פסיקה: השיקולים הראויים בקשר לשאלת מינוי סניגור ציבורי בפני ועדת השחרורים

ביהמ"ש המחוזי מינה את הסנגוריה לייצג בעתירה. למרות הסכמת הפרקליטות לסעד המבוקש, מינוי סניגור ציבורי בפני ועדת השחרורים, נעתר ביהמ"ש לבקשת הסנגוריה והתייחס באופן מפורש לשיקולים הפסולים שנקטה בהם הוועדה.

בין היתר, כתב ביהמ"ש את הדברים הבאים:

"...נעיר כי סברנו שהחלטת ועדת השחרורים לפיה לא ימונה סניגור עקב עברו הפלילי של העותר וכן נתונים אחרים שליליים, היא החלטה שהתקבלה משיקולים זרים.

 

החוק המורה על מינוי סניגור, בין במסגרת הליך פלילי, ובין אם בדיון לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, מוביל לכך שבדרך כלל ממונים סניגורים ככל שהעבירות חמורות יותר ומצבו של נאשם או אסיר הוא חמור יותר מבחינת הדין.

 

בדרך כלל מינוי סניגור במסגרת הליך פלילי הוא דווקא במקרים בהם העבירה חמורה יותר ומכאן שעובדה שאסיר הוא עבריין שהתנהגותו מכבידה אינה שיקול רלוונטי, במיוחד לצורך החלטה למינוי סניגור ציבורי.

 

נוסיף עוד כי היה מקום להביא בחשבון את עקרון המשכיות הייצוג העולה מהוראות סעיף 16 לחוק סדר הדין הפלילי וסעיף 14 לחוק הסנגוריה הציבורית וזאת כאשר מדובר בעותר אשר יוצג בעבר על ידי הסנגוריה הציבורית במסגרת ההליך הפלילי.

 

בהתאם, אנו סבורים כי במקרה זה השיקולים אשר הנחו את הוועדה היו שיקולים שאינם מן העניין ולכן היה מקום להורות על מינוי סניגור וטוב הוא שכך סבורה גם הפרקליטות במחוז חיפה.

 

בסיכומו של דבר, אנו מורים על מינוי סניגור מהסנגוריה הציבורית אשר ייצג את העותר בדיון בפני ועדת השחרורים..."

עו"ד גליה ניצני ועו"ד משה סרוגוביץ' מהסניגוריה הארצית ייצגו את העותר.

עתירה כנגד החלטת ועדת השחרורים (PDF)

החלטת בית המשפט המחוזי מיום 27.8.08 (קובץ TIF)