בבקשה עתרו המבקשים לקבל לידיהם דו"ח חקירה שנערך על ידי הרשות לאיסור הלבנת הון בישראל ושהועבר לרשות המקבילה בבלגיה. ביהמ"ש (בש 093341/07) דחה את הבקשה ופסק כי:

על דיווח שקיבלה הרשות בישראל מגופים פיננסיים במדינת ישראל, על פי חובתם של גופים אלה לפי חוק איסור הלבנת הון (להלן: החוק), קיימות הגבלות גילוי בסעיף 25 לחוק הקובע בס"ק(ב):

"דיווח שהתקבל במשטרה לפי סעיף 6(1) או במאגר מידע לפי סעיף 7(ד), לא ייחשב כחומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשנ"ב-1992 ולא יהיה קביל כראיה בכל הליך משפטי, למעט –

1)בהליך משפטי לפי חוק זה בשל הפרת חובת דיווח לפי סעיף זה או בשל דיווח כוזב או מטעה לפי חוק זה.

2)כחומר מודיעיני שיוצב לעיון שופט בלבד במהלך דיון בבקשה לצו שיפוטי."

המחוקק כיוון את הוראת סעיף 25 לחוק למטרה ספציפית שחומר שנאסף לצורך האישום פה לא "יהווה חומר חקירה על פי סעיף 74 ולא יועבר לרשות ההגנה לצורך ניהול הגנתה כנגד האישום עצמו."

החוק האמור מחייב נותני שירותי מטבע להעביר דיווחים לרשות ואף מטיל סנקציות על נותן שירותי מטבע שאינו עושה כן. מנגד, על מנת שמשטר הדיווחים יהיה אפקטיבי, מעניק החוק הגנה לאותם גופים מדווחים מפני חשיפה. הגנה זו נכונה בארץ וגם מחוצה לה בתחום של הבטחת שיתוף פעולה בין רשויות איסוף מידע מודיעיני בתחום הלבנת הון.