א.         נסיבות עובדתיות

             בפני ביהמ"ש שתי בקשות של מדינת ישראל שהוגשו יחד עם כתב אישום נגד המשיבים.

            כתב האישום מייחס למשיבים עבירות על האסור להלבנת הון בניגוד לסעיפים 3 (ב) ו – 7 לחוק אסור הלבנת הון, התש"ס-2000 עם צו איסור הלבנת הון (חובת זיהוי, דווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים), התשס"א-2001 

            הבקשה האחת, על פי סעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון וסעיף 36ו'(א) לפקודת הסמים המסוכנים היא להורות בצו לבנק הפועלים בע"מ, להמשיך בהקפאת חשבונותיהם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם בתיק העיקרי .

הבקשה השנייה הינה בקשה להטלת ערובה על המשיבים לפי סעיף 44 (ב) לחסד"פ (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, להבטחת התייצבותם למשפטם באותו תיק.

 כתב האישום מייחס למשיבים 1, 2 תושבי ואזרחי צרפת ולמשיבה 3, חברה שהתאגדה בפנמה ביום 14.2.04, פעולות בחשבונות "טריקלס" ו"רנקו" בת"א, בסכומים של 6,300,000 יורו, שהועברו מעת פתיחת החשבון הראשון ביום 11.8.02 ועד 3.6.04, במטרה להסוות ולהסתיר את זהות בעלי הכספים, המשיב 1, תוך מסירת מידע כוזב ובמטרה למנוע דווח או לעוותו, באופן המגבש העבירה שיוחסה להם בכתב האישום.

ב.           הדיון המשפטי 

משהוגש כתב האישום, ייעתר ביהמ"ש לבקשה לחילוט זמני, רק מקום וימצא שיש "ראיות לכאורה"  להוכחת האשמה.

העובדה שמקור הכספים חוקי, אין לו רלבנטיות לשאלת דיות הראיות הלכאורית, מקום והאישום הינו על פי סעיף 3 (ב) לחוק אסור הלבנת הון, ודי שקיימות ראיות לכאורה שהנאשמים פעלו מתוך מחשבה פלילית למנוע דווח הנדרש בחוק.

החשש שאם לא "יוקפאו" הכספים חילוטם ימנע, נובע מכך שמרכז חייהם של המשיבים אינו בארץ, עסקיהם לא כאן והם אינם אזרחי המדינה ותושביה. נראה שזיקתם העיקרית לארץ עתה הינם הכספים נשוא הדיון.

ג.           ההחלטה

הנני נעתר לבקשת המדינה על כל חלקיה ומורה ליתן סעד זמני ברכוש כמבוקש עד תום ההליכים בתיק העיקרי ת"פ 40346/05 מחוזי תל-אביב-יפו.

הנני מורה, כי מכספי הרכוש התפוס יופקדו על ידי המשיב 1, 2,000,000 ₪ ועל ידי משיבה 2 500,000 ₪ כערובה להבטחת התייצבותם למשפט.

           המנגנונים שנקבעו על מנת לאפשר למשיבים לעשות בצורה מוגבלת בכסף המוקפא, כפי שנקבעו על ידי כב' בית המשפט השלום בפתח-תקווה יישארו בעינם.