גישור בבתי משפט

מפתח להצלחתו של הגישור הוא רמתו המקצועית של המגשר שאליו מופנה הסכסוך. כאשר בית המשפט מפנה לגישור, אין מחלוקת בין העוסקים בנושא כי מוטלת עליו האחריות לוודא שהמגשרים הם בעלי הכישורים והניסיון המתאימים.

אחריות זו הולכת וגוברת ככל ששליטתו של בית המשפט על עצם בחירת המגשר רבה יותר וככל שיכולתם של בעלי הדין לבחור מגשר מצומצמת יותר. ואכן, בתי משפט רבים בעולם פעלו להכנת רשימת מגשרים מקצועיים לצד בית המשפט. כדי להיכלל ברשימה זו, צריך המגשר לעמוד בסטנדרטים מקצועיים.

הסדר דומה פועל גם בארץ. בתקנות מינוי מגשר נקבע, כי מנהל בתי המשפט יעמיד לרשות בתי המשפט רשימת מגשרים. לשם כך הסמיך סעיף 79ד  לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 את שר המשפטים לקבוע בתקנות את הכשירות, הכישורים והניסיון הנדרשים ממגשר שייכלל ברשימת המגשרים. הערכת המגשרים אשר ברשימה מתייחסת למגוון רחב של היבטים כגון: שביעות רצונם של בעלי הדין מן ההליך, ואף מן הניטרליות של המגשר, הגינותו, ועוד.

 מטרות תוכנית הערכה

1. לספק משוב לצורך שיפורה של תכנית הגישור בבית המשפט. כמו כן, תסייע ההערכה בגיבושו של מודל להפעלת תכניות גישור בבתי המשפט נוספים.
2. לשרת תהליכי סלקציה ומיון של המגשרים הנכללים ברשימה, ואף תהליכי קבלת החלטות נוספים המתייחסים להוצאת מגשרים מן הרשימה.

 יעדי תוכנית הערכה

§         לסקור את תהליכי מיון התיקים לגישור.

§       לבדוק את תהליכי הפניית התיקים.

§       להעריך את מיומנויות המגשרים.

§       להעריך את שביעות רצון בעלי הדין ועורכי הדין מהליכי הגישור.

§         לבחון את הסיבות לסירוב לפנות לגישור.