בשנים האחרונות התפתחה בעולם עבדות מסוג חדש המכונה סחר בבני אדם. תופעה זו מתבטאת בייבוא בני אדם מארצות מצוקה לארצות אחרות כדי למלא צרכים שונים, ובכללם ניצול מיני, שעבוד והעסקה בזנות. באנגלית, תופעת הסחר בבני אדם מכונה trafficking, שמשמעותו העברת בני אדם מיד ליד. אין במונח זה כשלעצמו להעיד על טיב התופעה, שאופייה הפלילי מבוסס על מטרות בלתי חוקיות כגון ניצול מיני או זנות ועל האמצעים הלא כשרים שמשרתים מטרות אלה והכוללים ככלל תרמית או הפעלת כוח.

מטרות השעבוד הן שונות ומקיפות ניצול מיני, שעבוד ונטילת אבר מאברי הגוף. בין התנאים הטיפוסיים המאפיינים את תנאי העסקתם של קורבנות הסחר נמנים עבודה במשך רוב שעות היממה, ניתוק ממוקדי תמיכה חיצוניים, עיכוב דרכונים, הפעלת תרמית, אלימות, כוח או אמצעי לחץ אחרים נגדם, כליאת שוא ותשלום זעום עבור עבודתם. כלי הזוכה לשימוש נפוץ בידי הסוחרים הוא "שעבוד חובות". זה דפוס התנהגות שבמסגרתו העבד נדרש לפצות את מעבידו עבור הוצאות הבאתו וכלכלתו. כדי לעשות כן, הוא נדרש לוותר על שכרו או לקבל שכר זעום, כשאורך תקופת הפיצוי וערך השירותים נקבעים שרירותית בידי המעביד.

פגיעותם של קורבנות הסחר גדולה במיוחד לאור זרותם בארץ היעד. כשהם מגיעים בדרכים לא חוקיות, הסוחרים דואגים להטביע בהם חשש להתלונן בפני הרשויות. אפילו אם הגעתם היא כדין, אין הם מכירים את השפה והתרבות המקומית, דבר שמרתיע אותם ממימוש זכויותיהם.

הכיעור שבתופעה זו מונח בביטול הגרעין הקשה של האנושיות תוך הפיכת בני אדם לאובייקטים למילוי צרכיהם של אחרים וצמצום חופש הבחירה שלהם עד כדי איונו. מסיבה זו, נוהגים לכנות את תופעת הסחר "עבדות מודרנית".

הסחר יונק מעוני, מקורות מידע דלים ותקוות שמקורם בתמימות. הוא נפוץ במיוחד במדינות מקור שבהן רשתות ההגנה החברתיות והכלכליות שהתקיימו בעבר, נפרמו כתוצאה מחוסר יציבות פוליטית או מלחמה. מאחר ששורר עוני מרוד בארצות אלה, מקורות פרנסה מצטמצמים. כשמתווספת לכך ילודה מוגברת היצע כוח העבודה הזול הוא כמעט בלתי מוגבל. משחק תפקיד גם כירסום תבניות התנהגות מסורתיות בעקבות מודרניזציה, דבר המסיר גדרות שאיחדו את רבדי החברה והגנו על ענייה. התוצאה היא פגיעות מוגברת של עניים מרודים ופתיחותם לשידול גורמים עברייניים המנסים לשכנעם להגר לארצות רווחה מתוך הבטחה שמהלך זה ישפר את חייהם ואת חיי בני משפחותיהם.   

רשתות עברייניות נטפלות לאוכלוסיות פגיעות ועניות אלה. באקלים כזה, אנשים יותר נוטים להאמין לסיפורים של המגייסים, המשתמשים ככלל במידה מסויימת של תרמית כדי להניע אנשים להגר. לעתים המגייסים מספרים לקורבנות הפוטנציאליים שהם יועסקו בעבודות לגיטימיות כגון נקיון בתים או טיפול בילדים או בקשישים. אפילו אלה היודעים שהם יועסקו בזנות, מאמינים למגייסים המספרים להם בדבר רווחים נאים ותנאים טובים. רוב הקורבנות יודעים שהם יוברחו לארצות היעד בצורה בלתי חוקית ומסכימים לכך בלית ברירה. הסטטוס הלא חוקי שלהם הופך אותם לאף יותר פגיעים בהגיעם לארץ היעד, שכן הסוחרים משכנעים אותם שאף אם הם יצליחו לברוח, הם יעצרו ויזכו ליחס אכזרי ומשפיל. 

מהתיאור הזה ניתן להבין שהסחר צומח על תשתית של חוסר מידע. רק באקלים של בערות, ניתן לשכנע אנשים שהם יוכלו להרוויח סכומים גדולים כמהגרים בלתי חוקיים מעבר לים.

במובן מסויים, העבדות המודרנית מעוררת יותר דאגה מאשר העבדות המסורתית. העבדות המסורתית צמחה בתקופה שבה מספר העבדים היה מוגבל וקניית עבד היתה השקעה משמעותית. מטעם זה היה לבעלים ענין לדאוג למחסורו של העבד ולהביא לכך שהוא יהיה בריא ויחיה כמה שיותר זמן. לעומת זאת, העבדות המודרנית התפתחה כאמור על רקע גידול ניכר באוכלוסיה של עניים בשילוב התפוררות אורחות חיים מסורתיות. תהליכים חברתיים אלה גרמו לכך שהעניים הפכו ליותר פגיעים ויותר חשופים לניצול. עודף ההיצע הפך את העבד להשקעה זולה שניתן להחליפו בקלות יחסית. המעוניינים בשירותיו של העבד המודרני אינם צריכים לקנות אותו, אלא מספיק שישלטו בו כל זמן שהם מפיקים ממנו תועלת. הם אינם רוצים או צריכים יחסים ארוכי טווח אתו, שכן יש מאות הממתינים להחליפו. חיי אדם הופכים לזולים בנסיבות אלה.