הנאשם, סגן מנהל סניף בנק מרכנתיל דיסקונט, הואשם בכמה עברות, בהן, הימנעות מדיווח לרשות על פעולה רגילה לפי סעיף 9 לצו הבנקים, כדי שלא יהיה דיווח או כדי לגרום לדיווח כוזב. אלה הן עברות לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000. לפי כתב האישום סייע הנאשם ללקוח של הבנק, הנאשם גם הוא, לא לדווח על פעולותיו לרשות לאיסור הלבנת הון ולרשויות המס.

טענות הנאשם

הנאשם ביקש לבטל את האישומים נגדו בטענה שלא חלים עליו סעיף 3 (ב) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, והוראות צו איסור הלבנת הון על חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים למניעת הלבנת הון ומימון טרור. לטענתו הסעיף נוגע למי ש"עושה פעולה ברכוש או מוסר מידע כוזב," והבנקאי אינו בגדר עושה פעולה ברכוש או מוסר מידע כוזב כאמור בחוק.

הנאשם גורס כי "פעולה ברכוש", פירושה העברת הזכות הקניינית בו או ביצוע פעולות בו מצד בעליו או מצד בעל שליטה וזכויות ברכוש, כפי שקבע כבוד השופט שפירא בת"פ (ירושלים) 343/04 – מדינת ישראל נגד אהרון אייל (ירון) כהן ואח'.

פסיקת בית המשפט

בית המשפט דחה את הטענה וקבע כי את העברה על פי סעיף 3(ב) לחוק של עשיית מעשה במטרה שלא יהיה דיווח יכולים לבצע לקוחות הבנק, אך גם כל מי שמעניק להם שירותים פיננסיים, לרבות פקיד הבנק. לדעתו, הפירוש הנכון לחוק המגשים את תכליתו ואת מטרת סעיף 3(ב) לחוק הוא כי בכל מקרה שנעשות פעולות למניעת דיווח או לפגיעה באמינותו, יש להעמיד לדין. ולא, יוצא שהמחוקק קבע הוראה שאין בה כל תוכן. ההוראה שנקבעה בסעיף 3(ב) לחוק, חלה על כל מי שמבקש לעשות פעולה המונעת דיווח או גורמת לדיווח כוזב, ובעיקר על פקידי הבנק שלהם נגיעה ישירה לאותם נתונים החייבים בדיווח.

בפסק הדין השופט מסכים לאבחנה בפרשת שם טוב לעניין חומרת הענישה בין מי שעבר עברה של פעולת הלבנת הון ובין מי שעבר עברה של אי דיווח על הפעולה. עם זאת, השופט סובר כי ראוי שהעונש יהיה חמור דיו שירתיע אנשים מלעשות פעולות שימנעו את הדיווח או שיגרמו לדיווח כוזב.

הרשות לאיסור הלבנת הון