הסנגוריה הציבורית: ממצאים קשים בנוגע להפרת זכויות בסיסיות של עצירים ואסירים בישראל

דו"ח הסניגוריה הציבורית לשנת 2004 בעניין תנאי כליאה מרכז את הממצאים העיקריים העולים מדו"חות הביקורת של אנשי הסנגוריה הציבורית שנרשמו בעקבות  ביקורים ב – 36 מתקני מעצר וב – 7 בתי סוהר. את פעילות הביקורת מטעם משרד המשפטים מרכזת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, הגב' לבנת משיח.

ליקויים עיקריים שנחשפו בבתי מעצר:

ככל שמדובר בהפרת תנאי אחזקתם של עצורים, התופעה חמורה  ומטרידה מאוד, שכן מדובר בהפרות לא רק של חוק המעצרים ותקנותיו, אלא גם של  פסק דינו של בית המשפט הגבוה לצדק בבג"צ 1319/03, אשר קבע כי לא יאוחר מיום 1/6/04 יינתנו לעצורים בכל מתקני המעצר והכליאה שבאחריות משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר מלוא זכויותיהם על פי סעיף 9 לחוק המעצרים והתקנות שהותקנו לפיו.

ביום 1/6/04 נכנס לתוקפו צו מוחלט שהוצא ע"י בג"ץ, לפיו לא יאוחר מתאריך זה, יינתנו לעצורים בכל מתקני המעצר והכליאה שבאחריות משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר, מלוא זכויותיהם על פי סעיף 9 לחוק המעצרים והתקנות שהותקנו לפיו. ואכן, החל מיום 1/6/04, חל שיפור ניכר בנושא הלנתם של עצורים על הרצפה ללא מיטה, ולמעט בשני מקרים, לא נמצאו על ידי אנשי הסניגוריה הלנות של עצורים על הרצפה.

למרות השיפור האמור בתופעת הלנתם של עצורים על הרצפה, מצוקת המקומות במתקני המעצר יוצרת מציאות המאלצת את אחראי המתקן לפעול בסדר בלתי אפשרי תוך פגיעה בזכויות עצורים.

·         החזקתם של עצורים שנעצרו במהלך פעילות בשעות הלילה למשך שעות רבות ללא מיטה וללא תנאים אנושיים מינימליים-  עצורים אלה לא הוכנסו  למתקן הכליאה, על אף שלא נחקרו, אלא הועברו, למשל, למרתף סגור אשר התנאים בו מחפירים, או במקרה אחר הוחזקו ליד היומנאי כשהם כבולים בידיהם וברגליהם עד אשר יילקחו לבית המשפט.  במקרה נוסף הוחזקו שני חשודים, אשר נעצרו בשעות הלילה, במשך מספר שעות עד להבאתם להארכת מעצר בבית המשפט, בניידת כשהם כבולים זה לזה.

• מתן מיטה אך ורק לשעות הלילה – כאשר בשעות היום אין לעצור מיטה המהווה את מרחב המחיה הפרטי שלו. על פי חוק המעצרים הזכות של עצור הינה למיטה לשימושו האישי, דהיינו המיטה לא נועדה אך ורק לשם לינה נוחה בלילה אלא גם לשימושו האישי של העצור.

• אפלייתם של אסירים ביחס לעצורים בכל הקשור לזכות למיטה- מכיוון שפסק דינו של בג"צ והוראות חוק המעצרים בעניין הזכות למיטה מתייחסים לעצורים בלבד, הנוהג הוא שאם יש צפיפות יתר בתאים, קודם כל העצורים יקבלו מיטות לישון בהן, ואילו האסירים ישנו על הרצפה. הסנגוריה סבורה כי מדובר בפעולה לא ראויה בעליל, הכרוכה בפגיעה קשה בזכות יסודית ובסיסית של אסירים, ובאפליה שרירותית ובלתי מתקבלת על הדעת בין עצורים לאסירים. גם אם אין חובה חוקית ליתן מיטה לכל אסיר, מדובר בסטנדרט אנושי מינימאלי, אותו חובה לקיים. יצויין, כי בפועל, בשל יחסי הכוחות בין הכלואים בתא, לא ניתן להבטיח כי עצורים אכן יישנו בסופו של דבר על מיטות. ואכן, בשני במתקני כליאה, נותרו כתוצאה ממצב זה עצורים ישנים על הרצפה, בניגוד ברור לחוק ולפסיקת בג"ץ.

• הפרות של הזכות להליכה יומית באוויר הפתוח – בביקור שנערך בתחנת משטרה במרכז, בה אין חצר טיולים כלל, נמצאו עצורים רבים נשארים ימים רבים ואף שבועות בתוך תאיהם הקטנים והדחוסים ללא אור שמש כשהדבר יוצר מתיחויות רבות בין העצורים לבין עצמם ובין העצורים לכלאים, כאשר אין לגבי העצורים הבדל בין יום לבין לילה. בתחנה אחרת, בעת הביקור נמצאו עצורים ששהו במתקן במשך תקופה של 8 ימים, 14 יום ואף שלושה חודשים מבלי שניתנה להם הזכות לטיול יומי באוויר הפתוח.

• הפרת זכותם של עצורים לתנאי אוורור ותברואה סבירים -  אנשי הסניגוריה נתקלו בתאי מעצר בהם שוררים מחנק קשה, צחנה, והמצאות חרקים למיניהם במתקנים. בביקור שערכו במתקן מעצר מרכזי  נמצאה החמרה מדאיגה בתנאי האוורור והתברואה. נמצא כי התאים דחוסים, מחניק בהם מאוד, כשמערכת האוורור אינה מצליחה לספק מענה ראוי לבעיה זו. בימי החורף הקרים נוצר מצב שבו שמונה עצורים או יותר מתגוררים בתא צפוף אחד נעדר חלונות בו גם מצויים שירותים ומקלחת, ובאותו תא צפוף הם גם מעשנים וגם מבשלים כשפתח האוורור היחיד סגור בגלל הקור העז השורר במקום. קשה לתאר את המחנק והסירחון השוררים כתוצאה מכך במרבית תאי בית המעצר. בצד זאת, נמצאה נסיגה משמעותית ברמת התברואה. העצורים התלוננו על קיומם של חרקים, מקקים, זבובים, יתושים וכן חולדות ועכברים המתרוצצים בבית המעצר. מרבית השמיכות אינן נקיות ונודף מהן ריח חריף של שתן. חלק גדול מהעצורים התלוננו כי מכיוון שלא סופק להם סבון לרחצה אישית, לא התרחצו בסבון מספר ימים. באחד התאים נמצא עצור שלבש את אותה מערכת בגדים במשך 8 ימים.

• ליקויים בכל הקשור לאיכות וכמות המזון, ובאופן הגשתו לעצורים –  העצורים נאלצים לאכול את ארוחותיהם על המיטות או על הרצפה. נוכח התנאים התברואתיים הירודים מסתובבים בתאי המעצר מקקים, זבובים, יתושים, ואף עכברים וחולדות.

• הפרת זכותם של עצורים לקבל טיפול רפואי מתאים – אנשי הסנגוריה ביקרו  במתקן מעצר בו אין רופא או חובש, ובמידת הצורך השוטרים יוצרים קשר טלפוני עם הרופא המרחבי, הנמצא בתחנת משטרה הנמצאת במרחק של חצי שעה של נסיעה, מתארים בפניו את הבעיה הרפואית ומקבלים  ממנו הוראות לטיפול רפואי בעצורים. מדובר בנוהל בלתי אתי ובלתי חוקי בעליל, הנוגד כל כללי רפואה בסיסיים.
• במתקנים אחרים עצורים אינם מקבלים את הטיפול הנפשי הנדרש בשל העדר פסיכיאטר בבית המעצר.

• פגיעה בזכותם של עצורים אשר הוגש נגדם כתב אישום לעשות שימוש בטלפון ולקבל מבקרים-
• בחלק ממתקני המעצר נשללה זכותם של עצורים, אשר הוגש נגדם כתב אישום אך טרם הוחלט האם לשחררם או לעוצרם עד תום ההליכים, לביקורי קרובים, לשיחות טלפון וכדומה.

• תנאי מעצר קשים במיוחד - במתקני מעצר רבים נתקלו אנשי הסנגוריה בתנאים קשים מאוד, וזאת אף אם חוק המעצרים ותקנותיו לא קבעו קנה מידה מחייב לעניינם. כך, באשר לשטח הממוצע לעצור הקטן באופן משמעותי מהסטנדרט המקובל.  נמצאו תאי מעצר בהם השטח הממוצע לעצור הוא פחות מ- 2 מ"ר. ברובם המכריע של התאים אין כל הפרדה בין השירותים למקלחת, כשהעצור נאלץ להתקלח ממש מעל חור הניקוז המשמש כשירותי כריעה, דבר הפוגע באופן קשה בכבודו, ואף מהווה סכנה תברואתית  חמורה.

·         הפרת זכותם של עצורים להיפגש עם עורך דין בתנאים ראויים וללא עיכובים – במספר תחנות אין מקום מסודר לפגישת עורך דין עם עצורים. במקומות אלה המפגשים נערכים ב"כוך" בין תאי המעצר ליומן או במסדרון-  במצב זה אין פרטיות והשיחה חשופה לאוזני אנשי המשטרה ויתר העצורים. באחד המתקנים עורכי הדין נאלצים להמתין פרקי זמן ממושכים עד שמתאפשר המפגש עם העצור, ולעיתים אף נמנע באופן מוחלט מפגש זה בשל אילוצי כוח אדם במתקן.

• הסניגוריה הציבורית רואה לנכון לציין לטובה את השיפוץ שנעשה באגף המעבר בכלא ניצן - במסגרת עתירת אסיר שהוגשה בעניין תנאי הכליאה הקשים במתקן זה, מונו אנשי הסניגוריה הציבורית להגיש לביהמ"ש, כמבקרים רשמיים, דוחו"ת בעניין התנאים במתקן זה. בעקבות העתירה שופץ אינטנסיבית אגף זה, והשינויים  הם משמעותיים.

בניגוד לתוצאות השיפוץ באגף המעבר בכלא ניצן, חלק ממתקני המעצר בהם ביקרו אנשי הסניגוריה הציבורית עברו אף הם שיפוץ בשנים האחרונות, אך עדיין מופרות בהם זכויות בסיסיות של עצורים, המוקנות להם בחוק המעצרים ובתקנות המעצרים. כפי שכבר הוסבר בדו"חות הקודמים ומודגש גם כעת, חלק גדול מן הבעיות במתקני מעצר משטרתיים, ובראשן בעיית הצפיפות, מחריפות בשל העובדה ששירות בתי הסוהר אינו קולט עצורים עד תום ההליכים ואסירים שפוטים, בשל עומס וצפיפות רבה הקיימים גם במתקניו הוא.

ליקויים עיקריים שנחשפו  בבתי הסוהר:

·         צפיפות רבה והלנת אסירים רבים על הרצפה -לצפיפות הקשה מתווספת תופעה נרחבת של הלנת מאות  אסירים על הרצפה, על גבי מזרנים. במצב זה לא נותר בחדר כל חלל המאפשר תנועה והתוצאה בלתי נסבלת.

·         גם אם זכותו של אסיר ללון במיטה לא נחקקה בחוק, מדובר בזכות בסיסית הנגזרת מכבוד האדם, ומחויבת מסטנדרט מינימאלי של קיום אנושי, ומן הראוי לכבד זכות זאת.

·         ביום 26.5.05 הוציא בג"צ צו על תנאי המורה למדינה לנמק מדוע לא תספק מיטה לכל אסיר בישראל, וזאת במסגרת עתירה שהוגשה על ידי האגודה לזכויות האזרח ועמותת רופאים לזכויות אדם.

·         תנאים תברואתיים ירודים - בחלק מבתי הסוהר בהם ביקרו אנשי הסנגוריה התקבל הרושם כי תנאי התברואה ירודים במידה כזאת שנשקפת סכנה ממשית לבריאותם של אסירים. חלק מן התאים חשוכים, קיימת בעיית נזילות  ורטיבות, טינופת וזוהמה ומזיקים המסתובבים בתאים.

·         תנאי אוורור בלתי תקינים – בחלק מן המתקנים גילו אנשי הסנגוריה כי תנאי האוורור אינם ראויים.  תאים בעלי חלונות צרים המכוסים בסורגים צפופים אשר אינם מספיקים לאוורור התאים. בחלק מהאגפים שורר מחנק והחום בלתי נסבל.

·         ליקויים באיכות המזון המסופק ובכמותו – במתקן אחד לא קיים מטבח או חדר אוכל, והאסירים אוכלים בתאיהם. אסירים רבים סיפרו  שהם רעבים והאוכל אינו מספיק.  כן נמסרו דיווחים על המצאות תולעים במזון.

·         אי הפרדה בין השירותים למקלחת - בחלק מבתי הסוהר נמצא, כי אין הפרדה בתוך תא השירותים והמקלחת, בין השירותים לבין המקלחת עצמם. צינור המקלחת נמצא מעל המתקן המשמש לעשיית הצרכים, כאשר לשניהם משמש אותו חור ניקוז. כאמור, רחצה על חור השירותים הוא מצב הנוגד כל אמת מידה לקיום אנושי מינימלי ופוגע באופן קשה בכבודם של האסירים.

·         לליקויים המתוארים הצטרפו תלונות של אסירים רבים בדבר יחס מזלזל, ואף אלימות של ממש מצד סוהרים כלפיהם. בכלא אחד התלוננו אסירים רבים על יחס בוטה, מזלזל ומשפיל מצד הסוהרים, הכולל קללות והשכמה באמצעות דפיקות פטישים על דלתות התאים. בכלא נוסף התלוננו אסירים על כך שבעקבות הגשת עתירות לביהמ"ש מתנכלים אליהם סוהרים.

   באחד מהמתקנים, נוכח התרשמותם של אנשי הסנגוריה כי מדובר בתופעה של אלימות של ממש מצד          הסוהרים כלפי אסירים, נפתחה לאחרונה חקירה של היחידה לחקירות סוהרים ונמסר לסנגוריה כי מסקנתה של יחידה זו היא כי התלונה מופרכת מיסודה. אנשי הסנגוריה סבורים כי מסקנה זו מטרידה ותמוהה ביותר. זאת, נוכח מאפייני המידע שהתקבל אצל אנשי הסנגוריה הציבורית, המובילים כולם לחשש כבד כי אכן התקיימה תופעה של אלימות באותו מתקן בתקופה בה נערכו הביקורים הרשמיים שם.

זאת ועוד, בחלק מן המקרים הייתה התייחסות בעייתית של שירות בתי הסוהר בנוגע לטענות בדבר אלימות כתופעה, להבדיל מתלונות נקודתיות. במידה ולא ניתן למסור לשירות בתי הסוהר פרטים מזהים של האסירים המתלוננים ושל הסוהרים כנגדם מופנות הטענות, עמדת שירות בתי הסוהר היתה, כי בהיעדר פרטים לא ניתן להתייחס לנושא.  טענה זו אין לקבל. ככל שמדובר בחשש להימצאותה של תופעת אלימות כלפי אסירים במתקן כליאה, להבדיל מתלונה נקודתית, יש צורך וחובה להידרש לנושא ולבררו בדחיפות, שהרי הצטברותן של תלונות חמורות מאותו סוג מעלה את ההסתברות כי יש בדברים ממש. בנוסף, יש לזכור כי פעמים רבות אין האסירים המתלוננים מוכנים למסור את פרטיהם המזהים, מחשש אמיתי כי יבולע להם. יצויין כי רק לאחרונה היתה הסנגוריה עדה לתחילתו של שינוי עמדה בענין זה.

·     העדר ייצוג לאסירים בועדות שחרורים -  במסגרת ביקור אסירים שנערך בעקבות פנייה של אסירים למחלקת ייעוץ וחקיקה שבמשרד המשפטים, בה ביקשו להתראיין בפני מבקר רשמי,  עלתה שורה ארוכה של טענות. בין היתר,  קבלו האסירים בפני המבקרים כי בהתייצבם אל מול ועדת השחרורים, כשהם אינם מיוצגים על ידי עורך דין, הם מוצאים עצמם בעמדה נחותה אל מול נציג המדינה, אשר מיטיב להתנסח מהם, וברשותו מסמכים רבים ומפורטים שלאסיר אין כל מושג מה נכתב בהם וכיצד להגיב עליהם. מכאן, כתבו המבקרים, שאסיר בעל ממון ויכולת כלכלית, אשר שוכר שירותיו של עורך דין, סיכוייו לזכות בשחרור מוקדם עולים לאין שיעור על סיכוייו של אסיר המייצג את עצמו בועדת השחרורים.  

היקף הייצוג הנוכחי ע"י סניגור ציבורי בועדות שחרורים הוא מצומצם ביותר. כך, בשנת 2004 רק 165 אסירים זכו למינוי של סניגור ציבורי, וזאת מתוך אלפים רבים של אסירים שהובאו לדיון בפני הועדות. 

אין צורך להכביר מילים על חשיבותה של הזכות לייצוג, ועל תרומתה ליצירת הליך משפטי הוגן ומאוזן. הבעיה מחמירה עוד יותר כשמדובר באסירים קטינים, באסירים עם מוגבלויות, במי שמרצים מאסר ראשון, ובתיקים המעוררים שאלות משפטיות מורכבות ועוד. מצב זה דורש תיקון דחוף.

מסקנות הדו"ח :

למרות הפסקתה של תופעת הלנתם של עצורים על הרצפה, המצב במתקני המעצר ובבתי הסוהר בהם ביקרו אנשי הסניגוריה הציבורית בשנת 2004 רחוק עדיין מלהשביע רצון.

מדוחו"ת אנשי הסניגוריה הציבורית עולה כי אין המדובר בבעיות או בכשלים נקודתיים ומקומיים. לפנינו בעיה כלל-ארצית, המביאה לפגיעה יומיומית בזכויותיהם הבסיסיות של עצורים ואסירים, ולפגיעה בכבודם כבני אדם, ומחייבת  פתרון מערכתי כולל ומהיר.

אף שנוכחו אנשי הסניגוריה במרבית הביקורים כי קיים רצון טוב של האחראים על המתקנים ושל הצוות לעשות למען הכלואים ולשמור על זכויותיהם, באלו אין די. מענה לרבות מן הבעיות בתנאי החזקתם של עצורים ואסירים טמון בהשקעת משאבים מתאימים, וזאת באופן מיידי.