צעד נוסף נגד הטרור - פגיעה במקורות מימון

רקע

ההסלמה שחלה בפיגועי הטרור ברחבי העולם בשנים האחרונות, העלתה על סדר היום הבינלאומי את הצורך ליישם דרכי התמודדות  אפקטיביות יותר כנגד ארגוני טרור. דגש מיוחד ניתן, בהקשר זה, להתמודדות עם הפן הכלכלי של התופעה: מימון טרור והעברת כספים לצורך פעילות טרור. ב- 1999 התקבלה אמנת האומות המאוחדות נגד מימון טרור –  THE INTERNATIONAL CONVENTION FOR THE SUPPRESSION OF FINANCING TERRORISM, שהגדירה עבירה של מימון טרור, וכן קבעה, בין השאר, כי על המדינות לנקוט אמצעים לצורך זיהוי, גילוי, הקפאה או תפיסה של כספים המשמשים או מיועדים לשמש לביצוע מעשי טרור. אמנה זו נחתמה ואושררה על ידי מדינת ישראל ביום 19 בדצמבר 2002.

הצעת החוק

חקיקת החוק מהווה ציון דרך בהצטרפות ישראל למאמץ הבינלאומי כנגד מימון הטרור באשר הוא וגם כזה שאינו מכוון בהכרח כנגד ישראל או ישראלים. בחקיקת החוק מיישמת מדינת ישראל את התפיסה שהטרור הינו תופעה המהווה איום על כל המדינות ויש להילחם בו כשלעצמו תוך הבנה ששיתוף פעולה בינלאומי הינו תנאי הכרחי למאבק אפקטיבי במימון טרור. הצעת החוק שגובשה במשרד המשפטים ושנדונה באריכות בועדת החוקה, בשורה ארוכה של דיונים, מאזנת בין הצורך להלחם בתופעת מימון טרור לבין השמירה על זכויות הפרט, הפרטיות, הקניין וחיי המסחר.

הצעת החוק אינה מהווה תחליף לנורמות הקבועות בפקודה למניעת טרור ובתקנות ההגנה הקיימות, לרבות באשר למימון טרור והכרזה על ארגוני טרור והתאגדויות בלתי מותרות, אשר עומדות בעינן. הכוונה שלא לפגוע בכלים המשפטיים הקיימים באה לידי ביטוי בכך שחלקים נרחבים מן החוק אינם חלים על מעשים שיש להם זיקה לישראל על מנת שלא ליצור נורמות חדשות, העלולות לפגוע בכלים הקיימים.

תיאור הפרקים המוצעים בחוק

הפרק הראשון מגדיר את המונחים המופיעים בחוק ביניהם הגדרת "מעשה טרור". הגדרת "מעשה טרור" בחוק מאופיינת בכך שהיא מגדירה כמעשה טרור כל עבירה אשר נעשתה על מנת להשפיע על עניין מדיני אידיאולוגי או דתי במטרה לעורר פחד או כדי לכפות על גורם שלטוני לבצע מעשה או להימנע ממנו והכל תוך פגיעה מהותית בגופו של אדם או בחירותו או פגיעה חמורה ברכוש או בתשתיות. הגדרה זו תואמת להגדרה המודרנית ביותר של מעשה טרור (החלטת מועצת הביטחון של האו"ם מס' 566 מיום 08/10/04) בכך שהיא איננה מקנה כל משקל למניע של המבצע ובכך פוסלת למעשה את הפרדוקס הפוליטי לפיו אדם המוגדר במדינה א' טרוריסט, מוגדר במדינה ב' "לוחם חירות", כאשר הכול מותנה בפרספקטיבה של המתבונן.

החוק מגדיר את המונח "ארגון טרור" ומציע לקבוע מסלול נוסף, על המסלולים הקיימים בפקודת למניעת טרור ותקנות ההגנה, של הכרזה על ארגון "כארגון העוסק בטרור " וזאת, על סמך מידע שנתקבל ממדינה אחרת, כי חבר בני אדם הוא ארגון העוסק בטרור, כאשר לוועדת שרים יש יסוד סביר להניח כי אותו אדם זר או אותו חבר בני אדם זר עוסקים בטרור. פרוש הדבר כי על פי החוק הזה ניתן להכריז רק על אדם זר שאינו תושב או אזרח ישראלי כעוסק בטרור או ארגון זר שמרכז עסקיו אינו בישראל כעוסקים בטרור .

על פי החקיקה הקיימת קיימים שני מסלולים להכרזה על ארגון כארגון טרור: האחד- מכוח תקנות ההגנה, לפיהן רשאי שר הביטחון להכריז על התאחדות כ"התאחדות בלתי מותרת" והשני - מכוח פקודת מניעת טרור, לפיה רשאית הממשלה להכריז על ארגון כ"ארגון טרוריסטי".

הפרק השני עוסק בהכרזה על אדם זר שהוא פעיל טרור או על ארגון זר שהוא ארגון טרור בשל קביעה מחוץ לישראל. בפרק ישנה התייחסות לוועדה המייעצת לממשלה, הרכבה, סמכותה ובאילו מצבים תתבטל הכרזה. נקבע כי הוועדה המייעצת תקיים ביקורת תקופתית בנוגע להכרזות שנתקבלו לפי פרק זה אחת לארבע שנים.

הפרק השלישי  מגדיר את עבירת מימון טרור. העבירה חלה על מגוון רחב של פעולות מימון טרור כגון פעולה במטרה לקדם או לממן ביצוע של מעשה טרור, תגמול בעבור ביצוע של מעשה טרור או מתן עזרה לפעילות של ארגון טרור מוכרז. כאן גם הכוונה לתשלום בדיעבד על מעשי טרור למשפחות טרוריסטים. העונש על העושה אחד מאלה הוא 10 שנות מאסר.

לצד העבירה החמורה חוקקה עבירה מופחתת בחומרתה אשר חלה על כל אדם המבצע פעולה ברכוש טרור כהגדרתו בחוק.

מעבר לכך, מוטלת חובת דיווח על מוסדות פיננסים ועל אנשים פרטיים  באם התעורר אצלם חשד סביר כי בוצעה עבירה של מימון טרור.  אי דיווח יביא לעונש של שנת מאסר או קנס גבוה.

הפרק הרביעי עוסק בחילוט רכוש לאחר הרשעה בהליך פלילי. במצב עניינים  זה לבית המשפט מסורה הסמכות לחלט את כל הנכסים של העבריין אשר היו קשורים לעבירה גם אם הרכוש לא נמצא בשליטתו או חזקתו. הפרק החמישי עוסק בהגנות העומדות לצד שלישי.

 הפרק השישי  בהצעת החוק עוסק בחילוט רכוש בהליך אזרחי שלא בעקבות הליך פלילי לעניין ארגון טרור או מעשה טרור שאין להם זיקה לישראל. לבית המשפט המחוזי הסמכות לצוות על חלוט רכוש בהליך אזרחי בין אם הורשע אדם ובין אם לא בעבירה לפי הצעת החוק. ניתן לדוגמה לחלט רכוש של ארגון טרור מוכרז או רכוש הקשור למעשה טרור שאין לו זיקה לישראל. החידוש הבולט בפרק זה היא הקביעה שלצורך חילוט אזרחי די בהוכחת העבירה ברמה האזרחית.

בפרק השמיני של החוק נקבעו ההסדרים באשר לסעדים הזמניים. במסגרת פרק זה נכללת אפשרות לביצוע תפיסה מנהלית, תוך ביצוע הבחנה בין סעד זמני לסיכול מעשה טרור, לבין סעד זמני כאשר אין ראיה לכך שמדובר בסיכול. במצב של סיכול מעשה טרור שאין לו זיקה לישראל, ניתן להגיש לבית המשפט ראיות חסויות.

החוק מקבל ומיישם את התפיסה העקרונית שמשטר הלבנת ההון אשר יצר תשתית המורכבת מכללי הכר את הלקוח ודיווחים על פעילות פיננסית מתאים גם על מנת לסייע באיתור וחשיפה של פעילות פיננסית למימון טרור, לפיכך נקבע כי לצווים הקובעים את החובות על הסקטור הפיננסי לצורך הלבנת הון יוספו הוראות לצורך ביצוע חוק איסור מימון טרור, הרשות לאיסור הלבנת הון הפכה להיות הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור והרשות תהיה רשאית להעביר מידע, לרבות מידע מעובד גם לצורך יישומו של  חוק איסור מימון טרור.