עובדות המקרה מעלות כי המערער, אזרח ישראלי, ביקר בירדן ובדרכו חזרה נמנע מלדווח על הכספים שנשא בתיקו בשווי 64,800 $ אמריקאי ו- 7,000 דינרים ירדנים. לפיכך, נתפסו כספים בסך 55,200 $ והוגשה בקשה להטלת עיצום כספי. בכינוס שני של הועדה, משלא התייצב המפר לדיון ראשון, הטילה הועדה על המפר עיצום כספי בסך 90,000 ₪, החלטה עליה הוגש הערעור.

בפסק דינו, קובע בית המשפט את סמכותו בערעור, קרי הפעלת ביקורת שיפוטית על החלטת הועדה ובעיקרה- בחינת סבירות, מידתיות ופגמים חמורים שנפלו בהחלטת הועדה להטלת עיצום כספי המצדיקים התערבות שיפוטית.

לאחר סקירת המתווה הנורמטיבי, חשיבותו ותכליתו של משטר איסור הלבנת הון,  פונה בית המשפט לבחינת החלטת הועדה על מרכיביה וקביעותיה. החלטה זו, לרבות קביעת הועדה על הפרת חובת הדיווח, ההחלטה להטיל עיצום כספי והיקפו היו סבירים ועל כן  – כדין היו - והחלטת הועדה נותרה על כנה.

לפסק הדין המלא –ראה:  ו"ע ( שלום ת"א ) 000696/05