הגישה המסורתית כלפי התדיינות בנושאים הקשורים לסכסוכים במשפחה בכלל ובגירושין במיוחד, מעודדת ניגודיות שבה שני הצדדים נחשבים במקרה הטוב ליריבים המתחרים זה בזה ובמקרה הגרוע לאויבים של ממש.

בתי המשפט מתפקדים  כ"זירות קרב" "לניצחונות" ו"הפסדים" של בני זוג הניצבים משני צידי המתרס. על-אף שזוגות מסוימים מצליחים להתגרש ללא מאבק, רוב מקרי הגירושין בישראל מוסדרים לאחר התדיינות קשה בבתי-המשפט.

בתהליך הגישור המשפחתי מסייע המגשר לברר את המחלוקות, מחזק את ההסכמות, יוצר דרך להקשבה ולהידברות בין בני הזוג, הכל במטרה לתכנן את הכלכלה המשפחתית, לחלק את הרכוש המשותף ולתכנן הורות בעלת אופי שונה הממשיכה למרות שהקשר הזוגי מגיע לסיומו ולהביא את בני הזוג להסכם שמתאים לאינטרסים שלהם, מקובל על שניהם וטוב לשניהם- (WIN-WIN).

התהליך שם דגש על העתיד, תוך סיום העבר בדרך מכובדת.

הגישור כתהליך לפתרון סכסוכים משפחתיים הינו אלטרנטיבה טובה יותר לדרך של התדיינות בבתי-משפט באמצעות שני עורכי דין, כאשר כל צד מעצים את הקונפליקט במקום למתנו, לפיכך קיימת חשיבות לפתח תוכנית ליישוב סכסוכים משפחתיים בדרך של גישור בכל בתי המשפט למשפחה בארץ, תוך האדרת התהליך, קידומו והטמעתו בקרב כל הגורמים המטפלים בסכסוכי משפחה ופרסומו בקרב כל אדם בישוב.