2. התגברות הפשיעה בתחום הסחר בנשים והפיכתה של מדינת ישראל למדינת יעד לסחר בנשים, מחייבת תשומת לב מיוחדת לאכיפה בתחום זה. לשם כך הוסיף המחוקק את סעיף 203א לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, האוסר באופן ספציפי על סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות.

3. לפיכך, בהחלטה על חקירה והעמדה לדין בתחום זה יש לתת את הדעת למקרים בהם מתקיים חשד לעבירה של סחר בבני אדם, בנוסף לעבירות הקשורות בזנות.

4. חקירה בעבירה של "סחר בבני אדם לעיסוק בזנות" תיפתח תוך שימת לב לנקודות הבאות:

א. כאשר במקום העיסוק מצויות נשים שאינן תושבות המדינה - יש למצות את בירור פשר הימצאותן בישראל תוך בדיקה קפדנית של המצאות דרכוניהן ברשותן, כשרותם ואופן כניסתן לארץ.

ב. גם אם הביעו הנשים רצון לעסוק בזנות, אין לייחס לכך משמעות, נוכח הרציונאל העומד מאחורי האיסור על סחר בבני אדם (ראה בש"פ 291/01 רבינאי נ' מ.י, טרם פורסם, תק-על 2001 (1), עמ' 110).

ג.מקום בו קיים חשד כי מדובר בנשים שהגיעו למדינה במסגרת הסחר, יש לחקור כחשודים את מחזיקי המקום, וכן כל מי מעובדי המקום שמעורב בעבירה או יכול לתרום לחקירתה, בנוסף לעבירת ניהול ואחזקה.

ד.עבירת הסחר אינה מייתרת התייחסות לכל עבירת אלימות או עבירה אחרת הנלווית לסחר (דוגמת אונס, כליאת שווא, החזקת דרכון, הלבנת הון וכיו"ב), ובמידת הצורך יש לחקור בהתאם.

ה. מקום שמדובר בשוהות בלתי חוקיות, יש לדאוג באופן מיידי להוצאת הנשים ממקום החזקתן על ידי העבריינים ולוודא זהותן וארץ מוצאן על מנת להחזירן לארץ המוצא. במהלך הליך הזיהוי והחזרה לארץ המוצא יוחזקו הנשים בהתאם לנהלי המשטרה ומשרד הפנים, תוך איסור יצירת קשר עם אלו שביצעו בהן את העבירות הנחשדות.

ו. בשים לב לחומרת העבירה, תפעל הפרקליטות  למעצרם של החשודים עד לתום ההליכים (ראה בש"פ 1524/01, מ.י. נ' אקרמן, טרם פורסם, תק-על 2001 (1), עמ' 1032).

ז.במקביל, תפעל הפרקליטות להעדתן המוקדמת של הנשים, על מנת לאפשר את גירושן של השוהות הבלתי חוקיות מהארץ, לאחר מתן עדותן.

ח.יש לתת את הדעת לכך שלעתים קרובות ממומן ייצוג הנשים על ידי החשודים בעבירת הסחר. במקרים הראויים, לאחר התייעצות עם פרקליט המחוז ובהנחייתו, יש להפנות את תשומת לב בית המשפט לכך.

ט.בשים לב לנסיבות המקרה, בתיקים המתנהלים בגין סחר בנשים, יש לבקש מבית המשפט בהתאם לסעיף 77 לחוק העונשין תשל"ז – 1977, כי כאשר מורשע הנאשם יורה בית המשפט לחייבו לשלם לנפגע העבירה פיצויים בגין הנזק או הסבל שנגרם לה. יחד עם זאת, סעיף 78 לחוק העונשין קובע כי חיוב בפיצוי דינו כפסק דין ובערעור על פסק הדין ניתן לכלול גם ערעור על החיוב. לפיכך, נוכח מורכבות תיקי הסחר, והעובדה כי לרוב מדובר במתלוננות אשר שוהות באופן בלתי חוקי בארץ ואשר יוחזרו לארץ מוצאן בהקדם, חשוב להקפיד להדגיש בפני המתלוננות, כי קיימת אפשרות שיוגש ערעור על פסק הדין, ולכן זכאותן לפיצוי איננה מוחלטת עד אשר הופך פסק הדין לחלוט ועליהן להביא בחשבון אפשרות כי יידרשו להשיב את כספי הפיצוי אם הערעור על פסק הדין יתקבל. לעניין זה ראו מכתבה של פרקליטת המדינה לפרקליטי המחוז מיום 27.6.01.

    ביום 27.6.01 פנתה פרקליטת המדינה גם לגב' יהודית קרפ, משנה ליועץ המשפטי לממשלה (תפקידים מיוחדים) בבקשה כי תיבחן אפשרות לתיקון חקיקה שיאפשר קיום מנגנון, במסגרתו יופקדו הכספים לטובת המתלוננים עד לשלב הפיכת פסק הדין לחלוט ותובטח קבלת הכסף על ידי המתלונן, לאחר שהחלטת הפיצוי הופכת חלוטה.

י.התמודדות עם תופעת הסחר בנשים במישור הפלילי הינה ענישתית והרתעתית. לפיכך, כאשר קיים יסוד סביר להניח כי התקיימה עבירה של סחר בבני אדם ובחיפוש במקום ביצוע העבירה מתגלים חפצים או כספים הקשורים בעבירה או נובעים ממנה, ראוי לבחון בהתאם לנסיבות התיק את האפשרות להפעיל את סמכות המשטרה לתפיסה על פי הקבוע בס' 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש] תשכ"ט – 1969 ולבקש מבית המשפט הוצאת צו לחילוט הרכוש בהתאם לסעיף 39 לפקודה. ככל שנתפסים כספים הקשורים לעבירה, נוכח העובדה כי ייתכן והם מעלים אף חשד לביצוע עבירות מס, יש להודיע על תפיסתם למס הכנסה .

5. כאשר המידע שבידי המשטרה אינו מצביע על חשד לסחר בנשים, יש מקום לפתיחה בחקירה בהתאם לנסיבות וחומרת העניין, ובייחוד כאשר קיים חשד לקיום אחד מאלו:

א.מעורבות קטינים בעסקי הזנות, הן כעובדים והן בדרך אחרת.

ב.הדחת קטינים לעיסוק בזנות.

ג.ניצול חמור של העוסקים בזנות על ידי המעסיקים, ובמיוחד המעסיקים באמצעי כפיה, סחיטה ואלימות כלפי המועסקים על ידם בזנות. כלומר, כל אימת שמתברר כי בנוסף על עצם העסקה בזנות, מתבצעות כלפי המועסקים עבירות נוספות שתכליתן כפיית המשך העיסוק בזנות תוך ניצול המועסק.

ד. ניהול פעילות פלילית נוספת, כגון סחר בסמים במקום המשמש לזנות.

ה.מקום העיסוק בזנות מהווה מטרד לדיירים שכנים.

גם במקרים האמורים יש לפעול לחילוט רכוש הקשור לביצוע העבירה כאמור בסעיף 4(י) ולהודיע על כך לרשויות מס הכנסה.