דו"ח הסנגוריה הציבורית לשנת 2003 מהווה ריכוז של הממצאים שנמצאו ב-15 ביקורים במתקני מעצר וב-3 ביקורים בבתי סוהר. ביקורים אלה נערכו על ידי נציגי הסנגוריה הציבורית במסגרת תפקידם כמבקרים רשמיים, כפי שהסמיכם לכך היועץ המשפטי לממשלה.

כאמור, התמונה העולה מן הדו"ח המלא הינה תמונה עגומה ביותר. במרבית המקומות שנבדקו, תנאי המעצר והמאסר קשים מאד ומפרים באופן בוטה את דרישות החוק והפסיקה. כל הליקויים המוזכרים בדו"ח חמורים כל אחד בפני עצמו, אולם חומרתם מקבלת משנה תוקף בשל הצטברותם. המציאות שנחשפה פוגעת פגיעה חמורה בזכויות העצורים והאסירים ובכבודם כבני אדם.

ביום 1.6.04 נכנס לתוקפו צו מוחלט שהוצא על ידי בג"ץ, לפיו ימולאו כל דרישות החוק המבטיחות את התנאים המינימליים באשר להחזקת עצורים, ובראשן מיטה לכל עצור. יש לציין כי הדו"ח כולל ממצאים ממועדים מוקדמים להוצאת הצו הנ"ל.

ליקויים עיקריים שנחשפו במתקני המעצר של משטרת ישראל:

בחלק ממתקני המעצר התנאים הפיסיים הם בלתי נסבלים: לעצורים רבים אין מיטה ללון עליה; הם נאלצים ללון על הרצפה, כשהם צמודים אחד לשני, לעיתים על מזרון מרופט; הרצפה מלוכלכת, בתא מטיילים חרקים וחולדות ובאוויר צחנת ביוב; בשל הצפיפות הרבה, לא אחת דורכים הקמים בלילה לצורך שימוש בשירותים על חבריהם הישנים על הרצפה; לאחר שעברו את הלילה בשינה על הרצפה בתנאי התברואה שתוארו לעיל, מתקלחים העצורים מעל חור השירותים; בהעדר שולחן, הם שבים לרצפת התא, כדי לאכול את ארוחת הבוקר. למרבה הצער, אין המדובר בתופעה שולית וחריגה. במרבית בתי המעצר נמצאו הפרות דומות לאלה, לעיתים כולן, לעיתים חלקן.

 לינת עצורים ללא מיטה ותאי מעצר צפופים וקטנים:

ב-9 מתוך 15 מתקני המעצר, אשר נבדקו על ידי אנשי הסניגוריה הציבורית, מולנים עצורים ללא מיטה, על הרצפה. כך למשל, בבית מעצר מגרש הרוסים בירושלים מצאו אנשי הסניגוריה הציבורית, בביקורם הראשון, כי 35 עצורים הולנו על הרצפה ובביקורם השני, כי 18 עצורים הולנו על הרצפה. בבית מעצר לכיש 37 עצורים נאלצו לישון על הרצפה. בתחנת משטרת רמלה ובתחנת משטרת לוד נמצא ביום הביקור, כי כל עצור שני לן על הרצפה. בבית מעצר נגב, נמצאה דרך מקורית להימנע מהפרת צו ביניים שהוציא בג"ץ האוסר על הלנת עצורים על הרצפה: אנשי הסניגוריה מצאו כי קטין הולן על כסא בתחנת המשטרה, עד הבאתו לבית משפט.

באשר לגודל התא ותנאיו הפיסיים, עולה מדו"חות הביקורת, כי בלמעלה ממחצית ממתקני המעצר קיימת צפיפות רבה. במגרש הרוסים, לדוגמא, נמצא תא ובו 12 מיטות, כשבפועל היו עצורים בו 20 איש; ישנם מיתקנים בהם השטח הממוצע לעצור בתא היה קטן באופן ניכר מהשטח הקבוע בתקנות המעצרים. לדוגמא, בתחנת משטרת רמלה השטח הממוצע לעצור בתא הנו למטה מ- 1 מ"ר לעצור, בתחנת משטרת לוד שטח ממוצע של 1-1.2 מ"ר לעצור ובתחנת משטרת מטה חיפה שטח שנע בין 1.37-1.44 מ"ר לכל עצור.

"הפתרונות" שנמצאו למצב זה הם בלתי מתקבלים על הדעת. בתחנת משטרת לוד, פרט לעצורים הלנים על הרצפה נמצאו מספר עצורים הישנים על תקרת השירותים בתא, שהמרווח בינה לבין תקרת התא משמש כמיטה. בתחנת משטרת רמלה משתמשים להלנת עצורים במסדרון הזעיר המפריד בין התאים.

אי הפרדה בין המקלחת לשירותים והעדר אמצעים לשמירה על תנאים תברואתיים:

 ב- 11 מתוך 15 מתקני מעצר לא נמצאה הפרדה בין השירותים לבין המקלחת. כלומר, חור הניקוז של שירותי הכריעה נמצא מתחת למקלחת, ועל העצורים להתקלח מעל חור השירותים. דבר זה לא רק פוגע בכבודם של העצורים, אלא מביא גם ללכלוך ולצחנה שלא ניתן להיפטר מהם.

בחלק מבתי המעצר פגשו אנשי הסניגוריה הציבורית עצורים אשר התלוננו בפניהם על קיומם של חרקים, קרציות, חולדות ועכברים המתרוצצים בתאים ובחצרות. במהלך ביקורם בבית מעצר קישון ראו אנשי הסניגוריה במו עיניהם את ריבוי החרקים.  במקרים אחרים נתגלו מחדלים חמורים בנוגע לתנאים הפיסיים של תא המעצר, אשר יש בהם כדי להשליך על התנאים התברואתיים בתא. במעבר ניצן היו הקירות מלוכלכים ובלתי מסוידים. האריחים על הקירות היו שבורים ותקרת התא היתה מקולפת ושחורה. רצפת התא היתה מלוכלכת ומלאת פסולת. יש לציין, כי בביקור השני של הסניגוריה במקום, דווח על שיפור במצב הניקיון.

תנאי אוורור בלתי סבירים, שלילת הזכות להלך באוויר פתוח ותאורה חלשה:

ב- 10 מתוך 15 מתקני מעצר נמצא, כי תנאי האוורור בתאים הינם בלתי סבירים. כך למשל, בתחנת משטרת לוד אין כלל חלונות והריח העומד בחדר הינו בלתי נסבל. אמצעי האוורור היחיד (מפוח) לא עובד. בתחנת משטרת מטה חיפה חלונות תאי המעצר חסומים לאור או לאוורור. המאווררים המותקנים אינם פועלים והעצורים התלוננו על סרחון ומחנק בתאים. בתחנת משטרת כרמיאל קיימים אמנם חלונות, אך הסורגים והחפצים המונחים ליד החלונות מונעים חדירה של אוויר מן החוץ. לא זו בלבד שתנאי האוורור הנם בלתי סבירים, אלא שבמרבית המקרים מצאו אנשי הסניגוריה, כי נשללת מהעצורים הזכות להליכה יומית באוויר הפתוח.

למרות שהחוק קובע, כי עצור לא יוחזק למעלה משבעה ימים בבית מעצר אשר בו לא ניתן לממש את זכותו להליכה יומית, וישנה חובה להעבירו למקום מעצר שתנאיו מאפשרים את מימוש הזכות, מצאה הסניגוריה הציבורית כי ב- 8 מתוך 15 מתקני מעצר לא ניתנת לעצורים אפשרות לצאת להליכה יומית. במרבית המקרים דובר בעצורים המוחזקים מעל שבעה ימים ואף חודשים. בתחנות המשטרה ברמלה, בלוד ובדימונה, אין כלל חצר טיולים.

בנוסף להפרת זכותו של עצור להליכה יומית, נמצאו מתקני מעצר בהם אור שמש כלל אינו חודר לתא, וכך נוצר מצב בו עצור איננו רואה אור יום. בתחנת משטרת לוד אין, כאמור, לא חלונות ולא חצר טיולים. בתחנת משטרת נמל חיפה ובבית מעצר מגרש הרוסים נמצא שילוב של תאורה חשמלית חלשה וחלון בודד החסום לאור. במקרים אחרים, בהם מותקנים חלונות, הרי שהם כה מלוכלכים עד כי לא מתאפשרת חדירת קרני שמש.

אי מתן אפשרות להשתמש בטלפון ואי מימוש הזכות לקבל מבקרים:

עצורים עד תום ההליכים זכאים לעשות שימוש בטלפון פעם ביום. בבית מעצר קישון קיימת תלונה חוזרת משנים קודמות על מחסור במכשירי טלפון תקינים, דבר המצמצם את האפשרות להשתמש בטלפון ולעיתים אף מונע אותה לחלוטין. בבית המעצר בתחנת משטרת נמל חיפה ובתחנת משטרת מטה חיפה אין גישה לטלפונים ציבוריים או שגישה זו מוגבלת ביותר. בנוסף לכך שנמנעת אפשרותם של העצורים במתקנים אלה לשמור על קשר עם משפחותיהם באמצעות הטלפון, נמנעת גם זכותם לביקורי משפחה, שכן אין במיתקנים אלה חדרי מבקרים.

מרפאה וטיפול רפואי:

 ב- 3 מתקני מעצר מתוך 15 התעוררו בעיות שונות הקשורות בזכות העצורים לקבלת טיפול רפואי הנחוץ להם לשם שמירה על בריאותם. כך למשל, בבית מעצר לכיש קיים מחסור חמור בכוח אדם ואין מענה הולם לצרכים הרפואיים ובמיוחד הפסיכיאטרים.  בבית מעצר נגב התלוננו העצורים הקטינים בפני מבקרי הסניגוריה הציבורית, כי זמינות הטיפול הרפואי במקום נמוכה מאד. למרות פניות חוזרות ונשנות של קטינים, שחלו ככל הנראה בשפעת, לקרוא לחובש, לא הגיע החובש לבקרם ופניותיהם לא נענו. אחד הקטינים החולים המתין לחובש במשך 4 ימים.

טירדה וסחבת בהובלת עצורים דרך מעבר ניצן:

תנאי הובלתם של עצורים ואסירים לדיונים משפטיים בעניינם הינם, במקרים רבים, קשים ובעייתיים. השנה, הסניגוריה הציבורית נתקלה בסוגיה זו עת ייצגה בעתירה אסיר אשר היה עצור בבית המעצר הדרים. העותר קבל על כך, שהוא מועבר לדיונים מבית מעצר הדרים לבית משפט בפתח תקוה, מרחק של 40 דקות נסיעה, דרך המעבר בבית המעצר ניצן, שם צריך היה לשהות ימים בתנאים מחפירים. העותר הובל על ידי השב"ס מבית המעצר הדרים למעבר ניצן יממה לפני כל דיון משפטי בעניינו. כאשר הדיון התקיים ביום א', העותר שהה במעבר ניצן כבר מיום ה'.

בעקבות הטיפול בעתירה זו ערכה הסניגוריה ביקור במעבר ניצן והגישה לשופט שדן בעתירה דו"ח המתאר את התנאים הבלתי אנושיים הקיימים שם, הנגרמים, בין השאר, בשל הצפיפות הנוראה במתקן ובשל התנאים הפיזיים והסניטריים המזעזעים ששררו שם. טענות העותר התקבלו על ידי כב' השופט אברהם טל, אשר הורה בצו להעביר את העותר לבית המשפט בפתח-תקוה ישירות ביום הדיון ולא להובילו דרך המעבר בניצן. כל זאת, לאחר שני דיונים נרחבים בלשכת מנכ"ל המשרד לביטחון פנים, בהם הומלץ לשנות את מערך ההסעות לבית המשפט בפתח-תקוה.

אי קליטת חייבי שב"ס במתקני שירות בתי הסוהר:

עצורים שהוגש נגדם כתב אישום ואסירים שפוטים  (המכונים "חייבי שב"ס") אמורים להיות מוחזקים על ידי שירות בתי הסוהר.  מתקני שירות בתי הסוהר משתהים בקליטתם של אלו בשל הצפיפות הרבה הקיימת גם בהם. הותרת "חייבי השב"ס" במתקני המעצר המשטרתיים מעלה את רמת הצפיפות במתקנים המשטרתיים ומקשה לקיים את הוראות החוק, לרבות את כללי ההפרדה בין עצורים לאסירים.

להפרדה זו חשיבות רבה, שכן היא מסייעת במניעת ניצול ואלימות בין הכלואים לבין עצמם. כן עשויה היא למנוע הידרדרות לפשע של מי שנעצר לראשונה וטרם נשפט. זאת ועוד, בהשארתם של "חייבי השב"ס" במתקנים המשטרתיים, יש כדי לקפח את זכויותיהם בהשוואה לזכויות השוהים במתקני שירות בתי הסוהר. הדבר חמור במיוחד כאשר עומדות על הפרק זכויות האסיר לצאת לחופשות ולבוא בפני ועדת שחרורים. זכויות אלו נשללות לחלוטין מאסירים אשר מוחזקים במתקן משטרתי.

בבית מעצר מגרש הרוסים, לדוגמא, נספרו בביקור אחד 199 חייבי שב"ס, מתוכם 23 אסירים שפוטים ובביקור אחר נספרו 167 חייבי שב"ס, מתוכם 38 אסירים שפוטים.

החלטות שיפוטיות שונות:

 המצב הקשה של מתקני המעצר בארץ, כפי שתואר לעיל, הוביל את בתי המשפט  לשחרר עצורים ו/או לא להטיל עונשי מאסר בפועל .

כך לדוגמא, קבע לאחרונה שופט בית משפט השלום בקרית גת, כב' השופט א' זמיר, כי יש לשחרר למעצר בית מלא נאשם שיוחסו לו שתי עבירות של תקיפת בת זוג הגורמת לחבלה של ממש ועבירת היזק במזיד. החלטה זו התבססה על העובדה שהעצור ישן על הרצפה בבית מעצר לכיש. כמו-כן סבל העצור מאסטמה וישנה זיקה הדוקה בין אופי המחלה לבין תנאי המעצר הקשים של עשן, אבק, קור וכיו"ב.

בבית המשפט המחוזי בת"א, החליט כב' השופט ח' כבוב לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר לאחר שנאלץ לישון במשך חודש וחצי על רצפת התחנה במשטרת ראשון לציון.

בבית משפט השלום ברמלה שחררה כב' השופטת י' קלוגמן נאשם שהוחזק במעצר עד תום ההליכים בתחנת משטרת לוד בגין עבירות של אלימות במשפחה. הנימוק להחלטתה היה נעוץ אף הוא, בין השאר, בכך שמזה חודשיים הוא ישן, לעיתים ללא מזרן, ואכל על הרצפה שבפתח השירותים, לא זכה לטיול באוויר הפתוח ואף לא לביקורי משפחה.

כב' השופט ש' ברוך מבית משפט השלום ברמלה סרב להטיל מאסר בפועל על נאשם שהורשע בעבירה של שהיה בלתי חוקית והיה עצור עד תום ההליכים בתחנת משטרת לוד. זאת, בשל תנאי המעצר המזעזעים אותם ראה השופט במו עיניו, ובהם: צפיפות בלתי אנושית, לינה על תקרת השירותים, חלונות חסומים ללא איוורור, העדר תשתית סניטציה אלמנטרית, אכילה על הרצפה ועוד. השופט ברוך קבע כי העובדה שאדם חטא להוראות החוק אינה מכשירה התעללות פיזית ונפשית בו.

ליקויים עיקריים שנחשפו בבתי הסוהר

כאמור, נציגי הסניגוריה הציבורית ביקרו השנה ב- 3 בתי סוהר שונים, אשר מבחינת תנאי המאסר השוררים בהם ניתן לתארם כמי שממוקמים על קצוות מנוגדים של הסקלה. בעוד שבשני בתי הסוהר, צלמון וחרמון, היו תנאי המאסר טובים מאד, הרי שמהביקור בבית הסוהר שטה עולה תמונה קשה מאד. הליקויים שנמצאו בבית הסוהר שטה:

תנאי ההחזקה במאסר:

בבית הסוהר שטה תנאי הצפיפות קשים ביותר. ברוב התאים השטח הממוצע לאסיר נמוך מהקבוע בתקנות. בתאי ההפרדות  ישנה מיטה אחת בלבד. כן נתקלו אנשי הסניגוריה הציבורית בהלנה על הרצפה ללא מיטה (ביום הביקור הולנו 63 אסירים פליליים ו-11 אסירים ביטחוניים על הרצפה) – הכל לצד עזובה פיסית, תנאי מגורים קשים, מחנק בתאים ומבנים שאינם עונים על  הדרישות האלמנטריות בחוק המעצרים ובתקנותיו.

ההפך הגמור לכך נמצא בביקור בבית הסוהר חרמון, שהוא כלא שיקומי, המיועד להחזקת 560 אסירים שישולבו בתוכניות טיפול ושיקום. חרף התנאים המשופרים מהם נהנים האסירים בהשוואה לתנאים בבתי כלא אחרים, נמצאו בביקור בכלא חרמון 30 מיטות פנויות. הדעה שנשמעה היא, כי העובדה שהתפוסה במקום אינה מלאה מעידה על כשל כלל מערכתי באיתור אסירים המתאימים להחזקתם בכלא שיקומי זה. עובדה זו צורמת במיוחד בהתחשב בתפוסת היתר ובצפיפות הקשה שנמצאה במתקני הכליאה האחרים.

גם התנאים התברואתיים בבית הסוהר שטה ירודים במיוחד. בכל רחבי בית הסוהר זרוקה אשפה, הגורמת לריחות בלתי נעימים ולזיהום אוויר. התאים עצמם היו, ככלל, מלוכלכים, הקירות מרקיבים והצבע מתקלף כתוצאה מרטיבות במקום. זאת, למעט תאי אגף האסירים הביטחוניים החדש, שהיה נקי ומאוורר. בדומה למצב בבתי המעצר, גם בבית הסוהר שטה היו תנאי האוורור לקויים ביותר ובתאים שרר ריח ביוב מחניק. בחלק מהתאים בכלא שטה, אין הפרדה בין השירותים ובין המקלחת, כאשר המקלחת נמצאת מעל השירותים ואותו חור ניקוז משמש את שניהם. במצב זה, הסרחון והצחנה בתאים הללו חריפים במידה העשויה לסכן את בריאותם של האסירים. דבר זה מהווה גם פגיעה קשה בכבודם.

אי סיפוק צורכי דת:

בכלא שטה יש רב ומדרשה במרכז החינוך. כן, קיימים באגפים השונים חדרים בהם ניתן לקיים בית כנסת מאולתר. אך אין מסגד, כנסייה או מקום מיוחד המיועד לתפילת המוסלמים או הנוצרים, אפילו לא מקום מאולתר. יתר על כן, לכלא לא מגיעים אנשי דת מוסלמים או נוצרים לפגישות עם אסירים בני דתות אלה – זאת למרות שהכלא מאוכלס ברובו בערבים מוסלמים.

תלונות אסירים ביטחוניים על אלימות מצד הסוהרים:

תופעה חדשה, שהודגשה בדו"ח הביקורת של אנשי הסניגוריה הציבורית בכלא שטה, היתה ריבויין של תלונות, שהגיעו מכלל האסירים, באשר לאלימות קשה ומתמשכת כלפיהם מצד הסוהרים – אלימות שאינה מטופלת על ידי צוות ההנהלה במקום. כן נשמעו טענות רבות של האסירים הביטחוניים בנוגע לענישה קולקטיבית, המופעלת על ידי הסוהרים כלפי כל אוכלוסיית האגף הביטחוני. אסירי האגף התלוננו על חיפושים קולקטיביים שנערכים לאסירים בתאים, ועל עונשים שהיו כרוכים באלימות קשה ובהתעללות פיזית ונפשית.

אכן, יש להיזהר מהסקת מסקנות חפוזות בעניין. מאחר ומדובר בתלונות של אסירים, ולא בממצאים אובייקטיביים שהוכחו - יש לנהוג בתלונות אלו בזהירות הראויה. ברם, אין להתעלם מריבויין ומשקלן המצטבר של התלונות, אל מול החשש לאדישות מצד בכירי בית הסוהר כלפי תלונות אלה, ואולי אף להתעלמות מהן.

סיכום

התמונה העולה מדו"חות הביקורת, שערכו אנשי הסניגוריה הציבורית בשנת 2003 בנוגע ל-15 ממתקני המעצר של משטרת ישראל היא, כאמור, כי ככלל תנאי החזקתם של עצורים בישראל הנם קשים במידה הפוגעת בבריאותם ובכבודם ומנוגדים להוראות החוק.

כפי שכבר הוסבר בדו"חות הקודמים שהגישה הסנגוריה הציבורית בנושא ומודגש גם כעת, בעיית הצפיפות הנזכרת מחריפה בשל העובדה ששירות בתי הסוהר אינו קולט עצורים עד תום ההליכים ואסירים שפוטים (היינו: חייבי שב"ס), בשל עומס וצפיפות רבה הקיימת גם במתקניו הוא.

אשר לתנאי ההחזקה בבתי הסוהר, ניתן להבחין בשתי מגמות מנוגדות. מחד, ביקרו אנשי הסניגוריה הציבורית בבתי הסוהר החדשים חרמון וצלמון, המספקים לאסירים המועסקים בהם תנאים סבירים, המתאימים לדרישות הדין. מאידך, בבית הסוהר שטה עמדו המבקרים על תנאי מאסר קשים ביותר. המצב השורר בכלא שטה איננו ייחודי לכלא זה והוא בבחינת המציאות השוררת בבתי סוהר נוספים, עליהם מופקד שירות בתי הסוהר, כפי שתואר בדו"ח הביקורת של הסניגוריה הציבורית לשנת 2002.

בהקשר זה יצויין עוד, כי כיוון שבפקודת בתי הסוהר לא נקבעה לאסירים זכות למיטה, המקבילה לזו של עצורים על פי חוק המעצרים, מלין כיום שב"ס מאות אסירים על הרצפה, בעוד שעצורים עד לתום ההליכים לנים על מיטות. הבחנה זו היא אבסורדית, במיוחד בהתחשב בעובדה כי ישנם אסירים שהכלא הוא "ביתם" לשנים ארוכות.

בהקשר זה ראוי לשוב ולהזכיר את פסקי-הדין שניתנו בבג"צ בעתירת רופאים לזכויות אדם ובעתירת לשכת עורכי הדין, לפיהם, ולא יאוחר מיום 1.6.2004, יינתנו לעצורים בכל מתקני המעצר והכליאה שבאחריות משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר, מלוא זכויותיהם על פי סעיף 9 לחוק המעצרים והתקנות לפיו. עם כניסתו של הצו לתוקף קיים חשש שבבתי מעצר בהם מוחזקים אסירים, יתפסו העצורים את מיטתם של האסירים, והאסירים, אשר לגביהם לא קיימת הוראה מחייבת בדבר הלנתם על מיטה, יתפסו את מקומם של העצורים על הרצפה.

מדו"חות אנשי הסניגוריה הציבורית שנערכו בשנת 2003, עולה כי אין המדובר בבעיות או בכשלים נקודתיים ומקומיים. לפנינו בעיה כלל-ארצית, המביאה לפגיעה יומיומית בזכויותיהם הבסיסיות של עצורים ואסירים ולפגיעה בכבודם כבני אדם. בעיה ארצית ורחבה זו מחייבת פתרון מערכתי כולל ומהיר.

בעניין זה ראוי להוסיף ולציין, כי ביום 23.3.04 הסתיימו דיוני ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת בהצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 26) (בית סוהר בניהול פרטי), התשס"ד- 2003. הסניגוריה הציבורית אינה סבורה, כי בהקמת בית סוהר פרטי יש כדי לפתור את הבעיה החמורה של תנאי ההחזקה של עצורים ואסירים בישראל. אכן, קיים צורך דחוף להגדלת מספר מקומות הכליאה במדינת ישראל. עם זאת, הפתרון טמון בהפניית המשאבים להרחבה ולשיפור מתקני הכליאה ומתקני המעצר הציבוריים, בניהול שירות בתי הסוהר ומשטרת ישראל, ולא בפיתוח מגמת הפרטה של מתקני הכליאה.

הקמת בית סוהר בניהול פרטי טומנת בחובה סכנות רבות, הן לזכויות האסירים שימצאו בו והן לאינטרס הציבורי בשיקום ותיקון אסירים ובמניעת עבריינות חוזרת. זאת, בשל ניגוד העניינים הברור, שבין גורם פרטי, הפועל במטרה להגדיל רווחים ולצמצם הוצאותיו, לבין הצורך להשקיע משאבים לא רק בהרחקת מי שעברו עבירות מן החברה, אלא גם בשיקום ותיקון על מנת שלא יוסיפו להזיק לה.