התיקון עוסק בעיקרו בהרחבת תחולת סייג עדות קרובים הקבוע בפקודת הראיות (נוסח חדש) ומאפשר עדות שכזו במשפט שעניינו עבירות הלבנת הון ו/או מאבק בארגוני פשיעה מסוג פשע.

בסעיף 2 לפקודה נקבע הכלל לפיו "הכל כשרים להעיד בכל משפט" ואילו בסעיפים העוקבים נמצא החריג לכלל זה באשר להורים ובני זוג (והמואשמים עימם) במשפט פלילי, לרבות כאלה בקשרי אימוץ. סעיף 5 קובע כי הכלל של אי כשרות קרובים להעיד האחד נגד רעהו (" כלל אי הכשרות" ) לא חל על עבירות מין מסוימות, עבירות אלימות ומספר עבירות הנלוות להן.

התיקון המוצע בא להרחיב את רשימת החריגים לכלל אי הכשרות; ההרחבה היא לעניין עבירות שבשל חומרתן נראה שבדומה לעבירות המהוות כבר כיום חריג לכלל זה, יש הצדקה להחיל עליהן את אותו הסדר וביניהן עבירות הלבנת הון, מאבק בארגוני פשיעה, עבירות מין לסוגן, גרם מוות ברשלנות ועוד. עם זאת, מכיוון שבמהותן שונות עבירות הלבנת הון מעבירות שמהוות ככלל חריג לכלל של איסור עדות קרובים, דהיינו עבירות מין, אלימות ועבירות נגד קטינים, הוצע להגביל תחולת חריג זה למקרים שבהם העד הוא בגיר.

בבסיס שלילת כשרות בני זוג במשפט המקובל להעיד איש לחובת רעהו עומדת השאיפה להגן על ערכי שלמות המשפחה ושלום הבית, העשויים להיפגע כשבן משפחה קרוב נדרש להעיד נגד בן-זוגו. עם זאת, שלילת כשרות להעיד נגד בן זוג הייתה נושא לביקורת מטעמים רבים, לרבות שינויים בתפיסה ובמציאות החברתית; ביתר תוקף מתעוררות תקלות רבות כאשר בן הזוג, הילד או ההורה הוא המתלונן, ואילו הדין שולל ממנו את הזכות להעיד, ומכאן תכלית התיקון.

נוסח טיוטת הצעת החוק במלואה: