התפתחות הגישור בישראל
הקמת המרכז הארצי לגישור וליישוב סכסוכים ב- 1998 היתה חלק ממספר מהלכים שתרמו להתפתחות הגישור בישראל: בשנת 1992 התקבל תיקון מספר 15 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד- 1984 שבו נקבע כי בית משפט הדן בענין אזרחי רשאי להעבירו, בהסכמת בעלי הדין, לבוררות או לגישור או לפסוק בו בדרך של פשרה. באמצעות חוק זה נכנס תהליך הגישור לראשונה בשערי המשפט בישראל. אולם, עד לפני כארבע שנים הגישור נותר בעיקר בספר החוקים. בשנים האחרונות החל תחום הגישור ויישוב סכסוכים בהסכמה לקבל תאוצה הן בבתי המשפט והן מחוץ לכותליהם. בבתי המשפט הוחל בפיתוח תוכניות ניסיוניות של ניהול שיפוטי (( Case Management כשבעקבותיהן הוקמו ברוב בתי המשפט מחלקות לניתוב תיקים (מנ"ת). המנ"ת נועד לייעל את עבודת בית המשפט על ידי טיפול מוקדם בתיקים בשלב הקודם להגעתם לשופט. חלק מהתיקים מופנה לתהליך גישור. כן, ברבים מבתי המשפט החלו לפעול שופטי מוקד המנהלים ישיבה מקדמית שבה נבחנת האפשרות ליישב את הסכסוך בהסכמה ואם הגישור הוא תהליך ההולם ליישובו. בנוסף, הועדה המיעצת לגישור בבתי המשפט פרסמה במאי 1998 דין וחשבון בעניין הכישורים והניסיון הנדרשים ממגשר על מנת להיכלל ברשימת המגשרים של בית המשפט והמלצותיה עוגנו בתקנות. ב- 1998 הוקם המרכז הארצי לגישור וליישוב סכסוכים במשרד המשפטים. המרכז החל בפיתוח הידע בגישור ובמנגנונים ליישוב סכסוכים בהסכמה (מיס"ב), בייזום ופיתוח תכניות להכשרת מגשרים, ובהן התוכנית להתנסות מודרכת בגישור (פרקטיקום) ובשילוב הגישור בגופים פרטיים וציבוריים. במקביל להתפתחויות אלה, גדל מספר המגשרים והגופים הפרטיים והקהילתיים המבקשים להעניק שירותי גישור. מספר הגופים הפרטיים שהחלו להעביר תוכניות הכשרה בסיסיות ותוכניות הכשרה מתקדמות בתחומים ייחודיים כמו בתחום המשפחה הלך וגדל. בעוד שפעילות זו הגבירה את מספר המגשרים המבקשים להשתלב בתחום הגישור, הביקוש לגישור מצד גורמים פרטיים, ציבוריים והציבור הרחב כמעט ולא התרחב. המרכז הארצי לגישור וליישוב סכסוכים פועל לצמצום פער זה באמצעות המשך פיתוח הידע ותוכניות לשכלול מיומנויות המגשרים לצד הגברת הביקוש לגישור ולמיס"ב מצד ארגונים והציבור הרחב.
הקמת המרכז הארצי לגישור וליישוב סכסוכים ב- 1998 היתה חלק ממספר מהלכים שתרמו להתפתחות הגישור בישראל:
בשנת 1992 התקבל תיקון מספר 15 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד- 1984 שבו נקבע כי בית משפט הדן בענין אזרחי רשאי להעבירו, בהסכמת בעלי הדין, לבוררות או לגישור או לפסוק בו בדרך של פשרה. באמצעות חוק זה נכנס תהליך הגישור לראשונה בשערי המשפט בישראל. אולם, עד לפני כארבע שנים הגישור נותר בעיקר בספר החוקים. בשנים האחרונות החל תחום הגישור ויישוב סכסוכים בהסכמה לקבל תאוצה הן בבתי המשפט והן מחוץ לכותליהם.
בבתי המשפט הוחל בפיתוח תוכניות ניסיוניות של ניהול שיפוטי (( Case Management כשבעקבותיהן הוקמו ברוב בתי המשפט מחלקות לניתוב תיקים (מנ"ת). המנ"ת נועד לייעל את עבודת בית המשפט על ידי טיפול מוקדם בתיקים בשלב הקודם להגעתם לשופט. חלק מהתיקים מופנה לתהליך גישור. כן, ברבים מבתי המשפט החלו לפעול שופטי מוקד המנהלים ישיבה מקדמית שבה נבחנת האפשרות ליישב את הסכסוך בהסכמה ואם הגישור הוא תהליך ההולם ליישובו. בנוסף, הועדה המיעצת לגישור בבתי המשפט פרסמה במאי 1998 דין וחשבון בעניין הכישורים והניסיון הנדרשים ממגשר על מנת להיכלל ברשימת המגשרים של בית המשפט והמלצותיה עוגנו בתקנות.
ב- 1998 הוקם המרכז הארצי לגישור וליישוב סכסוכים במשרד המשפטים. המרכז החל בפיתוח הידע בגישור ובמנגנונים ליישוב סכסוכים בהסכמה (מיס"ב), בייזום ופיתוח תכניות להכשרת מגשרים, ובהן התוכנית להתנסות מודרכת בגישור (פרקטיקום) ובשילוב הגישור בגופים פרטיים וציבוריים.
במקביל להתפתחויות אלה, גדל מספר המגשרים והגופים הפרטיים והקהילתיים המבקשים להעניק שירותי גישור. מספר הגופים הפרטיים שהחלו להעביר תוכניות הכשרה בסיסיות ותוכניות הכשרה מתקדמות בתחומים ייחודיים כמו בתחום המשפחה הלך וגדל. בעוד שפעילות זו הגבירה את מספר המגשרים המבקשים להשתלב בתחום הגישור, הביקוש לגישור מצד גורמים פרטיים, ציבוריים והציבור הרחב כמעט ולא התרחב. המרכז הארצי לגישור וליישוב סכסוכים פועל לצמצום פער זה באמצעות המשך פיתוח הידע ותוכניות לשכלול מיומנויות המגשרים לצד הגברת הביקוש לגישור ולמיס"ב מצד ארגונים והציבור הרחב.
