש כי עד לגרסתו זו לא היה למשטרה יסוד סביר להניח שבועז הרפז הקליט את השיחה הזו, ואף היו  סיבות טובות לחשוד כי מדובר בטענת שקר, המפורטות בהרחבה בהחלטה. 

 

למרות חשד מובנה זה בטענתו החדשה של הרפז, ובשל האינטרס הרב הטמון במיצוי החיפוש אחר קלטת כזו, ככל שהיא קיימת, נערכו פעולות חקירה נוספות, לרבות חיפושים, אשר העלו חרס.
הקלטת לא נמצאה בידי הרפז, ולא בידי עורכי דינו.

 

גם ניסיון של חוקרי המשטרה לגשש מול הרפז בדבר האפשרות לקבל את הקלטת מידיו כנגד הטבת מה במצבו המשפטי – לא העלה דבר.

 

במבט כולל על סך הראיות ועל אף נופך מחשיד האופף את "שיחת מעיינה" והעננה שלא הוסרה מעליה, לא נמצאו ראיות לכך כי בשיחה זו הכשיל, מי מן הדוברים, חקירה פלילית. החשדות המרחפים והצל הרובץ - שהיה בהם די להצדיק חקירת המעורבים באזהרה, אינם יכולים למלא את החסר.

 

נוכח האמור לעיל, הוחלט לגנוז את התיק בחשד לשיבוש מהלכי משפט ב"שיחת מעיינה", בעילה של היעדר ראיות מספיקות.


בועז הרפז 

ממצאי החקירה חיזקו את התשתית הראייתית לפיה הרפז ביצע לבדו עבירות של זיוף מסמך בנסיבות מחמירות ושיבוש מהלכי משפט, תוך שנשללה מעורבות גבי אשכנזי ו/או ארז וינר בזיוף, והתחזקה מאד ההערכה כי הללו סברו שהמסמך אותנטי. לפיכך ובסיומה של חקירה זו, הוחלט שלא לעכב עוד את הגשת כתב האישום נגד בועז הרפז, ולהגישו עם פרסום החלטה זו, בכפוף להשלמת השימוע בעניינו.

 

מחומרי החקירה עולה כי חלקו של בועז הרפז בהעצמת הקרע בין הלשכות היה משמעותי מאוד. לא זו בלבד שהוא יזם חלק גדול מהשיח, הלעיט במידע ויזם פעילות איסוף מידע ושימוש בו, אלא שבהרבה הקשרים נמצא שהוא תעתע בלשכת הרמטכ"ל.

 

חשד להשמדת ראיה (קלטת שיחת רקע)  נגד אבי בניהו וארז וינר 

מהרחבת ההקשבה למערכת ההקלטה האוטומטית במהלך החקירה  התעורר חשד גם בעניין אחר: חשד להשמדת ראיות שבוצע על ידי  ארז וינר ואבי בניהו, בקשר להקלטת שיחת רקע של אשכנזי עם העיתונאי בן כספית, לקראת חקירה לאיתור מקור ההדלפה (בעקבות פרסום של כספית).

 

אלא שבחינה מעמיקה יותר של השיחות, בשים לב להודעות מעורבים נוספים ולדבריהם של בניהו ו-וינר עצמם בחקירה, כמו גם ניתוח משפטי של יסודות העבירות, הביאה למסקנה כי  המניע למעשיהם, היה החשש של וינר ובניהו מפני שימוש ב"חקירת ההדלפה" כפלטפורמה לאנשי לשכת שר-הביטחון לעשות שימוש בהקלטה זו כדי להביך את הרמטכ"ל ולפגוע בו, במסגרת מאבק הלשכות, שכן בקלטת היו "דברי רכילות". חשש זה, הוא שעמד בלב מעשה המחיקה, כמניע לו.

 

אמנם מהפסיקה עולה, כי גם אם המניע למעשה הנו אחר, ולא נעשה בכוונה למנוע את השימוש בראיה בהליך שיפוטי או כדי לפגוע בחקירה, די בהוכחת מודעות לוודאות קרובה של התממשות המצב שהחוק ביקש למנוע - מניעת השימוש בראיה (בעבירה של השמדת ראיה) או הפגיעה בחקירה (בעבירה של שיבוש מהלכי משפט)- כדי לגבש עבירה. אלא שגם מודעות שכזו יקשה מאוד להוכיח, בעיקר בשל העובדה שמהראיות עולה כי השניים היו מודעים  לקיומה של הקלטה נוספת (לזו שמחקו), כשהיא שמורה במערכת ההקלטה האוטומטית, כמו גם לקיומו של תמליל מלא שלה.
בסופו של דבר, הוחלט לגנוז את התיק נגד וינר ובניהו בחשד להשמדת ראיה ושיבוש מהלכי משפט בעילה של היעדר ראיות מספיקות.


חשד לביצוע עבירות נוספות

תיאום עדויות בין ארז וינר לגבי סיבוני 
הוחלט לגנוז את התיק נגד וינר וסיבוני בחשד לעבירה של שיבוש מהלכי משפט, בעילה של היעדר אשמה פלילית.

מחיקת מידע מלו"ז הרמטכ"ל ע"י ידי ארז וינר ומזכירת הרמטכ"ל

הגם שיש ראיות לכאורה נגד השניים למחיקת מידע עובר להגעת נציג ממשרד מבקר המדינה, אין במעשיהם אלה כדי לגלות עבירה פלילית, רק מהטעם שהליך ביקורת מדינה איננו בא בגדרי ההגדרה של "הליך שיפוטי" או "חקירה פלילית" – שהנן  נסיבות הכרחיות בשתי העבירות שנשקלו בהקשר זה. עם זאת, נקבע כי התנהגותם זו אינה הולמת קציני צבא, שראוי היה לה להתברר בכותלי הצבא לפי חוק השיפוט הצבאי.


סוף דבר 

פרשה זו העסיקה את כלי התקשורת בעוצמה גדולה, לרבות יצירת מחנות יריבים. היו שראו בה אחת הפרשות החמורות ביותר של חתירת דרג צבאי תחת החלטות הדרג המדיני, של ערעור על עקרון המשילות, ושל פגיעה בסדרי שלטון ומשפט ובאושיות הדמוקרטיה.

 

כנגד אלה, היו שראו בלחץ של כלי התקשורת על רשויות אכיפת החוק חלק ממאמץ של בעלי אינטרס שתכליתו לסכל את עתידו הפוליטי של הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי. 

 

העוצמה בה תוחזקה הפרשה בשיח הציבורי, והקריאה הציבורית "לברר את האמת" בפרשה מטרידה זו, על דרך של חקירה משטרתית, לוו כל העת בביקורת חריפה משני הצדדים, על האופן בו טופלה הפרשה על ידי רשויות האכיפה, וכן על משך הזמן הרב שנדרש לטיפול על ידן.

 

בכל ציוני הדרך של הטיפול בפרשה זו, ובשלבים השונים בהם נדרש היועץ המשפטי לממשלה לשאלת הפורום הנאות לבירור וחקירה של ההתנהגות שנחשפה, העמיד היועץ לנגד עיניו עקרון יסוד של השיטה לפיו משטרת ישראל חוקרת רק עבירות פליליות.

 

בהקשר זה יש לציין, כי עד למאי 2012, עת הפנה מבקר המדינה לקיומם של חשדות לפליליים, שררה הסכמה רחבה בין כל הגורמים שטיפלו בפרשה – בכירי פרקליטות המדינה, הפצ"ר באותה עת ומבקר המדינה - כי האכסניה הראויה לבירור המעשים שנחשפו הנה ביקורת המדינה.

 

לאחר פרסום דוח המבקר, בחודש ינואר 2013, הוחלט על פתיחה בחקירת מצ"ח, שארכה כחצי שנה. לאחר מכן, משהוחלט שאין מנוס מחקירת משטרה, בעקבות ממצאים שעלו בחקירה זו, נוהלה חקירת משטרה בתיק זה משך כשנה נוספת.

 

לימוד  התיק בפרקליטות המחוז ובמטה פרקליטות המדינה, ארך כשנה וחצי, עקב היקפו הענק של חומר החקירה והצורך לדון בסוגיות עובדתיות ומשפטיות מורכבות שהתעוררו בנדון – במחוז, במטה הפרקליטות, ובלשכת היועץ המשפטי לממשלה.

 

 בסופו של יום, ממצאיה של חקירה זו הפרידו הפרד היטב, בין תזה עיתונאית שתפשה מקום נכבד בשיח הציבורי – שיח שמטיבו הינו רחב מד' אמותיו של המשפט הפלילי, ושעל כתפיו נטל הבאת ראיה קל לאין ערוך  מזה של המשפט הפלילי -  לבין העובדות שניתן להוכיח ברמה הנדרשת במשפט פלילי.

 

העובדות שניתן להוכיח ברמה הנדרשת במשפט פלילי, הובילו למסקנה כי אין מקום להגיש בנדון כתב אישום והחזירו את ההתנהגות שנבחנה בחקירה זו, והשיבו אותה אל השדה הציבורי- שדה שבו התנהגות זו כבר נחשפה בעיקרה בהליך ביקורת המדינה, שהסתיים בממצאים חמורים נגד אשכנזי וארז וינר.

 

לדעתו של היועץ המשפטי לממשלה כמפורט בהחלטתו, אין בממצאיה של חקירה זו – המקבילים בעיקרם לממצאי מבקר המדינה נגד השניים, להוביל להגשת כתב אישום בגין ביצוע של עבירת הפרת אמונים. בהיעדרה של התנהגות פסולה בעלת מימד של שחיתות – הרי שבמעשיהם של החשודים לא נעברה עבירה פלילית. 

 

עם זאת, כאמור לעיל, היועץ מבהיר כי אין בהחלטתו זו כדי להשליך, לשנות או להקהות כהוא זה מקביעותיו הקשות של מבקר המדינה, במישור הערכי והציבורי, על התנהגותם של אשכנזי ווינר, שבוודאי איננה הולמת קצינים כה בכירים בצבא. כאמור, ממצאי החקירה הפלילית לא הפריכו קביעות קשות אלו, ואדרבה – אף ביססו אותן, אך כפי שהוסבר בהחלטה הממצאים נותרו בזירה הציבורית ולא הגיעו לזו הפלילית.

 

לפיכך, לא נמצא מקום להגיש כתב אישום בגין עבירה אחרת כלשהי, לבד מאשר נגד בועז הרפז.